סודקת מסך

קרן נויבך לא פוטרה מסיבות פוליטית, טוענים בערוץ 1, היא פשוט "לא עוברת מסך". קריטריון אובייקטיבי – ישנו ברומטר הקובע כי יונית לוי, טלי מורנו ונסלי ברדה עוברות מסך ואופס, נויבך שמרצדת על מסכנו מזה למעלה מ-20 שנה לפתע לא עוברת אותו. הברומטר מצפצף, הוא מצפצף כל כך חזק שאוזנינו נסתמות, הן כל כך סתומות שהטיעון "לא עוברת מסך" אמור לעבור לידן מבלי לעורר תמיהה.

צפיתי ב"מעושרות", מקבץ של חמש נשים שעוברות מסך. קרן נויבך לא עוברת מסך משום שהיא חוצה או סודקת מסך חשוב יותר, מסך התודעה. הנשים המעושרות חודרות הישר לסכמות הנשיות המוכרות – הן "טיפשות", "מגוחכות", "נתמכות", "שטחיות", שמסתירות את הקמטים ומוציאות משפטי מחץ כגון "אני בעד המחאה" בעוד הן לוגמות שמפניה. הן נועדו לשעשע את ארוחת השבת המשפחתית בה אין על מה לדבר למעט מה שמספקת לנו הטלוויזיה. הן עונות על הצורך שלנו בשעשוע ובתחושת עליונות, כמו כל ריאליטי איכותי. הן משיבות את הסדר על כנו בכך שמחד נקנא ונשאף ליותר על מנת לחיות כמוהן ומאידך נבוז להן ונשמח על מקומנו ב"מעמד הביניים השפוי"; או כמאמר הקלישאה הנצחית, "כסף לא מביא אושר".

עליית "מעושרות" ופיטוריה של נויבך הם סוג של באקלש להתעוררות החברתית שהתרחשה הקיץ. הם מעידים על העיוורון, במקרה הטוב, של הערוצים באשר למה שמעסיק כרגע את הציבור, או על מאמץ של ממש להשיב את הסדר. כך, ערוץ 10 מנסה לאלחש אותנו בריאליטי שמרומם שוב נשיות סטריאוטיפית לאחר שבקיץ עלתה הנהגה נשית ראויה וייחודית, במקביל להעלאתם מחדש של ערכים כמו חומרנות ותחרותיות שתמיד ישמרו אותנו במשחק. ערוץ 1 מנסה להשתיק את מי שכבר שנים מקדמת את התכנים שעמדו בלב המחאה – נויבך תרמה למחאה טרם פריצתה והמשיכה בנאמנותה לתכני הצדק החברתי והשוויון.

קרן נויבך היא אשה שלא פוחדת לומר את דעתה, גם כשתמיד יהיו שם גברים שיאמרו: את לא מבינה מספיק, את מדברת מהרגש, זו עמדה תמימה וכיו"ב. שומרי הסף של "השיח של המבינים". אלה אותם המבינים שמחליטים מי עוברת מסך ומי לא, ואני משתמשת בלשון זכר לציון 13 מנהליה של רשות השידור מאז הקמתה – ביניהם אף לא אשה אחת. אז מה בקרן נויבך מרגיז אותם יותר: שהיא אשה שמעיזה להיות דעתנית, להציג אג'נדה ברורה ולא מסויגת, להתעמת עם מרואיינים ועדיין לזכות בכבודם? או העובדה שהיא מצליחה לשדר בשעות השיא של הרדיו ולהפוך אהודה ונשמעת יותר ממביני עניין ובעלי סמכות כגון רזי ברקאי ואחרים?

או שמא זו העובדה שהיא מעניקה קול לעמדות לא פופולריות ומקדמת תפיסה הדואגת לרווחת האדם, האזרח, האזרחית. העובדה שהיא מערערת על מה ש"חשוב" בכך שהיא משנה את ההיררכיה ומתעקשת על סדר יום שלא הולם את ההדחקה המתבקשת של החברתי והכפפתו לביטחוני-פוליטי, כיאה למדינת מלחמה. ואולי סתם משום שאיננה עדינה, חייכנית, נעימה כפי שאנחנו נדרשות להיות גם כאשר יש לנו מסר משמעותי להעביר. אני כותבת מה מייצגת קרן נויבך, אך יש לציין גם את עורכת התוכנית שלה ברשת ב', "סדר יום", ששותפה לאותה קריאת כיוון של נויבך ולכן גם חשופה לאותה מתקפה – מירית הושמנד מיטרני הוזמנה לשימוע לקראת פיטורים כמה ימים לפני שפוטרה נויבך מ"מבט שני".

מלבד ההיבט הנשי, הניסיון להשתיק את עמדותיה של נויבך הוא סכנה ברורה לחופש הדעה והביטוי וניסיון לסגור את המרחב הפוליטי שנפתח מעט בקיץ האחרון. נויבך בחרה בצד ה"לא נכון" במגוון סוגיות כגון וועדת ששינסקי, עובדי הקבלן, מאבק העובדות הסוציאליות, מחאת הדיור, הגבלת שכר הבכירים, הפרטת השירות הפסיכיאטרי, אי-קבלתן של נערות ספרדיות לבתי ספר אשכנזים ועוד כהנה וכהנה. גם אם ניצמד לתירוץ של "לא עוברת מסך", זו תישאר הכרעה פוליטית. כי מאחורי הטיעון המכובס בוחרים לנו מי האשה שנכון לצפות בה וזה כבר, גבירותיי, פוליטי.

לחתימה על עצומה נגד פיטוריה של קרן נויבך

הכותבת היא סטודנטית לקולנוע, עיתונות ומגדר