עורו. קומו. היאבקו. הפגינו

לא למען זכויות מסוימות לאנשים מסוימים, לא בנפרד כל קבוצה למען ענייניה, אלא ביחד. בואו למצעד זכויות האדם ב-9 בדצמבר
חגי אלעד

אם הקיץ האחרון מוכיח משהו, הנה הוא: אנחנו חלק מהעולם. מחאת האוהלים שלנו הרי לא התחילה ברוטשילד, היא התחילה בתוניסיה ובכיכר תחריר; והיא לא הסתיימה ברבין, היא הרי עוד מהדהדת אצלנו כאן, ובוול סטריט, בפוארטה דל סול במדריד ועל מדרגות סיינט פול בלונדון. זכויות אדם, ובהן הזכויות למרכיבים הבסיסיים ביותר של חיים הוגנים: בריאות, קורת גג, חינוך, רווחה – זכויות אלו מאז ומעולם היו אוניברסליות. בחודשים אלו אנשים ביותר ויותר מדינות נאבקים ברחובות למען הזכויות הללו, שבים לדרוש מ"נבחרי הציבור" לעשות את המוטל עליהם ולהפסיק למעול באמון שלנו. מה שמתרחש במקביל בערים רבות מבטא את האנושיות המשותפת של כולנו. בתוך כל זה אנחנו חלק מהעולם.

אם הקיץ האחרון מוכיח משהו, הנה הוא: אנחנו לא חלק מהעולם. מופרך לנסות ולהוביל בישראל מחאה של "צדק חברתי" שאיכשהו מוגבלת רק למרחב שממערב לגדר ההפרדה. זאת ועוד, אפילו במרחב המוגבל הזה מחאת הקיץ העדיפה לפעמים להתעלם מההיבטים השיטתיים שמייצרים בישראל פערים חברתיים על בסיס זהות לאומית, המהווים בסיס גם לאופני אפליה נוספים. דיור בהישג יד הוא דיור בהישג יד, אבל אם אתה אזרח ערבי בישראל, המדינה מעדיפה כבר למעלה משישים שנה למנוע ממך אפילו את האפשרות לבנות כחוק. לעסוק בסוגיות אלו מבלי להכיר בשורשיהן, כאילו הן שקולות למשל למאבק (החשוב כשלעצמו) למען רגולציה של שוק הדירות להשכרה בתל-אביב – ובכן, עיסוק כזה אינו חלק מהפתרון; הוא חלק מהבעיה. המהלך הזה, ששם בצד את הצדק בתוך כל סערת הצדק החברתי, הוא שמפריד בינינו לבין שאר העולם.

אז אם כך, איפה, בדיוק, אנחנו חיים?

ב-9 בדצמבר, יום לפני יום זכויות האדם הבינלאומי, ישוב ויתקיים בתל אביב, זו השנה השלישית ברציפות, מצעד זכויות האדם. המצעד יעבור ברחובות מוכרים – אותם הרחובות שראו בקיץ הזה הפגנות חסרות תקדים. ואולי אחרי הקיץ הזה, בכל זאת, הרחובות האלו כבר אינם בדיוק כשהיו? חלק מהעולם או לא חלק מהעולם: ימים יגידו. כך או כך, המציאות כאן, באופנים מסוימים, כבר השתנתה.

מצעד זכויות האדם, דצמבר 2009. הקיץ היה רק התחלה. צילום: קרן מנור / activestills.org

מאות-אלפי הישראלים שהפגינו בקיץ קבעו שיא בינלאומי בהיקף ההשתתפות האזרחית הישירה במחאה עממית לא אלימה. היש דבר דמוקרטי מזה? העובדה שמחאת דיור של מעמד הביניים התרחבה למחאה חברתית גורפת הייתה ביטוי יוצא דופן לסולידריות אנושית, שהיא בבסיסה של כל חברה השואפת לשוויון. העובדה שלאחר שנתיים של התלהמות גזענית כנגד האזרחים הערבים במדינה, התלהמות שהובילה הממשלה ושבאה לידי ביטוי הולך ומקצין בכנסת ובחקיקה – העובדה שלאחר כל אלו ההפגנות הגדולות בתולדות המדינה היו הפגנות ששמו בחזית ערכים חברתיים כלל אנושיים, ולא ערכים לאומניים, אינה דבר של מה בכך.

