מישהו קרא עד הסוף?

הדו"ח על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוני' בן גוריון אינו ההרשעה הגורפת שאנשי אם תרצו חוגגים עליה. יונתן ברזילי טרח לעשות מה שלא עשו רוב כלי התקושרת וקרא את הדו"ח – הנה ממצאיו
יונתן ברזילי

גנב האמל"ח הצהלי המורשע ארז תדמור ותנועת אם תרצו עשו זאת שוב. דו"ח של ועדת מומחים בינלאומית שזימנה המל"ג הציע לשקול את סגירת המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, אם לא יהיה שינוי מיידי ב"איזון הפוליטי" ובסגל. בטור שפירסם תדמור ב-nrg, הוא קובל על תגובתם האוטומטית של אנשי אקדמיה לדו"ח, ומתמוגג מכך שוועדת המומחים המכובדת הגיעה לאותן מסקנות כמו המחקר שאם תרצו ביצעה. לתגובת המחלקה הוא הגדיל וקרא "תגובה אופיינית למחלקה שפתיחותה לביקורת פחותה מזו של הכנסיה הקתולית".

תדמור, שלא במפתיע, בונה על כך שאף אחד לא יקרא את הדו"ח. לצערי הרב, הוא יותר צודק מטועה: הדו"ח לא פורסם עד אתמול, וגם משפורסם, מספר האנשים שבאמת ישקיע ויקרא אותו נמוך מאוד ורובו ממילא בצד של המשוכנעים. זאת לא הפעם הראשונה שאם תרצו בונים על עצלנותם של צרכני התקשורת: נמרוד אבישר כבר שחט לגמרי בעבר, בפוסט מבריק, את הדו"ח שלהם על שיתוף פעולה של ארגוני שמאל ישראליים עם דו"ח גולדסטון. אבישר, בניגוד לעמיתיו, עסק פחות בערעור על הנחות היסוד של הדו"ח, ויותר במתודולוגיה והמסקנות שלו. התוצאה חושפת כל כך הרבה ערווה שאפילו אתאיסט גמור היה מסמיק.

למזלם הרע של תדמור וחבורתו, נועם שיזף ממגזין 972+ עשה את הפעולה הבסיסית שאף כלי תקשורת מהזרם המרכזי בארץ לא עשה ופירסם את הדו"ח במלואו. בניגוד לרוב התגובות של האקדמיה ושל אנשי שמאל שהתייחסו להטיה הפוליטית של הוועדה, אני מבקש להתייחס לדו"ח עצמו, שאושר בינתיים על ידי המל.

BGU Report

נתחיל במתודולוגיה. למרות היותם של החברים "פרופסורים בעל שם עולמי", כפי שטרח לציין תדמור, נראה שעבודת המחקר לפני הדו"ח לא היתה מקיפה או מעמיקה ביותר, בלשון המעטה. ראשית, קראו חברי הועדה מראש דו"חות הערכה עצמית שהגישו כל המוסדות שנבדקו. לאחר מכן, קיימה הוועדה פגישה אחת בלבד (הדו"ח לא ציין עוד) בה שמעה סקירה על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל והמל"ג, ודנה במצב לימודי מדע המדינה (או פוליטיקה וממשל, מסתבר שיש הרבה הגדרות שונות). ה"מחקר" האמיתי באוניברסיטת בן גוריון נמשך יומיים: ביום רביעי, 18 במאי 2011, מעשר וחצי בבוקר עד ארבע ורבע, ולמחרת, מתשע וחצי בבוקר עד שלוש. המתודולוגיה כללה סיור בקמפוס, שיחות עם מרצים, סטודנטים ובעלי תפקידים שונים ודיונים של הוועדה. שום דבר מעבר לכך.

כל ממצא שמתקבל מחקירה כה שטחית, יש להתייחס אליו בעירבון מוגבל.

גם הדו"ח עצמו אינו ההרשעה הגורפת שתדמור מבקש שנדמיין שהוא. הדבר הראשון שקופץ לעין בקריאת הדו"ח הוא העובדה הפשוטה, שרובו המכריע בכלל לא מתעסק בהטיה פוליטית. מתוך 19 עמודים, קצת יותר מ-20 שורות מתעסקות בנושא. מתוך 18 המלצות, שתיים בלבד עוסקות בהטיה הפוליטית. אחת מהן ממליצה לדאוג שתוכנית הלימודים במחלקה תיתפס כמאוזנת. באופן אירוני, התפיסה שהתוכנית אינה מאוזנת קשורה יותר למאבק של אם תרצו עצמם מאשר למה שבאמת מתרחש באוניברסיטת בן גוריון. בניגוד למה שנרמז, והפך לכותרות חסרות אחריות בהארץ וב-ynet, ההמלצה לשקול את סגירת המחלקה, גם זאת כמוצא אחרון בהנחה שלא ייושם אף שינוי, לא התייחסה כלל להטיה פוליטית, אלא לבעיות אקדמיות שקיימות לכאורה במחלקה.

