נצר למלכות רחביה

ארי שביט קורא לדגל את מי שלקחו מהפלסטינים, דיכאו את המזרחים ודרכו על העניים, כדי ש"יצילו" את הדמוקרטיה המערבית. אלמוג בהר מסרב להתרפק על אליטת רחביה
אלמוג בהר

במאמרו של ארי שביט "אליטת רחביה" (17.11), הוא ממליץ על פתרון יצירתי לגזענות של הכנסת הנוכחית: חזרה לגזענות הקודמת. שביט קורא לביבי בהתרגשות לחזור לשכונת ילדותו רחביה, ולהבין שאל לו לפגוע באליטת רחביה, שעליה לדברי שביט נשען קיום ישראל, "רחביה אולי יפת-נפש, אבל רחביה היא נאורות ועוצמה", וגם ביבי עצמו, "בימים הטובים יותר", מהווה נצר שלה.

אני לא רוצה לכתוב משהו רע על רחביה. כל מי שהיה צריך להשתלח בה כבר השתלח, ולמעשה בימינו רחביה היא שכונה נעימה ומנומנמת, מקום מפגש של גמלאים, דירות רפאים של עשירינו מאמריקה ומצרפת, סטודנטים השוכרים דירות במחירים מופקעים, בתי קפה אופנתיים במושגים ירושלמיים ועבודות בנייה אינסופיות על פרויקטים חדשים תחת בניינים ישנים. דימוי העבר של רחביה כבר לא קיים ממש במציאות הגיאוגרפית של השכונה, אבל ארי שביט מתגעגע אליו: גברים לבנים ובורגנים שינהלו את מערכות המשפט, האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה בלי שיפריעו להם, וירגישו שהם בעצם חלק מאירופה ואמריקה, ורק בטעות רגליהם נטועות באמצע הלבנט המהביל (היום דווקא קריר וגשום בירושלים).

סמטאות רחביה. געגועים לגברים לבנים בורגנים שבמקרה נתקעו בלבנט. צילום: cc by-Adiel lo

אליטת רחביה היא קרש ההצלה שלנו, לדברי שביט, כדי שנהיה או נמשיך להיות ליברלים ודמוקרטים-מערביים (שביט מדבר על "מיצוב", וייתכן שצריך רק שנראה לעולם ליברלים ודמוקרטים, ולא שממש נהיה כאלו). שביט לא קושר דמוקרטיזציה למאבקים של מיעוטים כנגד דיכוים על-ידי ההגמוניה, כמו מאבק הפלסטינים-הישראלים בממשל הצבאי, המאבק המזרחי בגלגוליו השונים והמאבק הפמניסטי, כי הוא קורא להשבת ההגמוניה הישנה, של רחביה, כדי להציל אותנו לדבריו מ"הפוטיניסטים, הש"סניקים והמתנחלים"; דבריו האחרונים הם שפה נקייה לרוסים, חרדים, דתיים ומזרחים, והם חושפים את הסיבה ששביט מופתע מהיותו של ביבי מוביל הגזענות: ביבי האשכנזי-חילוני, על פי הדימוי של שביט, אינו יכול להיות גזעני באמת, כי הגזענות שייכת לאחרים ה"חשוכים", והוא לא באמת "משלהם" – לא רוסי, לא חרדי, לא דתי, לא מזרחי, לא מתנחל. הוא מה"שלנו" של ארי שביט, הוא רק בטעות עסוק בדיכוי, כששורשיו ברחביה הנעימה שמעולם, מבחינת שביט, לא היתה קשורה לדיכוי.

כיבוש קטמון ב-48'. ורחביה שקטה

אבל מה מספר לנו הסמל ההיסטורי של רחביה, מעבר לפרטים הנקיים ששביט מנדב לנו? ב-48' לא רעשה רחביה על כך ששכנתה קטמון הפלסטינית התרוקנה מתושביה המקוריים. בזמן שאלו לא הורשו לחזור לרכושם, עשירי ירושלים היהודים (ביניהם שופטי בית המשפט העליון ומרצים באוניברסיטה העברית) השתכנו בבתים שנבזזו; אחר כך רחביה ראתה את התנאים המחפירים שאליהם הובלו העולים במוסררה ובקטמונים, והיא שקטה ולא רעשה; למרות הליברליות והדמוקרטיה, או אולי בגללם, דיכוי כלכלי ותרבותי של מזרחים לא נראה לרחביה רלבנטי לסדר יומה; אחר כך נכבשה מזרח ירושלים, ומ-67' ועד היום, ממגורשי שיח' ג'ראח למגורשי סילוואן, כל אלו לא היו ממש רלבנטיים לליברליות ולדמוקרטיה המערבית של רחביה.

