חומה ומגדל לנצח

הממשלה רוצה "להציל" את ערד וסביבתה. חבל מאד שהדרך שלה לעשות זאת, היא בעזרת הקמת יישובים קהילתיים המונעים כל חלוקה צודקת של המרחב על משאביו. בתיה רודד על מאבקי הכוח בזירה הדרומית
בתיה רודד

ב-30 באוקטובר, אישרה הממשלה את "התוכנית להצלת ערד" באמצעות הקמת כעשרה יישובים קהילתיים בני 500-300 משפחות כל אחד. בכך, שוב עולה השאלה – מתי תחדל פרדיגמת ההקמה של יישובים ליהודים כפתרון קסם לכל מכאוב? דיון זה מזמן גם בחינה נוספת של מאבקי הכוח בזירה הנגבית ובאי-השוויון המחליש את ערי הפיתוח בחסותן של סיסמאות "ייהוד הנגב" ו"משיכת אוכלוסייה חזקה לנגב". שיתוף הפעולה בין הגופים המיישבים בממשלה לבין ראשי הרשויות של המועצות האזוריות בנגב התומכים בהקמת יישובים חדשים רחוק מלהיות תמים.

היישובים הזעירים (רובם חסרי מסה קריטית שמצדיקה קיומו של יישוב) מנקדים את המפה ומשווים למועצות האזוריות, העשירות ובעלות השטחים הנרחבים, נראוּת של מרחב מאוכלס. באופן זה הם מחזקים עוד את מעמדם ומונעים חלוקה צודקת של המרחב על משאביו. "בסיטואציה הדמוגרפית הזאת יש להמשיך ולחזק את ערד, ויחד עם זאת להקים את עשרת הישובים שעליהם הממשלה עומדת להחליט", אומר שמואל ריפמן, העומד בראש המועצה האיזורית רמת נגב (nrg, 21.10); דבר והיפוכו במשפט אחד: כיצד תתחזק ערד מהקמתם של יישובים אשר ירוקנו את שארית האוכלוסייה המבוססת מתוכה?

ריפמן, כפי שנהג בעקביות בנושאי חוות הבודדים וכפרי הסטודנטים בשטחי המועצה, כה נלהב לשמר את כוחו הפוליטי, עד שנבצר ממנו לבחון את תקפותה של הפרדיגמה שהוא אוחז בה מזה עשרות בשנים. הוא נושא הדגל של גישת "חומה ומגדל" עד ימינו אלה, ושם עצמו מעל החוק ומערכות התכנון – התלהבותו וקוצר רוחו מייתרים אישורים ונהלים מסודרים. אז כיצד ירוויחו ריפמן ושאר ראשי המועצות האזוריות בנגב מהקמתם של יישובים אלה? והתשובה: תוספת של אוכלוסייה מבוססת שתזרום אל שטחי המועצות מתוך ערי הפיתוח, שמירה על רמת שירותים גבוהה ותוספת תקציבים וארנונה. במקביל, היישובים החדשים ידחקו את האוכלוסייה הבדווית וימנעו הקמה עתידית של יישובים בדווים בשטחי המועצות האזוריות.

שני תהליכים אלה מצביעים על מגמות הנוגדות את רוח המחאה החברתית מכל וכל. לא רק שאין כאן בשורה של צדק חלוקתי ותיקון לעוולות הפריפריה, אלא שניכרת המשך המגמה של חיזוק מדיניות השוק החופשי – חיזוקם של החזקים והחלשת המוחלשים. ביישובים הקהילתיים תתבסס אוכלוסייה צעירה, משכילה ובעלת אמצעים. בתהליך המזין את עצמו, העזיבה של האוכלוסייה החזקה פוגעת בבסיס המס של העיר, יכולותיה לספק שירותים בכלל וחינוך איכותי בפרט מצטמצמות, העיר נחלשת והדבר מעודד אוכלוסיות חזקות נוספות לעזוב.  הגברת אי-השוויון הבין-יישובי באזור תחריף תהליכי התבדלות בין אוכלוסיות חזקות לבין אוכלוסיות חלשות.

כיצד יועילו אפוא לערי הפיתוח אותם יישובים קהילתיים, שימשכו אליהם את המשפחות המהוות את הליבה החברתית בהן וישאבו נתח חשוב מתקציבי הנגב לצרכי הקמתם?
נוכח התחרות הקשה של ערי הפיתוח בנגב עם אזור המרכז, עם היישובים הקיימים בנגב, עם אפליה תקציבית מתמשכת והזנחה רבת שנים, ערד, דימונה וירוחם, מנסות כיום להתאושש מתהליך ממושך של דעיכה. פרנסיהן חותרים לשדרג את מעמדן ולהפכן לאבן שואבת לאוכלוסייה המחפשת איכות חיים; לחפש ולכונן מקורות תעסוקה מגוונים יותר; לגוון ולשפר את איכות השירותים וחיי התרבות; לתכנן מערכת חינוך איכותית, התובעת סף מינימלי של אוכלוסייה ותקציבים; ולבסס ולזקוף את גוו תושביהן.