גם כשהדו"ח מתייחס ל"הטיה פוליטית", הוא הרבה פחות חמור ממה שהוצג בתקשורת. ראשית, הכותבים מציינים בכנות מרשימה כי "ביקורות מקצותיו השונים של הספקטרום הפוליטי הן כמעט בלתי נמנעות" במחלקה שעוסקת בפוליטיקה (כל הציטוטים בתרגום חופשי שלי, אבל אתן מוזמנות לבדוק בעצמכן. עמ' 9). למרות שהם מציינים במובהק כי קיימת הטיה פוליטית במחלקה, וכי לעתים המרצים לא מציינים כי דעתם הפוליטית היא דעה אישית, הם גם מציינים כי "נראה שהסטודנטים יכולים להביע דעות שונות", וכן ש"הסטודנטים קיבלו עידוד להיות ביקורתיים, אפילו כלפי המרצים" (עמ' 10). לגבי הטענות שהקידום האקדמי במחלקה מוטה פוליטית, נכתב כי "הוועדה כלל לא שמעה תלונות בנוגע למדיניות ההעסקה או הקידום במחלקה" (עמ' 9). עוד טוענת הוועדה, כי "דומה שהמחלקה בהחלט מודעת לבעיה הזאת, ונראה שהיא פועלת כדי להתייחס אליה" (עמ' 9).

למעשה, רובו המכריע של הדו"ח עוסק בביקורת אקדמית יבשה על המחלקה. הדו"ח מציין כי הסגל במחלקה מצומצם מדי (יחס מרצים-סטודנטים של 43:1), הציוד הממוחשב בעייתי והספרייה קטנה ולא מספקת. יש לציין כי רוב חברי הוועדה הם גרמנים ואמריקאים, שבוודאי מורגלים בסטנדרטים יותר גבוהים. מבין חברי הוועדה הישראלים, אחד מלמד באוניברסיטה העברית והשניה במרכז הבינתחומי בהרצליה, שני מוסדות שלא ידועים בעוני שלהם. הדו"ח ממשיך ומבקר את הרמה האקדמית של המחלקה: הוא טוען כי הקורסים במחלקה אינם מגוונים מספיק, ובייחוד חסרים קורסים במתודולוגיה של מדע המדינה. מעבר לכך, נדרשים לדעת הועדה חברי סגל נוספים, בעלי היכולת להקנות לסטודנטים בסיס מתודולוגי מספק. חוסרים אלו, סברה הוועדה, לא מאפשרים למחלקה לפתוח תוכנית דוקטורט, כפי שהיא מתכננת.

מנגד, מציין הדו"ח את יתרונותיה של המחלקה: הסטודנטים לכל התארים שיבחו את היחס החם, הפתוח והאכפתי מצד סגל המחלקה. במחלקה קיים גיוון מרשים של הסטודנטים, במיוחד בתואר ראשון. הוועדה ציינה לשבח את התוכנית ללימודים אירופאיים של המחלקה, ואף המליצה להרחיבה ולהשקיע בה. היא אף שיבחה את הגישה האקטיביסטית של המחלקה כלפי הפוליטיקה והחברה בישראל, אם כי הביעה חשש כי השקעה זו באה על חשבון רמה אקדמית. לפי הוועדה, "אלו (מהסטודנטים, י.ב) שלמדו לתארים מתקדמים במקומות אחרים חשו בבירור שהם היו באותה רמה של סטודנטים מאוניברסיטאות אחרות" (עמ' 11). באופן כללי, היא הסיקה, "דומה שקיים סיפוק משמעותי מהחוויה שלהם (הסטודנטים והבוגרים, י.ב) במחלקה".

