הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
הזכות לנצל נשים
קשה מאד לדמיין פונדקאות הוגנת. למעשה זה לא באמת אפשרי, וזה אחרי שניסיתי לא מעט.
בבסיס הפונדקאות מונחת סתירה מובנית: ההורים המזמינים מעוניינים במשפחה לדוגמה מהפרסומות, כלומר שני מבוגרים משויכים עם ילד/ה בבעלות פרטית, בלי שיתוף עם אף אדם נוסף. אבל פונדקאות היא לא סוג של טיפול פוריות – פונדקאות מחייבת מעורבות של אדם נוסף. של אשה. והאשה הזאת בהכרח עוברת במהלך ההריון והלידה ולאחריהם תהליכים פיסיים ורגשיים עמוקים. זה לא יכול להיות אחרת.
זה ככה, כי הריון הוא לא מיון ברגים או אריזת ירקות, וללדת ילד זה לא לתפור שמלה או לבנות מכונית. הריון הוא ילד/ה שגדל/ה בתוך הגוף שלך, עם כל הרגשות כלפי זה – חלקם פיסיים והורמונליים; כי אלו הדרכים שבאמצעותן הטבע מארגן שנשים יסכימו לעשות ילדים ולגדל אותם, וכמובן שחלק מזה הוא חברתי כי כולנו התחנכנו להאמין שיש קשר אינסטינקטיבי/טבעי/ישיר/קמאי/מופלא בין אמא לבין העובר שלה והתינוק שלה. ככה אנחנו התחנכנו, וככה התחנכו האמהות הפונדקאיות שגדלו אתנו ביחד. אי אפשר פתאום להאמין ברצינות שנשים יכולות לעבוד ב"הריון ולידה" ואחרי זה ללכת הביתה ולשכוח מהכל. וזה גם לא באמת קורה.
מתוך דף המאבק החדש לפונדקאות והורות גאה בישראל:
מחקרים שנעשו עם נשים פונדקאיות מראים בצורה מאד ברורה את המחירים שנשים אלה משלמות בשביל פנטזיית המשפחה לדוגמה של אנשים אחרים. נשים סיפרו שלא נגעו בבטן כל ההריון, שישבו שבועות עם הידיים לצדדים, שלא הסתכלו על המסך של האולטראסאונד כדי לא להיקשר לתינוק שגדל בתוכן, שביקשו ניתוח קיסרי כי פחדו להיקשר לתינוק בזמן הלידה. אלו לא דברים שמותר לגרום לאנשים אחרים להרגיש. זה לא מוסרי. קאנט ניסח את הצו המוסרי הבסיסי שלו בצורה מאד פשוטה: "האדם הוא תכלית לעצמו", תכלית לעצמו – לא מכשיר. לא חממה. לא אינקובטור. שימוש מחפצן בגוף של אנשים אחרים הוא מטבעו בעל פוטנציאל לנצל ולהשפיל.
הרבה נשים פונדקאיות סיפרו שחוויית הפונדקאות היתה טובה מבחינתן, בעיקר בגלל הקשרים המשמעותיים שנוצרו בינן לבין האשה המזמינה במהלך ההריון – הקשר העמוק והיומיומי שהיה מלווה בהתחלקות בחוויית ההריון והלידה עם אשה אחרת, קרובה ואסירת תודה, ובגלל ההערכה, הקירבה ואסירות התודה שהרגישו בזמן ההריון והלידה ואחרי זה מהזוג המזמין ומהצוות הרפואי. בדרך כלל, הדברים היפים האלו לא מחזיקים מעמד הרבה זמן. האינטרסים הבסיסיים של האנשים שמעורבים בפונדקאות מנוגדים: להורים המזמינים אין עניין אמיתי במעורבות האנושית של הפונדקאית, הם לא באמת רוצים עוד אדם בתוך ההורות והזוגיות שלהם. מבחינתם היה עדיף לו ניתן היה לגדל את התינוק "שלהם" במבחנה ולא בגוף של אדם אחר, בסופו של דבר הם מעוניינים במוצר. מבחינת הנשים הפונדקאיות, לעומת זאת, היחסים האנושיים והכרת התודה של ההורים המזמינים הם המקור המרכזי לתחושה שהליך הפונדקאות היה מעשה הרואי ולא דבר-מה נצלני.
בין שני הקצוות האלו לא באמת יכול להיות חיבור לאורך זמן. בסופו של יום, פונדקאות כמו שאנחנו מכירות אותה, כמו שהחברה המערבית הגדירה אותה על פי הצרכים של החזקים, היא השכרת גופה של מישהי למטרה שלא יכולה שלא להיות להיות מעורבת ברגשות והנה אישית בצורה עמוקה, ובאופן שבדרך כלל לא כרוך בהדדיות אנושית ארוכת טווח אלא רק בתשלום כסף. התקשרות מהסוג הזה היא בבסיסה מנצלת.
