• מימין- סמר חטיב, מיכל סלה, אסתי אהרונוביץ׳ ומריה טל
    רצח נשים
    כך מפקירה המדינה נשים למותן
  • Fatima Zohra Serri, Instagram Collection
    זיארה زيارة
    בין הגגות של מרקש לכביסה אינסופית במרפסות של נתיבות

קול כפייתי שאינו מרפה

רשימת המועמדים לפרס ספיר גורמת לתהל פרוש לרצות בפעולה טוטאלית בכל חזית, עבור כתיבת הקול של האשה-אדם ועבור השמעתו
תהל פרוש

כמה מעיק להיות אשה פמיניסטית. הנה למשל, קמתי בבוקר אתמול ופתחתי לתומי את הפייסבוק. מפה לשם קראתי את הרשימה הנחמדה של חמשת המועמדים לפרס ספיר והזוכה בפרס לספר ביכורים. הייתי שמחה וטובת לב לראות שם כמה שמות של אנשים שאני מעריכה, חשבתי שזו רשימה ראויה. כבר התכוונתי להמשיך הלאה, אך למגינת לבי משהו מנע ממני לגלול את העמוד מטה. לעזאזל, אמרתי לעצמי, לא שוב. היסוד הנפשי, שחולקים אותו כל בני הקבוצות המופלות מרגע שהבינו שהם בנות ובנים לקבוצה מופלית, הרים ראשו שוב. יש לו גוון של קול כפייתי, שאינו מרפה.

כך זה נשמע בראשי, מחזה קצר לשני קולות:

א': את רואה את האשה?

ב': לא.

א': תספרי שוב כדי להיות בטוחה.

ב': נו אלוהים, כמה טרחנות, תני לי להמשיך לחיות.

א': לחיות? למה את מתכוונת בזה?

ב': הנה אשה. אורלי קסטל-בלום.

א': אני מאמינה שהיא עלה תאנה מרוששת.

ב': ייתכן שיאיר אסולין וחגי ליניק הם נשים?

א': לא.

ב': מה עם משה סקאל? הוא הומו ומזרחי.

א': האם הוא אשה?

ב': לא. זהו סיוט. אני סופרת גברים ונשים, אני מבזבזת את חיי על זוטות, האם לשם כך נולדתי?

א': תכתבי.

ב': בשל מה ועל מה? על המקריות שבקיום? על צירופי מקרים? על גורל? על חוסר הכישרון של נשים לעומת כשרונם הכביר של גברים?

א': אין שם נשים.

ב': פרנואידיות לשמה, את עוד תדרדרי אותי לשם. אני רוצה להיות חופשייה מכל זה.

א': אין שם נשים.

ב': את מוציאה אותי מחוץ למשפחת האדם עם הספירות האינסופיות הללו וממה שהן אומרות. זה יותר גרוע מטבעונות.

א': תכתבי.

***

ישנו דבר מתעתע וסגור בנוקדנות האימתנית של בת הקבוצה המופלית. זוהי עמדת מיעוט שלעתים נוכחת רק בינך לבינך ואת חוששת להפוך בשלה לפרנואידית ולמטורפת. את עונה לעצמך בכל הקולות שיכולים להשתיק את תחושת האפליה. אתמול שאלתי את עצמי כמה כותרים נשים מוציאות בשנה, כמה נשים כותבות בכלל לעומת גברים, האם נשים הוציאו ספרים ראויים השנה, האם המחבר לא מת זה מכבר, ואם הוא מת מה עניין המחבר כאן או המחברת.

לבסוף הכריע עבורי את הכף העניין הפופולרי כרגע של הצירוף בין ערווה לקול, או ליתר דיוק חוסר הרצון לשמוע את הקול של מי שנושאת ערווה. אנו חיים וחיות בנקודת זמן מסוימת מאוד בתרבות הישראלית, שבה השמאל על גווניו (או האליטות הישנות כפי שכתב פה אתמול אלמוג בהר, אין זה ברור דיו עדיין) מדבר על הטיות שם הפועל השתקה ומסיבות טובות מאוד – של השתקה שלטונית מסיבית. אבל בדיוק בשל כך נוצר רקע מעניין לרשימת פרס ספיר הנעדרת נשים.

כי עם ספירת ראשי הנשים שעשיתי, נעלם קו ההפרדה בין ההם לאנחנו, בין הדתיים החשוכים שונאי נשים לבין חילוניים אינטלקטואלים קוסמופוליטיים. לפתע קו ההפרדה נהיה מה שהוא – מדומיין גדול ומתעתע, המאפשר את המפגש היומיומי עם בני האדם שהחלטנו שהם שייכים לקבוצה "שלנו" ולחילופין, את קו הגבול שמעבר לו מצויים מי שאינם "משלנו".

והנה ככה מצאתי עצמי, בת לקבוצה המופלית, אשה, פמיניסטית, מגיעה שוב למסקנה המייגעת כי ישראל היא מדינה חשוכה וגזענית בכל שדרותיה וכי לגזענות פנים רבות. אתמול היא לבשה את פני פרס ספיר. מכאן קצרה הדרך כמובן לשאלה מה צריך לעשות. עבורי התשובה מתפצלת לפחות לשתיים: מצד אחד, ישנו הטיעון שישראל עושה לעצמה שם כוזב בעולם – כאילו היא המדינה הדמוקרטית היחידה באזור ויש בה שוויון לנשים ולהומואים. זהו דבר שנותן לה אשראי רוחני בעיני חלק מהמערב לבצע פשעים איומים בפלסטינים ולכבוש שטחים.

מבחינה זו, כל חשיפה של פרצופה האמיתי של ישראל ביחסה למיעוטים, כמו למשל הרכב רשימת המועמדים לפרס הספרותי הגדול ביותר במדינה, רק מועיל להחיש את התפוצצות הבועה. ואם ככה, הרי אין טעם לפעול כדי להכניס יותר נשים לפרס ספיר או לכל רשימה של הטבות ממסדיות אחרות, כי השלטון המסואב ימהר לעשות שימוש מניפולטיבי בזה כדי להמשיך ולקיים את פשעיו באין מפריע.

מצד שני, דרך פעולה כזאת מבטיחה היעלמות מהירה של נשים מהמרחב הציבורי, אלא כגוף מחופצן ועירום על שלטי חוצות וכגוף ממשי במשטר ה"קריירה" של הפטריארכיה. גם ככה אנחנו כמעט ולא נשמעות. על כל עשרים פובליציסטים יש אשה אחת, עמדות עריכה בכירות בכלי התקשורת ועמדות התקבלות בשדה הספרות מאוישות על ידי רוב גברי. כך גם לגבי עמדות ניהול וכך הלאה והלאה. אם נוותר על המאבק בתוך המוסדות, נדון את עצמנו לעמדה שולית מאין כמוה.

אבל נפשי, אני צריכה להודות, אינה נוטה אל השתיקה. אני נוטה לצחוקה של המדוזה, או במילים אחרות, לפעולה טוטאלית בכל חזית עבור כתיבת הקול של האשה-אדם ועבור השמעתו. אם פירושו של דבר פעולה דיאלקטית, סיזיפית בניסיון שלה להכיל את הניגוד בין צדק לעוול בין רע לטוב, שכך יהיה. נשתלב במרחב ונחשוף אותו, ניכנס ונצא בו בזמן, נשמור על שוליות ונתבע מרכזיות, נפשוט ונלבש צורות.

פעולה כזאת, חסרת שחר כמו שהיא הכרחית, עשיתי אתמול: מאז ייסודו של פרס ספיר בשנת 2000 זכו בו שמונה גברים ושלוש נשים; מספר המועמדים הגברים הסתכם ב-35 לעומת 24 נשים מועמדות. כל זה אף כי נשים מוציאות אותה כמות של ספרים כמו גברים מדי שנה. אלה עובדות שצריך להתמודד איתן, אם חלפו הימים שבהם סופרת כמארי אן אוונס צריכה היתה לשנות את שמה לג'ורג' אליוט כדי להתקבל.

עוד בנושא:

נכתוב, נדבר, נשיר / שרית טופז

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    עגנון ודוד שחר היו היחידים שכתבו בעברית והיו סופרים ענקיים. עגנון נסמך על ארון הספרים היהודי של 3000 שנה ,ודוד שחר נסמך על הקבלה הלוריאנית. אין ולא היו בישראל לא סופרים ולא סופרות בשיעור קומתה של אלזה מורנטה.

    מבחינת מוסיקה הזמר העברי הוא הערת שוליים שבחלקו הגדול מזוהה עם הפלגיאטורית והגזענית הפזמונאית הבינונית נעמי שמר.מי שרוצה להקדיש זמן למוסיקה לא מתעסק עם הזמר העברי.

    פיירוז היא הגדולה בין הזמרים והזמרות הערבים ב 50 השנים האחרונות (לא מת על אום כולתום) . בנוסף לפיירוז היתה לנו אסמאהאן הלבנונית, ישנה פרידה העיראקית,סועד מאסי ו oulaya בעלות יכולות קוליות ופרשניות מדהימות.

  2. קולולה

    צריך לאחוז בעוד ועוד רגעים כאלה שבהם נעלם קו ההפרדה המדומיין בין החשוכים לנאורים – אלה חוטי הפכחון בפקעת הכבלים המסמאת.

  3. ג. אביבי

    (… ותסלח לי תהל פרוש על הפלגיאט)
    א': את רואה את המזרחי?
    ב': לא.
    א': תספור שוב כדי להיות בטוח.
    ב': נו אלוהים, כמה טרחנות, תן לי להמשיך לחיות.
    א': לחיות? בתור אזרח שווה זכויות וסיכוים?
    ב': הנה מזרחי בעליון. סלים ג'ובראן ואולי בקרוב גם מני מזוז.
    א': אני מאמין שהוא עלה תאנה חיוור, כדי לא להרגיז יותר מדי את הנאורים בעיני עצמם.
    ב': ייתכן שאליעזר ריבלין או אשר גרוניס הם מזרחים? הרי סיומת "יס" זה נשמע כמו יוונית? והריבלינים? הרי הם 10 דורות בארץ. לא ייתכן שהוא, נאמר, רבע או שמינית ספרדי?
    א': הם אשכנזים.
    ב': ייתכן שאסתר חיות, אישה בעליון, היא גם מזרחית ע"פ שם משפחתה? ואותה גם ביניש וגם דורנר סימפטו.
    א': לא.
    ב': מה עם יצחק עמית? זה שם עברי שיכול להיות שייך גם ומזרחי.
    א': האם הוא מזרחי/ספרדי?
    ב': לא. אני סופר גברים ונשים בעליון שכבר פרשו, אולי? הרי אומרים לנו שזאת מדינה דמוקרטית השואפת לשוויון.
    א': אין הפתעות. מדינה דמוקרטית השואפת לשוויון בין אשכנזים לשאר מרכיבי האוכלוסייה? ממש לא.
    ב': בשל מה ועל מה? על המקריות שבקיום? על צירופי מקרים שמעת? על חוסר היכולת של מזרחים לעומת כשרונם הכביר של האשכנזים?
    א': מתי נתנו צ'אנס למזרחים? מבט אל יוצאי צפון אפריקה בצרפת ובקנדה סותר את תורת עליונות האשכנזים.
    ב': פרנואידיות וקונספירטיביות לשמן, עוד תדרדר לשם את קוראי העוקץ. אני רוצה להיות חופשי מכל זה ולחוש כמו הmainstream.
    א': אין שם מזרחים ומזרחיות פרט לתורן מדי פעם בחלוקת זמני משמרת עם הפלסטינים. וכך בכל מוקדי ההשפעה: אקדמיה, מקבלי פרס ישראל, תקשורת וכו'.
    ב': אתה קצת מגזים עם הספירות האלה וההשוואות המופרכות, ובעיקר עם שהן אומרות. זה יותר גרוע מהשתייכות לכת השטן.
    א': לא השתכנעתי, אבל מי יצעק את זה? מי יעשה עם זה משהו?

  4. רתם א

    וגם התגובה של ג. אביבי. לפעמים הגזענויות האלה כל כך עיוורות שכבר בא לי לצחוק במקום לבכות. אתמול התבשרנו ברדיו שהועדה למינוי שופטים מינתה שופט בדואי ראשון למחוזי בבאר שבע. פששש…וואו, אם זה לא היה כל כך חריג, אולי לא היה צריך להכריז על הפרט היחיד הזה מתוך ההחלטות. מההאזנה לשמו, הסתבר לי שמדובר במשפטן ערבי, מהמשפחות ממוצא עזתי שנמצאו בישראל ערב 48 ולא חזרו לרצועה. מעצם ישיבתן בטריטוריות בדואיות, הן "נספחו" לשבטים שכנים (חזקים). אבל, אם קול ישראל מעוניין להכריז על "שופט בדואי" למי אכפת שהוא אינו בדואי?

  5. אשר

    אם הבחירה לא נעשתה במטרה להפלות אלא מתוך כוונה למצוא את אלו שמתאימים לתחרות אז אין שום פסול.
    אם אין מישהי מתאימה ברגע זה אז אין ושום בכיינות לא תעזור.
    זה מתחיל להזכיר ילד קטן שמתחיל להתבכיין כשהוא לא מצליח להשיג משהו.
    זרך אגב, האתר הזה מנוהל על ידי שני גברים איך לא חשבת לבוא ולכפות עליהם אשה ?
    אני מניח שאת אורלי קסטל בלוםבחרו כי היתה טובה ולא סגלל ערווה.