• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

בכר חאפי נ' שר הביטחון

כן, גם את העתירה הזאת דחה בג"ץ עקב חומר סודי שהציג השב"כ. וכך בכר חאפי תקוע בעזה, רחוק ממשפחתו בגדה שלא ראה מזה שנתיים. שרי בשי מציגה את הריטואל
שרי בשי

במקרה של בכר חאפי אי אפשר לעניין את התקשורת המיינסטרימית ואי אפשר לנצח בבג"ץ: גבר פלסטיני בן 38, דבוראי במקצועו שכבר שנתיים לא ראה את אשתו ושתי בנותיו. הכל התחיל כשנעצר לפני שנתיים בביתו בטול כרם בחשד לחברות ופעילות בארגון חמאס. בכר נחקר במשך חודש, החקירה העלתה חרס ושופט צבאי הורה לשחרר אותו. אבל במקום להחזיר אותו לביתו בטול כרם, הצבא הרחיק אותו לרצועת עזה, המקום בו רשום מענו במרשם האוכלוסין הפלסטיני המנוהל על ידי ישראל. מאז שנת 2000, מסרבת המדינה להכיר בהעתקת מגורים מעזה לגדה, גם עבור אנשים כמו בכר, שעברו לגדה עוד ב-99' והקימו שם משפחה.

כבר שנתיים שבכר מורחק מפרנסתו וסמוך על שולחנו של אחיו בעזה. כבר שנתיים שהוא לא ראה את אשתו ובנותיו, עכשיו בנות שנתיים ושלוש וחצי, שהפכו לתלויות ברשויות הסעד בגדה. הילדות אינן מכירות את אביהן.

המקרה של בכר עבר את כל ההליכים שהכיבוש הישראלי הממושפט יכול להציע. בכר פנה לארגון גישה, ואנחנו פנינו לצבא בשמו. דרשנו וקיבלנו שימוע במעבר ארז, שם הדגשנו את העובדה שהוא שוחרר ממעצר ב-2010 דווקא בשל היעדר ראיות. ציינו את מעצרו הראשון בשנת 2003 – אז הואשם והורשע בגניבת רכב וריצה את עונשו – וביקשנו שככל שקיימות ראיות נגדו עכשיו, שיציגו אותן, על מנת שנוכל להשיב. הזכרנו שהצבא ככל הנראה הכיר במגוריו של בכר בגדה המערבית, משום שבשנת 2006, לאחר שהורחק פעם קודמת מהגדה לעזה, הונפק עבורו היתר כניסה לישראל שהיה תקף למשך חודש, כדי לאפשר לו לחזור לגדה. העלינו תהיות באשר ל"מסוכנות" של אדם שקיבל היתר לשהות וללון בישראל חודש ימים. כשקיבלנו מהצבא סירוב סופי, הגשנו עבורו עתירה לבג"ץ.

במקרה של בכר חאפי, אי אפשר לנצח בבג"ץ ואין סיכוי לתמיכה ציבורית בתקשורת המיינסטרימית משום שהמדינה טוענת שהוא מעורב בפעילות עוינת ומגבה טענה זו במידע סודי שיכריע את הכף נגדו. את זה אני יודעת למרות שאני כותבת רשימה זו עוד לפני שהתקיים הדיון בבג"ץ בעניינו היום (רביעי, 04.01).* התוצאה ידועה, אף על פי שטרם עברנו את הריטואל הקבוע של יציאה מאולם בית המשפט על מנת לאפשר לשופטים לשוחח עם נציגי השב"כ בפרטיות, וטרם חזרנו לאולם ושמענו שלא ניתן להתערב בהחלטותיהם של גורמי הבטחון. מטעמים של אתיקה מקצועית, נמנעתי מלפרסם רשימה זו עד שהשופטים ידחו את העתירה במעמד הדיון – שלא יגידו שלא נתתי צ'אנס להליך המשפטי.

