(שיר אהבה לשירה) אני שונא שימבורסקות

שיר לסוף השבוע של מדור השירה באסטה
ערן הדס

אני שונא שימבורסקות

אני –
כלומר לא כולם, אבל אני ושכמותי
ובעצם אפילו לא זה. אתם,
הקוראים, אתם קוראים "אני", כאילו זיהיתם
אבל חושבים על "אני" מדומיין שמייצג אותי. מבחינתכם,
אם אתם בוחרים לנהל אתי שיחה, אז "אני" הוא "אתה",
וזה המקרה הטוב, שבו אתם מגיעים מוכנים לכך ש
שירה אינה נמצאת בין שני עמודים אלא בין שני אנשים (יגעים)
בין זוג עיניכם לבין זוג עיניי שאינכם
רואים. אני אינני אני, אני רק מי
שאתם מצפים
שאהיה, אפילו אני מת,
"אני" עדיין שם, והוא בהחלט
לא "אתה" מבחינתכם, רק "הוא".

שונא –
החלק הראשון בפלינדרום "שונא אנוש",
זה שמצפה לחלק השני. נקסט. לשנוא זה לאהוב על דרך השלילה.
אין דבר כזה "אני שונא"; שנאה אמיתית דורשת שלהוב של קהל. "אנחנו שונאים".
קחו מרק צמחוני בטעם עוף בתור דוגמה – אינני שונא אותו, סתם מתעצבן,
חושב מחשבה רעה ומוותר. ממשיך. מתעלם. חרד
מאותו חלק שני, צפוי להחריד. אנוש.

שימבורסקות –
אינני מכיר את שימבוֹרסקה אישית,
אך בשם הזה יש משום התרסה:
שימ הוא נשיפת אוויר בלועה, תלויה, כמו חוויק לפני יריקה
ואז בורסקה – מפגן שהאר ג'י בי שלו הוא זלזול, חשיבות עצמית והתנשאות.
בורלסקה ללא למד. שיטוח ולעג לצורך מציאת מכנה משותף נמוך עם הקהל. עם כל
הצער שבדבר, יש בשירה מן השימבורסקה,
ובמילה השימבורסקה חבויה המילה שירה (יחד עם אותיות המילה מוסקבה)
המשורר משמברסק. המשוררת משמברסקת. המשוררים משמברסקים, המשוררות משמברסקות.
אינני שונא אדם על ס
מך שמו (יצאתי עם בחורות עם שמות נוראיים יותר)
אך כשאתם מק[ב/פ]לים אותה אל תוך לבכם אני חש את גופי נסתם. פי נסתם. לבי נסתם. מוחי נסתם.
בורסקה היא חתימת הגולל, פיקוק היין, אות הפתיחה לתכנית הרדיו הבוקעת אל צהרי סופ"ש מחופי הים שבפרוורים העשירים.

אינני שונא את שימבורסקה, (אומר בלב את שמה הרבה פעמים ברצף)
אני שונא את השימבורסק!
השימבורסק שחי בשירה שלי.
השימבורסק שזורם במחזור הדם שלי.
שימבורסקי.
ועוד יותר מכך
את השימבורסק שאהפוך להיות.
את השימבורסק שיוולד בי כשאגשים את שאיפותיי.
השימבורסק שיוולד ללא כאב ביציאה,
מפני שהוא ישתמברסק לו פנימה בהחלקה לחה, גמישית ועצומה.
אדמיין את עצמי מן הצד
מתבונן בעצמי ושואל
מה שימברסקו לו שם
עמוק לתוך התחת.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בורקס

    שימבורסקה לא הייתה כל כך צינית, בטח נולדה לשם הזה, מסכנה, אבל למרות הכל הביטה על העולם בענווה, כך לפחות ניסתה- לשוות לעצמה ארשת בין שירית בגובה סביר.
    ואתה, ז"א אני, מוכשר ככל שתחפוץ, סוחט כמה לייקים בוירטואוזיות שטנית, אבל מתקשה באהבה.
    חבל.

  2. רשף

    הכותרת הרגיזה אל לבסוף חשתי שצמח לכאורה בלי טעם וריח שהסמך שולט בו עשה משהו וכמו דהס, אולי כמעט סהד אבל בהחלט לא דרס את שירת שימבורסקה.

  3. קובי וינר

    מי שכותב , ואין לו מה לכתוב, אך הוא חייב לכתוב
    ואין לו מה, כמה שיתאמץ.
    מאד לא אוהב, גיבוב מילים זה. בניגוד לחכמה הרבה שבשיריה המשוררת.
    http://www.ravenosh.com
    http://www.shaked-wiener.co.il

  4. שקד

    ואפילו אם הוא זה רק הוא, ואולי אפשר להתווכח על מידת הטעם, אפילו אז דווקא יש לו להדס ריח, ריח טוב שקשה לפספס…

  5. עודד

    טקסט אווילי מאד.
    גם מקומם.
    גם עושה עוול.
    התחככות לשונית מיותרת.

    לפחות אם היתה התכתבות עם השירה שלה. אני אוהב אותה מאד. יחד עם זאת אני בהחלט יכול לקבל טקסט שיחלל את שירתה.
    אבל כאן אין כלום. ריק. אולי ערן הדס כדי שתקרא את שירתה, תלמד משהו מהשקט, מהצניעות , מהפשטות, מהדקות של מעט המילים.

  6. דותן

    בינתיים, ועד אשר ישתקע לך השימבורסק בתחת, נראה שהוא גדוש במשהו אחר – פלצנות.