הקיץ היה התחלה. צדק חברתי ומחאה אזרחית הם התחלה אדירה. בקיץ הזה מאות-אלפי ישראלים עשו ביחד דבר גדול. יש לפנינו עוד אתגרים גדולים. חלקם נראים לפעמים בלתי פתירים, אבל מי היה מדמיין לפני חודשים ספורים שהעם ימאס בהפרטה, תאגידים וכלכלה ניאו-ליברלית, ושממחאת הקוטג' נעבור לדרוש מדינת רווחה והעסקה ישירה?

במצעד זכויות האדם בעוד חודש נבטא ברחוב את כל האתגרים האלו: צדק חברתי וסוף לכיבוש, שוויון אזרחי מלא וחופש ביטוי, דמוקרטיה מהותית וזכויות אדם לכל – למהגרי עבודה ולפליטים, לנשים וגברים, לפלסטינים ולישראלים, כל מאת האחוזים של זכויות האדם לכל בני האדם. לא פחות. זו, בדיוק, מהותה של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. זו, בדיוק, מהותו של יום זכויות האדם הבינלאומי. בשביל כל זה, בדיוק, אנחנו מקיימים את מצעד זכויות האדם.

לפני כמה שבועות, בהפגנת הצדק החברתי האחרונה בינתיים, בכיכר רבין, עמד איש צעיר על הבמה ואמר שעבורו הקיץ לא נגמר. הוא אמר: הקיץ הזה צעקנו יחדיו "עד כאן". הוא אמר: מאבקנו המשותף הוא מאבק לעתיד אחר, אחד – טוב יותר עבור כל מי שחי פה. הוא אמר: עורו. קומו. היאבקו. הפגינו. תהיה כאן חברה חדשה, דמוקרטית יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר.

המילים שהוא אמר, רביע פאהום, סטודנט לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, יכולות להיות משאלת לב או אשליה חולפת. או שהן יכולות להיות העתיד שלנו, של כולנו. כדי שזה יקרה, אנחנו חייבים לקום, להיאבק, להפגין. לא למען זכויות מסוימות לאנשים מסוימים, לא בנפרד כל קבוצה למען ענייניה, אלא ביחד, עם מקום ראוי לכל אחת מהבעיות הרבות עימן חייבים להתמודד – ועם אמירה משותפת, אוניברסאלית, של כולנו למען החזון המשותף אותו אנו מעצבים במעשינו.

אז עורו. קומו. היאבקו. הפגינו. استيقظوا. انهضوا. ناضلوا. تظاهروا. כן, עוד תהיה כאן חברה חדשה, דמוקרטית יותר, צודקת יותר, שוויונית יותר. בשביל זה בדיוק, בואו למצעד זכויות האדם ב-9 בדצמבר.

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יגאל מסיכה אילת פייסבוק

    מילה יפה עורו אבל הציבור מפחד להתעורר אבל אם אתם רוצים שהציבור יתעורר תכניסו להם שיתמכו בכם כדי לחייב את חברי כנסת לחוק שניתן לתבוע עובד ציבור כמו שתובעים חייל סדיר שמשרת בשטחים שמגן על עצמו ובכך עשה תעות מביאים אותו למשפט לא צודק בשביל לראות כמה שנבחרי הציבור בעיני העולם ואם זה ילד מנבחר הציבור היו מעלימים את אבל ילד מהציבור לא נחשב וכך הם הורסים עוד משפחה לכן אני מוכן להיפגש ולראות לכם על מה מדובר הנייד שלי 052.4589239