מההתרשמות שלי, הדו"ח נראה כמו כמה פרופסורים במחלקות ותיקות ומיוחסות שתוקפים מחלקה צעירה. רבות מהטענות פשוט מהוות התקפה של אנשים שתופסים עצמם כמדענים רציניים על מחלקה יותר משוחררת. בתור סטודנט בשנה ב' במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, בה עובד פרופ' אברהם דיסקין, ממחברי הדו"ח, אני יכול להגיד שאם יחס מרצים-סטודנטים אצלנו טוב מ-43:1, הדבר בהחלט לא מורגש. כמו כן, אלא אם קפדנות אובססיבית בנוגע להערות שוליים נחשבת מתודולוגיה, גם לא ממש למדנו מתודולוגיה עד עכשיו. אולי סטטיסטיקה, וגם זה ברמה של תיכון. בקיצור, למרות שהספרייה שלנו אכן מרשימה משמעותית מזו בבן גוריון, לא צריך ליפול מהכיסא מההבדלים.

הוועדה גם טענה שרמת המחקר של המחלקה בבן גוריון ירודה. למרות שהמחלקה גייסה סכום מרשים של 700,000 $ מאז דצמבר 2009, חוקריה כמעט ולא פרסמו בכתבי עת מובילים, או בהוצאות של אוניברסיטאות מכובדות. אלא שאנחנו יודעים איך הדברים עובדים: פרסום בכתבי עת, מעבר להיותו מדד לאיכות, הוא גם מדד למוניטין של המוסד האקדמי ולקשרים שיצר החוקר במהלך הקריירה שלו. בשביל חברים גרמנים ואמריקאים בוועדה, וכן חברים מהאוני' העברית, מספר הפרסומים הנמוך אולי נראה בעייתי, אבל ניתן לייחס לפחות חלק ממנו לנבואה שמגשימה את עצמה: מאמרים של חוקרים לא מפורסמים בגלל שהם מאוניברסיטה לא-נחשבת, ואי פרסומם של המאמרים משמר את האוניברסיטה כלא-נחשבת. למען הסר ספק, אני בטוח שרבות מהטענות הן נכונות, ושדרוש שיפור ניכר במחלקה. עם זאת, אולי נהיה סלחניים יותר כלפיה אם נזכור שהיא הוקמה רק ב-1998, ופתחה את התוכנית שלה לתואר שני רק לפני שנתיים.

פוסטר הניצחון של אם תרצו (מתוך אתר התנועה)

אז מה היה לנו כאן? מבחינת האמת, המל"ג זימנה ועדה כדי לחקור את המחלקות למדע המדינה בארץ. לא מופרך שהוועדה פוליטית, אך זה לא מה שבחרתי להתייחס אליו בפוסט זה. הוועדה קבעה, על סמך מחקר שטחי מאד, כי קיימות בעיות אקדמיות בעיקרן במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, והמליצה, כמוצא אחרון ורק במקרה שהליקויים לא יתוקנו, לשקול לסגור את המחלקה. חלק קטן מהדו"ח עסק בהטיה פוליטית, והעביר ביקורת די מתונה על המחלקה, שלא היתה קשורה כהוא זה להמלצת הסגירה.

מבחינת מה שרוב האנשים יזכרו, המל"ג כל כך התרשמה מהמחקר של אם תרצו שהיא זימנה ועדת מומחים בינלאומית, שאחרי מחקר מעמיק ומקיף קבעה, בניגוד לדעת האקדמיה השמאלנית, שאם תרצו צדקו לגמרי, ואף המליצה לסגור את המחלקה עקב כך.

חבל שכמעט אף אחד לא קורא דברים עד הסוף בימינו.

— — —

עוד בנושא:

לא עוברים מסך / נועם תירוש, תלמיד המחלקה לפוליטיקה וממשל, על הרדיפה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. סמולן

    הנקודה, כותב חרוץ, היא שאתה מאמץ כאן נקודת מבט שאינה רלוונטית לצורך העניין. כי המצב לאמיתו הוא בערך כך: המחלקה הידועה אכן מוטה, אכן מבקרת, ואכן עושה את הרע בעיני אלוהים ואדם, לפחות לפי פרשניהם המוסמכים, כלומר הרבנים והכנסת. עד כאן, נדמה שאין הרבה מחלוקת. השאלה היא, בערך, אם יש משהו במה שאומרים המבקרים הללו.