אם לעשות פרפראזה לשורות השיר: אחרי ש"לקחו" את הפלסטינים, דיכאו את המזרחים ודרכו על העניים, בלי שאליטת רחביה הסימבולית התקוממה בשם הדמוקרטיה והליברליות, מי נשאר שם כדי להתקומם כשהימין מנסה ליטול מאליטת רחביה את מערכות המשפט, האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה ולהשתלט עליהן (כאילו עמדותיו לא שולטות למעשה במערכות אלו מזה זמן רב)?

אכן סוגייה עקרונית לגבי מהות הדמוקרטיה הישראלית עומדת לפנינו עם גל החקיקה הנוכחי, חוק ועדות הקבלה, חוק הנכבה, חוק החרם, חוק התרומות לעמותות, השינויים בבחירת השופטים לבג"ץ, ביטול הערבית כשפה רשמית במדינה ועוד. אבל קשה להתנתק מהרושם שמדובר גם במאבק של אליטה באליטה, כאשר שתיהן שוכחות את רוב הציבור הישראלי ואת העובדה שהוא לא נהנה מדמוקרטיה ליברלית זמן רב לפני הגל הנוכחי.

האם זה מקרי שהדיבור המזהה את הכנסת הנוכחית עם חורבן הדמוקרטיה החל עם גל החקיקה הנוגע גם בדיכוי יהודים, עם חוק החרם וחוק התרומות לעמותות (וחוק וועדות החקירה שתוכנן), תוך הדחקת העובדה שהדיכוי האנטי-דמוקרטי של פלסטינים בתוך ישראל ובשטחים נמשך כבר זמן רב, כמו גם הדיכוי המעמדי של העניים? זיהוי חורבן הדמוקרטיה עם רגע פלישת אלימות המדינה גם לציבור היהודי משכפל למעשה את הגזענות האנטי-דמוקרטית, ושכפול זה מאפשר לארי שביט לקרוא לדגל, באופן סימבולי, למי שלקחו מהפלסטינים, דיכאו את המזרחים ודרכו על העניים, כדי ש"יצילו" את הדמוקרטיה והליברליות המערבית.

The daily vuzvuz (לחצו על התמונה לגלריה המלאה). האליטה לא מתה

אבל האמת היא שביבי הוא נצר מובהק לרחביה ולאליטה שלה, והוא מממש את חזונה של רחביה הסימבולית. הגזענות לא נולדה בכנסת הזאת, אלא הרבה קודם, וכבר היו במדינה הרבה רגעים קודמים, קשים לא פחות, של קריסת הליברליות והדמוקרטיה, שלא עניינו כל כך את התקשורת העברית. אכן צריך להיאבק בגזענות של הכנסת הנוכחית, מאבק מתמשך של התנגדות ואי-ציות לחוקים גזעניים. אבל אי אפשר לעשות זאת בפתרון של גזענות חלופית, כפי שמציע למעשה ארי שביט.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    אכן קטמון נכבשב במלחמת העצמאות(ה"נכבה" בלשונם של האפרו-מזרחיים) על ידי היהודים אבל האלטרנטיבה היתה שרחביה תיכבש על ידי הערבים .
    אין ספק שבחירתם של תושבי רחביה בחיים ולא בהתאבדות היא אות קיין על מצחם.

  2. שאול סלע

    עד שקמה המדינה הציונית חיו היהודים בקהילות שנתנו רשת בטחון . קהילות לא עסקו בצבא ,משטרה ,בתי משפט ובתי סוהר. מהקהילה אפשר היה לצאת. כאשר מישהו רוצה לצאת ממסגרת מדינה שהיא מלכות רשעה זה כמעט בלתי אפשרי. המדינה הציונית הרוויחה ביושר את מעמדה כמלכות רשעה שפוגעת בחלק גדול מאזרחיה.

    הציונות מעולם לא חילחלה ללבבות של חלק גדול מהאזרחים. בתחילת שנות ה 70 ראיתי הרבה "חצי מפגרים ופדלאות שלא יודעים להחזיק רובה נשלחים לשדה הקרב. הסיבה לכך היתה פשוטה היו הרבה הרבה מאוד כאלה שחמקו. אז איש לא העז להגיד שהוא לא מוכן להתאבד בשביל הצבא הציוני. ב 1982 אמר פרופ ליבוביץ' שמי שמת בלבנון מת מות כלבים. היום הרבה מצהירים בריש גלי שלא יתאבדו עבור ההתנחלויות והצבא הציוני.

