אין שום שמאל בשמאל ציוני

ישראל היא לא אי בלב ים, "הילידים" לא נעלמו מהמרחב, והתהליך הקולוניאלי הוא לא נחלת העבר. מוחמד ג'באלי על הבעייתיות בשיח הליברלי-דמוקרטי לגבי זכויות מיעוטים
מוחמד ג'באלי

הבקשה מהפלסטינים לקבל את המדינה היהודית בשנות ה-40 של המאה הקודמת היתה לא הוגנת, פוגעת ואפשר לומר אפילו לא-אנושית. המשמעות מאחוריה היתה לדרוש מכמעט 40 אחוזים מהאוכלוסייה של המדינה היהודית להשלים לנצח עם היותם מקופחים; להסכין לחיות עם פחות זכויות פוליטיות מאלה שניתנות לאוכלוסייה השלטת, דבר שבעידן המודרני משמעו חיים פחות "אנושיים" עם פחות "זכויות אדם". יותר מכך, בקשה כזאת משמעותה שעל הפלסטינים בשאר חלקי הארץ (שזכו באופן שטחי בזכות למדינה עצמאית משלהם בתוכנית החלוקה) לזנוח כל אפשרות להשפעה פוליטית, תרבותית או כלכלית על המרחב אליו הם ראו עצמם מחוברים ושבו התקיימו עריהם החשובות, שהעולם דרש מהם לוותר עליו למען מדינה יהודית.

למרבה הצער, זהו עדיין השיח השולט במה שנקרא "תהליך השלום", גם בתודעה הישראלית וגם בזו הבינלאומית. הפלסטינים עדיין מתבקשים להכיר ב"מדינה היהודית". בשיח הפוליטי הנוכחי, יש זהות מוחלטת בין העם היהודי לבין המדינה היהודית, ואיש אינו יכול לקרוא לשינוי המשטר או להפסקת גלגלי הייהוד מבלי להיות מואשם ברצון למוטט את "העם היהודי". פלסטינים ופלסטיניות חיים בכל רחבי השטח הנתון לשליטה ישראלית, תחת רמות שונות של נישול מזכויות פוליטיות. כמובן, שרמת הנישול היא הגבוהה ביותר בגדה ובעזה. נתונים סטטיסטיים שפורסמו באחרונה ב"הארץ", לפיהם שיעור ההרשעות בבתי משפט צבאיים עומד על 99% אחוז – הם רק דוגמה אחת מני רבות.

הגורם העיקרי הנעלם מעיניהם של מי שמתעקשים שישראל היא מדינה דמוקרטית, הוא שיצירתם של המדינה הישראלית ושל העם הישראלי הוביל לתהליך של ייהוד המרחב – שלפני כן לא היה ריק או יהודי. מדובר בפרויקט טריטוריאלי ממשי לניקוי השטח מכל מה שלא מתאים לנרטיב, ומחיקת כל מה שנותר בקצוות מהעין ומהזיכרון. וזה בדיוק מה שהופך את הקמתה של ישראל ואת הדימוי העצמי שלה לאקט אלים כל כך: התמקדות בהומוגניות של המדינה-לאום היהודיים, והטענה שזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית היא זכותו של הלאום היהודי למשול על עצמו.

מחיקה והלאמה. צילום: אן פאק / activestills.org

אבל המרחב מעולם לא היה ריק. על מנת לתבוע דמוקרטיה וליברליזם, ישראל מנסה למתוח קווים מקבילים בינה לבין ארה"ב הלבנה והליברלית. אבל ההשוואה נכשלת: הניסיון הכפוי לבנות אומה בסגנון אמריקאי הוא אחד הבעיות המודחקות ביותר בקיום הישראלי. כי "הילידים" לא נעלמו מהמרחב, ישראל היא לא אי בלב ים, והתהליך הקולוניאלי הוא לא נחלת העבר. לכן השיח הליברלי דמוקרטי של זכויות מיעוטים נראה מאולץ עד גיחוך לפעמים.

ישראל היא קהילה אחת גדולה ומגודרת. שער כניסה גדול ומובחן עומד בפתחם של ישובים יהודיים, הפזורים בינות לערים ולכפרים ערביים. השיח הליברלי בישראל מצדיק זאת בשם ה"ביטחון". בשיח הזה, נראה כאילו היישובים הללו היו פה תמיד, והאיום האלים כנגדן פשוט הופיע מתוך שנאה עמוקה בלבם של הפלסטינים.

תהליך ההתנחלות וצבירת הבלעדיות על כוח הפוליטי עומד במרכז ההתפתחות של ישראל ושלטונה. הוא מונע מהפלסטינים להתערב בשיבת היהודים לארץ המובטחת – אפילו אם מצדם, משמעות הדבר היא הידחקות מזרחה במשך מאה שלמה. כל ניסיון להתנגד לצונאמי הזה או אפילו רק לצעוק "היי, זה גם השטח שלנו, אנחנו צריכים להיות חלק מלוקחי ההחלטות" – מוביל לתגובה אלימה. אתם יכולים לקרוא לתגובות הללו תג מחיר. בדרך כלל, הן מוצאות לפועל בידי מנגונים מדינתיים, לא בידי אנשים פרטיים.

חלק גדול מהשנאה, שהגיעה לשיאה ברצח רבין, הוא פרי העובדה שהסכמי אוסלו עברו בכנסת בתמיכת חברי כנסת ערבים. אחרי למעלה מעשור של סכסוך בין ימין לשמאל, הפכו הערבים לרגע קט לאזרחים. ואז רבין נרצח. בלי קשר לוויכוח האם הסכמי אוסלו היו נקודת התחלה משביעת רצון בעבור המו"מ מנקודת ראות פלסטינית – בייחוד לאור העובדה שהם נעדרו אמירה ברורה לגבי הבנייה בהתנחלויות – עלינו לבחון את התגובה של השמאל הישראלי לרצח; הדבר העיקרי שהטריד את השמאל היה שמנהיג יהודי נרצח בידי יהודי, ומהקרע שהדבר פוער בתוך הציבור הישראלי-יהודי.

זה מה שהפך את הדרישה לרוב יהודי בכל החלטה פוליטית מכרעת ללגיטימית, והרס את האפשרות ליצירת מה שכה הכרחי לכל דמוקרטיה: ציבור המאמין בשינוי דרך החלטת הרוב, כזה המבוסס על רעיונות ולא על שיוך אתני לרוב פריווילגי שהושג בכוח.

כך יצא לדרך תהליך מסוכן: הדמוקרטיזציה והפיוס שהציעה ההנהגה הפלסטינית-ישראלית הפכו למטרה לדה-הומניזציה. הפסאודו דמוקרטים ציונים האמינו שביהמ"ש העליון הוא זה שישמר את העליונות והשוויון של המשטר הישראלי, בעוד הם לוקחים חלק בציור הדמוקרטים הפלסטינים כלאומניים ותורמים לכך שהטענה לפיה הפריווילגיה היהודית אינה מוצדקת מיוחסת לפלסטינים קיצוניים. התהליך הזה עזר במיתוג מחדש של הדמוקרטיה הישראלית ככזאת שחייבת לשלוט בשני צדדים קיצוניים: מחד פלסטינים לאומניים, מאידך קיצוניים ישראלים.

ישראל שימרה ופיתחה מערכת חוקים ברוטלית המתייחסת לאדמה, למרחב הציבורי, לאנשים ולרכוש

בעודו נצמד חזק למיתוס על אותה דמוקרטיה יהודית, השמאל הישראלי החזיר לתמונה את הרעיון של "הזזת אוכלוסיות" כפתרון לגיטימי פוליטי. כי אם הנכבה זוכה להכשר כאירוע בלתי נמנע והכרחי בעבור הקיום היהודי, המוצג כאירוע בודד בעבר הרחוק במקרה הטוב שהוא לא מוכחש כליל, ללא כל הכרה בעוול ומהלך לתיקונו, ובאופן שמסווה את העובדה שישראל שימרה את המודל הקולוניאלי של המנדט הבריטי – על כל השליטה על "אחרים" המשתמעת מכך – והמשך יצירת מערכת חוקים אף ברוטלית יותר המתייחסת לאדמה, למרחב הציבורי, לאנשים ולרכוש, כזאת שאין כינוי מתאים יותר מאשר "גניבה" כדי לתארה. פשוט שוד מזוין של אדמות, של רכוש ציבורי, של מרחב ציבורי ושל הון. זה מצדיק את המשך תהליך הגירוש אם הוא חיוני ל"דמוקרטיה יהודית".

