האם תמימי יזכה לצדק?

מעקב אחרי חקירות מצ"ח שנפתחו עקב פגיעת כוחות צה"ל בפלסטינים, חושף כשלים חמורים ומנגנון לא-מתפקד. אמילי שפר עם הסטטיסטיקה העגומה, בעקבות הריגתו של מוסטפא תמימי
אמילי שפר

מותו של מוסטפא תמימי בן ה-28 בנבי סאלח בחודש שעבר, מעלה שאלות נוקבות לגבי הליכי ונורמות החקירה בצה"ל. תמימי היה הקורבן האחרון בשורה ארוכה של נפצעים והרוגים כתוצאה משימוש חסר פרופורציה שעושים כוחות צה"ל בגז מדמיע, בניסיון לפזר מחאות עממיות פלסטיניות בגדה. עשרות בני אדם נפצעו באורח קשה או נהרגו בשנים האחרונות, בהם באסם אבו-רחמה, שמת בשנת 2009 לאחר שנפגע בחזהו מרימון גז בבילעין, ואחותו של אבו-רחמה, ג'וואהר, שהשבוע מציינים שנה למותה בעקבות שאיפת גז.

מכיוון שרימון הגז הרג את תמימי – ולא רק פצע אותו אנושות – הצבא כבר פתח בחקירה. מדובר בשיפור לעומת המקרה של באסם אבו-רחמה, שבו חלפה למעלה משנה (בה הופעלו לחצים מטעם המשפחה, השכנים, וארגוני זכויות האדם "יש דין" ו"בצלם" – שהציגו בפני הפרקליט הצבאי הראשי טיוטת עתירה לבג"ץ) עד שהצבא טרח לפתוח בחקירה.

מוסטפא תמימי ברגע הפגיעה, 09.12 בנבי סאלח. צילום: חיים שוורצנברג / activestills.org

כיום, מדיניות צה"ל קובעת שיש לפתוח בחקירה פלילית מיד לאחר שנגרם מוות עקב פעילות הכוחות בשטחים הכבושים (למעט חילופי אש). ככל הנראה, מדיניות זו נכנסה לתוקף כניסיון להתאים את המערכת לסטנדרטים של החוק הבינלאומי. ואולם, מבט מקרוב על חקירות צה"ל – הן לפני והן אחרי שינוי המדיניות – מראה כי עצם העובדה שנפתחת חקירה לא מבטיחה כי זו תהיה עצמאית, יסודית, מקצועית, אפקטיבית, מיידית ופומבית.

למעשה, דו"ח שפירסם ארגון "יש דין" באחרונה, "חקירה לכאורה", חושף כשלים חמורים בחקירת כלל העבירות שבוצעו לכאורה בידי חיילי צה"ל נגד האוכלוסייה הפלסטינית – מביזה וגניבה, עבור באלימות פיזית וירי, ועד גרימת מוות. הכשלים כה חמורים, שרק 6% מכל המקרים בהם נפתחה חקירה פלילית אכן מובילים להגשת כתבי אישום כנגד חיילים.

מקורם של הכשלים הללו בכלים ובשיטות המחקר הרשלניים שמפעילים חוקרי מצ"ח. למשל, למצ"ח אין כלל משרדים בשטחים הכבושים, כך שללא התערבותם של ארגוני זכויות אדם ודומיהם – לפלסטינים יש גישה מוגבלת ביותר למערכת המשפט הצבאית; פחות מ-10% מתלונותיהם של פלסטינים מגיעות למצ"ח ללא תיווך של גורמים שונים.

יתרה מכך, רק מעטים מבין החוקרים הצבאיים דוברים או קוראים ערבית, לעתים נדירות הם טורחים לבקר בזירת הפשע, פעמים רבות הם לא חוקרים עדי מפתח, ובקושי עושים שימוש בשיטות חקירה מעבר לאיסוף עדויות (כמו למשל בדיקת פוליגרף, מסדרי זיהוי וכדומה). חקירות מצ"ח אף מתבצעות באיחור ניכר, שפוגם בהכרח בסיכוי לחשוף את האמת ולהוביל להגשת כתב אישום והרשעות. כתוצאה מכך, לדוגמה, חקירת מותו של באסם אבו רחמה עדיין מתנהלת, ואילו נסיבות מותה של אחותו או של בן 15 מחברון שנורה בראשו בדרכו חזרה מבית הספר בשנת 2008 – פגיעה שגרמה לו לנזק מוחי קבוע – טרם נחקרו.

מאז שנת 2000, 39% מן התלונות שהתקבלו במצ"ח לא נחקרו כלל. התוצאה של מערכת חקירות צבאית לא מתפקדת ופגומה היא שחיילי צה"ל פועלים תחת חסינות – בין אם מדובר בהשחתת רכוש פרטי בעת מבצע לילי, עמידה מנגד בעת שמתנחלים פוגעים בפלסטינים וברכושם, או ירי גז מדמיע בניגוד להוראות, מטווח קרוב ובכינון ישיר על מפגינים כמו תמימי או אבו-רחמה. בינתיים, הציבור הישראלי ישן טוב הלילה, בהאמינו שהתפוחים הרקובים מורחקים בידי מערכת משפט מתפקדת.

