עד הטיפה האחרונה

ג'קי אדרי שובת רעב מזה 13 יום, במחאה על הפרטת משק המים הלאומי ומסירתו לידי תאגידים. אורי בן-דב ראיין אותו
אורי בן-דב

היום (שישי) ימלאו שלושה-עשר ימים לשביתת הרעב של יצחק ג'קי אדרי באוהל המחאה בדימונה. זהו שיאו של מאבק חברתי ארוך אותו מוביל אדרי, דימונאי ופעיל חברתי ותיק ומוכר. זה למעלה משנתיים שהוא נלחם כנגד תהליך הפרטת משק המים בישראל. אדרי מוחה על הוצאת הטיפול במשק המים מידי הרשויות המקומיות ומסירתו לתאגידי המים – תהליך שהביא לייקור דרמטי של תעריפי המים, כולל תוספת מע"מ. הוא מזהיר כי התחנה האחרונה בתהליך תהיה העברת משק המים, משאב לאומי ראשון במעלה, לידיים פרטיות.

ב-22 בנובמבר 2010 הכריז ג'קי על מרד תשלומי מים לתאגיד המים "מעיינות הדרום". הדבר קרה בכנס חירום של מליאת מועצת העיר דימונה בהשתתפות ראשי ערים ואורחים מרחבי הארץ. במהלך הכנס הוא קרע את התלוש לתשלום המים והכריז על עצמו סרבן תשלומי מים. מאז ועד ההכרזה על שביתת הרעב הוא כתב, הפגין, מחה, ארגן פעולות גרילה והופיע בתקשורת ככל שיכול כדי להילחם בתהליך המסוכן של הפרטת משק המים בישראל.

היום ראיינו אותו באמצעות המייל (ההדגשות שלנו):

מכל העוולות החברתיות סביבנו, למה בחרת להיאבק דווקא בהפרטת שירותי המים?

אני לא בוחר מאבקים. אני מזהה תקלה חברתית, לומד אותה לעומק ואז יוצא למאבק. מעולם לא נכנסתי למאבק רק בגלל שהוא מאבק חברתי. אני נכנס למאבק על מנת להתמקד בו ולהוביל אותו לניצחון. מרגע שגמלה בלבי ההחלטה שהמאבק הוא ראוי  – אני מוביל אותו בנחישות, בעקביות ובהרבה סבלנות עד למיגור העוולה או לפחות עד להשגת שיפורים, גם אם הם חלקיים.

האמת היא שאני גם כועס על השאלה הזאת: "למה מים?", אגיב לך בשאלה: אפשר לחיות בלי מים? חוק המים, התשי"ט-1959 קובע בסעיף 1 כי: "מקורות המים הם קניין הציבור, נתונים לשליטת המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ופיתוח הארץ". הזכות למים היא חלק מהזכות לקיום אנושי בכבוד, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם, וזאת זכות חוקתית קיומית. יש מי שהחליט לקחת את הזכות הזו ולהפוך אותה למכרה זהב לבעלי ההון.

מה המטרה שלך במאבק הנוכחי?

במלחמה על המים יש לי שתי מטרות עיקריות: אחת ברמה הציבורית והשנייה ברמה האידיאולוגית. המטרה הציבורית והיעד העיקרי היא לגרום לממשלה לקבוע קוד מחיר מים מיוחד ומוזל משמעותית לשכבות המוחלשות, לזקנים ולבעלי צרכים מיוחדים.

המטרה האידיאולוגית היא הסרת המע"מ מעל תאגידי המים, דבר שימנע את האפשרות למכירת התאגיד לידי בעלי ההון ובכך ימנע לחלוטין את האפשרות להפריט את משק המים. את שביתת הרעב אסיים מיידית אם המטרה הציבורית תתקבל כהחלטה בממשלה או ברשות המים.

איך הגיב הציבור למאבק שלך?

בראשית הדרך, כשקראתי לציבור לא לשלם על צריכת המים לתאגיד המים, הייתה היענות חלקית מצד תושבי דימונה. ככל שהמאבק צבר פעילות אקטיבית  – יותר ויותר צרכנים הצטרפו למאבק והפסיקו לשלם את תשלומי המים, מי מסיבה אידיאולוגית ומי כי לא יכול לעמוד בתעריפי המים המנופחים.

ככל שהמאבק צבר תאוצה והגיע גם לערים אחרות כך הצטרפו יותר צרכנים למאבק. במהלך חודשי המחאה הבנתי שיש תמיכה גורפת במאבק נגד תאגידי המים ואך כיניתי את המאבק "מאבק עוטף ישראל" מתוך הבנה שהמלחמה על המים משותפת לרבדים גדולים מאוד בחברה הישראלית, לעני ולעשיר, למעמד הביניים ולשכבות המוחלשות.

