אין דרך חזרה

מצרים נכנסת לתקופת הבחירות לפרלמנט כשהיא שסועה ומדממת. נדב פרנקוביץ' מסביר מה גורם לשבר הגדול אל מול הצבא, וגם: מה החליף את תמונת המועמדת בכרזת הבחירות של מפלגת האור?
נדב פרנקוביץ'

אלפים מתכוננים בשעות אלה ל"הפגנת המיליון למען ההצלה הלאומית" בכיכר תחריר, שמתקיימת היום (שלישי). החל מיום שישי מנסים כוחות גדולים של מנגנוני הביטחון לפנות את המפגינים מהכיכר, תוך שימוש באלימות רבה: אלות, גז מדמיע וכדורי גומי. ההתנגשויות התפשטו למספר מוקדים נוספים ברחבי המדינה, ועד כה נהרגו בהן 37 אזרחים ונפצעו אלפים. מה הביא את המצרים לצאת ל"מהפכה השנייה"?

צילום: Mosa'aberising, cc by-nc-sa

הבחירות לפרלמנט

בעוד כשבוע אמורות להתקיים הבחירות לפרלמנט במצרים. בניגוד לתוניסיה – שבה נערכו בחודש שעבר הבחירות לפרלמנט המייסד בהליך דמוקרטי – במצרים השיטה בעייתית מבחינות רבות, ומבוססת על אותה שיטה ידועה לשמצה מימי הדיקטטורה של מובארכ; השינוי החיובי המשמעותי היחיד טמון בכך שהפעם יורשו האזרחים להצביע מבלי שיצטרכו לעבור הליכי סינון מוקדמים וההתמודדות תיפתח לכל המפלגות.

הפרלמנט המצרי מורכב משני בתים: מועצת השורא ומועצת העם. במועצת העם 498 מושבים העומדים לבחירה, אבל המועצה העליונה של הצבא תוכל למנות עד עשרה חברי מועצה נוספים מטעמה. במועצת השורא 270 מושבים, אבל רק 180 מתוכם עומדים לבחירה – 90 המושבים הנוספים ימונו על ידי הצבא. המושבים העומדים להצבעה יחולקו למושבים מפלגתיים ובלתי-מפלגתיים, כאשר הבחירות למושבים המפלגתיים ייערכו בשיטה יחסית, ואילו הבחירות למושבים הבלתי-מפלגתיים, שליש מהמושבים העומדים לבחירה – על פי רוב.

מכיוון ששליש ממושבי הפרלמנט הנבחרים מיועדים למועמדים בלתי-מפלגתיים, ושביעית נוספת מכלל חברי הפרלמנט תמונה על ידי הצבא, לא יוכלו המפלגות לזכות במלוא הכוח הפרלמנטרי שהן ראויות לו. למעשה, רק כ-58% מכלל המושבים בשתי בתי הפרלמנט יהיו בידי הסיעות המפלגתיות השונות, בעוד שלצבא מובטח כוח מופרז.

כמו כן המפלגות חוששות שאנשי המפלגה הלאומית הדמוקרטית (מפלגת השלטון הדיקטטורית שפורקה ונאסר עליה להתמודד כמפלגה) ינצלו את מסלול ההתמודדות הבלתי-מפלגתי כדי להיבחר לפרלמנט. בשבועיים האחרונים הוגשו עתירות משפטיות רבות בתביעה לפסול מועמדים שנטען כי היו בעבר חברי המפלגה הלאומית הדמוקרטית, אך אלה נדחו. המועמדים הללו נחשבים לשותפים טבעיים של מועצת הצבא, שבמהלך החודשיים שלאחר הדחת מובארכ מיאנה להכריז על פירוק מנגנוני מפלגת השלטון לשעבר, ולבסוף עשתה זאת רק לנוכח התחדשותן של הפגנות הענק.

