• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

עושים צדק עם החינוך הערבי

מערכת החינוך הציבורי בישראל מעולם לא מצאה לנכון לדון במטרותיו המיוחדות של החינוך הערבי. נייר עמדה חדש דורש "צדק חינוכי" ומשרטט תוכנית לימודים ייחודית
מוחמד אמארה

מוקדם יותר החודש, הושקו במסיבת עיתונאים בנצרת נייר עמדה ותוכנית פעולה של מטרות החינוך הערבי בישראל. בעבור הציבור היהודי, מטרות מוגדרות וסדר יום ברור בעבור מערכת החינוך ותוכניות לימודים הם הכרח ברור שקיים מזה עשרות שנים ועובר דיון ציבורי מתמשך. אך בעבור הפלסטינים, אזרחי ישראל, מעולם לא נוצרו מסמכים שכאלו ודיון ציבורי עליהם כמעט ולא מתקיים.

בעוד חודש תיפתח שנת 2012, בקרוב ישראל תציין 64 שנות קיום, אך מקבלי ההחלטות במערכת החינוך הציבורי וממשלות ישראל מעולם לא מצאו לנכון לשבת ולחשוב מה הם הצרכים והמטרות המיוחדים של החינוך הערבי, על צרכיו התרבותיים, החברתיים והפדגוגיים הייחודיים. מכיוון שלא נראית באופק האפשרות שראשי מערכת החינוך הנוכחית יעסקו בכך, החלטנו אנו במועצה הפדגוגית הערבית לעשות זאת במקומם ולדרוש "צדק חינוכי" – כפי שוודאי היו מגדירים זאת ראשי המחאה החברתית של הקיץ האחרון שנגעה גם לצרכים ולרצונות של צעירים ערבים רבים.

על רקע ההקצנה והלאומנות הגוברת של השיח הציבורי בכלל ושל מערכת החינוך הממלכתית בפרט, אין לנו ספק כי הגיע הזמן שהציבור הערבי בישראל יקבע לעצמו מטרות חדשות בתחום החינוך בדרך להגשמת ייחודיותו הלאומית, התרבותית והלשונית תוך הסדרת זכויות קולקטיביות, ובמסגרת של אזרחות פלורליסטית, שוויונית והוגנת. בכוונתנו להתוות את הדרך להקמתה של מערכת חינוך ותוכניות לימודים שיהיו ייחודיות ומותאמות לצרכים ולמאפיינים של הציבור הערבי בישראל. בכוונתנו להיאבק באפליה מצד המדינה ובהשלכותיה המכשילות על החברה הפלסטינית בישראל, אך גם להילחם בתחלואיה של החברה הערבית – הקנאות השבטית, החמולתית, העדתית, הפוליטית או הדתית, נחיתות מעמד האשה, היחלשות הסולידריות החברתית והשתלטותם של תרבות השוק על חיי החברה.

כדי להגשים את המטרות הללו יש לפתח מערכת חינוך ותרבות ערבית-פלסטינית עצמאית. מערכת שתזכה לתמיכת המדינה, האמורה לספק את המשאבים הנחוצים להבטחת עצמאותה הארגונית וייחודה הלשוני והלאומי. מערכת אשר בכוחה להעצים הן את התלמידים והן את המורים הפלסטינים בארץ, באמצעות הזדמנות לחינוך שוויוני ואיכותי וחיזוק תפקידו של המורה כסמכות, הן מבחינה מקצועית והן כמנהיג בבית הספר ובקהילה. הגיע זמנם של מקבלי ההחלטות ושר החינוך בראשם, לפתוח בדיון ציבורי מעמיק שיניע דיאלוג אמיתי שיתרגם את היעדים שהוזכרו הלכה למעשה, בתקווה שהחינוך יהיה מנוף לשינוי חברתי מעמיק.

נייר העמדה (לחצו להגדלה)

להורדת pdf של נייר העמדה

הכותב הוא יו"ר המועצה הפדגוגית הערבית

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי ברנע

    מאמרו של מוחמד אמארה המקדים את נייר העמדה של החינוך הערבי מבטא את אימננטיות האנומלית של ישראל כמדינת לאום דמוקרטית. ישראל כמדינת הגירה,נקטה בדרך שגוייה כשלא החלה לבסס את זהותה על תפיסה רפובליקנית החובקת את כל אזרחיה ובכלל זאת גם אזרחיה הערבים שהיו צריכים עוד לפני שנת 1966 להשתחרר מעולו של הממשל הצבאי. במקום שתתפתח זהות אינקלוסיבית ישראלית, נוצרה זהות אקסלוסיבית יהודית ציונית שלחמה בכל כוחה בזהות עברית או ישראלית, ומכאן החינוך היהודי שבו נקט שר החינוך זלמן ארן. ישראל כמדינה סקטוריאלית הצמיחה ריבוי תרבותיות, זו ליד זו,תוך עימות וניגוד בינהן,במקום לצור את המכנה המשותף, גם אם יהיה בסיסי ביותר. היה צורך מאז הקמת המדינה להקים בתי ספר רפובליקנים אחידים בתוכנית הלימוד למעט לימודי דת. כיום מובנת תפיסה פלוראליסטית עוד יותר, אבל עדין לא נוצרה ליבה משותפת לכלל אזרחי ישראל כמו גם תלמידי ישראל , ואין זה פלא כי הכישלון בלימודי אזרחות הוא כה גבוהה.
    במקום לחזק תפיסות צנטרפוגליות אצל יהודים וערבים-פלסטינים , יש לתת בסיס לזהות ישראלית רב גוונית שבסיסה אמנם התרבות העברית,שאם תהיה בטוחה בעצמה, תוכל להכיל דו שיח עם תרבויות משנה אחרות. במסגרת זו ילמדו קורות הארץ והמדינה,כמלחמת שחרור וגם כנאכבה, באשר מבחינת הפרספקטיבה ההיסטורית המכונת לעתיד המשותף, עשוי העבר להיות פחות משסע.חיזוק השפה העברית, יודע גם אמארה שחקר זאת, יחזק את המוביליות של התלמידים והבוגרים מהמוצא הפלסטיני בתוך המדינה הישראלית, המשותפת לכל אזרחיה!