• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

ואוזני הממסד אטומות

מאהל התקווה, מסמליה המובהקים של ההתעוררות החברתית, חיזק בימיו הטובים את הקהילה המקומית וביטא את הדרישה לצדק באופן שחוצה מעמדות ומגזרים. אורי בן דב על הפינוי הקרב ועל הדרכים להיאבק בו
אורי בן-דב

מאהל התקווה קיבל צו פינוי. יום ראשון הוא הדד-ליין: אחריו מותר לעירייה לפנות. מי נותר במאהל? בסך הכל שישה עשר אנשים. עשרה ילדים. זה הכול. לא סיפור. את המסה הגדולה של האנשים שהייתה במאהל הגאה הזה הצליחה העירייה לפנות בפיתוי כספי: שבעת אלפים עד עשרת אלפים שקל למשפחה. זה היה הפתרון שמצאו מערכות הרווחה העירוניות והארציות למצוקת הדיור של עשרות אנשים. הכסף הזה תכף ייגמר, והם יחזרו לרחוב, אבל הם לא ישובו לבנות אוהלים: הם חתמו על הצהרה שלעולם (לעולם!) לא ישתתפו עוד במאהל מחאה. זה היה התנאי לקבלת הכסף. במאהל נשארו מתי מעט.

הפגנה למען הדיור הציבורי בשכונת התקווה, 02.08.11. מכל המוחים והמפגינים נשארו מתי מעט. צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס

רק בחנוכה הציע בית המשפט להשאיר את המאהל על עומדו לכמה חודשים, עד למציאת פתרון מערכתי. העירייה סירבה. לכאורה בלי סיבה של ממש: שלא כרוטשילד – מאהל התקווה לא מפריע לאף שכן, לא ממוקם במרכז העיר, לא מלכלך ולא מרעיש – כמה אוהלים בפאתי גן התקווה הגדול.

אבל אנשי הממסד לא מוכנים לשמוע. פסקי הדין מהעבר עומדים לצדם. הם נחרצים: לפנות!

כי מאהל התקווה זה לא רק מי שישן באוהלים. מאהל התקווה הוא בית והוא סמל. הממסד, על פניו השונות, יודע את זה. חשוב שגם אנחנו נזכור זאת, ונזכור שעל בית וסמל לא מוותרים בלי מאבק.

מאהל התקווה הוא בית של נפגעי מדיניות הדיור הממשלתית והעירונית, אותה מדיניות מעוותת ומפלה שלא מטפלת גם במי שהיא מכירה בו כזכאי. אותה מדיניות שמאפשרת לנכסים לעמוד ריקים ברחבי העיר – בעוד אנשים גרים ברחובות. אותה מדיניות של מכירת נכסי ציבור שמיועדים לדיור – והעברת הכסף בחזרה לקופת האוצר, במקום להשתמש בו לטיפול במשפחות החד-הוריות, בהלומי קרב ובכל מי שזכאי וראוי שחברה מפותחת ועשירה כישראל תושיט לו יד.

מאהל התקווה הוא בית של מטה מחאה פעיל ושוקק חיים ומרכז קהילתי שחיזק את הקהילה המקומית, יצר גשרים בין אוכלוסיות שונות ויזם אירועי תרבות פתוחים לכולם. ככזה הוא מבטא באופן חי ובועט את המחאה ואת הדרישה לצדק חברתי, שחוצה מעמדות ומגזרים. לכן הוא גם סמל – מהסמלים החשובים ביותר של ההתעוררות החברתית שאנחנו חווים.

במאהל התקווה נוצרה קהילה. אנשים שמתמודדים עם מצוקות יום-יומיות קשות מנשוא, מצאו זה את זה – ומצאו כוח ותקווה. במאהל התקווה, מאהל של אין ברירה, מצאו אנשים מחדש את הקול שלהם ואת העוצמה שלהם. ואת הקול הזה, יותר מאת כל דבר אחר,  חולדאי, שטייניץ וביבי רוצים לקחת מהם – ולנו אסור לוותר להם ללא מאבק.

מסיבת החנוכה של אנשי המאהל יחד עם  פורום פריפריה ופעילי החצר האחורית היוותה  דוגמה למה שקורה כשאנשים שכבר כמעט איבדו תקווה – מוצאים אותה מחדש: הם יוצרים את המציאות שלהם. וזה מרגש, וזה רב-עוצמה, ועבור הממסד – זה מסוכן. זה מערער את העולם שבו המסכנים נשארים מסכנים, החזקים חזקים, וכל אחד יודע את מקומו.

במאהל התקווה, כמו במחאה החברתית כולה, סירבו להמשיך ולקבל את התפיסה הזו. במאהל התקווה גילו שהמסכנים לא כל כך מסכנים, והחזקים? ראוי שיהיו חזקים פחות.

אנשי מאהל התקווה התעוררו באופן מעורר השראה. קורים של אחווה החלו להיטוות בין התקווה לרוטשילד – עד הקיץ האחרון, שני עולמות נפרדים באותה עיר. קורים של הבנה ושל הכרה בגורל משותף החלו להיטוות של בין התקווה ליפו. קבוצות שונות בחברה הישראלית מצאו זו את זו למרות הניכור, והפער והעוינות. וזה כל כך מפחיד את כל מי שיושב למעלה, ושולט בנו באמצעות הפרדה בינינו, בעזרת הפחד והאיבה שלנו, שהוא לא מוכן לתת לזה להמשיך ולהתקיים.

אסור לנו לוותר על זה. אסור לנו לוותר על התקווה.

הצטרפו למאבק:

– חיתמו על העצומה, והפיצו אותה לכל עבר. אנחנו צריכים חתימות של אלפי אנשים.

– הגיעו במוצ"ש להיות חלק מ"לילה שחור בעיר הלבנה" (לינק לאיוונט הפייסבוק).

– הצטרפו למשמרות הפעילים שישהו במאהל עד יום שני לפחות! כתבו לדפני למייל homeohel@gmail.com (ציינו בנושא: מאהל בתקווה) או סמסו ל-054-4802124.

– הפיצו את הפוסט הזה או כל מסר אחר שיביא להתמקדות התודעה במאהל התקווה.

– הישארו מעודכנים כאן, בחדר מצב בפייסבוק או דרך uti (האתר לתקשורת בין פעילי המחאה) לפעולות עתידיות.

פורסם באתר J14

כנראה שיעניין אותך גם: