• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הסכמה שבשתיקה

מדוע תושבי חיפה והמפרץ ראויים לתמיכתה של החברה להגנת הטבע במאבקם, אבל 35 אלף בני אדם בפריפריה – לא. דב פוניו על המאבק במכרה הפוספטים שדה בריר
דב פוניו

ביסוד תנועת המחאה של הקיץ האחרון עומדת המודעות ההולכת וגוברת לעקרון לשוויון. לגיטימי לצפות מהמדינה, ארגון-הגג של כל אזרחיה, שעיקרון זה ינחה את פעילותה. אך חיינו לא מתנהלים רק על ידי מוסדות המדינה, אלא גם על ידי עמותות, מלכ"רים וכדומה (בשנת 2009 תקציב המדינה היה 316 מיליארד ₪, ואילו תקציב העמותות המוצהר היה 98 מיליארד; וכן 13% מכלל המועסקים היו שכירים בעמותות). התלות בין המערכת המוסדית לבין המערכת הנשלטת כביכול על ידי הציבור, רבה.

אחת מזכויות היסוד שלנו היא הזכות לבריאות. בריאותו של אזרח עלולה להיפגם אם אין לו דיור הולם או אם אין בידו לרכוש מזון מתאים בכמות הדרושה. אבל לא פחות חשוב מכך: לא ייתכן שאזרח – ועל אחת כמה וכמה ציבור שלם – ייאלץ להימצא בתנאים הידועים מראש ככאלה שעלולים להזיק לבריאותו. למשרד להגנת הסביבה יש יכולת להתריע מראש על אפשרויות להיווצרות תנאים אלה ולמנוע את אישורם, וכן את הידע הדרוש על מנת לשים אצבע על מצבי סיכון קיימים. ובכל זאת, זכות יסוד זו מופרת מדי יום ביומו – עובדה שארגונים נוסדים או נרתמים לעתים קרובות למען זכותו של אזרח לחיות ללא סכנה לבריאותו.

כך למשל, לפני כשבועיים פורסמה ב-ynet תחת הכותרת "שנה לאסון הכרמל", ידיעה על דו"ח שעומד להתפרסם בקרוב על ידי "הקואליציה לבריאות הציבור". הדו"ח יעסוק בסכנות הבריאותיות שמאיימות על תושבי חיפה וסביבתה, עלולות לסכן חיי אלפי אנשים ולגרום לנזקים שעלותם יכולה להגיע לכדי מיליארדי שקלים. אזרחי המדינה תושבי אזור חיפה אינם סומכים על המדינה שתדאג לבריאותם, ולכן הוקמה הקואליציה עוד ב-2001. אסון יערות הכרמל רק סיפק חיזוק יתר לביסוס טענותיהם.

בדיקה קצרה באתר האינטרנט שלהם, מראה שבקואליציה שותפים ארגונים סביבתיים כמו אדם טבע ודין, מגמה ירוקה, שתיל, וכן החברה להגנת הטבע – סניף חיפה. למען הסר ספק: בעיניי התארגנות זו לגיטימית, אהודה ואפילו הכרחית במציאות שלנו. כל מה שייאמר בהמשך אינו בא לפגום בזכות הציבור לפתח לעצמו מנגנוני הגנה.

החברה להגנת הטבע אינה רכוש פרטי של מגזר כלשהו. הטבע שייך לכולם וגם ההגנה עליו. שמירה על הטבע ושמירה על אנשים הם היינו הך – את הטבע שומרים עבור בני אדם. מכאן, שאין ספק כי יש מקום ראוי ואף הכרחי לחברה להגנת הטבע בקואליציה לבריאות הציבור. אבל אי אפשר לעבור לסדר היום, כאשר הגיאוגרפיה מתחילה להיות גורם בבחירת שיקולי החברה לשותפות במאבקים אלה. כדי להמחיש את דברי, אצטט את דובר החברה להגנת הטבע, דב גרינבלט. באי-מייל שנשלח לתיבת המייל שלי ושל אנשים נוספים ב-28.04 השנה, ועליו הוא חתום, כתוב בין השאר: "המאבק שלכם הוא בנושא בריאותי ואין זה תחום עיסוקה של החברה להגנת הטבע".

האמירה הזאת מתייחסת למאבקם של תושבי ערד נגד מכרה הפוספטים "שדה בריר", שמתוכנן לקום על שטח השווה לגודלה של רמת גן, שלושה קילומטרים דרום-מערבית לערד, ושאם יאושר יופעל במשך כ-40 שנה (פרטים על המכרה והמאבק נגדו תוכלו למצוא כאן). הודעתו של מר גרינבלט היא גולת הכותרת להסכמה בשתיקה של החברה להגנת הטבע בעשור האחרון להקמת המכרה הנ"ל, שבנוסף לסכנה הבריאותית גם יהרוס ברגל גסה את דרך אדום המקראית.

ענן אבק אחרי פיצוץ במכרה

בחיפה מדובר במאבק בריאותי נגד מתקני תעשייה קיימים, שהושקע בהם הון עתק והם עובדה קיימת (לא שזה מצדיק את השפעתם ההרסנית על סביבת בני אדם). ואילו ליד ערד זהו גם כן מאבק בריאותי, נגד תוכנית לכריית פוספטים שעלולה להזיק לבריאותם של של בני אדם – תוכנית שטרם הופעלה וניתן לעוצרה ללא כל נזק. יש למכרה זה חלופות רבות בנגב ללא קירבת בני אדם – אבל מימושן יחייב את בעלי המכרה להשקיע בהובלה מרחוק.

נשאלת השאלה, האם צדק חברתי הוא עניין של גיאוגרפיה? האם תושבי חיפה והמפרץ ראויים לתמיכתה של החברה להגנת הטבע במאבקם, אבל 35 אלף בני אדם בפריפריה בנגב המזרחי, לא? (ונכון שזה כולל עשרת-אלפים בדואים שאותם לא סופרים. הם שקופים).

הכותב הוא פעיל סביבתי בערד, מיוזמי המאבק נגד מכרה "שדה בריר"

כנראה שיעניין אותך גם: