איפה אנחנו

מה נכון יותר לעשות מאשר לצאת עתה בקריאת הזדהות עם המתמחים? אראלה שדמי על סולידריות
אראלה שדמי

עם השתלחותה של דורית ביניש במתמחים על מאבקם המרשים האלגנטי והלגיטימי, עולה השאלה – היכן הן כל קבוצות העובדים שכבר חוו על בשרן את המדיניות הדכאנית של נציגי האוצר במשאים ומתנים מול קבוצות עובדים? היכן הם המורים? היכן הם העובדים הסוציאלים? אלו המועסקים בהעסקה ישירה ואלו המועסקים באמצעות עמותות וארגונים לא מדינתיים אחרים? הרי יותר מכל אחד אחר, יודעים המורים שהובילו את המאבק החשוב שלהם נגד הכיתות הגדולות באוקטובר 2007 כמה הפחתה תקציבית היא האינטרס היחיד של משרד האוצר. האם ניסיון העבר שלהם לא מגרה אותם לצאת בהכרזת סולידריות עם המתמחים?

נזכיר: ב-2007 שבתו חברי ארגון המורים במחאה על דרך יישום הרפורמה במערכת החינוך העל-יסודי ובמחאה על תנאי שכרם של המורים, החזרת שעות הוראה שקוצצו מכיתות י'-י"ב והקטנת תקן מירב התלמידים בכיתה. בסיומה של השביתה הודיעו שרי האוצר והחינוך כי ימנו ועדה שתכין תכנית רב-שנתית לצמצום מספר התלמידים בכיתה, להוספת שעות לימוד למערכת החינוך ולפיצול כיתות לימוד. בעקבות המאבק הצודק, מונתה ועדה שהמליצה להקטין את מספר התלמידים בכיתות ואז בינואר 2008 התקבלה החלטה בממשלה להקטין בהדרגה ל-32 את מספר התלמידים בכיתה. אבל, כמה מפתיע, במסגרת הכנת הצעת תקציב המדינה לשנת 2009 הודיעה משרד האוצר כי הוחלט לשנות את החלטות הממשלה, כך שהתקציב שיועד לצמצום מספר התלמידים יופחת. האם הניסיון הזה לא מספיק בכדי לקרוא למורים להמציא את המלה העברית לסולידריות ולהנהיג מאבק ציבורי רחב להזדהות עם המתמחים למען הצלת מערכת הבריאות?

כך גם ביחס למאבק העובדים הסוציאלים. לאחר מאבק של שבועות קשים עליהם לא קיבלו כל תשלום, השיגו העובדים הסוציאלים הסכם שהורה על ההסכמות הבאות: 7.25% תוספת שכר אחוזית חודשית; 1,000 שקל תוספת שכר שקלית חודשית צמודת מדד; 2,000 שקל מענק חד פעמי; עד 500 שקל תוספת חודשית לאימהות עובדות, צמודת מדד; הגדלת ההפרשות לקרן הפנסיה; גדלת ימי ההבראה; השלמת תוספת אחוזית, גמול חוקים חדשים מ-4% ל-7% למגזר הבריאות; 7000 ₪ שכר מינימום לעובדים הסוציאליים בעמותות. נשמע לא רע, נכון? אבל העובדים הסוציאלים יודעים היום היטב איך משחקים פקידי האוצר בגורלם של עובדים ועובדות. בפועל חלק גדול מהתוספות היו מגיעות להם ממילא כחלק מהסדרים להם זכה כלל המגזר הציבורי. בנוסף, תוספות השכר נפרשו לפעימות קטנטנות שחלקן יגיע רק בשנת 2013. עד אז יואילו העו"סים ויקחו עוד כסף לכיסוי האובר מההורים.

אבל הטראגי ביותר בהתנהלות השקרית של האוצר, הוא ההתנערות מהתאמת החוזים בין המדינה לעמותות ולארגונים הלא מדינתיים האחרים המעסיקים עו"סים לשכר המינימום הענפי – במה פקידי האוצר רצו שנאמין? שהעמותות יעניקו מרווחיהן שכר מינימום ענפי? בפועל, העו"סים יודעים היטב – שכר המינימום הענפי שנקבע נותר לא רלוונטי לעובדי העמותות. מה נכון יותר לעשות מאשר לצאת עתה בקריאת הזדהות עם המתמחים? הרי אתם כבר מכירים את פרצופו האמיתי של האיש, אילן לוין שמו, הממונה על השכר באוצר, שמעיז לכנות את המתמחים "גרילה" ו"אנרכיסטים". מדוע לא תצאו ותבהירו בקול גדול מתוך ניסיונכם מיהו איש הגרילה והאנרכיסט שמבזה את ההסכמים עליהם הוא חותם?

ואחרונים חביבים אני פונה אל עצמנו – אנחנו, ה-350,000 שצעדנו בהפגנת המיליון הגדולה בקריאה לממשלת ישראל להציל את הצדק החברתי בישראל ולהבטיח קשר פחות דמיוני בין התלוש לבין המציאות. איפה אנחנו? מה, לא אכפת לנו ממערכת הבריאות? מה, המתמחים הם לא חלק מאיתנו? למה אנחנו לא שם בחוץ איתם? האם זה בגלל הגשם? אם אנחנו רוצים לעצמנו ישראל אנושית יותר. בואו כולנו נשנן טוב יותר את מושג הסולידריות. אין לנו ברירה אחרת – נחזור כולנו עכשיו לרחובות.

הכותבת היא פעילה וחוקרת פמיניסטית

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורלי בנימין

    נניח שבהסתדרות, נניח שעיני היה מוכן להודות בפומבי שיש קשר בין התנהלות האוצר בסוגיית המועסקים והמועסקות דרך קבלני שירותים ודרך עמותות ומוכרי שירותי העסקה חלופיים למיניהם לבין התנהלות האוצר מול המתמחים, מול המורים ומול העובדים הסוציאלים. נניח שהיתה הכרה פומבית כזו וכוח לעובדים היו תומכים בה ומתייצבים לצידה על בסיס הנסיון שכבר צברו במשא ומתן בסוגיית מטפלות המשפחתונים וקבוצות אחרות שעומדות מול נציגי הממשלה. ונניח שארגוני המורים והעובדים הסוציאלים היו מוכנים להודות ברלוונטיות של ההתנהלות הזו גם לגורל מאבקיהם – אילו כל זה היה מתקיים אולי הלחץ הציבורי היה מאלץ את הממשלה להחליף את כל הצוות/הסגל/הנציגים של משרד האוצר למשאים ומתנים מול עובדים ובמיוחד את הגישה למשא ומתן כזה? אולי סוף סוף הקשר בין הפערים החברתיים למדיניות האוצר בשוק העבודה היה נחשף. חבל שכל זה צריך להיוותר כלכך היפותטי

  2. אמיר פכר-אריה

    גשם לא מפחיד אותי
    אני מוכן לנסוע רחוק
    אבל אני לא רוצה להיות שם לבד
    לצערי לי אין יכולת גיוס
    להפגנה בת"א באו די הרבה
    יש יסוד לתקווה שגם להפגנת הזדהות עם הרופאים יבוא לא מעט.

    תגידי מתי, תראי לנו איפו.
    אני אגיע.

  3. מאור

    נראה שהמאבק הוא של מתמחים מהמרכז, המעוניינים לקבל תנאים שהאוצר הסכים לתת למתמחים בפריפריה, ומעבר למה שהוסכם רק באוגוסט עם ההסתדרות הרפואית.זה מסתדר עם כך שהמאבק מובל ע"י רופאי בתי החולים איכילוב, מאיר ורמב"ם. עם כך קשה להזדהות.

  4. ירון סגל

    לפי מאור האוצר ממש רק רוצה בטובת מערכת הבריאות. והמתמחים? הם רק רוצים בטובת עצמם.
    זה לא מה שהאוצר רוצה שנחשוב על כל קבוצת עובדים במאבק?

  5. אתי מלוד

    למנהיג אמיתי (לא מדובר בפוליטיקאי, איש ציבור או מדינאי) יש משרד אוצר שאמור לייעץ ולסייע במהלכים כלכליים במיקרו מול המקרו – לא יעלה על הדעת שבמדינה מתוקנת הוחלפו התפקידים, משרד האוצר מוביל את המנהיג ולא המנהיג את האוצר? לעניות דעתי.