אתיקה של חוסר אחריות

הח"כים מימין לא מאיימים על השיטה – הם רק מנצלים את היעדרה למטרותיהם. יואב מחוזאי המערכת הפרוצה
יואב מחוזאי

הביקורת, המוצדקת כשלעצמה, נגד שורת החוקים האנטי-ליברליים, מאשימה את חברי הכנסת מהימין בכך שהם משנים את השיטה ומאיימים על הדמוקרטיה בישראל. אך איך ניתן לשנות את השיטה, כשלמעשה אין שיטה? המשטר הישראלי בנוי טלאים-טלאים באופן שמאפשר במודע גמישות שלטונית. חברי הכנסת מהימין לא משנים את השיטה, אלא מתנהלים באמצעות השיטה הקיימת.

מאז הקמת המדינה כל ההחלטות לגבי יסודות המשטר בישראל התקבלו או כפשרה זמנית, או כהחלטות "אד-הוק", או כמחטפים. באופן עקבי, על מנת לאפשר לעצמם כוח שלטוני רב יותר, יצרו פוליטיקאים מן העבר מבנה שלטוני חלול ומסוכן. התוצאה: אין במשטר הישראלי חסמים ובלמים רציניים שיכולים למנוע את עריצות הרוב. בהעדר מנגנונים שכאלו, כל השעומד בפני עריצות הרוב הוא אתיקה של אחריות של המחוקק הישראלי. גם בעבר הלכו השלטונות בישראל על חבל דק, אבל כיום יותר מבעבר, כאשר את הממלכתיים והליברלים החליפו הלאומניים, אנו עדים להשלכותיה של מערכת פוליטית בלתי-אחראית שכזאת.

הפרלמנט הישראלי, הכנסת, מורכב רק מבית אחד ונשלט הלכה למעשה על ידי הממשלה. האיזון הפוליטי בישראל נוצר במקרה, במיוחד אחרי שגושי המפלגות הגדולות התפוררו הפכה הקואליציה למעין פרלמנט קטן. זאת ועוד, הכנסת בישראל היא "כל יכולה". לישראל, כידוע, אין חוקה והכנסת היא בו זמנית גם אסיפה מכוננת וגם בית מחוקקים. כך שהיא יכולה להחליף תלבושת בכל עת שתחפוץ. את רוב חוקי היסוד ניתן לשנות בחוק רגיל, ולחילופין, ניתן בחוק רגיל להגביל את הכנסת בעתיד. להזכירכם, "המהפכה החוקתית" נחקקה במחטף (פחות מחצי מחברי הכנסת הצביעו על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). באופן כללי, בישראל מעולם לא נחקק חוק יסוד: החקיקה, שהיה אמור להסדיר את ההיררכיה בין חוקי מדינת ישראל.

יותר מכך, לישראל חוקי חירום שניתן להפעילם בכל רגע נתון. למרות שימוש די נרחב שנעשה בעבר בתקנות חירום, עדיין קיים פער עצום בין השימוש לבין הפוטנציאל ההרסני שלהם. רק אתיקה של אחריות מצד השלטונות מנעה ניצול רב יותר של תקנות חירום. ככלל, יש לדעת שבידי השלטונות בישראל קיימים לא רק מנגנון חירום אחד אלא שלושה, ובתוכם תקנות החירום המנדטוריות שאינן תלויות בהכרזה על מצב חירום. בישראל כמו בישראל, פוטנציאל כוח זה הפך מיותר כיוון שבישראל קיים מצב חירום קבוע. ריסון חוקי חירום מהווה אתגר לכל משטר, אבל בישראל הוא למעשה לא קיים. מה או מי יוכל לעצור חברי ממשלה מלהפעיל תקנות חירום באופן מאסיבי?

לאלו המכנים את עצמם "שפויים, נאורים ואחראים", בג"ץ ואקטיביזם שיפוטי היו הפתרון. אולם כמו שאר המערכות שפרטתי, מנגנון זה אינו אחראי כלל. הבעיה אינה באקטיביזם שיפוטי כשיטה, אלא באקטיביזם שיפוטי המהווה פתרון יש מאין למערכת פוליטית-משפטית פרוצה. כאשר שופטי בג"ץ לקחו על עצמם לייצר בלמים ואיזונים, הם מיסדו שיטה על פיה גם קבוצות פוליטיות אחרות, אם וכאשר אנשי שלומם יאכלסו את בג"ץ, יוכלו לפעול, אך כמובן יישמו תוכן פוליטי שונה בתכלית.

מתברר איפוא, שמערכת המסתמכת על אתיקה של אחריות אינה אחראית כלל וכלל. השיטה פרוצה וכוח לאומני מחזיק כעת במושכות השלטון. כפי הנראה, אין דרך חזרה. מה שלא נעשה בימי הקמת המדינה, כבר לא ייעשה כעת או בעתיד הקרוב.

הכותב הוא עמית מחקר בתר-דוקטורט במכון לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.