מרפא לספחת הדמוקרטית

השקפת העולם האמונית-לאומנית של חוגי הימין נתקלת לעיתים בהתנגדויות. אמנון פורטוגלי מנסח עבור ממשלת ישראל את חוק ההסמכה, שיסייע בניכוש העשבים הדמוקרטים השוטים
אמנון פורטוגלי

בכנסת הנוכחית מכהנים חברי ליכוד וישראל ביתנו מסוג חדש, המשוחררים מהעכבות הדמוקרטיות של הדור הקודם, ומשנים דברים מהיסוד. הציר האמוני-לאומני המבוסס על יעקב נאמן, זאב אלקין, יריב לוין ודוד רותם, מקדם מערך חוקים שישנו את דמותה של המדינה, שיצרו תקשורת אחרת, חברה אחרת, מדינה אחרת. ארבעתם חולשים במידה רבה על החקיקה בכנסת, כשעמדות המפתח שבהן הם מחזיקים מאפשרות להם לקדם חוקים שהם מעוניינים בהם, ולעכב אחרים.

חברי הכנסת יריב לוין ודוד רותם. לשיטתם, הימין שהכרנו עד כה היה ימין נחמד מדי. צילום: אתר הכנסת

לתפיסתם, ולתפיסת הוגי דעות ימניים אחרים כמו ישראל הראל, נדב העצני ואחרים, למרות שהימין נמצא בשלטון יותר מ-30 שנה, זה היה שלטון ימני לכאורה. עכשיו, לדבריהם, התחיל השינוי והימין החל לשלוט. רשימת החוקים שכבר עברו ושמועלים להצבעה היא ההוכחה לכך. הם רואים בחוקים אלו חקיקה הנותנת ביטוי להשקפת העולם האמונית – לאומנית של חוגי הימין בישראל. אלא שהשיטה נתקלת בהתנגדויות ממפלגות אחרות, ואף מצד יפי נפש כחברי הכנסת בגין ומרידור, (שח"כ דנון מראה להם את הדלת), ולעיתים אפילו ראש הממשלה מעכב הצעות שהם מקדמים.

כך לדוגמה הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים בנוסח המתוקן קובעת כי יבוטלו בחירות דמוקרטיות שנערכו כדין בחודש שעבר בלשכת עורכי הדין (גוף סטטוטורי), ובמקומן ייערכו בחירות מחודשות. הצעת החוק עלתה ונדחפה באטימותם של יריב לווין וזאב אלקין, ובתמיכתו הפעילה של שר המשפטים יעקב נאמן.  אבל, מעשה שטן, כמה שעות אחרי שנוסח החוק ואושר בוועדת החוקה לקריאה שנייה ושלישית, החליט ראש הממשלה נתניהו כי הנושא יעלה לדיון מחודש בעקבות ההתנגדות החריפה שהביעו חלק מהשרים בישיבת סיעת הליכוד.

הפגנה נגד חקיקה אנטי-דמוקרטית. צילום: activestills.org

אני מציע לחברי הכנסת האלו לשפר את המצב ולחוקק חוק שנקרא לו חוק הסמכת הממשלה 2012. החוק המוצע יפתור באחת את הבעיות העומדות בפני החקיקה שהם מעוניינים בה ויבטיח לליכוד ולמפלגות הימין שליטה מוחלטת. למרות היעדר רוב מוחלט שלהם בכנסת.

חוק ההסמכה יעניק לממשלה סמכויות חקיקה מלאות, ובכלל זה סמכות לחוקק חוקים, לתקן חוקים, לחוקק חוקים הנוגדים את חוקי היסוד, לבטל את חוקי היסוד, כל  זה ללא צורך באישור הכנסת, ולחוקים אלו תהיה חסינות מביקורת בג"ץ. כך תוכל הממשלה לעקוף את הכנסת ולאיין את בית הדין הגבוה לצדק.

לחוק יהיו יתרונות נוספים. החוק ייעל את תהליך החקיקה ויחסוך את ההליך המסורבל הנוכחי ללא שינוי מהותי, שכן הרוב הקואליציוני מבטיח בכל מקרה קבלת כל חוק שהממשלה תתמוך בו.  בנוסף החוק ימנע את הצורך לפנות לכנסת שיש בה ח"כים ערבים, סמולנים וח"כים לא-ציונים אחרים.  עם קבלת חוק זה לא תהיה, לדוגמה, כל בעיה להכיל את החוק הישראלי בשטחים ולספחם למדינה.

העברת חוק זה תהיה אחד השלבים העיקריים בתהליך השלטת התפיסה האמונית-לאומנית על ישראל וחיסול הדמוקרטיה הישראלית, בדומה לחוק הסמכה שעבר במדינה דמוקרטית אחרת לפני כשמונים שנה. ובא לציון גואל.

