ביבי זה ב' בשטחים

ביבי ממשיך לבנות בשטחים "כי זוהי זכותנו וחובתנו", אבל מה עם זכותנו וחובתנו לדיור בר השגה? לב גרינברג על הקשר ההדוק בין מצוקת הדיור בתוך ישראל לבין שאיפת המדינה לדחוף את אזרחיה לגור בשטחים, ועל מחויבותה ההיסטורית של תנועת המחאה לדבר על זה
לב גרינברג

א' זה אוהל. ב' זה בית. בנימין נתניהו זה ב' בשטחים. ג' זה גודל החוצפה של ביבי. ראש הממשלה מזלזל באזרחים שלו ובתנועה האדירה שקמה בקיץ האחרון בתביעה לדיור בר-השגה. הוא מתעלם ממחוסרי הדיור שעדיין נמצאים במאהלי המחאה ומגורשים בכוח מבתים ריקים שתפסו, ולו למחסה זמני. למה יש כסף לבנות בשטחים ואין פתרונות דיור בתוך ישראל?

ביבי יודע מה הוא עושה. לא עם הפלסטינים, הם רק כלי משחק בידיו להשתיק את המחאה מבית. חיסולים והפצצות בעזה, זה טוב להשכיח את המחאה. ענישה וחנק כלכלי של הרשות, זה טוב להסיח את הדעת. גם איראן טובה לעניין, בתנאי שהיא לא תתחיל להפציץ אותנו. על מה סומך נתניהו, אומן המניפולציה התקשורתית? על כך שאם תנועת המחאה תתבטא נגד הבנייה בשטחים, הוא יוכל להכפיש אותם כ"סמולנים". כלומר הוא הולך על משחק מכור. מרוויח אם הוא מסיח את הדעת, ומרוויח אם יתפתח ויכוח סביב הבנייה עם תנועת המחאה.

חסר בית ברוטשילד. שיעבור להתנחלות. צילום: אורן זיו / activestills.org

נתניהו משתולל מאז ספטמבר כי תנועת המחאה גנבה לו את ההצגה. עד אמצע יולי היה על הסוס. הוא ביקר באמריקה והתקבל כמלך על ידי שני בתי הקונגרס וחברי שתי המפלגות. הוא השפיל את אובמה, הדף את לחציו, התעמת אתו כמו גדול וניצח. מאז אובמה מתנהג כמו הפקוד שלו, תומך ישראל מובהק, יותר מבוש. ההצגה הגדולה של ביבי היתה צפויה לבוא בנאום שלו באו"ם ובהכשלת היוזמה הפלסטינית.

לאחר הניצחון הגדול בזירה הבינלאומית (ניצחון פירוס בעיני שעוד יוכח עיוורונו בעתיד), הוא נתקל בחבורת נערים חוצפנים שבאים אליו בתביעה חסרת תקדים, להפוך את עורו: להעלות מיסים לעשירים ולהתחייב לפעול לצמצום הפער החברתי על ידי שינויים בתקציב. לא חשוב עד כמה ראשי המחאה יהיו מרוצים או לא, זאת הייתה ללא ספק התקפלות משמעותית. ומול מי? מול אזרחי ישראל שיצאו בהמוניהם להפגין בעד צדק חברתי ומדינת רווחה. ביבי גדול מחוץ לישראל, קטן במגרש הביתי שלו.

לכן הוא משתולל מאז, כדי להחזיר לעצמו את המושכות. מפציץ את עזה ומאיים על איראן. אפילו עסקת שליט היא בעיני חלק מההשתוללות להחזרת עצמו למרכז, כי היא הייתה חייבת להיות מלווה בהסכם הודנה שתמנע המשך הירי ההדדי (על כך כתבתי לפני שנה ב-ynet). התמונות המופצות ברשתות החברתיות ובהן ביבי נראה נדחף לכל מקום קולעות בדיוק למשמעות מעשיו.

תנועת המחאה קמה בראש וראשונה כדי לשנות את המצב בשוק הדיור בו המחירים משתוללים. בתחום זה לא הושג דבר. אי אפשר יהיה להמשיך לעבור על סדר היום ולהתעלם מהמדיניות המכוונת של הממשלה לבנות בשטחים ולא בתוך גבולות ישראל הלגיטימית. זאת בדיוק המדיניות שגורמת לעליית המחירים בתל אביב, קרית שמונה, באר שבע וירושלים. לא מדובר רק באי-הצדק שנעשה לפלסטינים (הדאגה הקבועה של הסמולנים, טפו! טפו!) אלא באי-צדק שנעשה בין הישראלים, בין אלה שאינם רוצים לגור מחוץ למדינה לבין אלה שרוצים לגור דווקא שם.

