• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קשר השתיקה

ניתוח של פרשת ענת קם בהשוואה לפרשת קו 300 ולגזר דינה של מרגלית הר שפי, חושף את עצימת העיניים של מערכת המשפט. אורי וייס על ההיתממות
אורי וייס

בנאום מודלף (ששודר בסרטו של גידי וייץ) של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בפני הגווארדיה השב"כניקית, היא טענה שמערכת המשפט לא שיתפה פעולה עם השב"כ; היא לא ידעה, היא היתה תמימה והיא עודנה תמימה. הנה כי כן, ביניש יודעת שהיא אינה יודעת. אז מה היא ועמיתיה השופטים עושים כדי לדעת? האם עליהם לדעת? האם מערכת המשפט אינה לוקה בעצימת עיניים?

המבחן למידת התשובה אצל הרמב"ם הוא, האם האדם ישוב על חטאו בסיטואציה דומה הנקרית בדרכו כשכוחו בידו. והנה, פרשת ענת קם היא גירסה חדשה של פרשת קו 300: כאן כשם, מדובר בהוצאה בלתי-חוקית להורג, בלי משפט, בשם המאבק בטרור; כאן כשם, ראשי המערכות הצבאיות חוששים מיד המשפט; כאן כשם, גורמים מבפנים פועלים לחשיפת הפרשה. אז כיצד נוהגת הפעם מערכת המשפט? תחילה, היא מעלימה את ענת קם ומוציאה צו איסור פרסום על הפרשה; לאחר מכן היא שולחת את ענת קם למעצר בית ממושך ומעמידה אותה לדין על עבירות חמורות, תוך סחיטתה לעסקת טיעון ולהכאה פומבית על חטא חשיפת הפשע; ולבסוף היא גוזרת עליה ארבע שנות מאסר וחצי.

השופטים מנמקים את ההחמרה בכך שיש לבסס את יחסי האמון בין החייל לצבא, קרי השופטים פועלים לביסוס קשר השתיקה. כלומר לא זאת בלבד שמערכת המשפט בוחרת לעצום עיניים, אלא היא בוחרת לאטום את המשקפות. היא בוחרת להרכיב לחברה הישראלית את המשקפת של עמיר פרץ.

גרפיטי בשד' רוטשילד. מערכת המשפט אוטמת לנו את המשקפות. צילום: עידו קינן, העין השביעית, cc-by-nc-sa

הדו-ערכיות בשפיטת ענת קם אינה עומדת רק מול פרשת קו 300, אלא גם מול פרשת הר שפי. מרגלית הר שפי, אדם פרטי, נשלחה לכלא על כך שלא מנעה התנקשות פוליטית ביצחק רבין. רשויות המדינה הענישו אותה על כך שהיא לא הסגירה את ידידה-אוהבה, יגאל עמיר. ניתן לתהות אם אכן היה ראוי לשלוח אותה לכלא על כך, אבל מה שברור הוא שלמשפט המדינה היה אסור להעניש אותה, לו חשפה את כוונות יגאל עמיר להתנקש התנקשות פוליטית. לעומת זאת, כעת באה הפרקליטות ומאשימה את ענת קם בכך שלא עשתה מעשה מרגלית הר שפי ושתקה נוכח התנקשויות בלתי-חוקיות. אבל חובתה של ענת קם לדבר היתה גדולה מחובתה של מרגלית הר שפי.

ראשית כל, ענת קם הרי נחשפה למידע מכוח תפקידה ועל כן שתיקתה לא היתה עולה כדי מחדל טהור. כשם שעל רופאת בבית חולים מוטלת חובה מוגברת להתריע על כשלים ופלילים בו, כך גם על חיילת בצבא מוטלת חובה מוגברת להתריע על פלילים בו. שנית, במקרה של מרגלית הר שפי היה מדובר בחשדות בעלמא שהיו יכולים להתבסס על רברבנות של מאהב. לעומת זאת, במקרה של קם מדובר בראיות לביצוע פשעי מלחמה והפרות של פסיקות בג"ץ, שמועדים להימשך בסדרתיות.

ואף על פי כן מערכת המשפט ששלחה את הר שפי לכלא, כעת שולחת את ענת קם לכלא על שלא החזיקה מעשה הר שפי בידיה. אז עולה השאלה: מי כאן ההר שפי? האם מערכת המשפט היא תמימה או מיתממת, כפי שהעלה בית המשפט על ענת קם?

הכותב הוא דוקטורנט ומרצה למשפטים

כנראה שיעניין אותך גם: