איפה אנחנו

עם השתלחותה של דורית ביניש במתמחים על מאבקם המרשים האלגנטי והלגיטימי, עולה השאלה – היכן הן כל קבוצות העובדים שכבר חוו על בשרן את המדיניות הדכאנית של נציגי האוצר במשאים ומתנים מול קבוצות עובדים? היכן הם המורים? היכן הם העובדים הסוציאלים? אלו המועסקים בהעסקה ישירה ואלו המועסקים באמצעות עמותות וארגונים לא מדינתיים אחרים? הרי יותר מכל אחד אחר, יודעים המורים שהובילו את המאבק החשוב שלהם נגד הכיתות הגדולות באוקטובר 2007 כמה הפחתה תקציבית היא האינטרס היחיד של משרד האוצר. האם ניסיון העבר שלהם לא מגרה אותם לצאת בהכרזת סולידריות עם המתמחים?

נזכיר: ב-2007 שבתו חברי ארגון המורים במחאה על דרך יישום הרפורמה במערכת החינוך העל-יסודי ובמחאה על תנאי שכרם של המורים, החזרת שעות הוראה שקוצצו מכיתות י'-י"ב והקטנת תקן מירב התלמידים בכיתה. בסיומה של השביתה הודיעו שרי האוצר והחינוך כי ימנו ועדה שתכין תכנית רב-שנתית לצמצום מספר התלמידים בכיתה, להוספת שעות לימוד למערכת החינוך ולפיצול כיתות לימוד. בעקבות המאבק הצודק, מונתה ועדה שהמליצה להקטין את מספר התלמידים בכיתות ואז בינואר 2008 התקבלה החלטה בממשלה להקטין בהדרגה ל-32 את מספר התלמידים בכיתה. אבל, כמה מפתיע, במסגרת הכנת הצעת תקציב המדינה לשנת 2009 הודיעה משרד האוצר כי הוחלט לשנות את החלטות הממשלה, כך שהתקציב שיועד לצמצום מספר התלמידים יופחת. האם הניסיון הזה לא מספיק בכדי לקרוא למורים להמציא את המלה העברית לסולידריות ולהנהיג מאבק ציבורי רחב להזדהות עם המתמחים למען הצלת מערכת הבריאות?

כך גם ביחס למאבק העובדים הסוציאלים. לאחר מאבק של שבועות קשים עליהם לא קיבלו כל תשלום, השיגו העובדים הסוציאלים הסכם שהורה על ההסכמות הבאות: 7.25% תוספת שכר אחוזית חודשית; 1,000 שקל תוספת שכר שקלית חודשית צמודת מדד; 2,000 שקל מענק חד פעמי; עד 500 שקל תוספת חודשית לאימהות עובדות, צמודת מדד; הגדלת ההפרשות לקרן הפנסיה; גדלת ימי ההבראה; השלמת תוספת אחוזית, גמול חוקים חדשים מ-4% ל-7% למגזר הבריאות; 7000 ₪ שכר מינימום לעובדים הסוציאליים בעמותות. נשמע לא רע, נכון? אבל העובדים הסוציאלים יודעים היום היטב איך משחקים פקידי האוצר בגורלם של עובדים ועובדות. בפועל חלק גדול מהתוספות היו מגיעות להם ממילא כחלק מהסדרים להם זכה כלל המגזר הציבורי. בנוסף, תוספות השכר נפרשו לפעימות קטנטנות שחלקן יגיע רק בשנת 2013. עד אז יואילו העו"סים ויקחו עוד כסף לכיסוי האובר מההורים.

אבל הטראגי ביותר בהתנהלות השקרית של האוצר, הוא ההתנערות מהתאמת החוזים בין המדינה לעמותות ולארגונים הלא מדינתיים האחרים המעסיקים עו"סים לשכר המינימום הענפי – במה פקידי האוצר רצו שנאמין? שהעמותות יעניקו מרווחיהן שכר מינימום ענפי? בפועל, העו"סים יודעים היטב – שכר המינימום הענפי שנקבע נותר לא רלוונטי לעובדי העמותות. מה נכון יותר לעשות מאשר לצאת עתה בקריאת הזדהות עם המתמחים? הרי אתם כבר מכירים את פרצופו האמיתי של האיש, אילן לוין שמו, הממונה על השכר באוצר, שמעיז לכנות את המתמחים "גרילה" ו"אנרכיסטים". מדוע לא תצאו ותבהירו בקול גדול מתוך ניסיונכם מיהו איש הגרילה והאנרכיסט שמבזה את ההסכמים עליהם הוא חותם?

ואחרונים חביבים אני פונה אל עצמנו – אנחנו, ה-350,000 שצעדנו בהפגנת המיליון הגדולה בקריאה לממשלת ישראל להציל את הצדק החברתי בישראל ולהבטיח קשר פחות דמיוני בין התלוש לבין המציאות. איפה אנחנו? מה, לא אכפת לנו ממערכת הבריאות? מה, המתמחים הם לא חלק מאיתנו? למה אנחנו לא שם בחוץ איתם? האם זה בגלל הגשם? אם אנחנו רוצים לעצמנו ישראל אנושית יותר. בואו כולנו נשנן טוב יותר את מושג הסולידריות. אין לנו ברירה אחרת – נחזור כולנו עכשיו לרחובות.

הכותבת היא פעילה וחוקרת פמיניסטית