מבחן היסטורי למלך

היום יתקיימו הבחירות לפרלמנט במרוקו – עוד שלב ברפורמה שהושגה בלחץ גל המחאות שמזעזע את הממלכה כבר תשעה חודשים
נדב פרנקוביץ'

המחאות החלו בהשראת מהפכת היסמין בתוניסיה, כאשר גל של מעשי התאבדות מחאתיים שטף את הממלכה, וקבוצת פעילים צעירים שהתארגנה ברשתות החברתיות התכנסה במשרדי האגודה המרוקאית לזכויות האדם וקיימה בה מסיבת עיתונאים. הפעילים חשפו פרטים אודות התנכלויות כלפיהם מצד השלטונות, הכריזו על כוונתם לצאת לרחובות והציגו את דרישותיהם:

1) ניסוח חוקה חדשה לממלכה שתבטיח את הפרדת הרשויות, תוביל לכינון ממשלה חדשה שתיבחר על-ידי העם, ותהפוך את מרוקו למלוכה חוקתית דמוקרטית שבה למוסד המלוכה יהיה תפקיד סמלי בלבד.

2) עריכת רפורמה פנימית במערכת המשפט והבטחת עצמאות פעולתה.

3) פיזור הממשלה והפרלמנט ומינוי ממשלת מעבר זמנית עד לקיום בחירות חופשיות

4) העמדת אנשי ציבור מושחתים לדין, פתרון מצוקת האבטלה ופתרון בעיות אספקת המים והחשמל בחלק מן הערים, שבהם הופרטו השירותים הללו וניתנו לזכייניות, חברות פרטיות זרות..

5) שחרור כלל האסירים הפוליטיים וסגירת בתי הכלא הסודיים במדינה.

6) שיפור מצב זכויות האדם והזכויות האזרחיות והתרבותיות. הפסקת השימוש בעינויים.

7) הכרה בשפה האמאזיע'ית כשפת מדינה רשמית, לצד השפה הערבית.

ב-20 בפברואר נענו מאות אלפים לקריאה ויצאו לרחובות בכל רחבי מרוקו, ומאז לא שקטו הרוחות בממלכה. במקביל להפגנות נערכות גם שביתות ועיצומים במחאה על התנאים הסוציאליים הקשים וחוסר הביטחון הכלכלי מהם סובל רוב הציבור. במרוקו מתחולל מזה שני עשורים תהליך מואץ של הפרטה: המגבלות שהוטלו בעבר על עסקים בבעלות זרה בוטלו, והממלכה הממוקמת בנקודת מפתח אסטרטגית מבחינה מסחרית הפכה יעד אטרקטיבי להשקעות.

שיר וקליפ שהפיצה תנועת ה-20 בפברואר בתחילת השנה:

אך על אף שמרוקו מתהדרת בנתוני פיתוח מרשימים – אותה הפריחה הכלכלית שהיטיבה כל כך עם שכבות מסוימות פסחה על מרבית האזרחים. בו בזמן, מנגנוני הרווחה במדינה נפגעו קשות מחמת הפרטות: בערים רבות זכו חברות זרות בזיכיון לניהול רשתות המים והחשמל, מה שהאמיר את המחירים (את מחירי המים והחשמל עצמם, ובעקיפין גם את מחיריהם של מוצרים נוספים) והביא לשחיקת השכר. ובעוד שבעשור האחרון המלך שילש את הונו, שיעור האבטלה עומד כיום על כ-10%, שכר הדירה הממוצע עלה בכ-50%, שיעור מחוסרי הדיור נמצא במגמת עליה, ושיעור האנאלפביתים עדיין קרוב ל-40%.

לאחר שהתסכול הרב התפרץ בדמות מחאות ועיצומים ואמות הסיפים בממלכה החלו לרעוד, הבין המלך מוחמד השישי שיש לשדרג באופן משמעותי את רשת הביטחון הסוציאלית של האזרחים.

