אין מקום לדמגוגיה

המאבק נגד ניצול עובדי הקבלן מחייב מלחמת חורמה בשיטה של השוק החופשי, שכל המפלגות הראשיות בישראל, כמו גם ההסתדרות, אימצו כעובדה מוגמרת. אבל לא עיני הוא מי שינהיג את המהפכה
אסף אדיב

מול קריאת הקרב של עופר עיני נגד שיטת ההעסקה הנצלנית של עובדי קבלן, טוענים הממשלה והפרשנים הכלכליים, במידה רבה של הגיון, כי אם ההסתדרות תסכים לוותר על זכויות היתר של העובדים הבכירים ולאפשר גמישות בהעסקת עובדים ותיקים, ניתן יהיה לתת יותר לעובדים בדרגות הנמוכות. ההסתדרות מצידה טוענת, גם היא בצדק, כי כאשר האוצר מדבר על "ניהול הגיוני ומודרני" הוא בעצם מתכוון לחיסול העבודה המאורגנת והעמקת הניצול.

בתווך, בין הממשלה והמעסיקים להסתדרות, נותרים עובדי הקבלן המשלמים את מחיר הדיל הבלתי כתוב, שעל בסיסו התנהלו הכלכלה והחברה בישראל בשלושת העשורים האחרונים. השיטה של עובדי קבלן קשורה לשיטה הכלכלית-חברתית שיובאה לישראל בתכנית הייצוב של 1985. במשך 25 השנים שחלפו מאז, התקיימה הסכמה שבשתיקה בין הממשלה, המעסיקים וההסתדרות, שאפשרה את מעברם של מאות-אלפי עובדים לשיטות העסקה "גמישות" ובעיקר – זולות. ההסתדרות בראשות ישראל קיסר, הברפלד, ואחר כך תחת הנהגת רמון, פרץ ועיני, למדה להסתכל הצידה בשעה שהממשלה והמעסיקים החליטו על ייבוא מאסיבי של מהגרי עבודה, הפריטו את המגזר הציבורי וההסתדרותי, והוציאו למיקור חוץ כל מה שזז.

הפגנה עובדי ועובדות הדואר. צילום: קרן מנור / activestills.org

שיא המדיניות התאצ'ריסטית של ריסוק האיגודים המקצועיים והרס רשת הביטחון החברתית, היה בתקופת ממשלת שרון-לפיד (בשנים 2003-2006), שבה כיהן נתניהו כשר האוצר. מכירת קרנות הפנסיה, הפחתה דרסטית של קצבאות, ומלחמת חורמה בהסתדרות היו שם המשחק. את הקדנציה שלו באוצר סיכם אז אורי יוגב, המקורב לנתניהו, תחת הכותרת "ההישג הגדול ביותר שלנו היה ריסוק העבודה המאורגנת". אך יש לציין כי התפיסה הינאו-ליברלית, לפיה תנאים אופטימאליים למשקיעים הם חזות הכל, משותפת לכל ממשלות ישראל מאז 1985. אין פלא לכן, ששיעור העובדים המאורגנים באיגודים מקצועיים – המדד החשוב ביותר לקביעת מצב העובדים – ירד מ-85% בראשית שנות התשעים, ל-30% בלבד מכוח העבודה היום.

מול התפתחויות אלה, אימצה ההסתדרות מדיניות של "if you can't beat them, join them". כל עוד הממשלה והמעסיקים היו מוכנים להתחייב שלא לגעת במעמדם המועדף של העובדים החזקים – בתעשייה האווירית, בנמלים, בבזק, בבנקים, בחברת החשמל, במקורות, במפעלי ים המלח וביתר החברות הממשלתיות והפרטיות בעלות הוועדים החזקים – ההסתדרות לא הפריעה לקטר ההפרטה לדהור קדימה. הנהגת ההסתדרות חתמה על הסכמים קיבוציים בשירות הממשלתי, שהתירו הפרטה ומיקור חוץ של יותר מ- 20% של כוח העבודה. בשירותי הרווחה מדובר על שליש של המועסקים. גם במגזר הפרטי נחתמו הסכמים שהגדירו דור א' ודור ב' ואפשרו העסקת עובדי קבלן גם בפונקציות קבועות במערך הייצור. חלק מאותו הדיל הייתה ההסכמה שבשתיקה מצד ההסתדרות לייבוא מאסיבי של מהגרי עבודה המועסקים בתנאי ניצול קיצוניים, ובכך מחלישים את כוח המיקוח של כלל העובדים בישראל.