לזה מתווסף הממד של הנדירות. המרחק בין מתן מתנה אנושית ייחודית לאדם חשוך ילדים לבין הימצאות בחוות פריון שעושה שימוש במכונות ייצור אנושיות – אינו רב. זה אותו גבול בין אמא שתורמת כליה לבתה החולה לבין מהגרי עבודה אפריקאיים שאיבריהם נקצרים בסיני. נקודת המפנה היא לא הסיכון הפיסי, או הכאב, או הכסף, או ההסכמה. נקודת המפנה היא תפיסת השימוש באדם אחר כמאגר איברים או כמכשיר ייצור. שהרי אם פונדקאות היא הסדר מוצלח לכל הצדדים, למה לא לאפשר אותה גם לנשים שלא מתאים להן סימני הריון ובחילות בבוקר, למה שלא יהיה אפשר פשוט לקנות מקום בתוך אדם אחר שמסכים?
עכשיו גם הומואים נאבקים על זכותם להצטרף למעגל המנצלים ודורשים לשנות את החוק לנשיאת עוברים (פונדקאות), כך שיאפשר גם לזוג גברים לעבור תהליך של פונדקאות בישראל (לעמוד הקמפיין בפייסבוק). למה לא, בעצם. התיאוריה הליברלית על חירות ושוויון מכתיבה שניצול שמותר לאחד צריך להיות מותר גם לאחר. וככה, סתירה פנימית אחת מובילה לסתירה פנימית אחרת – הסתירה הפנימית שמובנית בתוך פונדקאות מובילה לסתירה הלוגית שבהרחבת מעגלי האפשרות לנצל. אין פתרון עד שכולם חופשיים.
*את הכותרת אני חייבת לגולש האלמוני יואב ג', שהגיב לאחת הכתבות על "חוויית ההורות ההומוסקסואלית הפונדקאית המופלאה")
הכותבת היא פמיניסטית חיפאית, פעילה בפרויקט "נשים וטכנולוגיות רפואיות" במרכז הפמיניסטי אשה לאשה
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
סוף סוף מציגים את התמונה המלאה של הרצון/לחץ להביא ילדים שזולג לאיטו גם לזוגיות החד מינית. זה קמפיין להשכרת איברים, וזה שהוא מעלים את השימוש בנשים הופך אותו לחמור ומכוער.
ותודה נופר.
צריך להוסיף עוד היבט חשוב לענין: איך גדל ילד, שאמא שלו לא נגעה בו במשך תשעה חודשים כשהוא היה בבטן שלה. מי שמאמין שילד זה רק מוצר, כזה שאנשים שחורים לוקחים לך אותו כאילו היה מדובר בדגם של אייפוד, לא יתייחס לאספקט הזה.
אבל המחקרים וההיסטוריה והנסיון הרבים מראים שילדים כאלו גדלים לתוך עולם שבו הקשרים הם מראש אמביוולנטיים.
ואיך גדלה ילדה (הם עוד מראים ילדה בסרט…) שאמא שלה נוצלה. מה הליברליות הגדולה פה? שההורים שלה, לא משנה מאיזה מין ומגדר, הביאו אותה לעולם דרך ניצול של אישה, רק כי יש להם מעמד וכסף לעשות את זה.
נורא.
שמקדמת פונדקאות, מקדמת גם את הפעולה השערורייתית של שאיבת זרע ממתים/ שימוש בזרע של מתים, ללא רצון מפורש של המת. תוך שימוש בטיעון רכושני של "ירושה" הם מוחקים את רצונו ואת חרותו לקבוע האם ל"הוליד" לאחר מותו.
במקום כל זה תחנכו לאלטרנטיביות שישפיעו על התפיסה החברתית שאנו שלמות בלי ילדים/ות ו/או שאימוץ של כל הילדים/ות הזרוקים בחברה ובעולם יותר חשוב!
את הפן האגוצנטרי, הנרקיסיסטי והא-סוציאלי שקיים אצל הומואים רבים (כמובן לא כולם), שכל כך עסוקים בחיקוי הבורגנות (שתיעבה ורדפה אותם) שהם מאמצים ואף מקצינים את התכונות השליליות שלה. הקורבנות של אתמול ממהרים להזדהות עם התוקפן וליצור לעצמם קורבנות חדשים.