אלפי צרכני מים בדימונה נענו לקראתי למרד תשלומי המים. ברמה הארצית קיבלתי תמיכה גורפת למאבק שנוהל גם מעל דפי הפייסבוק והרשתות החברתיות. מיום תחילת שביתת הרעב אני מקבל תמיכה גורפת מהציבור למטרות השביתה ובפרט ליעדים שהצבתי בפני הממשלה ורשות המים.

איך אתה מצפה שאנחנו, פעילי המחאה, נשתתף במאבק הזה שאתה מוביל?

אני לא מצפה שישבתו רעב איתי. אני לא מצפה שיגיעו אנשים פיזית לאוהל שביתת הרעב. אני כן מצפה לקבל תמיכה במטרות וביעדים לעצירת הפרטת משק המים ולהוזלת מחירי המים בישראל.

בשם כולנו, למען כולנו, אני קורא לסולידריות חברתית – תמכו במטרות המאבק, הפיצו את דפי המאבק בפייסבוק ואת דף מרד תשלומי מים בדימונה ובכל הרשתות החברתיות. אני קורא להנפת הדגל בכל אירוע חברתי, בכל דיאלוג חברתי, לכתוב שירים, לכתוב מאמרים, לקדם תודעה ציבורית.

לכוח האזרחי-חברתי יש עוצמה אדירה שמנצחת כל עוולה. אנחנו חייבים לזכור שהמים הם זכות יסוד קיומית. בלי מים  – מתים!

איך הגיב הממסד לצעדי המחאה שלך עד היום?

הממסד בישראל התייחס למאבק שהחל בחודש אוקטובר 2010 בדימונה באדישות ואף בזלזול רב. הקריאה שלי למרי תשלומי מים לתאגיד המים התקבלה בחוסר אמון רב מצד הממסד, למרות קריאתי הציבורית למרי אזרחי ולסרבנות מסים.

שביתת רעב היא מעשה קיצוני. איך אתה מתמודד?

בניתי לי תכנית מסודרת. כרגע אני שותה רק נוזלים והרבה נוזלים. ברגע שארגיש שאני נחלש גופנית אנקוט עמדה בתוך שביתת הרעב ואפתח בשביתת רעב מוחלטת. אפסיק לשתות נוזלים, דבר שיקצין את נחישותי במאבק. בני משפחתי מלווים אותי במאבק לאחר שנתתי להם הנחיות מאוד ברורות איך לעקוב אחרי פעילותי בשביתת הרעב.

היות שהקריאה למרד תשלומים יצאה מהעיר דימונה, החלטתי לפתוח את שביתת הרעב ולנהל את המאבק מתוך העיר. ביום ראשון 18 בדצמבר הקמתי את אוהל שביתת הרעב בלב המרכז המסחרי בדימונה.

איך הגיבו החברים ובני המשפחה על ההחלטה לשבות רעב?

תגובות מאוד אמוציונליות. דרשו ממני לא לשבות רעב, קריאות שדחיתי בנימוס רב. יש לי את תמיכתה המסורה של רעייתי, הגיבורה והמנוע שעומד מאחורי כל פעילותי החברתית. יצאתי לדרך הזו בברכתה. אני אמשיך בשביתת הרעב עד לקבלת פתרונות לבעיות של משק המים בישראל.

ממה אתה מקיים את עצמך בתוך המאבק?

עם פיטורַי ממפעלי ים-המלח בשנת 2004 הופעל עלי טרור תעסוקתי גורף באזור הנגב, מה שגזר עליי ועל בני משפחתי לחיות בעוני. מאז הפיטורים רעייתי היא המפרנסת היחידה. בתקופה הקשה הזו היו לי שנתיים מאושרות בהן עבדתי כמנהל מרכז רב נכותי בדימונה  – מסגרת יום תעסוקתית לבעלי פיגור שכלי, בריאות הנפש, עיוורים ושיקום. זאת הייתה התקופה המאושרת בחיי, אולם עקב מחלת הסרטן נאלצתי לפרוש מהעבודה ובגלל בעיה טכנית חמורה שנבעה מטעות שלי נשללה ממני גם הזכות לקבל קצבה. מאז אני לא מועסק, וחי מהיד אל הפה. אנחנו שורדים אבל מקפידים תמיד על קו אינטרנט פעיל שבעזרתו אני מבצע את כל פעילויותיי החברתיות.

אתה פעיל חברתי ולוחם שנים ארוכות. איך זה קרה?

גם אני מתלבט בשאלה הזאת כבר כמה שנים. אני יודע גם את הזמן המדויק שבו התחלתי לתהות. זה קרה ביום רביעי 9 ביוני 2004 בשעה 22:10, בתום הקרנת הסרט "זהב לבן עבודה שחורה" בתכנית עובדה בערוץ 2 (ג'קי היה היחידי מכל עובדי הקבלן במפעלי ים-המלח שהסכים להיחשף בסרט ולגלות את תנאי העבודה המזעזעים במפעלים. א"ב) הטלפון צלצל, וקולו של הקבלן שהעסיק אותי העביר את פקודת משפחת עופר: "אתה מפוטר. אל תרד יותר לעבודה במפעלי ים המלח".

