יומו של העיתונאי

צווי איסור פרסום, כנס חירום של עיתונאים מודאגים שמחויבותם של כמה מהם למקצוע מוטלת בספק, וצנזורה עצמית לקינוח. טוב שדרור פויר הציל את היום של יובל בן-עמי
יובל בן-עמי

קם העיתונאי בבוקר ועושה מיד את שני הדברים שאותם עושים אנשים מיד כשהם קמים בבוקר: הולך להשתין ופותח פייסבוק. הוא מגלה שכמה מחבריו חלקו קישור לבלוג אמריקאי אמין בדרך כלל, בו מתוארת פרשייה משפטית ישראלית שכאן הוטל עליה צו איסור פרסום. בין היתר נכתב בו, שאדם בקהיליה הביטחונית איים על עיתונאים בצעקות כי אם יפרו את הצו – ילכו לכלא. העיתונאי מתלבט לרגע ואז חולק את הפוסט על קירו.

הפייסבוק גם מזכיר לעיתונאי שהיום אמור להיערך בסינמטק תל אביב כנס חירום להצלת התקשורת החופשית. הוא עצמו מתכוון להחרים את הכנס לאחר שהציץ ברשימת הדוברים. אחד מהם הוא דן מרגלית, פרשן המפתח בעיתון התומך בראש ממשלה המתנכר לחופש התקשורת. משתתף נוסף הוא עורכו של עיתון גדול אחר, איתו נפגש העיתונאי לאחרונה לראיון עבודה. בראיון הבהיר לו העורך שאם דעותיו נוטות שמאלה, מקומו ב"הארץ". לא ברור לעיתונאי מה מקומם של דוברים כאלה בכנס כזה ומה ערכו של כנס כזה אם הם דוברים בו.

העיתונאי נכנס למקלחת ותוהה בפני זוגתו האם עשה בחוכמה שהחליט לחלוק את הקישור לבלוג. "יכול להיות שעברתי על צו איסור פרסום? האם פייסבוק נחשב למקור תקשורת ישראלי?" השניים מחליטים יחדיו שכנראה שלא ושהכל בסדר. עדיין, מלחיץ.

העיתונאי עובד קצת: משלים כתיבת ביקורת, מתחקר לכתבת תיירות ועורך כמה עמודים בספר. אחר כך הוא הולך לרופא לבדיקה שגרתית.

מאחר והעיתונאי חבר קופת חולים מאוחדת והמרפאה סמוכה מאוד לסינמטק, הוא מחליט בכל זאת לקפוץ ולהציץ בכנס. האולם מתגלה כמלא מפה לפה ואין ברירה אלא לעמוד בפתח ולנסות להביט פנימה מעבר לראשי הנוכחים. העיתונאי מזהה בקהל הסמוך אליו רבים מידידיו, עורכים שערכו את חומריו ודמויות מוכרות מהתקשורת. מצטייר שללא כל קשר לרשימת הדוברים, קהל העיתונאים בישראל מודאג באמת. טוב לראות אותו מתאגד לדון בענייניו הבוערים.

כנס חירום של התקשורת החופשית בסינמטק תל אביב, 20.11.11. מין טקס יום הזיכרון

מאחורי הפודיום מדברת אילנה דיין בגנות התיקון לחוק לשון הרע, הפוגע בעיתונות החוקרת. אלה דברים שכבר נאמרו, והעיתונאי משתעמם ויוצא החוצה. אך לא רק השעמום מניע אותו הלאה. בעוד יומיים תישלח לכלא ידידה של העיתונאי, שמסרה חומר צבאי חסוי לעיתון יומי. העיתונאי הולך לביתה לסעודת פרידה ומתווכח איתה קצת על פוליטיקה (היא ימנית ממנו בדעותיה). הם יושבים במרפסת ביתה, אליה היא מרותקת מזה שנתיים מתוקף מעצר בית, ואוכלים בבקה שוקולד.

בחזרה לרחבת הסינמטק. הכנס תם ובחוץ עומדת התקשורת הישראלית במלוא תפארתה. העיתונאי שואל מכרים מה התרשמותם מהדברים שנאמרו. "החשודים המיידיים גוננו על עצמם", אומרת לו אחת. "זה היה מין טקס יום זכרון כזה, לא ממש אירוע אקטיביסטי", אומר אחר. מסתבר לעיתונאי שיאיר לפיד דיבר בגנות ה"ברנז'ה השמאלנית" של התקשורת ושהוא מאשים אותה "בנזק גדול שבגללו הגענו לכאן היום".

העיתונאי למד שרק דובר אחד, הפובליציסט דרור פויר, דיבר בכלל על תנאי העסקתם האיומים של עיתונאים, על חולשתה של אגודת העיתונאים ועל השפעת גורמים אלה על חופש העיתונות. הדבר מחזק את נחישותו לא להחמיץ לעולם הופעה של להקת נאג' חמאדי, שפויר הוא סולנה.

לסיום פוגש העיתונאי סופר ותיק של עיתון יומי גדול – אותו עיתון שעורכו שילח אותו בטענה שהוא שמאלני מדי. העיתונאי מגולל באוזני חברו את הסיפור. אומר הותיק, שבפירוש אינו נוטה לשמאל חברתי או שמאל לא חברתי: "תשמע, אני עבדתי כבר תחת הרבה עורכים, ומשהו השתבש בדי-אן-איי עם הזמן. זה כבר לא מה שהיה, אבל אני לא רוצה לדבר על זה".

שב העיתונאי לביתו ומתיישב לכתוב טור על הקורות אותו. הוא מוצא שאינו יכול לספר מה היתה הפרשייה שתוארה בבלוג הזר (אין לו עניין ללכת לכלא), שאינו יכול לספר מי היה העורך ששלח אותו לעיתון אחר מתוקף דעותיו (לאיש יש קשרים, והעיתונאי מייחל לצאת יום אחד מהעוני המרוד של הפרילנסריות), שהוא מעדיף שלא לנקוב בשם הידידה למרות שברור מי היא (אינסטינקט חרדתי), ושאינו מצטט בשמו את העיתונאי הוותיק (חבל לכרות לו קבר). בקיצור, הוא מסוגל לומר מעט מאוד, אפילו בפורום עצמאי לחלוטין. חוזר העיתונאי לעיין במקור המידע המשוחרר היחיד המוכר לו, פייסבוק, ובפיו אנחה.

עוד בנושא:

נאומו של דרור פויר מהכנס

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. טל שניידר

    מפרילנסרית לפרילנסר: קולע, מדויק ועצוב. (יותר מזה אני לא יכולה להגיד, מצטערת…)

  2. דרור (לא פויר)

    האם אתה רוצה שהחוקים והנורמות האלו יימשכו? אם לא, קח את הסיכון שתשב בכלא, שהעבודה שלך בסיכון. כשאנשים יושבים במעצרים על עימות עם שוטרים כדי שלהומלסים יהיה איפה לישון, שנערה מתפשטת כמחאה על חברה דכאנית ורצחנית אתה מעדיף להתאבל ולכתוב מאוד יפה טקסט מלא רמיזות, ולא מתעמת עם המצב. אז איך לעזאזל ישתנה פה משהו

  3. ממש בושה

    רק עכשיו ה'עתונאים' נזכרו לעשות כנס 'התעוררות'. מנותקים לגמרי, אלה.
    שימשיכו "לגייס" רק בוגרי גל"ץ ולדבר עם עצמם. אני מזמן בפייסבוק

  4. תמוז

    כי זו דרכי האחרונה,,את אור היום הקדירו שמי העננה..