ואגב הוא צריך יהיה להתעדכן עבור רווקות לפני שהוא מתעדכן עבור הומוסקסואלים אבל לפני שאת מעיזה לקרוא לי נצלנית אני מזמינה אותך לקרוא ברשת ולהכיר את התסמונת המולדת שלי, תסמונת רוקיטנסקי. ולגבי זה שהיינו מעדיפות שזה יהיה באינקובטור, שקר גס, הייתי מוכנה להקריב הרבה ולעבור השתלת רחם כדי שלא תצטרך אשה נפלאה לסבול דקה אחת במקומי בנשיאת ילדי לעולם הזה.
יש לנו ידידה בלוס אנג'לס שעשתה את הדוקטורט שלה על פונדקאיות. היא ציפתה למשהו כמו שאת מתארת, אבל קיבלה תוצאות הפוכות לגמרי. בעיקר נשים שיש להן רצון להעניק למישהו ושבריאותן הנפשית וחוסנן הנפשי הרבה מעל לממוצע. הייתי שמח אם היית נותנת הפניה למחקרים שאת מדברת עליהם.
וחוץ מזה, אני הורה מאמץ לשתי ילדות, ואנחנו בקשר רצוף עם שתי האמהות הביולוגיות ועם אחד האבות הביולוגיים, והניסיון שלנו הפוך ממה שאת מתארת. מיד אחרי הלידה, היתה התרחקות, אבל עם הזמן הקשר הלך והתהדק. לאם הביולוגית של הגדולה נולד לא מזמן תינוק (שאותו היא תגדל בעצמה), ואנחנו לא נחלום לוותר על הקשר עם אמה ואחיה הביולוגיים של הבת. אין לי סטטיסטיקות, רק הדוגמא שלי, אבל אני חושש שאת עושה כאן הרבה ספקולציה במקום שבו נדרש מחקר רציני.
ניסחת באופן בהיר מאוד את הסיבה שבגללה לא חתמתי על העצומה הזאת. ותודה על הציטוט של קאנט.
מעבר להיבט הנפשי, החשוב והנכון, קיים גם היבט בריאותי. בתרבות המקדשת את הילודה נוטים לשכוח שהריון מלווה בסיכונים בריאותיים, לא פשוטים ולא נדירים בכלל, לטווח הקצר ולטווח הארוך. בהמשך למה שכתב שי, המרחק בין פונדקאות לסחר באיברים קטן מאד, ושניהם פסולים מוסרית.
לגבי הטור עצמו- אני מודה שבכל פעם שחשבתי על הנושא זה לא מרגיש נכון אותו שימוש באישה למטרות פונדקאות, עם זאת המצב הוא מעט יותר מורכב ובתוך המשוואה ישנם אלו המעוניינים בילדים ואינם יכולים. האם נגזר עליהם לא להקים משפחה? האם אין יכולת להעיזר בפונדקאות שלא תחפצן או תקרבן את האישה? לדעתי יש.
תודה רבה! הקמפיין הזה מאד צרם לי ואני ממש מודה לך שכתבת.
מהנעשה בישראל « האחות הגדולה
יכול מאוד להיות שיש להעלות לדיון את עצם הרעיון של "הזכות להורות" ומה שאנשים עושים בשמה לעצמם ולאחרים. יחד עם זאת הפיכת הנשים הפונדקאיות לקורבנות אולטימטיביים שפמיניסטיות נאורות צריכות להציל אותן מעצמן ומהבחירות המוטעות שלהן בחיים היא בעיתית לא פחות. אני יודעת שנשים פונות לפונדקאות מתוך מצוקה כלכלית וכו', ועדיין. האופציה שלא לעשות זאת תמיד פתוחה בפניהן. הרעיון שהמחוקק צריך להגן על נשים מעצמן רק מחזק תפיסות של נשים כקורבן תמידי וכיצורים בלתי רציונלים שזקוקים להצלה. את מקומו של האביר על הסוס הלבן תופס סוג מסויים מאוד של פמיניסטיות שמשוכנעות שהן אור לנשים וכי בידהן הזכות והחובה להציל נשים מעצמן- כי כמו שאמרנו אי אפשר לסמוך עליהן שיסתדרו לבד בעולם הגדול הפטריארכלי והמסוכן. נו באמת.
כשמדובר בחברות או בנות משפחה שמוכנות לעשות את זה באופן וולנטרי, בוודאי לאשה שאינה מסוגלת ללדת – הרי שזה דומה לתרומת כליה או מח עצם לבן משפחה או חבר חולה. לא כך הוא כשמדובר בנשים עניות -לא משנה מאיפה או איפה הן נמצאות. ואגב, אני רואה טעם לפגם בכך שקול הזעקה קם עכשיו, אחרי כמה וכמה שנים שהחוק קיים בארץ, כשהקהילה ההומואית התחילה לגלות בו ענין.
הטור חשוב בגלל שהוא מציג אספקטים מסוימים ונאמנים למציאות של נושא בוער. אבל בואו לא נשכח שיש לאותו הנושא בדיוק גם ביטויים אחרים. יש מקרים של פונדקאות שנראים כמו שאת מתארת, ומקרים אחרים שנראים אחרת לגמרי.
חשוב להראות את הצורות השונות של יחסים, רגשות ותופעות שנמצאים לאורך הרצף של נושא הפונדקאות.
אבל אני מודה שהתאכזבתי לגלות שמהשלב של חשיפת גוונים מהרצף, ערכת את מה שאני מרגישה כשיפוט קיצוני של הרצף כולו.
אני מסוגלת לשפוט בצורה שלילית פונדקאות שהיא לא אישית, שכוללת ניתוקים או תחושות של החפצה של אדם. אבל זה לא אומר שאני אשפוט בצורה שלילית פונדקאות ככלל. אני יכולה, כאלטרנטיבה, לנסות ולקדם תצורות שונות של הפונדקאות – כאלו הכוללות הכרה בבני האדם וברגשותיהם, קבלה של קשר שלא יתנתק לאחר הלידה – על הקשיים המלווים בו, הקמת מערכים לסיוע לכל הנוגעים בדבר לקבל את העובדה שעם הילד החדש נוצרת קבוצה חדשה שכוללת יותר משני הורים וילד.
או לסיכום – במקום לשפוט לשלילה ולבטל את הרצף כולו, אפשר גם לנסות קודם לחזק, לקדם ולהעצים תצורות מסוימות על הרצף, כאלו שלא הצגת בטור הזה, אבל שאני אישית מכירה אנשים רבים שמקיימים אותם בצורה יפה, אנושית ומעוררת תקווה.
המאמר חשוב, בעיקר בגלל הנושא שבו הוא עוסק, שהוא חשוב, ובגלל ההפרכה של הקשר המותנה בין נאורות למתן זכויות להומואים. אבל הוא מציג את העניין בצורה פמפלטית ומעט שטחית – באותה מידה, אגב, ש'משפחה חדשה' מציגה את העניין בצורה שטחית מהצד השני (לפחות בקמפיין).
את מבססת את עמדתך על שלילת הפונקדאות בכלל (עמדה מאוד לגיטימית שאני אישית מוצא בה היגיון וטעם), אפילו שהרושם העולה מהמאמר (עניין של עריכה אולי) מכוון נגד פונדקאות להומואים בלבד.
לא ברור מהיכן את מביאה את המחקרים שאת מביאה, אבל אני קראתי רשמים אחרים של נשים פונדקאיות. בכל מקרה, מחקרים הם אמנם מעניינים, אבל מדובר בסופו של דבר בשאלה ערכית, לא אמפירית.
ואגב שאלה ערכית, הציטוט מקאנט לא רלוונטי אם אישה אומרת שהיא בוחרת להיות פונדקאית – במקרה כזה היא לא אמצעי בלבד, אלא סובייקט בוחר ומסכים, שיש לכבד את רצונו, גם מנקודת מבט קאנטיאנית. כמובן, נכנסת כאן שאלת הבחירה החופשית המלווה את התנועה הפמיניסטית במקרים אחרים, אולי אפילו יותר קשים להכרעה (זנות, פורנוגרפיה), ולא רק אותה (הזכרת תרומת איברים, למשל) וכמובן, ככל שהבחירה נעשית מעמדה לא שוויונית, כך הבחירה נדמית פחות חופשית (הודו, למשל, לעומת פונדקאיות מארצות הברית – ומומלץ לך לראות את הסרט המצויין "גוגל בייבי", וגם את התגובות אליו באינטרנט). זו השאלה האמיתית שצריך להתמודד איתה, ואת מתמודדת איתה בצורה פטרונית במקרה הטוב (איני פוסל בהכרח – אולי פטרונית זו דווקא הצורה להתמודד עם השאלה) ושטחית במקרה הפחות טוב:
"חיפצון", "אדם כמכשיר ייצור" או כ"מוצר" – הכול סיסמאות שאפשר להחיל אותן גם על תחומים אחרים, אולי פחות טעונים אבל לא פחות חשובים.
את החוק צריך לשנות, מכיוון שהוא מפלה: אם מדינת ישראל מתירה פונדקאות, צריך סיבה מספיק טובה – ולא ברור שיש כזו כרגע – להתיר אותה רק לגבר ואישה נשואים, ולא לזוגות שאינם נשואים, לזוגות מאותו מין, או לנשים או גברים רווקים שרוצים לגדל ילדים לבד.
הפרסומת, אגב, מחליאה, ונוקטת בתכסיס הרטורי שמציג את הסוגיה כאילו מדובר בשאלה בדיעבד של ילדים חיים, ולא על שאלה מראש של תכנון חיי משפחה ומדיניות חברתית. זו אותה רטוריקה נלוזה שמשמשת/שימשה את מתנגדי ההפלות, רק שבמקרה שלהם יש איזשהו הגיון לשימוש בה (העמדה שגם עובר הוא יצור חי), וכאן זו סתם דמגוגיה ירודה.
הוא דיבר על האנושות כמטרה, לא על הפרט.
גם קשה לטעון ששימוש אינסטרומנטלי של אדם אחר הוא פסול תמיד.
מה שאת טוענת הוא שהמחיר גבוה ושהעובדה שבן אדם מסכים להתקשרות זאת אינה מקנה לה לגיטימיות, כשם שאנו אוסרים על תרומת איברים תמורת ממון.
ראשית, אני רוצה להודות מאד לכל מי שבחרו להקדיש מזמנן/ם ולהגיב למאמר. אכן קשה להתייחס בצורה לא שטחית ב- 600 מילים לנושא מורכב כמו פונדקאות, ולכל האספקטים שהועלו – ובצדק רב – בתגובות. מי שמעוניינ/ת לקרוא יותר מוזמנ/ת לקרוא את הדו"ח המלא על פונקדאות באתר של "אשה לאשה" (בקישור http://www.isha.org.il/upload/file/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%A7%D7%A1/surrogacy_web.pdf ). הדו"ח (שנכתב, דנה, ללא כל קשר למאבק הנוכחי של הומוסקסואלים לשינוי החוק, ולאחר קריאה של לא מעט חומר בנושא, ובפרט חומר שעוסק בעמדות ובחוויות של הנשים הפונדקאיות), עוסק, בין השאר, בנסיון להציע שינויים בחוק הפונדקאות על מנת להפוך את המוסד שהוא מבנה לפחות פוגעני. לצערי, כפי שניסיתי להראות במאמר הדעה כאן, הגעתי בסופו של יום למסקנה שהקושי הפנימי במוסד הפונדקאות כפי שהוא מובנה בחוק ונתפס חברתית כיום, איננו כזה שניתן לרפא אותו באמצעות תיקונים קוסמטיים. חשוב לי להדגיש, שאין בעיני שום קושי בהולדה וגידול של ילדים ביחסי הורות משולשים, עם חלוקה מוסכמת כלשהיא של זכויות וחובות הוריות. הקושי העיקרי הוא כאשר אחד/ת הא/נשים שמעורבים ביחסי ההולדה המשולשים נתפש/ת כמכשיר ולא כאדם (וליתר דיוק- גם במקרים בהם ההתייחסות בפועל היא שוויונית וחברית במידה כזו או אחרת, קיים קושי רב במצב שבו החוק מאפשר לתפוש את אחת המעורבות כמכשיר, כך שההתייחסות האנושית אליה היא בחסד ולא בזכות).
כי כבר הגבתי השבוע בבלוג של עמית לב.
פמיניסטית יקרה, בבקשה אל תגידי לי למה אני מסוגלת ולמה אני לא מסוגלת. אל תכתיבי לי מה אני צריכה להרגיש ומה אני אמורה להרגיש.
כאשר מישהי מתלבטת אם כדאי לה להיות פונדקאית, השאלה הראשונה שאני שואלת אותה היא האם היא נקשרה לעובר בהריון השני. לא תאמיני, פמיניסטית יקרה, אבל יש נשים שנהנות מהריון, ויש נשים שלא נקשרות לעובר שלהן, במקרה שלי ושל רבות מחברותיי לא נקשרנו לעובר השני בגלל שמחוץ לבטן יש ילד שהוא הרבה יותר חשוב.
נכון שליתר ביטחון גם לקחתי איתי את האמא לכל הבדיקות שכוללות אולטרסאונד, כדי שהיא תסתכל עליו ואני עליה. הסבירי לי, בבקשה, פמיניסטית יקרה, למה זה רע שאני עושה טוב למישהי אחרת. למה זה רע שאני עוברת הריון ולידה, שאני מאוד אוהבת, בלי הלילות ללא שינה שאני ממש לא אוהבת. ועוד שילמו לי על זה!
למה אף פמיניסטית לא קמה להגן על האמא מפני הניצול שלי? אני ניצלתי את מצוקתה הנפשית והגופנית כדי להרות וללדת בלי לשאת בתוצאות, והיא עוד שילמה לי על זה!
נורא ואיום, באמת.
כתבה מצוינת שמתארת את ההמשך וההעמקה של תפישת האישה כגוף – גוף מיני ומפתה ולכן מסוכן לגברים ולכן יש לשלוט בו או גוף יולד, משאב שגם כן מצריך שליטה וניהול.
יחסי הכוח בחברה משוכפלים בתוך משפחות והפונדקאות משכפלת את יחסי הכוח גם בתוך משפחות אלטרנטיביות. הגוף היולד מנוצל עתה לצרכיהם של אלה שידם משגת לקנות את המוצר הנכסף.
אני יודע בוודאות שהכותבת (או הכותב) לא פגשה מימיה פונדקאית. אין שום קשר בין התיאור שלך של הפונדקאות לבין מה שקורה בפועל, בממשות. אני מציע לך ללכת ולתת לינק לטור שלך באחד הפורומים לפונדקאיות שפועלים ברשת (זה של תפוז הוא הכי פעיל) ולשאול את הפונדקאיות הרבות שכותבות שם מה דעתן. עלולה להיות לך חוויה פוקחת עיניים; למרות שאני חושד שדעתן של הפונדקאיות לא ממש מטרידה אותך, את הרי נאורה ופמיניסטית ולכן את יודעת הכול יותר טוב מהן, ויכולה להגיד להן ממרום מושבך מה טוב להן ומה לא טוב להן.
וכן, כמו שכבר נאמר מקודם גם אני מרשה לעצמי להרים גבה על כך שפונדקאות קיימת בישראל כבר יותר מ-15 שנה, אבל אף אחד לא הוציא על זה מילה מהפה עד שפתאום ההומואים, חצופים שכמותם, העזו להרים ראש ולבקש לעצמם זכויות שזוגות סטרייטים מקבלים כבר מזמן. אני חושד שהבעיה כאן היא לא הומופוביה אלא מיזואנדריה מצויה: אם אישה סטרייטית משתמשת בשירותי פונדקאית אז זה נסבל ונסלח, כי לאישה מותר "לנצל" אישה. אבל ברגע שזה גבר, רחמנא ליצלן, מיד קופצים הפיוזים של כמה א/נשים.
טוב מאוד שאתם נמצאים במקום שיש לכם את האנרגיות והזמן להתפלסף. שפר עליכם גורלכם ואני שמחה איתכם על כך. חשוב שיהיו אנשים שיכולים להתפלסף כדי לשמור על האתיקה – אני רצינית. עם זאת אתם מקוממים אותי מכיוון שאסור לכם להתעלם מהמציאות ולפני שאתם מתפלספים כדאי שלפחות תכירו את הנושא ולא רק "תחשבו" שאתם מכירים אותו.
אז ככה:
1. מי מכם דיבר בפעם האחרונה עם פונדקאית? נכון שיש מרכיב כספי מהותי בהחלטתתן להיות פונדקאיות. הכסף הזה בהחלט יקדם אותן בחיים אבל לא "יסדר" אותן. זה לגיטימי ומגיע להן! רובן מתכננות להשתמש בכסף כדי לשפר את עתיד ילדיהן. יש לכם רעיון איך הן יכולות לעשות את זה בצורה ישרה ובדרך אחרת??? הן בשום פנים ואופן לא מנוצלות!!! חשוב להבין שהן לא יכולות לעשות את המעשה הנאצל הזה אם הן לא מחוברות אליו רגשית ומאמינות בטוהר כוונתן. אני פגשתי כ"כ הרבה נשים שונות ומרקעים שונים ואף אחת מהן לא מנותקת מהרצון העז שלה לתרום ולעשות מעשה טוב וחשוב. אם תכירו אותן תרצו לחבק כמעט כל אחת מהן!
2. לא לכולנו יש אפשרות לאמץ! במיוחד לא בארץ! ניסיתם לאמץ בארץ? ניסיתם לאמץ בחו"ל בזמן האחרון? אתם מוכנים לאמץ ילד בגיל 6 ומעלה עם כל מה שעבר עליו עד שהוא הגיע אליכם ומבלי שמישהו מסייע לכם להתמודד איתו ועם ההשלכות של הרקע שלו, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת מתן שירותים. נכון, זה אפשרי יש אנשים מיוחדים מאוד שעושים את זה וצריך להוריד בפניהם את הכובע. הם בודדים. אתם הייתם מוכנים לעשות את זה?
