הזרוע הצבאית

כך, בחסות צה"ל, מונצח הטרור היהודי בגדה. מאיה כץ עם עדות אישית מאירועי המסיק האחרון בג'אלוד
מאיה כץ

ב-21 באוקטובר, יצאה קבוצה דו-לאומית של תנועת לוחמים לשלום למסיק משותף עם פלסטינים ופעילים מארגונים בינלאומיים בכפר ג'אלוד, מדרום-מזרח לשכם. לא הרחק מן הכפר שוכנים המאחזים הבלתי-מורשים אש קודש ואחיה, השייכים לגוש ההתנחלויות של שילה. בעל האדמות שעליהן אמור היה להתקיים המסיק המשותף, חקלאי תושב הכפר, לא עיבד את אדמתו בעשר השנים האחרונות מפחד התנכלויות המתנחלים. הצבא, מצידו, העדיף להסיר אחריות ולא לספק את ההגנה לצורך המסיק, וכל שעשה היה להזהיר מפני אלימות אפשרית של תושבי אש קודש.

מה שהחל כניסיון להגיע לחלקה, הנמצאת בבעלות פרטית פלסטינית, ולמסוק את עצי הזית, הפך לאירוע בו התקיפו מתנחלים רעולי-פנים וחמושים באלות את המוסקים, ישראלים ופלסטינים כאחד, באלימות חסרת-רסן. אני נפגעתי במהלך אותו אירוע. בחסות רימון הלם שנזרק לעברנו, הותקפתי על ידי מתנחל רעול פנים, שהיכה באלה בראשי באכזריות וללא רחמים. הכאב וההלם לא יתוארו. נזקקתי לטיפול רפואי ולתפרים בראשי, ופוניתי עם עוד מספר פעילים ופלסטינים לבית החולים. יש לציין כי לצד הפגיעות בגוף, המתנחלים אף גנבו ציוד חקלאי רב של תושבי הכפר ואת ציוד הצילום שלנו הפעילים הישראלים.

הכוח הצבאי שהגיע לאזור התמקם בתחתית הגבעה, ממרחק, והחל להמטיר על הפעילים עשרות רימוני גז. גם כאשר ראו החיילים את הפצועים, ושמעו את ההפצרות החוזרות ונשנות לחדול מהירי ולעזור בפינויים, הם המשיכו בירי מכוון, ולא נענו לבקשת הסיוע. חמורה לא פחות העובדה שבמהלך כל האירוע לא נעשה כל ניסיון מצד החיילים להתמודד פנים אל פנים עם המתנחלים התוקפים.

ניתן להקל ראש בדבר ולטעון כי התנהגות החיילים באירוע בג'אלוד נבעה מתוך פחד וחוסר יכולת להפעיל שיקול דעת בריא. ייתכן גם כי מדובר במחסור בכלים וביכולות להתמודד עם קבוצות טרור יהודיות. אלא שנכון יותר יהיה להסתכל על אזלת-היד הזאת כעל מדיניות מכוונת.

הצבא מתנער באופן מודע מתפקידו, תוך שהוא עושה יד אחת עם קבוצות מתנחלים. פעמים רבות נמנע הצבא מלכתחילה ממתן אישורים לעבודת פלסטינים בשטחים חקלאיים שבבעלותם, מתוך אי-רצון להתמודד עם אלימות אפשרית של מתנחלים. במקרים שבהם פורצת כבר אלימות בין מתנחלים לבין פלסטינים, נוהג הצבא לעמוד מנגד ומאפשר למתנחלים "לעשות את העבודה". כאשר הוא מתערב תמיד, אבל תמיד, האירוע מסתיים בירי כדורי גומי ורימוני גז על הפלסטינים. הדבר מטריד במיוחד במקרים כדוגמת האירוע המדובר שבו, במקום לאפשר לפלסטינים ולפעילים לחזור אל הכפר ולפנות את הפצועים, חטאו החיילים לתפקידם פעם נוספת וזינבו בהם בירי כבד של רימוני גז.

עמדת הצבא, המצדדת בטרור של קבוצות מתנחלים, באה לידי ביטוי גם במתן רישיונות לנשיאת נשק. אלה אינם נשללים גם במקרים שבהם נעשה בנשק זה שימוש שלא למטרתו המקורית – הגנה בלבד. אחד מבריוני אש קודש הגיע למטע הזיתים כשהוא חמוש ברובה במטרה לתקוף באמצעותו אנשים שאינם חמושים ושאינם מסכנים את חייו. העובדה כי כוחות הצבא מאפשרים שימוש כזה בנשק, רק מחזקת את הטענה כי לצבא נוח שהמתנחלים ייקחו את החוק לידיהם ויקדמו מטרות "אידיאולוגיות" באמצעות הפעלת כוח כלפי חקלאים פלסטינים. מקוממת במיוחד המחשבה כי חיילי צה"ל רואים במתנחלים נושאי הנשק שותפים לאותה מטרה. לעתים, במהלך אירועים, כולל אירועים אלימים, אנו רואים כי החמושים מן ההתנחלויות מנהלים שיחות ידידותיות ומחויכות עם חיילים. במקרים רבים הם אף מחלקים להם הוראות, מורים להם על מי לירות, את מי לעצור וכו'.

העלמת העין של כוחות צה"ל במקרה הטוב והצידוד האקטיבי יותר במקרה הרע, מדאיגים ומשקפים את המדיניות הכללית של הרשויות בשטחי הגדה. הצבא הוא פיון במשחק אותו משחקות ממשלות ישראל מזה זמן רב. משחק בו הן מנפחות את ההתנחלויות בתקציבי ענק ומעודדות השתלטות בלתי חוקית על קרקעות פרטיות. כל זאת תוך גזל, אלימות, השחתה ושאר מעשים בלתי חוקיים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית.

הרעיון כי צבא משמש גוף האמון על שמירת הסדר האזרחי, הוא בעייתי ביסודו. זהו חלק מוכר ממחירו של הכיבוש בשטחים אך זוהי המציאות הקיימת. צה"ל הוא הריבון בשטחי הגדה המערבית ואחראי על אכיפת החוק בהם. כשם שאנו מצפים ממנו לאכיפת חוק קפדנית ולא מתפשרת כלפי אלימות פלסטינית כנגד ישראלים, כך אנו מצפים כי אכיפה זו תופעל באותה חומרה והקפדה גם כלפי אלימות יהודית המופנית נגד פלסטינים. העלמת העין, הסלחנות והרפיסות המגוחכת להכעיס שבהן מתנהלים כוחות הצבא בטפלם בנוער הגבעות ובמציאת האחראים לפעולות "תג מחיר", ובמקביל שיתוף הפעולה עם המתנחלים החמושים באירועים אלימים כדוגמת האירוע המתואר בג'אלוד, רק מחדדים את העובדה כי אין כאן מחסור בכלים להתמודדות עם התופעה, אלא בחירה מפורשת שלא לפעול.

בחירה זו מנציחה את תופעת הטרור היהודי בגדה המערבית, הפוגעת קשות באוכלוסייה הפלסטינית, אך חמור מכך, היא טומנת בחובה השלכות מוסריות מרחיקות-לכת עלינו כחברה.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מאיה אחרת

    תודה מאיה על האומץ ועל העדות המזעזעת בפשטות אינפורמטיבית. הפושעים שפגעו בך כנראה שלעולם לא יובאו לדין. אולי האל בשמו הם מתיירים לדבר יעניש אותם. החלמה מהירה.