מצב זה פגע אנושות במעמדה המוסרי של ההסתדרות כמייצגת את ציבור העובדים. הרוב של העובדים בישראל איבד בהדרגה את כוח המיקוח ונפל קורבן לשיטות העסקה פוגעניות. כל ציבור העובדים מכל שכבות האוכלוסייה נפגע – ערבים ויהודים, ותיקים וחדשים, עובדי שמירה ומרצים במכללות, נשים וגברים, אם כי ברור שערבים, נשים ותושבי הפריפריה נפגעו יותר מכולם. באותו זמן חגג מיעוט של עובדים, שהיה מאוגד בוועדי ההסתדרות הגדולים, כאילו אין מחר, וסיפק שלל כותרות בעיתונות על מינויי מקורבים, שחיתות של ראשי ועדים, וחריגות שכר.

ובשעה שאנשי הוועדים הגדולים נהנו מהפריווילגיות שהשיגה עבורם ההסתדרות, התנהלה מעליהם חגיגה גדולה הרבה יותר – זו של האלפיון העליון. לפי מחקר שפרסם מכון אדוה, בעשור האחרון ירד חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית מ-68% בשנת 2000 ל-63% בשנת 2009. בעוד השכר הריאלי של שכיר בישראל, על פי אותו מחקר, ירד בין שנת 2000 לשנת 2010 בשיעור של 3%, עלה שכר המנכ"לים ב-10% ושכר מנהלים בכירים בחברות בורסאיות עלה בשיעור של 65%. בשנת 2009 הגיע שכר הבכירים באותן חברות ל-2.83 מליון שקל בשנה, שהם 235 אלף שקלים בחודש – פי 60 משכר המינימום.

בין פטיש צמרת האוצר והמעסיקים, שרוצים כוח עבודה חלש וחסר זכויות, לסדן השחיתות וצרות האופק של מנהיגי ההסתדרות, אין לעובדי הקבלן כל סיכוי. הנהגת ההסתדרות מנהלת בימים אלה סכסוך עבודה ומו"מ בנושא עובדי הקבלן, אבל ההיסטוריה והאופי של הנהגת עופר עיני מצביעים בבירור שהיא אינה ערוכה להתמודד עם האתגר. המאבק נגד ניצול עובדי הקבלן מחייב מלחמת חורמה בשיטה של השוק החופשי, שכל המפלגות הראשיות בישראל אימצו כעובדה מוגמרת. כאשר ההסתדרות התייצבה לצד השיטה החזירית, צמחו מחוץ למסגרת ההסתדרות ארגונים שונים, שלקחו על עצמם להגן על העובדים "השקופים". תנועת המחאה שקמה בקיץ האחרון הייתה עוד ביטוי למגמה הזאת, והיא הציבה על סדר היום את הצורך במהפכה חברתית.

האתגר הגדול של התנועה החברתית הוא לא לאפשר לדמגוגים למיניהם, באוצר ובהסתדרות, לנצל את הרוח החדשה כדי להנציח את השיטה ההרסנית נגדה אנו נלחמים. שינוי חברתי עמוק, שיחסל את תופעת ההעסקה דרך חברות קבלן, מחייב מנהיגות שתתווה קו של סולידריות חברתית, תקבל על עצמה שוויוניות בשכר, ותפעל לחיסול האפליה הקיצונית בין עובדים ותיקים, דור א' בהעסקה ישירה, לעובדים חדשים, דור ב' או עובדי קבלן.

את המהפכה הזו לא ינהיגו עופר עיני ושותפיו לתפיסה, המקבלת את הקפיטליזם כעובדה מוגמרת. יצטרכו לבוא כוחות חדשים, שירימו את הדגל האלטרנטיבי של שינוי חברתי וסולידריות.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון העובדים מען

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. רבקה ויטנברג

    זה ממש בושה איך שממשלות ישראל לדורותיהן והמעסיקים מתייחסים לעובדי קבלן. אבל למה ההסתדרות רק עכשיו התעוררה? כשהעני נשאר עני, זה פוגע במשק. חייבים וחובה לטפל בבעיה מן השורש.

  2. פריץ היקה(הצפונבוני)

    והרבה עובדים וגם עסקים שלמו מחיר כבד אבל זה היה הכרחי בשעתו. חוקקו אז את חוק ההסדרים. אמור היה להיות לזמן קצוב אבל הפך להיות קבוע . זה היה נוח לממשלות שבינתים גם נאו ליברליזם ושוק חפשי ו פרוע הפך אצלם לאידאולוגיה. חוק ההסדרים החליש את הכנסת, אבל היא נאנסה ברצון. הכותב צודק צריך מאבק נגד עצם השיטה. אחרי הכל ארצות סקנדינביה לא כל כך מפגרות, מה שאין כן הארץ שאבירי השוק החשי והחלשת האיגוד המקצועי כל כך מעריצים. שנשיאיה רייגן וכוש השני הביאו אותה לאן שהביאו.