האם לא הגיעה העת להפוך סדרים מאובנים ולחשוב חשיבה נועזת הנושאת שינוי רדיקלי לקראת צדק חלוקתי וערכי שוויון? לאור זאת, האם איגום כל משאבי הארנונה והתקציבים הזורמים אל יישובי הנגב וחלוקתם למועצות ולערים לפי מספר התושבים היושבים בהם, לא יהיה נכון יותר?

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נחמה פלס

    אני מסכימה עם כל מילה של בתיה רודד. הקמת עוד נקודות יישוב קטנטת ונידחות לא תועיל לערד.
    גם הקמת עיר חרדית בדרך לערד לא תוסית לנו כלום.
    יש לחזק את ערד בהפניית המשאבים להקמת מפעלים שונים בתוך ערד-שלא יקלקלו את האוויר ואת איכות החיים כאן.

  2. יעקב לקס

    התבלבלו שם במזכירות הממשלה.
    כתבו "צ" במקום "פ".
    זו "התכנית להפלת ערד".
    רוצים לעזור לערד (אני פוחד מ"מצילים")? באמת?
    אז בואו ואת הכסף שאתם מתכוונים לשפוך על הקמת הישובונים האלה, תנו לקבלני הכביש שהדרך לערד לא תמשיך לקטול את הנוסעים בה (זה הכביש האדום מס' 31, אחד המסוכנים, אם לא המסוכן בכבישי הארץ הזו).
    רוצים לעזור לערד? אל תפילו את מה שנותר מחומת מכס ההגנה על מפעל המגבות כאן.
    רוצים לעזור לערד? סלקו מאיתנו את האיום להקים לנו מכרה פוספטים שירעיל את האויר.
    אבל מה שאתם רוצים זה לא לעזור לערד, ערד איננה חשובה לכם, השרים שתמכו בהחלטה הסהרורית הזו.
    חשוב לכם "להילחם" – תמיד להילחם, עכשו זה בבדואים שבמקום לדבר איתם הורסים בתים ו"מחממים את הגיזרה", אולי תהיינה מהומות ופוליטיקת השנאות תשוב לפרוח.

  3. נחמן

    אנחנו פה בשביל להילחם, לא בשביל לחיות. ערד כבר שלנו, אפשר להזניח. נציב כמה חיילים לתפוס נקודות במדבר, העיקר שלא יהיו שם בדואים. אם נצליח, ניצחנו. אם ניכשל והחיילים יבגדו ויברחו כשהאויב יכלה בהם את תסכולו או סתם יגנוב להם את המיטה בזמן שהם ישנים נכניס לשם יותר כוחות וכבר נראה לאויב מה זה. בתחבולות תעשה לך מלחמה. אה, דיירי היישובים החדשים הם אזרחים ולא חיילים? אוף, נזרוק להם עוד רבע דונם לחצר. מקסימום נביא מתנחלים לשעבר, יהיה בסדר. מה עם האזרחים בעיירות הפיתוח, החינוך שלהם, הבריאות שלהם והטבע שלהם ושל הארץ? אנחנו מדברים פה על מלחמה ואתה בא לי עם איכות חיים!? קודם ננצח אח"כ נתפנה לזה. מה עם האזרחים הבדואים? אתה מתכוון האויב? לא מספיק אני תקוע איתם אני גם צריך לדאוג לפושעים האלה? תגיד לי, אתה מהקרן החדשה או משהו?

  4. רמי

    הרעיון הוא אחד ויחיד אבל השמות והאמצעים משתנים. בשטח שבין באר שבע וערד יושבים רבבות בדואים ובאמצעות הקמת התנחלויות הם יאולצו לפנות את עצמם. רובם פונו מאזור הנגב המערבי בתחילת המדינה ואחר כך שוב ושוב (למשל אל-סאנע ישבו ליד רוחמה והועברו לירדן והוחזרו לארץ בלחץ בינלאומי ויושבו ליד ערד ואחר כך באזור לקיה, וזו רק דוגמא) ועתה יהא עליהם שוב לקפל את מטלטליהם ולהתחפף השד יודע אנא, לתפארת מדינת ישראל.

  5. דבפוניו

    ממשלת ישראל אחראית על יישוב הנגב. תארו לכם,מה עלול לקרות כאשר אהוד פראוור בלחץ פיזי מתון ירכז 35 כפרים בלתי מוכרים אל תוך עיירות(לא אמרתי גטאות-זה אתם חשבתם) ופתאום יתפנו אלפי דונאמים של אדמת המדינה היהודית דמוקרטית.
    לכן- יש להכין תכנית מגרה, מה לעשות עם שטחים אלה בבוא הרגע הגדול.
    לא חשוב שזה הורס את הקיים. לא חשוב שזה יעלה לנו הון עתק. חשוב שזרועות התכנון השונות יעבדו בהתאמה. כפי שאומר רמי: לתפארת מדינת ישראל.
    אמן.

  6. פריץ היקה(הצפונבוני)

    כבר היה תקדים : להקים ישובים נפרדים לחזקים ואמי שצריך לחזק ממשיכים להחזיק בפיגור. היעד האמיתי מלחמת חורמה נגד הבדואים.