המערכת כולה התפתחה בשלושה שלבים: ראשית, בעזרת המורשת הבריטית הביורוקרטית, אחרי כן בעזרת החוק הצבאי. השלב השלישי החל ב-67' וממשיך עד עצם היום הזה: שכלול אמצעי השליטה על אוכלוסיות בגדה ובעזה. המערכת קיבלה אופי מד"בי, המתוחזק בידי גדרות חשמליות ורכבים מעופפים – ממש כמו משחק מחשב.

ובל נשכח שישראל היא מדינה שבה השב"כ מכריז בגלוי כי הוא רואה בכל מי שפועל נגד טיבה היהודי של המדינה איום – אפילו אם הוא עושה זאת בכלים לגיטימיים ודמוקרטיים. כך, אם עניין בסיסי של שוויון זכויות על שטח וזכויות פוליטיות הוא סיכון בטחוני, הזזת אוכלוסייה הופכת להיות נושא לגיטימי לא רק מעל שולחן המו"מ, אלא גם בצבא עצמו. לפני שנתיים, למשל, כוחות הביטחון תירגלו תרחיש של פינוי כפרים ויצירת מחנות מעצר ענקיים.

על כן, נקיטת עמדה "שמאלנית" כנה בכל דיון על הסכסוך, תחילה בהודאה בשתי עוולות איומות: האחת, העובדה שליהודים יש בלעדיות על הכוח הפוליטי במרחב, והשנייה – שקיימת מערכת המייהדת את המרחב באמצעות משאבים מדיניים כחלק מתהליך קולוניאלי ברוטלי. כל זה יכול לקרות לו רק יופנמו כמה דקויות סמנטיקות: למשל, ההבדל בין הטענה כי ישראל היא ה-בית הלאומי של היהודים לבין הטענה שישראל היא בית לאומי של יהודים; במקום לשאוף לישראל המדינה היהודית, יש לשאוף למשטר דמוקרטי לכל אזרחיה, המשמר את הזכות לחיים יהודיים וקיום תרבות ישראלית; במקום לדבר על תהליך שלום בין שני צדדים סימטריים, לדבר על האופן בו יש ליצור חיי חברה דמוקרטיים, תוך הכרה בעוול ההתחלתי וראיית תהליך השלום כשלב ראשון לעבר פיוסו.

זו הסיבה שבגינה אין שום דבר שמאלני בצירוף שמאל ציוני. ישנו קשר ברור בין הצבעה לציפי לבני או לשלי יחימוביץ', לבין תמיכה בפעולות תג מחיר. אפשר לתמצת את ההבדל בעמדתך לגבי אירועי אלטלנה: זהו דיון פנימי בין כוחות קולוניאליים; האם קולוניאליזם צריך להשתמש ביותר או פחות כוח, האם צריך להתחשב בחוק הבינלאומי או לא, ומי אמור לבצע את הייהוד המדינה או מליציות חמושות. בכל הבליל הזה, אין דבר שיכול לעזור לך לייצר את זהותך הדמוקרטית במרחב משותף.

הכותב הוא אקטיביסט ומנחה קבוצות פלסטיני-ישראלי. הוא עומד בראשו של פרויקט יפו – אוטוביוביוגרפיה של עיר וכותב באתרים פלסטיניים וישראליים. מפעם לפעם הוא גם די.ג'יי. הפוסט התפרסם בגירסה מעט שונה באנגלית במגזין +972

לקריאה נוספת:

פוליטיקה של ניהול סיכונים / יריב מוהר

להציל את הפרויקט הציוני מעצמו / אבנר בן זקן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    אין שום דבר שמאלני בשמאל האנטי ציוני יען כי לא יכול להיות שמאל ששולל את זכות ההגדרה העצמית של כל העמים כולל העם היהודי.
    ורק תזכורת – מיצריים קרויה "הרפובליקה הערבית של מיצריים" ולא שמתי לב שמישהו דורש ממנה לשנות את ההגדרה הזאת.

  2. שאול סלע

    הציונות היא צורה של גזענות והפרדה גזענית. היהדות התקיימה בזכות היכולת להעניק רשת בטחון של קהילה.