הכותב הוא ממייסדי המכללה החברתית-כלכלית ואחד ממרציה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    "בכנסת הנוכחית מכהנים חברי ליכוד וישראל ביתנו מסוג חדש, המשוחררים מהעכבות הדמוקרטיות של הדור הקודם, ומשנים דברים מהיסוד…מקדם[ים] מערך חוקים שישנו את דמותה של המדינה".

    מטרתם הכמעט מוצהרת של ח"כ אלו, כמו גם של נתניהו עצמו, היא לרסק את אימון הציבור במערכת המשפט הציונית הקיימת ובראשה בגצ (לאיין את בגצ ע"פ הכותב) . יגישו אלה חוקים, כל אחד ע"פ טעמו, מפותחות דמיונו והעדפותיו האישיות, ואילו בגצ ידחה אותן על הסף. רודפי טובתה של מה שמכונה המדינה היהודית והדמוקרטית, הלא היא המדינה הציונית, יקימו רעש וצלצולים וכך תושג מטרה נוספת – שיוך בגצ לשמאל וחמור מכך, שיוך השמאל לבגצ.

    המדינה הציונית עשתה צעדים מרחיקי לכת עד שהגיעה ליעדה כפי שמנוסח במה שמכונה מגילת העצמאות. בימים הנפלאים שלפני 67, כלומר עד שנת 66, היו אזרחיה הפלסטינים של המדינה הציונית נתונים תחת משטר צבאי. ניתן היה לטבוח ביתר קלות וללא רעשי רקע (כפר קאסם, קיביה) ולירות למוות בכוונת מכוון במשפחות שלמות שביקשו לשוב אל בתיהם ואדמותיהם. היום, בסיועה של מכשירת פשעי המלחמה דורית ביניש, ניתן לירות באזרחים ישראלים אך במימדים קטנים בהרבה (לכל היותר 13), ואם רוצים לטבוח בילדים לצלילי מוסיקה קלאסית יש להמציא אמתלה בטחונית כלשהי.

    "…ולעיתים אפילו ראש הממשלה מעכב הצעות שהם מקדמים".
    המדינה הציונית עשתה צעדים מרחיקי לכת וגו'. בימים הנפלאים של 95 מותר היה לנאום מהמרפסת כשתמונות של גורם בטחוני בכיר עוטרו בסמלי הנאצים, ואילו היום (ממש היום) נעצרו אלו שהפיצו תמונות בו נראה ניצב ניסו שחם מעוטר בבגדים זהים. חובה לציין ולהדגיש: ראש הממשלה הזה מעכב הצעות רק משום שאינו יכול להעבירם כרגע. מה שלא יכל לעשות באותם ימים שהימין שלט רק לכאורה, הוא יכול לעשות עכשיו. ומה שלא ייעשה היום ייעשה מחר, ואם לא מחר – ע"פ המשוררת הציונית- אז מחרתיים. הים אותו ים ונתניהו אותו נתניהו.

    הכותב דורש מאיתנו ללמוד מההיסטוריה, אך כדי ליישם את מה שלמדנו מההיסטוריה יש להפוך את היגד הזוועה של הכותב להיגד חירום. ההיסטוריה מלמדת כי שכנוע עצמי וכוזב נוסח "אנחנו הרוב" המופיע בתמונה המצורפת לא הועילה להפלת המשטר, בוודאי לא להצלתם של היהודים שם. הדבר היחיד שהועיל הוא התערבות חיצונית והשמדת ערים שלמות על יושביהן של המדינה שהייתה דמוקרטית. למזלם של הציונים, גם העולם הנאור עשה צעדים מרחיקי לכת וגו', וידע להפיל את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה באמצעים נאורים יותר.

    ההיסטוריה מלמדת עוד כי כאשר אינך יכול להלחם בהם, יש להצטרף אליהם. הצעד הנכון כיום לעשות הוא להצטרף ליריב לוין וחבורתו, לאיין את בגצ מכל תוקף מוסרי וציבורי, ולקוות כי מסע הדה לגיטימציה חובק העולם נגד המשטר הציוני – מסע המתעכב אך ורק בגלל "שמו הטוב" של בגצ, מסע אותו החלו הפלסטינים ואליו הצטרפו היהודים המוסריים כולל נתניהו עצמו – יתן אותותיו בקרוב.

  2. יוסי ברנע

    הבעיה המהותית איננה כטענת הכותב אלא עצם השתתפות חברי גוף אינטרסנטי, עורכי דין המופיעים לפני שופטים,בבחירתם של האחרונים. יש להוציא את לשכת עורכי הדין מהועדה לבחירת שופטים, ובמקומם להכניס נציגי ציבור כמו למשל אנשי אקדמיה.