אהלן, מה נשמע, וולקאם

בעוד בקאמרי מעלים הפקה של "קברט", יובל בן-עמי מציע לתיאטרון הישראלי גירסה עברית של הקלאסיקה, עם כמה שינויים מתבקשים ברוח התקופה
יובל בן-עמי

1. שיר פתיחה: "אהלן, מה נשמע, וולקאם". מנוגן על ידי הדי-ג'יי במועדון החתול והעכבר.

2. מסוע המזוודות בנתב"ג. קווין בראדשו, צעיר אמריקאי, נחת זה עתה בארץ. לידו עומד מיכאל, צעיר ישראלי, המספר לו על נפלאותיה של תל אביב. הערב יהיו חגיגות הסילבסטר ומיכאל ממליץ לקווין להצטרף אליו במועדון החתול והעכבר. בינתיים הוא שולח אותו לאכסנייה ברחוב הירקון, בבעלות שרה.

3. שרה מקבלת את פני קווין. הוא רוצה חדר פרטי כדי להתמקד בכתיבת רומן, ומתמקח איתה. היא מסכימה לתת לו הנחה רצינית ושרה את השיר: "למי אכפת".

4. ערב הסילבסטר במועדון החתול והעכבר, שמארח את זמרת ההיפ-הופ הבריטית סינדי בולז. היא שרה שיר על הצורך להסתיר הפקרות מינית מההורים: "אף מילה לה". סצינה של פלירטוטים בין גברים ונשים, גברים וגברים ונשים ונשים במועדון ואחריה עוד שיר של סינדי: "מיין הר".

5. סינדי מחליטה להישאר בתל אביב המדהימה, ומתנחלת בחדרו השכור של קווין. הם שרים דואט: "זה הסיפור בקצרה". הדי-ג'יי בחתול והעכבר שם שיר שמטיף למעשי מין קבוצתיים: "שתי ליידיז". כך נפתחת לה תקופה שאין בה יום ואין בה לילה, סינדי וקווין קורעים את העיר והעיר קורעת אותם.

6. בינתיים מגיע העירה חאלד, סוחר ירקות מבאקה אל גרבייה שמכיר את שרה ומביא לה פרי טרופי נדיר: דוריאן. הם שרים יחדיו את "שיר הדוריאן".

7. סינדי תופסת את קווין גולש באתר של "אם תרצו". הוא מסביר לה שהפוליטיקה המקומית מעניינת אותו ומראה לה עותק באנגלית של הספר "תורת המלך". אותה הפוליטיקה מעניינת הרבה פחות ויש לה חדשות: היא בהריון. למרות שלא ברור מי האבא, קווין מציע לה לא להפיל אלא ללדת את הילד ולהשאר איתו. שיר רומנטי: "אם הפעם".

8. היחסים בין חאלד ושרה מתחממים והוא מציע לה נישואין. קווין מקבל עבודה דרך מיכאל: לעקוב אחרי טיפוסים מסוימים שמתגוררים באכסנייה ולשלוח דיווחים. הוא מקבל על כך תשלום נאות, ומקווה לתמוך באמצעותו בסינדי ובתינוק. שיר: "כסף מסובב ת'עולם".

*** הפסקה ***

9. לחפלת האירוסין של חאלד ושרה, שנערכת במסעדת דגים ביפו, מתפרצים נציגים של ארגון להב"ה ומחוללים בה מהומה. הם שרים: "ויום המחר הוא לי", ורבים מיושבי המסעדה מצטרפים אליהם.

10. קווין מבין שהפך למודיע של השב"כ, ושהמעקבים אותם הוא מבצע נועדו לאתר שב"חים שמסתתרים באכסנייה. הוא מסרב לשתף פעולה ולמחרת נקרא למשרד הפנים לבירור בנוגע לוויזה שלו. חאלד מותקף ברחוב בבאקה על ידי פעילי תג מחיר. הדי-ג'יי בחתול והעכבר שם שיר של עמיר בניון על שמאלנים בוגדים ואחר כך את השיר: "לו בעיני ראיתיה".

11. קווין קורא בעיתון על כך שהחוק המגביל תרומה לארגוני זכויות אדם אושר על ידי וועדת השרים לענייני חקיקה, ושמנגד כל אורח רשמי שיגיע לארץ חייב לבקר מעתה באתר עיר דוד. הוא פוגש את שרה ומנסה ללחוץ עליה שתעקור מן הארץ במחיצת חאלד. שרה מודיעה לו שהאירוסין בוטלו. היא מסבירה גם שהאכסנייה היא מפעל חייה ואין לה עניין לעזוב. שיר: "מה היית עושה אתה?"

12. גם חאלד לא מתכוון לעזוב. "יהיה בסדר", הוא אומר לקווין, "אני מכיר את הישראלים, הרי גם אני ישראלי, לא? אז הנה, יהיה בסדר". סינדי חוזרת לחדר השכור עם בקבוק של וודקה פרפקט. היא מגלה לקווין שביצעה הפלה בלי ידיעתו ושלא תעזוב את הארץ איתו. הם נפרדים פרידה כאובה והוא יוצא עם תרמילו אל רחוב הירקון המעופש. הדי-ג'יי שם שיר: "לא אכפת לי".

13. סינדי, מסטולה מאלף סמים שונים, עולה לבמת החתול והעכבר שעדיין מלא בבליינים. היא שרה גירסת היפ-הופ ללהיט ישן של לייזה מינלי, "קברט".

14. סצינת סיום בנתב"ג. קווין מתחיל סוף-סוף לחבר את הרומן, שלשם העבודה עליו הגיע לתל אביב. "היה מועדון והיה די-ג'יי", הוא כותב, "והיתה עיר שקראו לה תל-אביב, בארץ שקראו לה ישראל, וזה היה סוף העולם… ואני רקדתי עם סינדי בולז וישנו שינה עמוקה זה בזרועות זו". הדי-ג'יי, בלבוש איש ביטחון, חוקר אותו במשך שעות, פורע את מזוודותיו ומבצע בו בדיקה רקטאלית. "אני מקווה לראות אותך בקרוב בישראל שוב", הוא אומר לו בסיום. "לא נראה לי שאחזור", אומר קווין. "למה?" שואל הדי-ג'יי, "אתה לא חושב שארצנו יפהפייה?"

15. בעוד הקהל יוצא מן האולם, התזמורת מוסיפה לנגן.

על פי רעיון מאת רותי פליסקין

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.