    כאן אתה נופל לבור שכרו אם תרצו ושותפיהם. הערמומיות של האסטרטגיה שלהם מדהימה כל פעם מחדש, בעיקר בהתחשב בחוסר העומק של מה שהם כותבים. אשכרה זבל. אבל אנסה להגיע לפאנץ'. הקורא התמים של הביקורת הזו, עוסק בעיקר בשאלה אם ניב גורדון, דרך משל, הוא באמת תותח על כמו ישעיהו ליבוביץ. התרגלנו לטוב, ואנחנו כמו אחרים מאמינים שאם אתה מבקר משהו שנראה על פניו בסדר לגמרי – והרי אחת מטענות היסוד של הביקורת היא שהישראלים חושבים שהם בסדר – הרי שאתה כנראה מין אלוף בפירוק מבנים והרכבתם מחדש. האהוד ברק של הנגב.

    אי אפשר לדעת מראש. בכללי, גורדון אומר שישראל היא סוג של פשע מתמשך. זה נשמע מוזר. ואכן הטיעונים שמשתמשים בהם להדגמת הפשע נדמים מוזרים על פניהם, בדרך כלל (למשל, פעם המילה "שיח" היוותה אחוז עצום מהם). מה שנותר לקוראת לעשות הוא להבחין שהאנשים הללו באמת משקיעים זמן ומחויבות במה שהם כותבים, ולכן הם כנראה מאמינים בזה. האם אפשר לסמוך עליהם, תוהה הקוראה. בשלב הזה, היא מבחינה בכך שלאנשים הללו יש תואר אקדמי ליד השם שלהם. כלומר, שהם חברי סגל. כעת, אפשר לדרג אותם. השאלה בדבר הפשע הישראלי הופכת לשאלת גדולתם האקדמית, שכן אם אקדמאי א' אומר שישראל היא פשע קטן (נניח, גדי טאוב), ואילו אקדמאי ב' אומר שהיא פשע ענק (גורדון), לא נותר אלא למדוד למי יש יותר הכרה ופרסומים, ומשם אפשר לחשוב ברצינות על כל הטענות הללו. אולי באמת מדובר בפשע.

    הלכו הזדוניים מהימין והזמינו ועדה. או גרמו להופעתה. הועדה בדקה, ומסקנותיה הן שמדובר במחלקה בינונית למדי. אולי בעתיד הסטודנטים החרוצים יהפכו אותה למשהו נשגב, אבל לעת עתה היא לא כזאת. למה ? ככה. ולגוף בינוני, שלא לומר בינוני מינוס (דמיין שלקוראת יש בת דודה שלמדה דווקא שם, וגורדון לא חביב עליה), אין מספיק קרדיט בשביל לומר שישראל היא פשע. ההסכמה עם "אם תרצו" היא בהקשר האפקט התודעתי, לא בשיטה שבה הוא הושג (ואכן, אפילו הכותב חושב שמדובר בשיטות אחרות, אבל בתוצאה דומה).

    זו אינה גרסת התקפה, אלא דווקא גרסת הגנה. כעת תוכל נשיאת הקמפוס לומר לתורמיה שמדובר כנראה בבעיות ילדות של מחלקה צעירה ומבטיחה. בערך כמו שכתבת. ולכן אפשר להשאיר אותם, את הצעירים המרדנים הללו, ולהכיל אותם בקמפוס. כמו כדור הארץ במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הם בעצם לא מזיקים. בדרך כלל.

  2. רונן

    כתבת נכון לגבי מה שהוועדה באמת אומרת לגבי נושא ההטיה הפוליטית וגם לגבי מופרכות הקישור שנעשה בתקשורת בין נושא ההטיה הפוליטית לנושא סגירת המחלקה. אבל נראה שביחס לשאר הנושאים דווקא אתה לא מביא את דברי הדוח במדויק וגם משלב טענות ספקולטיביות. וזה, באופן מצער, וסליחה על האקדמיות, עלול לגרום להחלשת כל הטיעון שלך.
    כמה נקודות עיקריות:
    1. הבעיה של מחברי הדוח היא לא רק עם החולשה המתודולוגית אלא עם מיעוט חברי סגל שהם מדעני מדינה בהכשרתם ומחסור בקורסים שהם קורסי יסוד במדע המדינה.
    2. "פרסום בכתבי עת, מעבר להיותו מדד לאיכות, הוא גם מדד למוניטין של המוסד האקדמי ולקשרים שיצר החוקר במהלך הקריירה שלו." מעבר לרמז הבוטה ביחס לשיטת "חבר מביא חבר" באקדמיה, גם כאן הוועדה מדגישה בעיקר את העובדה שמדובר בהעדר פרסום בכתבי עת במדע המדינה.
    3.לעניין המשאבים – הוועדה לא מבקרת את המחלקה על העדר משאבים ולכן גם ממליצה שגורמים אחרים ידאגו להעברת כספים הנדרשים לצורך הרחבת הסגל, הספריה וכו'.