"אין חזרה". פוסטר של תנועת "6 באפריל" שהופץ אתמול (21.11), וקורא לציבור להשתתף היום ב"הפגנת המיליון למען ההצלה הלאומית"

חשש אחר נוגע לכך שהבחירות ייערכו בשישה מועדים שונים, כאשר ממועד פתיחת הראשונות שבקלפיות ועד סגירתן של האחרונות יעברו יותר משלושה חודשים. התוצאות ממועדי ההצבעה השונים אמורות להישאר חסויות לכל אורך תקופת הבחירות, אבל קשה מאוד יהיה להבטיח את שמירת החיסיון, הן מפני הציבור והן מפני המועצה העליונה של הצבא – ובשני המקרים עלול המידע המוקדם להשפיע על המשך ההליך.

מתווה הרפורמה

לקראת הבחירות, הגיש הצבא למפלגות מסמך המפרט את המתווה המוצע לשם גיבוש החוקה החדשה, ומסמך נלווה ובו "עקרונות יסוד חוקתיים" שאמורים להוות את המסגרת הרעיונית לה. על פי המסמך יתנהל הליך גיבוש החוקה בהתאם לשלוש הנחיות:

א. הפרלמנט שיתקבל כתוצאה מן הפרוצדורות האלקטוראליות ימנה ועדה לניסוח החוקה החדשה. הוועדה תורכב מ-100 חברים, אבל הפרלמנט יהיה חייב לבחור אותם לפי המתכון הבא:

20 חברי פרלמנט, באופן שייצג את היחס בין מועמדים מפלגתיים ובלתי-מפלגתיים ואת יחסי הכוחות בפרלמנט. 15 פרופסורים מכהנים מן האוניברסיטאות שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שתציג בפניו המועצה להשכלה גבוהה, ושחמישה מתוכם יהיו חייבים להיות פרופסורים למשפט חוקתי. 15 נציגים של האיגודים המקצועיים שהפרלמנט ימנה בהתייעצות עם ראשי האיגודים. 10 אנשי ציבור מתוך רשימת מועמדים שיעמיד הצבא. 5 נציגים של איגודי עובדים שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שיגבשו האיגודים. 5 איכרים מתוך רשימות מועמדים שיעמידו התאחדויות האיכרים. 5 נציגי עמותות ללא מטרות רווח. 4 משופטי בית המשפט העליון לחוקה. 4 משופטי בית המשפט לביקורת. 3 נציגי פרקליטות המדינה. 2 נציגים מטעם הרשות המשפטית לביקורת האוצר. 2 נציגים מטעם המוסד לביקורת המדינה, שהפרלמנט יבחר מתוך רשימת מועמדים שתוצג לו. נציג של לשכות המסחר. נציג של התאחדות התעשיינים. נציג של המגזר העסקי. נציג של המועצה הלאומית לזכויות האדם. חבר המועצה העליונה של הצבא. חבר המטה הכללי של המשטרה. נציג של התאחדות הספורט המצרית. נציג אגודות הסטודנטים. נציג "אל-אזהר" (המועצה הדתית האסלאמית). נציג הכנסייה.

במסווה של "מינוי ועדה" על ידי הפרלמנט יופקע עוד כוח מן המפלגות - לטובת הצבא

כך, במסווה של "מינוי ועדה" על ידי הפרלמנט יופקע עוד כוח מן המפלגות. יכולתן להשפיע על נוסח החוקה החדשה תפחת כיוון שחלק ניכר מהממונים לוועדה יהיו אנשי המנגנונים של המשטר הקודם או נאמני הצבא. מלבד הפילטר הנוסף שהוועדה תהווה על כוחן של המפלגות, צפוי הליך מינוי הוועדה גם להאריך את תהליך גיבוש החוקה. כתוצאה מכך תתארך גם תקופת המעבר שבה מכהנת הוועדה העליונה של הצבא כנשיא בפועל, משום שרק לאחר ניסוחה של החוקה החדשה ייערכו הבחירות לנשיאות.

ב. הצבא מעוניין לעגן את שליטתו בתהליך גיבוש החוקה, ולכן הכפיף אותה ל"עקרונות היסוד החוקתיים": במידה ומועצת הצבא תמצא שסעיף כלשהו בטיוטת החוקה שתגבש הוועדה עומד בסתירה לעקרונות היסוד החוקתיים, היא תורה לה לקיים דיון חוזר בסעיף. במידה ולאחר הליך הבחינה המחודש עדיין תהיה למועצת הצבא הסתייגות, היא תעביר את הדיון בסעיף לבית המשפט העליון לחוקה, והרכבו יכריע סופית באשר לנוסח.