במשא ומתן שהתקיים בין ארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים לבין הארמון הוסכם על ביצוע רפורמה שבמסגרתה ננקטו הצעדים הבאים: השכר במגזר הציבורי הועלה בשיעור ממוצע של כ-600 דרהם (כ-550 שקל) לחודש, ושכר המינימום במשק הועלה ב-15%. הפנסיה החודשית המינימאלית עלתה בכ-70%, מ-600 דרהם ל-1000 דרהם (מכ-550 שקל לכ-930 שקל) לחודש. התקציב לפרויקטים ציבוריים של אספקת מזון לנזקקים שולש, הוגדל מספר הזכאים לקצבאות וכן הוסכם כי הבנק הממשלתי לחקלאות יוותר על פדית חובות עבור 80,000 משקים חקלאיים. סך העלות התקציבית של הרפורמה לקופת הממלכה נאמד בכ-20 מיליארד שקלים.

במקביל הציג בית המלוכה חוקה חדשה, שמהווה מענה חלקי בלבד לדרישות תנועת המחאה. על פי החוקה החדשה השפעת המלך על הממשלה תמשיך להיות משמעותית, כמו גם שליטתו בצבא, בכוחות הביטחון ובממסד הדתי. מאידך, החוקה תאפשר לראשונה את קיומו של פרלמנט נבחר האוחז בסמכויות החקיקתיות (בניגוד לפרלמנטים הקוסמטיים למהדרין שפעלו במסגרת החוקתית הישנה), ולראשונה גם תהיה לתוצאת הבחירות השפעה ממשית על הרכב הראשות המבצעת: המלך לא יוכל להמשיך ולנהל את הממשלה באמצעות "השר הראשון מטעם המלך" שאותו נהג למנות כרצונו, אלא יהיה חייב למנות ראש ממשלה מקרב חברי הסיעה הגדולה בפרלמנט.

החוקה גם מרחיבה את ההגנה על זכויות הפרט, הנשים והמיעוטים, והשפה האמאזיע'ית אכן הוכרה כשפה רשמית לצד הערבית. החוקה מגדירה מחדש את תפישת הזהות הלאומית, כך שבמקום זהות אסלאמית וערבית בלבד מוגדרת הזהות כ"פלורליסטית" ובה "רכיבים", המייצגים גם את זהויות המיעוטים:

"הממלכה המרוקאית הינה מדינה אסלאמית, הדבקה באחדותה הלאומית והטריטוריאלית, בשמירתה על לכידותם של יסודות זהותה הלאומית, ובשילובם המלא של כלל רכיביה: הזהות הערביתאסלאמית, הזהות האמאזיע'ית והזהות הסהרהיתחסאנית. בתוך כך תשמור על עושר רבדיה התרבותיים האפריקאיים, האנדלוסיים, העבריים והים תיכוניים".

אבל תנועות האופוזיציה לא מסתפקות ברפורמות חלקיות. עיקר ביקורתן היא כלפי העובדה שהמלך שומר בידיו סמכויות נרחבות, הממשלה והפרלמנט המכהנים לא פוזרו, ושיטת הבחירות הבעייתית, המעניקה משקל בלתי פרופורציונאלי למחוזות קטנים שבהם פונקציונרים של בית המלוכה משמשים כקבלני קולות, כמעט ולא עודכנה. על הליך הבחירות מעיבים, טרם פתיחת הקלפיות, גם מספר מקרים של פסילת מועמדים אשר התבטאו בעבר בחריפות כנגד מדיניותו של המלך. עוד נושא שנוי במחלוקת הוא הכללת שטחי הסהרה המערבית, הנתונים תחת כיבוש מרוקאי, בתחומי הבחירות.

פיזור התקהלות בדאר אל-בידאא, מ-30 במאי:

ביום ראשון יצאו אלפים לרחובות וקראו לציבור לא להגיע לקלפיות, במטרה להגביר את הלחץ על המלך ולהרחיב את מסגרת הרפורמה. מרבית הקבוצות המרכיבות את תנועת ה-20 בפברואר הודיעו כי יחרימו את הבחירות, ואליהן הצטרפו שתי התנועות הבלתי חוקיות הגדולות, בעלות האידיאולוגיות המנוגדות: "תנועת הצדק והצדקה" האסלאמית-רדיקלית ו"תנועת הנתיב הדמוקרטי" המאואיסטית. מספר מפלגות שמאל קטנות מחרימות אף הן את הבחירות, וגם תנועת הפוליסאריו הנאבקת לשחרור שטחי הסהרה המערבית קראה לתומכיה שלא להשתתף בהליך.