פינוי הבית בפינסקר 1 בי-ם:

עד כה, תנועת "ב' זה בית" ניסתה להימנע מעימות עם המתנחלים, ובצדק. רוב מי שגרים בשטחים עושים זאת בלית ברירה, בדיוק בגלל אותה מצוקת דיור נגדה פועלת תנועת המחאה. קנאי יש"ע, המתנחלים האידיאולוגים, הבינו את זה מהר, ולכן היו הראשונים שיצאו בגלוי נגד התנועה. הרי יש דיור בר-השגה, בשטחים. ואם הממשלה תבנה דיור זול בתוך ישראל, גם אלה הגרים בשטחים עלולים לרצות לחזור לישראל. פינוי מרצון קוראים לזה.

הקשר בין מצוקת הדיור בתוך ישראל לבין שאיפתה של המדינה לדחוף את אזרחיה לגור בשטחים הוא הדוק. בסוף שנות ה-70' קמה בישראל תנועת מחאה בשם "תנועת האוהלים". היא הונהגה על ידי צעירים מזרחים שחיו במצוקת דיור בשכונות ירושלים. התנועה פעלה נגד המאמץ המכוון של ממשלת הליכוד החדשה להכריח את תושבי השכונות לפתור את מצוקת הדיור בתוך ישראל על ידי בנייה בשטחים. לכן הסיסמה המפורסמת ביותר שלהם הייתה "כסף לשכונות, לא להתנחלויות". הם הקימו "התנחלות בלתי חוקית" בתוך גבולות ישראל, בין שכונת הקטמונים לבין מלחה. כמובן, להבדיל מהמתנחלים האידיאולוגים, הם פונו בכוח. במקום לאפשר לתושבי הקטמונים לגור בתוך העיר נבנו שם קניון מלחה ואצטדיון טדי. תושבי הקטמונים נאלצו לעבור למגורים בשטחים או להישאר במצוקתם.

דיור בר-השגה בשולי ג'בל מוכבר. צילום: rbarenblat, cc by-nc-sa

נראה לי שכדאי שתנועת האוהלים הנוכחית תיקח דוגמה מאחותה הבוגרת ותתחיל לקשר בין מצוקת הדיור "כאן" לבין מעשי הראווה הבזבזנים "שם". זה לא חיבור מופרך או מאולץ. ההשקעה בבנייה בשטחים היא אחת הסיבות העיקריות למצוקת הדיור בתוך ישראל וגם להיפך, הממשלה מייצרת במכוון מצוקת דיור כדי לדחוף את אזרחיה לגור בשטחים.

הכותב הוא פרופסור לסוציולוגיה פוליטית ומחבר הספר "שלום מדומיין שיח מלחמה: כשל המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל – 1992-2006"

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עמוס

    YNET לא רוצה לפרסם יותר ממאמריך, כי אתה פותח צוהר חדש לאמת.

  2. מיכאל

    מאמר מעולה!

  3. יוסי לוס

    במשך עשרות שנים אם השמאל הישראלי קישר בין השכונות לשטחים היה זה באמצעות הטענה שהכסף שבונה בשטחים נחסך מהפריפריה בישראל. מה שקראת "ההפך", נדחק במידה רבה הצידה. האמת היא שמוזר שהוא נדחק הצידה שהרי הוא העיקר. למה זה העיקר? כי מרבית המתנחלים התנחלו מסיבות כלכליות ולא מה שמכונה "אידיאולוגיות".
    לפי סקר של שלום עכשיו מ-2002 מדובר ב-77%. http://www.peacenow.org.il/content/מתנחלי-איכות-חיים
    חלקם עברו כדי לקנות בית פרטי עם חצר גדולה, אך רבים אחרים עשו זאת כדי לרכוש דירה צנועה עם משכנתא ארוכת שנים.
    לכן, יותר מאשר הכסף שהלך להתנחלויות חסר בשכונות, הכסף שחסר בשכונות כי עבר לטייקונים תרם לדחיפת יהודים ישראלים לשטחים.

    בנוסף, כדאי לזכור גם שרבים יותר מאזרחיה היהודים של ישראל לא נכנעו ללחצים הכלכליים שממשלות ישראל הפעילו עליהם ולא עברו לשטחים כדי לשמש כלי משחק בידי הממשלה בניסיונה לנשל את הפלסטינים מאדמתם.

    לכן, גם בלי קישור ישיר ומפורש בין השטחים לישראל, המחאה החברתית בדיוק כפי שהיא התנסחה עד כה השלימה פן חסר מאד במרבית הביקורת השמאלית.

  4. פריץ היקה(הצפונבוני)

    כל בר דעת מבין שהחזרת מדינת רוחה כרוכה בשנוי סדרי העדיפויות במדינה בראש . הפסקת סרבנות השלוםומה שנובע ממנה. אבל זה עלול לגרום שיפחת מאד מספר המפגינים, למרבה האירוניה גם באריאל (המסמלת יותר מכל את המדיניות שלישראל מאז 1967),
    הוקם מאהל מחאה.