בשש שנות הפעילות של ארגון גישה, לא קרה ולו פעם אחת ששופטי בג"ץ קיבלו החלטה המנוגדת לחומר סודי שהוגש להם על ידי השב"כ. הניסיון מלמד שמניעה ביטחונית יכולה להתבסס על אמירות של משת"פים המבקשים למצוא חן בעיני מעסיקיהם, על פעילות פוליטית בלתי-אלימה, על סירוב להתגייס כמשת"פ עבור השב"כ, על פעילות של קרוב משפחה נגד מדינת ישראל ואף מעצם העובדה שקרוב משפחה נפצע או נהרג על ידי הצבא כעובר אורח ולכן המשפחה חשודה במניע לנקמה. וכן, יש להניח שבחלק מהמקרים, החומר הסודי אכן מכיל ראיות קונקרטיות בדבר פעילות אלימה.

החקיקה מאפשרת לצבא להציג את הראיות שלכאורה נאספו נגד בכר ולהעמידו לדין על סמכן. אולם בדומה למקרים רבים אחרים, הצבא מעדיף הליכים מנהליים כמו גירוש ומניעת חזרה, שמאפשרים להסתמך על ראיות שאינן רואות את אור היום ולכן – לא ניתן להפריכן. העונש שהושת על בכר: פירוק משפחתו. החטא שלו: לעולם לא נדע.

שלא כמו רוב הלקוחות שלנו השוהים ברצועת עזה, עם בכר דווקא יצא לנו לשוחח פנים אל פנים, כאשר זומן לשימוע במעבר ארז. היה ערב עיד אל פיטר, שנת 2010. בסוף השימוע, הוא פנה לעו"ד נעמי הגר ולרכז הפניות שאדי בטחיש, שניהם מגישה, וביקש למסור להם שלוש קופסאות קטנות: בכל אחת מהן זוג עגילי זהב קטנים ועדינים עבור אשתו ובנותיו, מתנות לחג, שהרי בכר הבין שאת החג הזה הן יבלו בלעדיו.

עבר מאז גם חג נוסף, אך השנה אפילו את המתנות הוא לא הצליח להעביר.

* סוף דבר: היום, 04.01.12, התקיים דיון בבג"ץ 3010/11 בכר חאפי נ' שר הביטחון. לאחר שעיינו בחומר הסודי, דחו השופטים את בקשתו של בכר לחזור למשפחתו בטול כרם.

הכותבת היא מנכ"ל ארגון גישה. לבלוג

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אבנר

    בסופו של יום, מדובר בהכרעה די פשוטה. מצד אחד מדובר באדם שחי בלא היתר תקף בגדה. גם אם הוא היה חי בארה"ב, עם תום הויזה היה מוצא את עצמו מגורש, גם אם לא השתתף בפעילות טרוריסטית. בנוסף, יש ראיות (שהכותבת לא מתייחסת אליהן ברצינות אלא טוענת שאם היא לא ראתה אותן הן לא קיימות, מעין קונספירציה של כל הערכאות השיפוטיות והשטאזי, אוי סליחה, השב"כ) לכך שהשתתף בפעילות טרור כנגד אזרחי המדינה. אין שום מדינה בעולם שהייתה מתעלמת ממודיעין כזה, ואני שמח שבג"צ דחה את העתירה.

  2. יורם גת

    אכן, ההשוואה בין השב"כ והשטאזי ובין מערכת המשפט בשטחים לבין מערכת המשפט בגרמניה המזרחית תקפות.

  3. נפתלי אור-נר

    עובדה, שכמובן, לא מפריעה ללוינים ולאלקינים לטעון שהוא שמאלני מרחביה

  4. מאיה ג'ונסטון

    השווית את שהותו של מר חאפי בגדה ללא היתר מטעם הצבא לשהות בלתי חוקית בארה"ב. ההבדל הוא שהגדה ועזה מהווים יחידה פוליטית אחת ותושביהן זכאים לחופש תנועה מלא בכל השטח, כולל הזכות לבחור את מקום מגוריהם. השוואה טובה יותר היא לומר שמישהו שהכתובת בתעודת הזהות היא ירושלים אך עבר לגור בתל אביב יורחק מביתו על ידי הצבא חזרה לירושלים. זה נראה לך הגיוני? וגם אם פשע בתל אביב – לשם כך יש בית משפט וכלא.