    אתה מסיים ב"מבחינת האמת, המל"ג זימנה ועדה כדי לחקור את המחלקות למדע המדינה בארץ. לא מופרך שהוועדה פוליטית.." – למה? איך? באיזה אופן?

    בקיצור, זה טוב ונכון להוכיח את ארז תדמור. זה לא טוב לעשות מעשה ארז תדמור לצורך כך.

  3. אוהד

    בתקשורת נוצר הרשם שהבדיקה נעשתה בעקבות הביקורת של "אם תרצו". אלא שבמציאות ות"ת מבצעת בדיקה תקופתית זה לכל המוסדות האקדמיים בארץ ומדובר בבדיקה שגרתית.

  4. יונתן ברזילי

    רונן,

    1. הבעיה שלהם היא גם עם החולשה המתודולוגית, ועם המחסור בקורסים מתודולוגיים. הם כותבים את זה במפורש. נכון שיש להם בעיה עם המחסור ב"מדעני מדינה" (אני עד היום לא מבין למה צריך לקרוא לזה *מדע* המדינה). זאת ביקורת לא הוגנת, כי המחלקה מגדירה את עצמה בכוונה כמחלקה לפוליטיקה וממשל, ויש לה יומרה מכוונת לחרוג מהדיסציפלינה של מדע המדינה. בכל אופן, גם אם לא הדגשתי את זה, זה קונסיסטנטי עם שתי הטענות שלי:
    א) הדו"ח ברובו לא עסק בהטיה פוליטית.
    ב) הביקורת האקדמית היתה ביקורת של מחלקות הגמוניות על מחלקה לא הגמונית. לומר למחלקה שבכוונה לא קוראת לעצמה מחלקה למדע המדינה שזה לא בסדר שהיא חלשה בתחום מדע המדינה זה אבסורד.

    2. אני בהחלט רומז לשיטת "חבר מביא חבר". לגבי כתבי העט – בפסקה על מחקר, מצוין שהם לא פרסמו בכתבי עת "מובילים" שלוש פעמים, ושהם לא פרסמו בכתבי עת "של מדע המדינה" פעם אחת בלבד. במשפט שמזכיר את מדע המדינה, כתוב שהם לא פרסמו בכתבי עת מובילים של מדע המדינה, כלומר עדיין אפשרי שהם פרסמו בכתבי עת של מדע המדינה, פשוט לא מובילים. מה גם שהשימוש ב "מדע המדינה" הוא כשלעצמו ביקורת מנקודת מבט הגמונית.

    3. נכון, היא לא מבקרת *את* המחלקה על היעדר משאבים, היא מבקרת את היעדר המשאבים *של* המחלקה. מצטער אם השתמע אחרת. מנגד, אני לא רואה איך זה פוגם באחד מהטיעונים שלי.

    4. לגבי הפוליטיות של הועדה – בכוונה נזהרתי וכתבתי "לא מופרך" ולא "סביר", כי באמת לא חקרתי את זה לעומק. הקורלציה בין האווירה הציבורית נגד בן גוריון לבין ההמלצה החריגה (גם אם היא היתה פחות חמורה משפורסם) לשקול את סגירת המחלקה מחשידה. בנוסף, למכון לאסטרטגיה ציונית יש כוח במל"ג, וראשי אם תרצו הם גם בוגרים של הכשרות שלו. אני מבין שמה שאמרתי לא מהווה הוכחה לכלום, ומכאן הבחירה ב"לא מופרך".

  5. אסף

    כל הכבוד שקראת את הדו"ח אבל הרמז העבה כפיל על כך שפרסומים מדעיים מתקבלים על בסיס המוניטין של האירגון – לכך אין שחר בעולם בו פרסומים הם על בסיס blind peer review.

  6. avvv

    אלא זה שזו מחלקה כושלת של אנשי סגל שלא מספיק טובים בשביל לפרסם מאמרים בכתבי העת המובילים. ואולי זה קשור להטייה הפוליטית שלהם, ולכך שהקידום שם תלוי בדעה ולא באיכות?

  7. רונן

    אבל אתה בחרת לשחק משחק כפול וכלל לא ברור לי למה: מצד אחד אתה דן בגופם של דברים, ומראה, בצדק, כיצד השימוש שנעשה בדוח בתקשורת ועל-ידי ארז תדמור הוא מטעה עד שקרי. מצד שני, אתה לוקח את הדיון לשאלה של הגמוניה בתוך המערכת האקדמית ומבקש בזה לערער על הלגיטימציה או על התוקף של הדוח ללא שום קשר למה שנכתב בו (איך מעריכים פרסומים אקדמיים, הגישה של מחלקות ותיקות ושמרניות למחלקות צעירות ו"נון-קונפורמיסטיות). נדמה לי שזה נקרא "להחזיק במקל בשני קצותיו" ושהתוצאה של המהלך השני היא ערעור מוחלט של המהלך הראשון.

    אגב, הספקות שאתה מטיל בוועדה – הן בהיבט המתודולוגי והן בהיבט הפוליטי – לא קשורות לשאלת ההגמוניה. להפך אפילו – הרי בזה שאתה מעלה אותם אתה מניח שניתן לייצר דוח נטול פניות ובאיכות מתודולוגית ראויה. שוב, הדיון בשאלת ההגמוניה מערער על יסודותיהן של ההנחות הללו.

    בקיצור, אם רוצים לנהל דיון על הגמוניה באקדמיה אז סבבה, אבל אם כך אז למה בכלל להתייחס ברצינות למה שכתוב בדוח הזה? וממילא הרי הכל כבר ידוע מראש..

  8. גלעד רוזנצווייג

    זה מה שכתבה המל"ג בהודעה לעיתונות בשבוע שעבר:

    • הוועדה מצאה שהמרצים במחלקות השונות מבטאים דעות ואמירות פוליטיות אישיות לצד דעות/תפיסות עולם מקצועיות. הוועדה מדגישה כי על המרצים בתחום להבהיר במהלך השיעורים אילו כי דעות פוליטיות הינן אישיות לעומת עובדות שהמרצה מבקש להעביר, כך שסטודנטים ינקטו בתפיסה ביקורתית לגבי הנאמר.
    • הוועדה חוששת שגיוס סגל וקידומם במחלקות למדע המדינה מושפע לעתים משיקולים פוליטיים ולא אקדמיים טהורים ולכן מציינת כי תהליכי גיוס סגל, קידום וקביעות צריכים להיעשות אך ורק על פי סטנדרטים מקצועיים ללא התייחסות לדעות פוליטיות.

    1. אוניברסיטת בן גוריון: המל"ג רואה בחומרה רבה את הממצאים האקדמיים עליהם מצביעה הוועדה והעדר טיפול בהם מעלה ספקות לגבי המשך התכנית. הנהלת האוניברסיטה (הנשיאה והרקטור) מתבקשת להודיע על מחויבות המוסד לנקוט בצעדים הדרושים ליישום המלצות ועדת ההערכה. המוסד ימציא למל"ג עד ליום 15.1.2012 התחייבות זו כולל צעדים שבדעתו לנקוט. המוסד ימציא עד ליום 1.4.2012 תכנית פעולה כולל לו"ז ליישום ההמלצות. המועצה מצפה מהאוניברסיטה לערוך את התיקונים בהיבטים האקדמים בהתאם להמלצות ועדת האיכות הבינלאומית, כך שהדברים יחלו לבוא לידי ביטוי בשנת הלימודים, תשע"ג.

  9. חנן

    אכן בעיה.אך שטות היא להיתמם ולהכחיש כי אין כל בעיה אקדמאית/פוליטית במחלקה האמורה ממש כמו שבזמנו היתה ביקורת חמורה ביותר על היכולת של הטכניון בחיפה להתיחס גם לערכים אנושיים ולא רק ל"טכנולוגיה".במילים אחרות זה שיש ביקורת אינו בהכרח "מלחמת דעות" או סתימת פיות וטוב לה למחלקה הנידונה כמו גם לאו' בן גוריון שיבדקו את הביקורת ויתקנו (אם צריך)את שראוי לתיקון. מאידך זה שקיים אירגון "אם תרצו" אינו אומר שכל חבריו ישבו עם יגאל עמיר למעגלי שיח אבל כדאי מאד שיבדקו את עצמם והאם דעותיהם האולטרה ימניות לא הרחיקו הרבה מעבר ל"שמאלנותה" הבוגדנית של אותה מחלקת מדינה .
    קצת פרופורציה עדיין לא הזיקה לאף אחד.