  3. Jabali Muhammad

    צריך לזכור שערביות היא זהות פתוחה אחרי הכל. היא מבוססת שפה ואפשר להצטרף אליה. כמו בכל שאר המקרים גם במקרה של ערביות- יש בעייתיות בקיבוע זהויות קולקטיביות ויש ערבים שרואים ערביות כזהות סגורה וזה בעייתי לא פחות.
    אבל חשוב לזכור שיהודיות היא לא זהות פתוחה והיא ערבוב של דת-לאום מה שהופך אותה ליותר בעייתית במובן של זהות למדינה מודרנית. גם חשוב לזכור שאי אפשר להתכחש לייהוד מרחב לא יהודי. אי אפשר להסתתר כל הזמן מאחורי "זכות היהודים להגדרה עצמית כמו כל העמים" בלי להתייחס לנקודה הזו. זה כמו לטעון שכדי להיות יהודי אתה חייב להיות אלים, כובש ומדיר אחרים ..זה גובל באנטישמיות!!

  4. TAKE TWO

    אתם הרי יודעים שבגלות בבל הומצא האל. והאל הזה, דמוי "הגולם מפראג" [שהמציא המהר"ל] המציא את "האבות", אברהם "אבינו", יצחק "אבינו" ויעקב-ישראל "אבינו". ולהם הבטיח האל (המונותיאסטי, הכל יכול) שהארץ שלהם ושל "זרעיהם". ולא סתם ארץ – אלא מן הפרת עד היאור. אתם הרי יודעים ששם, בבבל, ערכו הרבנים והכהנים הגולים, שהגלה נבוכאדנצאר, את "ספר הספרים", כך שיספק את הדרישה ל"גאולה". הם המציאו את יהוה כאל בודד [מקורו של – YAHWEH או "השם המפורש", בשבט שוסי-בדאווי מאדום וליייהוה היתה גם אלה-נקבה בשם אשרתה]. אבל המונותיאיזם המציא אותו מחדש כאל בודד, ולא נתן לו אלה שעימה יכול היה להזדווג, או אל מתחרה כמו לאלים היוונים עימו יכול היה להיאבק…

    כך או כך האל הזה היה מאוד פונקציונלי, תכליתי. יהוה היה המשגיח על מילוי המצוות, וגם על רישום הקרקעות… ולדעת המתנחבלים היהודיים הוא גם הארחראי על הפתשגן והקושאן, ולו מותר, וזה הדבר שנכתב במקורות, לחלק את הארץ למכריו-מיודעיו, בלי להשאיר לגר הישמע-אלי פיסת קרקע שבה יוכל לגדל קצת חיטה ושעורה, לבנות בית לגור בו ולהניח ראשו.

    היהודים, וגם המצטרפים מקרב הכוזרים, למדו לחיות בדו-קיום עם האל וגם עם השטן. לאחר שהשטן טבח ורצח, בא האל ו"עשה טובות לישראל". קחו לדוגמא את הציונות. זו ידעה להתרפס לפני כל שליט עותומני ובריטי, ולנצל את עשיריה ואלכימאיה…

    לורד בלפור הנפיק את הצהרתו ונתנה לרוטשילד הבנקאי, שהחזיק את ממשלת הוד-מלכותו בגרונו בזכות הונו… ואז הגיע תורו של השטן. הצורר. הנאצי. ואם אתם הקוראים חשבתם שהציונות עשו מאומה להצלת "העם היהודי", טעיתם. האמת היא שבן גוריון התנגד להביא "סתם יהודים" לא"י, כפי שהציע הנציב העליון הבריטי, ומנע מרבים מהם את זכות המקלט בארץ. הציונות עשתה סלקציה בקרב היהודים שחיפשו מקלט בפלשתינא.

    ב-17.10.1933 נפגש Arthur G Wauchope – הנציב העליון הבריטי, שאהד את התנועה הציונית, עם הנהלת הסוכנות והודיע להם ש"הסוכנות חופשית לחלק סרטיפיקטים למי שהיא רוצה". השיב לו בן-גוריון: "אנו זקוקים לעלייה מובחרת. הציונות אינה מפעל פילנטרופי. אנו זקוקים פה לטיפוס מעולה של יהודים, שיפתחו את הבית הלאומי" – ל"עליה סלקטיבית" – "א"י אינה זקוקה כיום למהגרים סתם, אלא לחלוצים – לנוער ציוני-חלוצי – שכבר עבר הכשרה מתאימה". כך סתם בן גוריון את הגולל על הגולה. וחיים וייצמן החרה אחריו: "מליוני היהודים האלה, אבק אדם הם על גלגלי ההיסטוריה. אפשר שיצטרך להיזרות ברוח. לא נהפוך את תל-אביב שלנו לעוד גטו בזוי"! –"גטו ב ז ו י" קרא וייצמן לגולה שנאבקה ורצתה לחיות! [חיים וייצמן במאמר ב- NEW JUDEA, לונדון, סתיו, 1937].
    בזמן השואה HOLOCAUST בלעז , לאחר שנודע את הקורה במחנות השמד, נשאל יצחק גרינבוים, שהיה יו"ר "ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית": "האם תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה?" והוא ענה: "אמרתי: לא! ואני אומר עוד פעם: לא! לדעתי, צריך לעמוד בפני הגל הזה שדוחה את הפעולות הציוניות לשורה שניה!"