עד לשעה הזאת לא היה שום דבר בחיי שאני יכול להצביע עליו כעל פעילות חברתית. אזרח מן השורה, שירות צבאי ביחידת מודיעין, עם תום השירות התנדבתי ליחידה המיוחדת ללוחמה בטרור, נישואים, ילדים, עסק מסחרי למחשבים שקרס, עובד קבלן במפעלי ים-המלח כמנהל מתקן מילוי ברום  – חיים עם עליות ועם מורדות במעמד הביניים ושום דבר לא הכשיר אותי להפוך לפעיל חברתי.

ואחרי שננצח במאבק על המים – תנוח קצת?

יום אחרי הניצחון במלחמה על המים אחזור להתניע ציבורית מהלך גדול מול משפחת עופר, שישלמו את הסכום של כמיליארד שקלים שהועלמו לכאורה מקופת אוצר המדינה כפי שעולה מפסיקת בג"צ 7487/10 בעתירה שהגשתי. בדיון הודיעה פרקליטות המדינה בשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשם שר האוצר שטייניץ ובשם שר התשתיות לנדאו, שהיא פתחה בהליך גביית הסכום ממשפחת עופר. אני הולך לוודא שהכסף אכן ייגבה מהם עד הפרוטה האחרונה. מעבר לכך, ובחשיבות עליונה, אמשיך לפעול למען עובדי הקבלן ולמען זכויותיהם במדינת ישראל.

מה חשבת על המחאה החברתית בקיץ?

מעבר לתחושותיי האישיות אני יכול לומר בוודאות שקול העם "נגנב" במחאת הקיץ 2011. ה"רוטשילדים" הצעידו 400 אלף אזרחים לשום מקום וצר לי על כך. "טרכטנברג" זו פארסה שחבל שבאה לעולם. "הקוטג'" הוא מאבק שהסיט את דעת הקהל מהקרטליזם בענף המזון של נוחי דנקנר.

יוקר המחייה בישראל גבוה מאוד, אולם הוא מכנס בתוכו עשרות הנחיות כלכליות קשות המקשות עלינו בחיי היום-יום. ברוטשילד לא יצאה אמירה חד-משמעית ובוטה נגד השיטה הכלכלית, שנכנסת לנו עמוק לכיס ושואבת את המעט שנותר בו אם בכלל. "הקניבליזם-קפיטליזם" היא התורה שממנה נגזרות עלינו כל הגזירות הקשות המובילות את מעמד הביניים לקרוס לחושך של העוני. לא שמעתי את הקריאה האולטימטיבית נגד השיטה הכלכלית שעולה מכיכר העם שנכבשה ע"י הטייקונים בעורמה ובגניבת הדעת התקשורתית.

אז לאן צריכה המחאה להמשיך מפה?

החיים בתוך המאבקים החברתיים לימדו אותי להיות ממוקד מטרה, נחוש אידיאולוגית ובעל מוטיבציה אישית גבוהה מאוד להקרבה. לדעתי, בישראל של 2011 ישנה תודעה ציבורית גבוהה מאוד לנושאים חברתיים, אולם צריך להיזהר עם התודעה הזאת ולתעל אותה להתמקדות בנושאים נקודתיים, אפוליטיים, ושנושאי הדגל במאבק יהיו מזוהים עמוק עם המאבק.

אני לא פוסל על הסף את האפשרות שיקומו קבוצות פוליטיות-חברתיות מתוך המאבקים החברתיים שיקראו לציבור לבחור בהן תוך העמדת מצע וחזון ברורים ושקופים לציבור. דעתי האישית טוענת שבכנסת ה-19 ייבחרו כ-25 ח"כים חדשים שיסללו את הדרך לכנסת ה-20 ושם תבוא התפנית החברתית עם תקווה חדשה למדינת ישראל.

האם אתה רואה סיכוי אמִתי שדברים ישתנו חברתית וכלכלית במדינת ישראל?

כן! אחרת לא הייתי שובת רעב! כולנו אנשים חולמים. יש הקמים בבוקר וממשיכים לדרכם, ויש את אלו שחולמים ופועלים להגשמתם. אני בונה לי חלום בכל בוקר מחדש, חלום עם תקווה חדשה לחברה הישראלית. האם זה אפשרי? כן, לגמרי!

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

    1. רתם

      בחושך הגדול שסביבנו

    2. שוש אברס

      האומץ שלך ראוי למלוא ההערכה אבל אנשים כמוך צריכים להשמר לחייהם כי אין לך תחליף.
      מבחינת המערכות הפולטיות כדאי שתעלם מהעולם ואילו אזרחי ישראל כן זקוקים לך.

    3. ג. אביבי

      מי ייתן והאופטימיות של ג'קי תוכח כמציאותית.