מתוך עשרת עקרונות היסוד החוקתיים שניסח הצבא, שלושה מעוררים מחלוקות קשות; מספרי 2, 9 ו-10:

2) האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ולמי שאינם מוסלמים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים.

זוהי בעצם גירסה מרוככת של סעיף 2 לחוקה הישנה, המסמל את מרכזיותה של ההלכה ומגדיר אותה כאלמנט החשוב ביותר במדרג החקיקתי. לאחר סילוקו של מובארכ נערך משאל בו התבקש הציבור לאשרר או לדחות מספר תיקונים לנוסח החוקה הישנה. על פי נוסח המשאל דאז, נותר סעיף 2 ככתבו וכלשונו: "האסלאם דת המדינה, והערבית שפתה הרשמית, וההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה". היחס אל סעיף 2 היווה את הנושא המרכזי בדיון הציבורי שהתקיים לקראת המשאל, ולמעשה הפך הסעיף לקו פרשת המים בין מחנה ה"כן" ומחנה ה"לא". תוצאת המשאל שאישרה ברוב גדול את ההצעה לימדה על התמיכה בנוסח הסעיף ועל כוחו של המחנה הדתי.

המחלוקת נוגעת לתוספות: ועקרונות ההלכה האסלאמית המקור המרכזי לחקיקה. ולמי שאינם מוסלמים החופש לנהוג על פי הלכותיהם הדתיות ביחס לדיני המשפחה ולענייניהם הדתיים". הקדמת המילה "עקרונות" נועדה לאפשר לבית המשפט העליון לפרש את הסעיף באופן התואם את תפישת הזרם הרפורמי ביותר של תנועת האחים המוסלמים – תפישה הגורסת כי יש לחדש את המסורת הפרשנית של חלק מן ההוגים בני התקופה האנדלוסית, שעל פיה חקיקה הלכתית אין פירושה כפיית המצוות ההלכתיות אלא יצירת מנגנונים ותנאים אשר יוכלו – בהתאם לנסיבות ולרוח הזמן – לממש את העקרונות שאותם ביקשה ההלכה להגשים, ושעל פי אותה הפרשנות הינם החירות, הצדק והשוויון. הפרשנים הרפורמים בני זמננו מטעימים כי פירושו של דבר הוא ש"יישום ההלכה" יתבטא בבניית מנגנונים דמוקרטיים על פי הדגם של הפרדת רשויות ובכפוף למגילת זכויות חוקתית ליברלית (אך מבלי להפריד את הדת מהמדינה).

הזרמים השמרניים רואים את השינוי הזה בנוסח כמחטף של תוצאות משאל העם ביחס לסעיף 2. בנוסח הקיים של הסעיף כתובה למעשה היסטוריית המאבק של אותם זרמים, אשר במשך 80 שנה עמלו לשדרג את כוחה הפוליטי של ההלכה, שמצוותיה מהוות מבחינתם את תמציתו של כל משטר צודק. ואילו הסיומת החדשה שנוספה לסעיף נוגעת, כביכול, רק למי שאינם מוסלמים, וגם היא מקובלת על הזרמים הדתיים הרפורמים. אבל תומכי הזרמים השמרניים מתנגדים לה נחרצות, כיוון שגם ממנה עשוי להשתמע שלהלכה (במובנה ה"לא פרשני") תהיה נגיעה בעיקר לדיני משפחה או לעניינים הקשורים בתחום סמכותה הישירה של הדת.

הם חוששים כי משמעות הדבר היא המשך "הקפאתו" של סעיף 2, ודחייה נוספת של חלומם בדבר "הפעלתו". הם גם חוששים שהתוספת תביא להנצחת הימצאותם של משקאות אלכוהוליים בתחומי המדינה. במצב שאותו הם רואים בעיני רוחם, שבו מכירת משקאות אלכוהוליים למוסלמים תהיה אסורה, עלול הדבר להקשות על האכיפה.