תוצאות הבחירות ייבחנו אם כן בשני מישורים. אחוז המצביעים יהיה הפרמטר המרכזי, כאשר אחוז נמוך במיוחד יהווה ניצחון נוסף לתנועת ה-20 בפברואר ויגביר את הלחץ על המלך להרחיב את מסגרת הרפורמה. כרגע נראה שיוזמת החרם תנחל הצלחה, כשעל פי הסקרים רק כ-35% מבעלי זכות הבחירה יבקרו בקלפיות. הממשל ניהל קמפיין מסיבי שמטרתו לעודד את ההצבעה, כדי לנסות ולהתעלות לכל הפחות על שיעור ההצבעה של הבחירות הקודמות, שעמד על 37%. מובילי קמפיין ההחרמה האופוזיציוני הצהירו כי מטרתם היא להוריד את שיעורי ההצבעה אל מתחת לקו ה-25%

פרמטר חשוב נוסף יהיה מידת הצלחתה בקלפיות של מפלגת הצדק והפיתוח האופוזיציונית, שמזוהה עם הזרם המרכזי של תנועת האחים המוסלמים והינה ללא ספק המפלגה הפופולארית ביותר במדינה. "הצדק והפיתוח" היא גם המפלגה היחידה מבין המפלגות שלא מחרימות את הבחירות לפרלמנט, אשר מצהירה באופן מפורש על התנגדותה למדיניותו של המלך מוחמד השישי. כמה מן הקבוצות המרכיבות את תנועת ה20 לפברואר אף הודיעו כי לא יחרימו את הבחירות ויעדיפו להצביע למפלגת הצדק והפיתוח, בכדי לחדד את המחאה נגד בית המלוכה.

מסקרי דעת קהל שנערכו לקראת הבחירות מצטיירת תמונת התמיכה במפלגות, בקרב נשאלים שאמרו כי יצביעו בבחירות (ברשימה מוצגים טווחי התוצאות של סקרי דעת הקהל השונים):

מפלגת הצדק והפיתוח (מפלגה דתית המזוהה עם הזרם המרכזי של תנועת האחים המוסלמים): 45%- 27%

מפלגת העצמאות (מפלגה לאומית-שמרנית ותיקה): 23%-25%

מפלגת התנועה העממית (מפלגה מלוכנית-שמרנית): 15%-23%

מפלגת הליכוד הלאומי של החופשיים (מפלגה קפיטליסטית-מלוכנית המזוהה עם המגזר העסקי): 7%-10%

האיחוד הסוציאליסטי של הכוחות העממיים (מפלגה סוציאליסטית): 1%-7%

האיחוד החוקתי (מפלגה המזוהה באופן מובהק עם משפחת המלוכה): 3%-5%

הפגנה של תומכי החרם על הבחירות, מתחילת השבוע, בטנג'יר:

שיטת הבחירות עשויה להביא לכך שבמושבים רבים יזכו מתמודדים עצמאיים, כך שייתכן ותוצאת הבחירות תייצר אלקטורט "מדולל" במידה משמעותית. אבל החשש בחצר המלך מהפיכתה של מפלגת הצדק והפיתוח לסיעה הגדולה בפרלמנט גדול. בניסיון לחסוך את המבוכה הקשה שתיגרם למלך כתוצאה משילוב של שיעור הצבעה נמוך עם ניצחון של מפלגת הצדק והפיתוח, שילוב שיבהיר כי רוב האזרחים מעוניינים גם בהמשך הרפורמות וגם בשינוי מדיניות הפנים והחוץ של הממשל, הורו בחצר המלך לגוש המפלגות המלוכניות להתאחד, בכדי לנסות ולהוות משקל נגד לכוחה של מפלגת הצדק והפיתוח ולמנוע את הפיכתה לסיעה הגדולה ביותר – תרחיש שאף יחייב את המלך למנות אחד מחבריה לראשות הממשלה.

הבחירות לפרלמנט יהוו אם כן, לראשונה, מבחן תמיכה ממשי לבית המלוכה, ולתוצאותיהן אפשר שתהיה השפעה מכרעת על המשך הרפורמות במדינה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עודד גלעד

    טור מרתק וחשוב.