    — כך התנתקה הציונות מהיהדות. ומאז אין לאנשי האמת והמוסר צורך "לקרוע את השמיים מעל אושוויץ" בבום על‫-‬קולי כמו זה שביצעו אותם המטוסים ‫[אף-16 ‬מתוצרת ארה‫"‬ב‫]‬ שבהם הפציץ חיל האוויר את שכונת דאחיה בבירות‫,‬ זרע מצרר בלבנון‫,‬ והרס אלפי בתים ועוד בעופרת יצוקה בעזה‫.‬ מספיק היה לשלוח חזן שישיר ‫"‬כל נדרי‫".‬ אבל הנרטיב העל‫-‬קולי דרוש לבעלי הנרטיב הכוחני-הציוני‫. כי זו "המורשת" – ובשמה רוצים לרשת, ולהוריש ל"עמישראל" את מורשת הגירוש‬.

    כך הפכה הציונות את זכרון השואה לכלי שמשמש את ישראל הרשמית עד עכשיו כדי להביא לביקור את מנהיגי "העולם החופשי" ולאפשר לנשל את הפלסטינים מאדמתם. תודה נבוכאדנאצר, תודה לצורר אדולף, על עזרכתם להגשמה הציונית.

  5. הציונות מעדיפה מלחמה ולא שלום

    צודק מוחמד ג'באלי:"הדמוקרטיזציה והפיוס שהציעו הפלסטינים הפכו אותם למטרה לדה-הומניזציה". אילו שרר כאן שלום לא היה ניתן לגזול מהם את אדמת פלסטין.

  6. קצת היסטוריה ומוסר

    מקובל על אלופי הצבא וגם על הפרופסורים רות גביזון, יחזקאל דרור ועוד ש"צריך לשנות את אמנות ג'נבה" כדי שיתאימו ל"מלחמה בטרור". ז.א. שמדינה שגרמה לטרור שוללת את זכות הנגזלים להגנה בפני הטרור שהיא יוזמת. זו תשובת מדינת ישראל לאלה שדורשים ממנה להתנהג ע"פ הנורמה המקובלת בעולם, ולא להפר את החוק הבינלאומי, כפי שעשתה עד כה.

  7. סמי.כ

    הסכסוך האמיתי הוא זה שקיים בין המדינה היהודית לבין מדינות ערב מאז ביקשו היהודים לחזור לארצם ולחיות בה בריבונות. שהיהודים יחיו בריבונות? אחרי מאות שנים שבהם חיו כאזרחים דרגה ב במדינות הערביות? לא יעלה על הדעת מעליב ממש מצד הגאווה הערבית. ערבים ובעיקר מוסלמים שהיגרו (לאדמת המריבה כביכול )ממדינות סמוכות כמו עזמי בשארה מסוריה או עארפת ממצרים ועוד רבים היו לגיטימים לחלוטין, אבל יהודים שהיגרו מאותן מדינות לאותה אדמת מריבה נחשבו לפולשים, עוקרים, וללא לגיטימיים. זו גזענות!

  8. חררדו לייבנר

    אני מסכים לכל הטענות הבסיסיות שבו. רק הסתייגות אחת לגבי הקטע הבא:
    "על מנת לתבוע דמוקרטיה וליברליזם, ישראל מנסה למתוח קווים מקבילים בינה לבין ארה"ב הלבנה והליברלית. אבל ההשוואה נכשלת: הניסיון הכפוי לבנות אומה בסגנון אמריקאי הוא אחד הבעיות המודחקות ביותר בקיום הישראלי. כי "הילידים" לא נעלמו מהמרחב, ישראל היא לא אי בלב ים, והתהליך הקולוניאלי הוא לא נחלת העבר."