    בניגוד למשה גרנות שכתב כתב שיטנה נגד מזרחים , יצאה ספרות מחקרית אקדמית שמוכיחה שהיתה גם היתה אפליה ממוסדת כנגד מזרחים. (ספרה של אסתר מאיר שיצא ביד יצחק בן צבי הוא אחד מהם).

    לשיטתם של בן גוריון ותלמידיו יהודים חייבים להאמין בקיומו של "עם יהודי" שמזוהה בקריטריונים חילונים,ולהאמין שליהודים יש קושאן על הארץ. הפריוילגיה לכפור ברעיון אינה רק של בן גוריון ותלמידיו ,אלא גם של יהודים אחרים שכופרים בלאומיות יהודית חילונית ובקושאן שיש ליהודים על הארץ.

  3. אזרח ותיק

    רוצים לדעת מה באמת הייתה רחביה? טוב, אז אני יגיד לכם. רחביה הייתה המקום שאליו באו ה"יקה-פוצים", אנשים מצחיקים, רחוקים משלטון ומעמדות השפעה, אצולה רוחנית שהוותיקים המסודרים זלזלו בה ולגלגו על מנהגיה המצחיקים: שלאפשטונדה, קפה מיט שלאחזאנה, כל כתבי גתה בכריכות עור על המדף, תקליטי 78 של מוזיקה קלאסית, אנשים לא "משלנו". אליטה? הצחקתם אותנו. טוב, אז הם היו רופאים וגם פרופסורים באוניברסיטה ואפילו מוכרי נקניקיות. השלטון מעולם לא היה בידם. אז תרדו, ביטה, מרחביה!

  4. ג. אביבי

    אבחנות נכונות ויפות של אלמוג. אליטת רחביה (ודומותיה) היא אליטת האתנוקראטיה האשכנזית גזענית השולטת בישראל. מדובר במיעוט "נאור" שמנסה להנציח את עליונותו הפוליטית כלכלית, בין השאר ע"י פיצול בין כל המדוכאים על ידו. בעזרת התקשורת ויחצ"נות תעמולתית, אותה סיפקו תמיד "עיתונאים" כמו ארי שביט, נוצר דימוי של אליטה אשכנזית לא גזענית כביכול שאוהדת פלסטינים. כך ניסו יחצני האליטה האשכנזית ליצור מראית-עין של ברית בין האשכנזים לפלסטינים נגד המזרחים. ברור שהפלסטינים ברובם לא בולעים את ה"ברית" ואת "אי-הגזענות" של האליטה הזאת. אבל ארי שביט, כנראה לא למד כלום ולא שכח כלום.

  5. אבנר

    למה צריך להתייחס לאנשים לפי צבע עורם? מישהו עוד עלול חס וחלילה לחשוב שאתה גזען………

  6. גל

    לשיטתך לעולם לא ניתן לסמן את הגזען, כי הסימון עצמו הוא אקט של גזענות. אין אלא להסיק שהגזענות תעלם מהעולם ביום שבו נפסיק להצביע על הגזענים.

  7. אבנר

    סימון אנשים לפי תכונות חיצוניות והשלכה על דעותיהם ,ערכיהם ורמתם המוסרית היא גזענות.

    לא הייתי יכול לנסח את זה יותר טוב.

  8. יצחק מסינג

    איני מעריך במיוחד את ארי שיט וגם לא טורח לקרוא אותו אך התגובה של אלמוג בהר מזכירה רפלקס מותנה שקיים אצל אינטלקטואלים רבים ממוצא מזרחי: הכנסת היהודי המזרחי והפלשתיני לסל אחד.
    איני מדבר על המצב היום כאשר מזרחיים נמצאים בצמרת של כל מכשירי הדיכוי: צבא שב"כ ממשלה ממשל צבאי ואזרחי.
    גם ב-1948 למרות שלא היו קרובים לצלחת לקחו מזרחיים חלק בשלל ובביזת הרכוש הנטוש לא פחות מ"אחיהם" האשכנזים. עולים רבים מארצות ערב יושבו בבתים נטושים וכיוצא בזה. אולי זו מזימה אשכנזית לדכא את המזרחים ע"י הפיכתם למכשיר לדיכוי הפלשתינאים.