9) "… המועצה העליונה של הכוחות החמושים, והיא בלבד, תהא מוסמכת לפקח על העניינים הנוגעים לה ולתקציבים הקשורים בענייני החימוש, ותקציבה יהא הגדול שבסעיפי תקציב המדינה. הסכמתה תידרש ביחס לכל חקיקה הנוגעת לכוחות החמושים. נשיא המדינה יוכל להכריז מלחמה רק לאחר שקיבל את הסכמתה של המועצה העליונה של הצבא, ושל מועצת העם…"

10) תוקם מועצה ששמה "מועצת ההגנה הלאומית", ובראשה יעמוד נשיא הרפובליקה. מסמכותה יהיה לטפל בעניינים הנוגעים להבטחת הארץ ושלומה, ושאר סמכויותיה ייקבעו בחוק. ההגנה על המולדת ואדמותיה היא חובה מקודשת והגיוס הוא חובה, והחוק יסדיר את מצבי הגיוס הכללי.

גופות של מפגינים (תמונה מעמוד הפייסבוק "כולנו ח'אלד סעיד"). הצבא מוסיף להתעקש כי הבחירות יתקיימו כמתוכנן

לצבא מובטחת אם כן הסמכות הבלעדית לשלוט בפרטי תקציב הצבא ובתקציבי מנגנוני הביטחון – ותקציב הביטחון יהיה חייב בכל מקרה להיות הגדול בסעיפי התקציב. כשהנשיא והפרלמנט יחליטו להכריז מלחמה, יוכל הצבא להטיל וטו על ההחלטה. בנוסף תוקם גם אותה "מועצת הגנה לאומית", שיש החוששים כי תשמש כמעין רשות רביעית, ותטשטש עוד יותר את הגבולות בין הממשלה למועצת הצבא.

כך שלצבא תהיה השפעה לא מבוטלת על החוקה החדשה – הן מתוקף השפעתו בפרלמנט ובהרכב ועדת החוקה, והן מעצם שליטתו על המסגרת שנקבעה לה מראש. אבל מה אם הסיעות בפרלמנט, שלמעשה לא יוכלו להשפיע באופן מהותי על תוכנה של החוקה החדשה, ינסו לעכב או לטרפד את פעולת הוועדה באמצעות נציגיהם?

ג) במידה והוועדה לניסוח החוקה לא תצליח לנסח חוקה חדשה תוך שישה חודשים, הצבא ימנה בעצמו ועדה חדשה שתעשה זאת במקומה.

יוצאים לרחובות, שוב

הליך הבחירות המפוקפק והתנהלות הצבא ביחס למתווה הרפורמה מחזקים אף יותר את התחושה הכללית כי הצבא מנסה לבסס את שלטונו ואינו מזדרז להעביר את המושכות לידיים אזרחיות. המרמור כלפי התנהלות הצבא גובר על רקע הדחייה המתמשכת של ביטול תקנות "מצב החירום" הנושנות, והשימוש הדרקוני שנעשה בבתי הדין הצבאיים כנגד פעילים פוליטיים. לנוכח ההתנגדות החריפה לתוכן מסמך העקרונות ולמתווה אותו מציע הצבא, פורסמו בעיתונות הרשמית גרסאות מתוקנות שלהם – אך אף אחת מהן לא הוכרזה באופן רשמי. הדבר התפרש כניסיון לזרות חול בעיני הציבור והמפלגות, במטרה להשקיט את הרוחות עד הבחירות.

כל זה מביא לשיא את הכעס הרב כלפי הצבא, וביום שישי האחרון נערכה בכיכר תחריר הפגנת ענק בהשתתפות מרבית המפלגות והתנועות הפוליטיות. ההפגנה נערכה תחת הסיסמה "מגנים על הדמוקרטיה", ורבים מן המפגינים הקימו אוהלים בכיכר בכוונה לשהות בה לתקופת זמן בלתי מוגבלת ולחולל "מהפכה שנייה". מטרתם היא לכופף את הצבא ולגרום לו לתקן את מתווה הרפורמה, להתחייב למסירת השלטון לידיים אזרחיות במועד נקוב וקרוב, ולנקוט בצעדים שיבטיחו את טוהר הבחירות.