    הקולוניזציה בצפון אמריקה במאה ה- 19 היא השאיפה הציונית המובהקת ביותר. הם מהללים את ארה"ב של המאותה- 20 וה- 21 וחושבים על איך היא נוצרה על גוויות וטרנספרים של אינדיאנים ומקסיקנים במאה ה- 19. אבל, גם בארה"ב התהליך הקולוניאלי לא תם ונשלם. השמורות לא נעלמו לגמרי, פועלים מקסיקנים מתחזקים את המשק במדינות דרום-מערב – שטח שנכבש בזמנו ממקסיקו – אבל חסרי זכויות אזרח. אזורי תעשייה על הגבול של ארה"ב-מקסיקו יצרו את הדגם לאזורי התעשייה של קו התפר אצלנו. ופוארטו ריקו, טוב קיימת גם פוארטו ריקו, מושבה, מדינה למחצה של ארה"ב – משהו דומה לזכויות של הפלסטינים במזרח ירושלים. בקיצור – הסיפור הציוני ממש לא רחוק מהסיפור הצפון אמריקאי. וכפי שאכן לא יכול להיות שמאל ציוני שהוא באמת שמאל, כך גםלא יכול להיות שמאל ממסדי בארה"ב שלא יואשם באנטי-פטריוטיות.

  9. נדב

    חירות שיוויון אחווה עיקרייה המקודשים של המהפכה.
    הסכות לחיים בכבוד (של כל יחיד ויחיד) הזכות להיות אזרח שקובע את גורלו.
    מפעליי השמאל לא מקדמים אף לא אחד מהערכים הללו.
    ואני מדבר על השאיפות ל:
    מדינה דו לאומית לגווניה.
    על השאיפה לזכות השיבה.
    על קבלת הדרישות של הפאשיסטים מסוריה וממצריים על אדמות שנכבשו על ידי ישראל.
    נא לשנן:
    לא כל הנוצץ זהב
    לא כל המתהדר בחופש הוא חופש
    (סטלין) לא כל החלש צודק.
    כל מקרה וכל רגע לגופו.
    במקום שבו אנו צודקים לא יפרחו פרחים, גם לא באביב הערבי גם לא באביב של פראג.
    במובן הזה, אם אני מחפש בכל זאת אומץ ופחד אהבת ערכיי המהפכה עם פיקחון, אני יכול לחשוב על איזורים בשמאל הציוני.

  10. ג. אביבי

    ה"שמאל" הציוני אף פעם לא היה שמאל, הוא היה חלק מתרגיל ההונאה הציוני אשכנזי. מטרת ההסואה ה"סוציאליסטית – דמוקרטית" הייתה ונשארה להציג את פשעי הקולוניאליזם הציוני כאן כמעשה של מלחמת מעמדות בין יהודים לבין עצמם, ולהסיט עד כמה שאפשר את הביקורת על פשעי הנישול והניחשול של 48.
    המאמר הוא חשוב למרות שכותרתו ברורה לכל בר-דעת (שמוחו לא נשטף ע"י התעמולה הציונית). אולם חשוב להדגיש שפושעי ה"שמאל" הציוני כמו הימין הציוני היו גם אלה שניצלו ונחשלו באכזריות את המזרחים בישראל. אויב הפלסטינים המתחזה לידידם הוא גם האויב המעמדי פוליטי של רוב המזrחים בישראל.

  11. סמולן

    והפעם, מדובר בנתונים הסטטיסטיים שפורסמו לאחרונה ב"הארץ". מסתבר שבימין הקיצוני מסתובב נארטיב אחר, והנה הוא (כאילו, אף אחד כאן לא בודק לינקים ?). כמו שכותב הכותב, זו רק דוגמה אחת מרבות. אם כי לא לנישול הישראלי אלא דווקא לרדידות העובדתית של השמאל.

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5647

  12. ג. אביבי

    האם זה משנה את העובדות הבסיסיות? האם "לטמה" הוכיח שהפלסטינים לא נמצאים תחת כיבוש ודיכוי ציוני?

  13. דוד

    מאחר וכל תפיסת עולם של כל אחד מאיתנו מבוססת על התשתית המוסרית שרכשנו, אין כמו מאמרו של אורי וייס "דה-הומניזציה כדרך חיים"

    19.08.2012
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1804839

    להאיר את התפיסה הקולקטיבית הדומיננטית במגזר היהודי במדינת ישראל.
    קשה להאמין כמה שעניין זה הוטמע בנפשות רובנו וכמה עוורים אנו, למרות …..טוב, פרופ' לייבוביץ כבר אמר את זה…