3. כולנו היינו מעדיפים להרות בעצמנו ולהחזיק את ההריון עד סופו הטוב ויש שאפילו שהיו מעדיפים לאמץ, אם הדבר היה אפשרי. נכון שאנשים נקלעים למצבים בריאותיים יותר קשים מאתנו אבל אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את התלאות ודרך החתחתים שאנחנו עוברים. כמה פעמים ביליתם אתם בחדר ניתוח בשנה האחרונה? כמה פעמים ביצעו בכם בדיקות פולשניות בשנה האחרונה? כמה פעמים תקעו לכם מחטים בגוף בשנה האחרונה? כמה פעמים סבלתם מהשפעות הורמונליות בשנה האחרונה? כמה עוברים איבדתם ובאיזה שלב של ההריון? כמה הריונות שנכשלו חוויתם? האם הייתם "כמעט הורים" והילד "נגנז" לכם במפתיע ואתם הייתם בגלל זה בסכנת חיים? באיזו רמת מתחים קבועה חייתם בשנים האחרונות? מתי חוויתם בפעם האחרונה שמישהו אחר שולט על החיים שלכם בכל רגע מהם ושולט גם ברגעים האינטימיים ביותר שלכם? והרשימה עוד ארוכה ובחיים לא תבינו עד שלא תעברו את כל מה שאנחנו עוברים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וטוב שכך! ולא, הפונדקאית לא מסכנת את חייה בהריון כזה יותר מאשר בכל הריון אחר שלה או בכל הריון סביר אחר. אנחנו המקרים המסוכנים והלא נורמליים. מי שאישרו לה לשאת הריון פונדקאי, קודם בחנו היטב מכל הכיוונים שאין אפילו קמצוץ של סכנה בהריון הזה!!! כמובן שתמיד יש יוצאי דופן בלתי ניתנים לציפיה – כמו בכל מעבר של כביש או יציאה לרחוב. נכון, אנחנו בוחרים לעבור את הכל כדי להביא ילדים לעולם, אנחנו בוחרים להסתכן אבל לפעמים הברירה היחידה האחרת שיש לנו היא שלא יוולדו לנו ילדים. נכון, אפשר לחיות גם בלי ילדים. האם אתם הייתם בוחרים לחיות ככה??? אני מאלו שחשבו שאפשר בלי ילדים, עד שאסרו עלי להרות מבחינה בריאותית.
4. השאלה לא צריכה להיות "האם יש מקום לפונדקאות?" השאלה צריכה להיות "איך משפרים את החוק והנהלים כדי לגרום לתהליך להיות ברור יותר, מאפשר יותר ושקוף יותר כך שתידרש פחות מעורבות של מתווכים?". ראיתם פעם גוף שסמכות הערעור עליו הוא הגוף עצמו? ראיתם פעם גוף מאשר שעובד בדיוק לפי החוק היבש ואף קובע לו פרשנויות מחמירות יותר ממה שכתוב בחוק היבש? כל זאת כאשר תפקידו הוא לבחון היכן ניתן להתגמש במסגרת החוק???
5. למרות הכל, החוק בישראל מאוד מתקדם ושומר מאוד על הפונדקאיות – וטוב שכך!!!
6.לצערי, במקום שבו אני נמצאת "הילד העתידי שלי" הפך להיות "מוצר" ויש לו "שוק" כמו לכל "מוצר" אחר. למרות הכל, ב"שוק" הזה יש מספר מתווכים שעוסקים בתיווך בין פונדקאיות להורים מיועדים. עפ"י החוק אפשר להסתדר בלעדיהם. בפועל התקשרות עם מתווך מאוד מקלה על תהליך מורכב ומסובך מאין כמותו גם לפונדקאית וגם להורים המיועדים. תמיד כשהדברים לא מספיק ברורים צצים אנשים שירויחו מזה כסף. יש ביניהם חאפרים שעושים שם רע למקצוע ויש ביניהם שנותנים את הנשמה ואת הלב ומגיעה להם תמורה על עבודתם המבורכת. על גודל התמורה ניתן להתווכח. אם הדברים היו ברורים יותר כנראה שגם אפשר היה לעשות את זה במציאות.
7. עצבנתם אותי. אני מקווה שקראתם עד הסוף ושהפנמתם משהו.
כהרגלי, כאשר אני רואה פרץ של חוסר עקביות מתודית באפן הצגת דברים, אני מגיב.
הכותבת המכובדת של המאמר המגדירה עצמה כפמיניסטית מודעת לעצמה שכחה כנראה את מודל פירמידת הצרכים של מאסלו. המודל מהאד פשוט אך כמעט גאוני מדבר על הקשר בין הפיזיולוגי לפסיכולוגי של אדם.
ההנחה הדטרמיניסטית הנאו מרקסיסטית, הרואה בתהליך פונדקאות כהמשך ישיר של ניצול חלשים כלכית אל מול בעלי ההון, אינה מביאה בחשבון למשל את הדברים הבאים:
א. פונדקאית אינה מאולצת לעשות זאת.
ב. בד”כ פונדקאיות רואות במעשהין שליחות ויכולת נתינה. שאכן אין כמותה. לכן ברור שזה, מעצים את תפישתה העצמית ואף יכול לשמש כמנוף אדיר לצמיחה עצמית (בשילוב התמורה הכספית).
ג. לחיזוק הנקודה אדגיש שמדובר בסכום לא קטן עבור מי שמהווים את רוב האוכלוסייה הנזקקת לעזרת הפונדקאיות. לא מדובר בבעלי הון כפי שניתן לגזור מהשקפת העולם של הגברת המדברת על נצול. אלא אם הי עצמה, רואה את עצמה כאביונה נטולת כל…..
ד. המנגנון בארץ הוא כזה שמחייב להכניס מרכיב של ממון תמיכה רגשית לפונדקאית ומי מבני ביתה. אם היה מדובר בניצול, למי היה איכפת….?
ה. בואו ונביט רגע על בעלי מקצועות טפוליים. כמו פסיכולוג, פסיכאטר, אחות בבית חולים, המטפלת של אדם גריאטרי או הגננת בגן.
ו. כל אחד מנ”ל (בעשותו את תפקידו בצורה שתקרא נאמנה), הוא אדם אשר חייב להביא פנימה אל תפקידו את מיטב רגישותו הנפשית, אחרת ללא אמפטיה, לא יוכל למלא את תפקידו בצורה ראויה.
ז. אין מה לעשות, אני לא מכיר שום רובוט שיכול “לתת מעצמו” למען אחר. האם העסקת אנשים במקצועות אלא יקרא גם כן ניצול? הן הפסיכולוג משקיע מרגשותיו ומהאיכפתיות שלו למטופליו, כך גם האחות הסיעודית (אלא אם הכותבת חושדת שלכולן יש לב של אבן…)
וכך גם הגננת, שמחליפה את החיתול המלוכלך לילד שאינו שלה….
ח. מסתמן בעיניי שכותבת הכתבה, העצימה מעבר לכל פרופרציה “המידול החברתי של מושג הניצול” שמקורותיו הם כאמור התאוריות החברתיות מבית היוצר של קארל מרקס.
י. אוצה גישה מרקסיסטית הטהורה מדברת על הניכור של העובד מן התוצר שהוא מייצר. ואם כותבת הכתבה אוחזת בגישה הזאת של ניצול חלשים ע”י חזקים כלכלית, (שהזהו בסיס הגישה המרקסיסטית), הרי שיש כאן סתירה פנימית ו הכותבת עושה דין לעצמה באשר לאידאולוגיה אשר היא טוענת בשמה….
אם כך הוא הדבר, הרי שהכותבת אוחזת לכאורה בקרניי הניצול, כבסיס לטיעון המוסרי שלה , להתנגדותה לתהליך הפונדקאות.
לי נראה יותר שהכותבת הינה דתית פונדמנטליסטית מאשר פמיניסטית נאורה…..
אחד מהדברים האהובים עלי הוא לקרוא מאמרים שנכתבים בשם ה"נאורות" וה"צדק החברתי". העולם מושתת על יחסי קח ותן שירות ותשלום. דוקא נראה לי שהפונדקאות היא לא ניצול של גוף אשה חלשה חסרת ישע ונזקקת על ידי נשים יהירות שלא מתאים להן להרגיש לא טוב בהריון אלא ההפך- משהו שרק אשה יכולה לעשות (וגם שם לא כולן) ולהחליט על השימוש בגוף שלה לקידום מטרותיה האישיות. ה"מחיר" אותו היא משלמת ידוע מראש ומתבטא גם בתמורה שנתנת לפונדקאית עבור התהליך.
עלה בדעתך שגם הפונדקאית אינה מעוניינת בהמשך קשר עם ההורים והמשפחה לאחר הלידה?!
אני מסכימה לחלוטין עם התגובה "לא יכולתי להתאפק " ומה שיש לי להוסיף זה שאני לא חושבת שהדרברים מתאימים לפונדמנטליסטית דתית ( הדת שלנו מתירה פונדקאות) אלא בבורות באיצטלה של נאורות
לקריאת שבת « האחות הגדולה
גם וגם: זה כן הזמן « קרוא וכתוב