תחריר, 18.11:

על אף ההתנגשויות האלימות ועשרות ההרוגים, הצבא מוסיף להתעקש כי הבחירות יתקיימו כמתוכנן. "כיכר תחריר", אמר אחד מחברי המועצה העליונה של הצבא, "אינה מייצגת את כל מצרים". המועצה העליונה של הצבא אף פרסמה גילוי דעת שהופץ בתקשורת בו נכתב בין השאר: "אנו מצרים על התוצאות הקשות של האירועים, וקוראים לכל הכוחות הפוליטיים לנהוג באחריות על מנת להרגיע את הרוחות. המועצה העליונה של הצבא תמשיך לפעול בהתאם למחויבויותיה כלפי העם, ותמסור את סמכויות השלטון לידי ממשל אזרחי נבחר. אין בכוונתנו לפעול בשום דרך להארכת תקופת המעבר, ולא נרשה לשום גורם להכשיל את תהליכי הדמוקרטיזציה".

תחריר, 20.11:


מקורות המקורבים למועצת הצבא גם אמרו לכלי התקשורת, כי "הרוב המכריע של העם המצרי הפיל את מובארכ, וזו הייתה מטרתה הברורה של מהפכת ה-25 לינואר. אבל עכשיו אנו מצויים בעיצומו של משבר כלכלי חמור. העם סובל, והרוב העצום מעוניין ביציבות. ישנו מיעוט פוליטי בעל דעות משלו לגבי ניהול תקופת המעבר, אבל הרוב המוחלט לא חפץ בחזונות הפוליטיים שהללו מפיצים בתקשורת, כך שהסיבות למה שקורה עכשיו בכיכר לוטות בערפל. אין מטרה ברורה להתנגשויות הללו".

בתגובה, פירסמה תנועת האחים המוסלמים גילוי דעת מטעמה: "מה שמתרחש בכיכר השחרור הוא פשע. אנו דורשים מן המועצה העליונה של הצבא להפסיק לאלתר את ההרג והתוקפנות כלפי המפגינים, להסיג את כל הכלים והחיילים מהכיכרות, לפתוח מיד בחקירה כנגד כל מי שאחראי, בפקודה או במעשה, להרג ולתוקפנות, ולהציג לוח זמנים מפורט שיסדיר את העברת השלטון לידיים אזרחיות נבחרות עד חודש יולי הקרוב, לכל המאוחר".

גם תנועת 6 באפריל הליברלית פרסמה את תגובתה הרשמית לאירועים: "אנו קוראים לכל מצרי בן חורין ונכבד לצאת לכיכרות ולהיווכח בעצמו אם המפגינים שבכיכר הם בריונים או מהפכני ינואר הנכבדים. אנו קוראים לכל המצרים שלא לצפות בטלוויזיה המצרית, שביזיונה לא יימחה גם עוד אלף שנים אפילו אם ישטפו אותו בכל מימי הנילוס. אנו מדגישים כי אנו דבקים בברית שכרתנו ולא נעזוב את כיכר השחרור גם אם יהרגו את כולנו, או עד אשר תזכה מצרים למה שאנו מייחלים לו למענה. ואנו אומרים למועצת הצבא: אתם משמשים כעת כרשות פוליטית, ונפילתכם אין פירושה סוף למהפכה. חדלו מן המניפולציות הזולות, אתם בני אנוש ולא אלים שיש לסגוד להם ושאינם שוגים לעולם. תשעת החודשים של שלטונכם מצביעים באופן נחרץ על כישלונכם. איך אתם מעיזים לנופף בקלף המשבר הכלכלי ולקרוא ליציבות בשעה ששיטת הבחירות המסורבלת שאתם מתעקשים עליה תעלה לנו חצי מיליארד דולר?".

אתמול בחצות כבר זימנה המועצה העליונה של הצבא את נציגי המפלגות ל"דיון דחוף ומיידי בהתפתחויות החמורות", ונפוצו שמועות על דחיית הבחירות. הדעות בנוגע לדחיית מועד הבחירות מגוונות. פקיד בשם עלי פהמי אמר אתמול לרשת אל-ג'זירה: "אני פוחד מהבחירות. אני חושש ששוב יחזרו התופעות של קניית קולות ואי סדרים, במיוחד בשכונות העממיות כמו זו שאני חי בה". הסטודנט מוחמד א-נג'אר אמר לרשת: "אני חושב שצריך לשפר את שיטת הבחירות, ולהגביל את המשך שלטונה של מועצת הצבא עד לשלהי אפריל, לכל היותר".

