כרזת המדינה

אני מניח שאין צורך להציג לרוב קוראי האתר הזה את המעצב הפוליטי הדעתן והנוקב דוד טרטקובר. כשמשהו מקפיץ לו את הפיוזים הוא לא זורק פיצוחים על הטלוויזיה, אלא רץ לסטודיו ומוציא תחת ידיו במהירות תגובה חזותית, פוליטית, אקטואלית. אם זה במדורים בעיתונים, ואם זה בפוסטרים שהוא מדפיס במימון עצמי ויוצא ותולה ומחלק ומפיץ.

והנה מגיע האוסף האולטימטיבי לעת עתה של מגוון יצירתו (בהוצאת עם עובד), ומציע היכרות מעמיקה עם עבודותיו במגוון מדיות: כרזות וסמלים פוליטיים, עטיפות תקליטים איקוניות, הדפסים על קרמיקה ומה לא. דבר ראשון מזדקר לעין גודלו של הספר: כמעט 500 עמודים על גודל של ספר קריאה רגיל, לבנה קטנה. אחר כך רואים שהעטיפה האחורית הודפסה מקדימה ולהיפך – טרטקובר בפרצוף רציני בשחור על אדום.

אני גדלתי על האוסף הקודם של טרטקובר (אני לא מכיר אותו מספיק טוב כדי לקרוא לו טרטא בפמיליאריות), שהיה אולי רזה יותר אבל בפורמט אלבום שהציג בגדול את הכרזות הכבר מיתולוגיות שלו. טוב, מזל שיש לי את שניהם. יש לו גם אחלה אתר נרחב ומקיף כמעט כמו הספר, וגם בפייסבוק הוא ממשיך לפרסם עבודות אקטואליות. בקריירה העשירה שלו, טרטקובר עיצב כמה מעטיפות התקליטים האיקוניות שהיו בזמנו בכל בית בישראל, לאמנים כמו אריק איינשטיין, שלום חנוך, ששת, מתי כספי ועוד רבים. צד א' צד ב', מחכים למשיח – העטיפות מיד קופצות לראש.

הוא עסק בספרים ובכרזות בתולדות הציונות והארץ וגם בתולדות העיצוב, וזכה להכרה בינלאומית ולערימות של פרסים. כמה דורות של בוגרי בצלאל עדיין מתעוררים מדי פעם מביעות לילה שבו הם הבאים בתור לביקורת בהגשה בשיעור שלו.

העבודות הנוסטלגיות שמחות, בצבעים חזקים ועליזים. קומפוזיציות מורכבות, קולאז'ים, השפעות יפאניות ניכרות, כך למשל כרזות ראשית הציונות ואישי תל אביב מעלות בדמיון כרזות של טדנורי יוקו. העבודות הפוליטיות מינימאליסטיות וברוטאליות. הכתם האדום בצורת הגדה המערבית על פניהם של אנשי ימין. "אמא". "אבא מה אתה עושה בשטחים?". ביבי הנלעג מככב בלא מעט כרזות מתקופת כהונתו הראשונה.

הקיץ הזה פגשתי הרבה אנשים, חברים וזרים, שמתייאשים מהמחאה. בטח גם לכם זה קרה חמש פעמים ביום, "הפגנו קיץ שלם ושום דבר לא השתנה" וכדומה. אם ככה, כמה כבר יכול אדם אחד להשפיע, ואפילו הוא מעצב מוכשר, קומוניקטיבי ונמרץ ובמקרה גם בעל דעות מוצקות ונטול מורא לפרסמן ברבים? וגם לא עוזר שהוא אשכנזי שמאלני ברנז'איסט מתל אביב.

ובכן, אולי אנחנו חושבים לא פעם שאנחנו מדברים רק אל עצמנו פה בבועה, אבל האמת היא שזה לא נכון. מניסיוני, הן באמירות פוליטיות ישירות והן בכאלה שעטופות בסאטירה, הרבה יותר אנשים נחשפים, קולטים ומבינים את המסר ממה שהנחתי מראש. אולי אני פסימי, אבל אני בדרך כלל מופתע לטובה. והיום הרבה יותר קל "לדוג" ברשת את מי שאוזניהם יהיו צמאות לשמוע סופסוף משהו שהוא ממש לא מיינסטרים. כיכר העיר הווירטואלית בפייסבוק שוקקת דיונים פוליטיים, וגם הבת דודה מחדרה ואיזה חבר של חבר נחשפים לזה ונסחפים בדיון, במקרה הטוב, או לפחות בלייקוק.

ולמרות שכמו כל דבר אחר בחיינו, גם הן עברו מזעור, כיכר העיר הזאת שותה בשקיקה כרזות ווירטואליות אם הן חזקות. או במילים אחרות: אנחנו זקוקים בדחיפות לעוד כמה טרטקוברים.

אמיתי סנדי הוא אמן קומיקס, מאייר ומעצב, מרצה לקומיקס במכללת ספיר, וגם אקטיביסט שטח וכורסה

טרטקובר

דוד טרטקובר

עם עובד

494 עמ'