המועמד העצמאי לאזור הבחירה מספר 9 בקהיר, צלאח מוחמד, אמר: "אני חושב שהבחירות צריכות להיערך במועדן, אבל אם עדיין יהיו התנגשויות בכיכר השחרור לא תהיה אפשרות לקיים את הבחירות". מג'די ענתר, סגן אלוף במילואים: "צריך לזרז את העברת השלטון. מה שקורה בכיכר השחרור מוכיח שהאווירה לא מאפשרת עריכת בחירות תקינות. אם מועצת הצבא לא מסוגלת אפילו לפתוח את הרחובות הראשיים לתנועה או לרסן את המהומות, אז איך הם יוכלו להבטיח את טוהר הבחירות?"

לעומתם, המועמד לנשיאות חאזם צלאח אבו אסמעיל, המזוהה עם הזרם האסלאמי, אמר אתמול: "קיום הבחירות לפרלמנט במועדן אינו רק קו אדום, זהו קו שאם יעברו אותו יתרחש פיצוץ. אם מועצת הצבא תנסה להשתמש באירועים כתירוץ לדחיית הבחירות היא לא תשרוד יותר מכמה שעות – או שנמות אנחנו בשעות הללו. מה שמועצת הצבא צריכה לעשות זה לקיים את הבחירות כמתוכנן, אבל גם לקבוע לאלתר מועד לבחירות לנשיאות ולהבטיח את העברת השלטון עד לסוף אפריל הקרוב".

הפגנות בתחריר, הגל החדש. צילומים: Jonathan Rashad, cc by-nc-sa ו-Mosa'aberising, cc by-nc

כרגע לא ברור אם הבחירות יחלו במועדן, והאם הם יתקיימו לפי המתווה המוצע, או שיגובש מתווה אחר שיוסכם במשא ומתן בין הצבא למפלגות. כאמור, ספק אם תוצאות הבחירות במתווה הנוכחי ייטיבו לייצג את יחסי הכוחות הפוליטיים. לקראת הבחירות נערכו סקרים רבים באשר לערכן האלקטוראלי של המפלגות החשובות. מניתוח תוצאות הסקרים ניתן לשרטט פחות או יותר את יחסי הכוחות בין הגושים האידיאולוגיים השונים: מפלגות דתיות: 45%-65%; מפלגות מרכז שמרניות-ליברליות: 25-35%; מפלגות שמאל ליברליות-פרוגרסיביות וסוציאל-דמוקרטיות: 10%-20%; מפלגות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ונאצריסטיות: 0%-5%.

במצרים של אחרי מובארכ נערכו גם כבר מספר התמודדויות בקלפי: משאל העם על התיקונים המוצעים לחוקה, הבחירות לאגודות הסטודנטים, הבחירות להתאחדות המורים הארצית והבחירות לאגודת הרופאים. כל ההתמודדויות הללו הסתיימו בניצחונן הגדול של התנועות האסלאמיות, בראשות תנועת האחים המוסלמים.

נשים ותעמולת הבחירות

מעבר לפתיחת הקלפיות לכלל הציבור והמפלגות, הוכנס עוד שינוי משמעותי בשיטה: ביטול השריון של 64 המושבים לנשים. זה יאוזן כביכול באמצעות תקנה האוסרת על המפלגות להרכיב רשימות נטולות מועמדת, אך היות ומרבית המועמדות לא ישובצו למקומות ריאליים צפוי שיעור הנשים המכהנות בפרלמנט לקטון. זכויות נשים במדינה מהוות את אחד הקונפליקטים החדים ביותר בין הזרם הדתי השמרני לזרם הליברלי. המפלגות המזוהות עם הזרם הסלפי האולטרא-שמרני התרעמו על שכופים עליהן לשבץ אשה ברשימותיהן, והקפידו להציב את המועמדת בתחתית הרשימה. בכרוזים המציגים את רשימות מועמדיהן לאזורי הבחירה השונים הוצגה במקום תמונת המועמדת זו של בעלה, או ציור של פרח:

לא רק בירושלים. כרוז של מפלגת האור הדתית-קיצונית, שמציג את שמונת מועמדי המפלגה לאחד מאזורי הבחירה, כאשר במקום תמונת המועמדת – ורד

אחד המועמדים השמרנים אף הקפיד להתראיין לטלוויזיה רק מאחורי מסך מבד המסתיר אותו ומפריד בינו ובין המראיינת גלוית הראש, ומועמדים סלפים סירבו ללחוץ את ידי המועמדות הליבלריות בתום עימותי בחירות טלוויזיוניים שנערכו ביניהם.

מנגד התחוללה פרשת עליאא אל-מהדי, הצעירה שפרסמה את תמונות העירום הפוליטיות שלה ושל חברה בבלוג שלה, "יומנה של מהפכנית", שבו הזדהתה כתומכת תנועת "6 באפריל" הליברלית-פרוגרסיבית.

"שפטו את הנשים שגופן העירום שימש מודל לציירים של מכללת האומנויות היפות עד לתחילת שנות התשעים, העלימו את ספרי האמנות, נתצו את הפסלים העירומים שבמוזיאונים הארכיאולוגיים, ואז התפשטו והביטו בעצמכם במראה ושירפו את גופכם שלו אתם בזים כל כך, כדי להיפטר אחת ולתמיד מהתסביך המיני שלכם – לפני שתטיחו בי את עלבונותיכם השוביניסטיים ותגנו את חופש הביטוי שלי", כתבה עליאא ליד התמונות, כתגובה מן המוכן לשערורייה שידעה כי עתידה להתעורר.

מתוך הבלוג של עליאא אל-מהדי

***

מצרים תיכנס אם כן לתקופת הבחירות – במידה והן לא יידחו – כשהיא שסועה, מדממת ונתונה במשבר כלכלי קשה, ללא אמון במועצת הצבא ובמתווה המוצע לדמוקרטיזציה, אפופת חששות מהמשך הדיקטטורה הצבאית ואף (בקרב החילונים) מהשתלטות הזרם הדתי שמרני על מצרים. פעילי השמאל החילוני מקווים עדיין לדמוקרטיזציה על פי חזונם אבל מודעים לחולשתם המספרית ולבידודם, ורבים מהם מוצאים עצמם בבתי הכלא הצבאיים.

הדבר הממחיש אולי יותר מכל את התחושה במדינה הוא הסרטון שהופץ ביומיים האחרונים בטלפונים הניידים ברחבי מצרים ובאינטרנט, ובו נראה עומר סולימאן מקריא את אחת מהודעותיו בשם המועצה העליונה של הצבא, ו(כביכול) אומר: "אזרחים, בנסיבות החמורות הללו שבהם שרויה המדינה, החליטה המועצה העליונה של הצבא לוותר על כהונתה כנשיא הרפובליקה, ולמנות את הנשיא מוחמד חוסני מובארכ לנהל את ענייני המדינה".

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מאור

    תודה על סקירה מעניינת ובהירה!

    הגישה המקובלת אצלנו היא שהצבא המצרי שומר בידיו את הכוח כדי למנוע השתלטות מוסלמית (וזו בהחלט אפשרות, לאור הצלחת הזרם המוסלמי במשאל העם). אם זה היה נכון, הצבא היה צריך "להיענות ללחץ ההמון" הדמוקרטי ולתת לו להיות שומר החילוניות. האם ייתכן שהצבא והאחים המוסלמים סגרו איזו עיסקה בה האחים ייצברו כוח (בבחירות) אך לא יסלקו את הצבא ממעמדו העליון?

  2. נדב פרנקוביץ'

    ה"עסקה" הבלתי-רשמית בין האחים לצבא היא דבר שמדובר בו רבות, למרות שמן הסתם היא איננה קדושה והאינטרסים אינם זהים. שני הצדדים מבינים שהם שחקני המפתח בסיטואציה הפוליטית, וזהו "משחק" פוליטי עדין מאוד. אם תרצה לקרוא על כך בהרחבה אולי תמצא עניין בסקירה הבאה (זה מלפני יותר מחצי שנה אבל יש שם רקע די מפורט בנושא)
    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaodi
    (חלק א')

    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaoek
    (חלק ב')

    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaofh
    (חלק ג')