המקרה של תמימי מציב בפני ישראל בחירה ברורה: על ידי מינוי חקירה עצמאית ומקצועית והקצאת המשאבים הנדרשים ישראל יכולה למצב את עצמה כמדינה שמכבדת את שלטון החוק. לעומת זאת, בגרירת רגליים ובקיבוע של מערכת רוויית פגמים, תמשיך ישראל לזלזל בחוק הבינלאומי ובאחריותה כלפי אזרחים תחת כיבוש. משפחת תמימי ותומכיה יכולים רק לקוות שישראל תבחר לבצע חקירה מהירה, מקיפה ואפקטיבית.

הכותבת הינה עורכת דין וחברה בצוות המשפטי של ארגון "יש דין", שבמסגרתו היא מייצגת נפגעי עבירות שבוצעו ע"י כוחות הביטחון בשטחים הכבושים. הפוסט פורסם באנגלית בג'רוזלם פוסט ובמגזין +972

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    "כל דיון על אופן הירי, על חוקיותו, על הוראות הפתיחה באש – מקבל מראש את ההנחה שלבעל הבית אסור לגרש את הפולש. אדרבא, לפולש מותר לירות בבעל הבית.
    […]
    חשיפת זהותו וענישתו רק ישרתו את הלבנת פשעיה של המערכת כולה, כאילו תפוחים רקובים נופלים רחוק מהעץ. כאילו לאזרח הישראלי האדיש, לסמל, למפקד הפלוגה, למפקד הגדוד, למפקד החטיבה, לאוגדונר, לאלוף, לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה, כאילו לכל אלה אין חלק בירי".
    htpinions/1.1589949tp://www.haaretz.co.il/o

    כך נכתב: "על ידי מינוי חקירה עצמאית ומקצועית והקצאת המשאבים הנדרשים ישראל יכולה למצב את עצמה כמדינה שמכבדת את שלטון החוק".
    כן כן. זה מה שנכתב. ממש פה מימין. אלו הסנגורים המייצגים את הפלסטינים, וזוהי מטרתם.

    נתבונן גם בשופטים. מדווחת נורית אלחנן-פלד: "השופטת בייניש מזכירה לספרד – פעמיים – שכבר היו מקרים מעולם והחיילים מעולם לא עמדו לדין ולא הואשמו במאום אז מוטב שירד מזה…אבל סלווא ובסאם עראמין אינם יכולים לתבוע דין צדק אלא מבית הדין של הישראלים. הם דורשים שהאמת תצא לאור בבית המשפט של הכובשים. של ההורגים. "כדי שאוכל לנוח וכדי שעביר תוכל לנוח," אומרת סלווא לעיתונאים. הפשע המושלם כתב פעם ז'אן פרנסואה ליוטארד, איננו רק ההרג אלא השתקת העדות, והשתקת קולם של הקורבנות. והעוול הגדול ביותר שאפשר לעולל לקורבן הוא האילוץ לבקש צדק אצל מעניו".
    מתוך: בית המשפט אינו משתתף בצער, העוקץ
    http://rsvpdev.atomplayground.info/oketz/2009/10/15/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A3-%D7%91%D7%A6%D7%A2%D7%A8/

    שאלה לע"וד אמילי שפר: עד מתי ימשיכו עורכי דין להשתתף בפארסה הזו? מהו הקו האדום שלכם? איזה אירוע מכונן יגרום לקבוצה כלשהי מתוככם לחבור יחדיו ולהכריז כי בית המשפט הציוני אינו לגיטימי?

    ועוד הערה חשובה: בשטח כבוש אין אזרחים. יש תושבים ויש קולוניאליסטים. בבית משפט לגיטימי, מי שמייצג נפגעי עבירות שבוצעו ע"י כוחות הביטחון בשטחים הכבושים אמור לדעת זאת.

  2. נפתלי אור-נר

    כותבת המאמר נופלת ל"פח היקוש" של מרבית החרדים לזכויות אדם באשר הוא אדם. אלו מניחים שמדיניות הממשלה נובעת מ"טעויות", ומנגנון חקירת הפרות זכויות האדם מ"כשלים". ובכן, כפי שמדיניות הממשלה מטרתה היא אחת:הנצחת המצב הקיים תוך שמירה על השטחים בידינו, כך הטיפול בהפרות זכויות האדם נועד, במכוון, ע"מ שלא להגיע לתוצאות ולהבהיר לכל המתלוננים כי אין להם כתובת לתלונות. כל החרדים לזכויות אדם להבין מול מה אנו עומדים ולהיאבק במדיניות הנושבת מה,חלונות הגבוהים" ולא ליפול ל"פח" ה"טעויות והכשלים"

  3. אופיר

    באחת היחידות הקרביות המשרתות בשטחים.
    אמילי, "מחאה עממית פלסטינית"?
    סלחי לי, אבל אבן שנזרקת עלי מרוגטקה, מתעופפת עלי בכדי להרוג!!! זה לא מחאה!!! זה ניסיון לרצח.
    אמילי מחאה זה מה שראינו בקיץ האחרון, שלטים הפגנות,רמקולים, תופים וכו' מבלי לסכן חייו של אף אדם, מה שקורה בשטחים
    הוא הרבה מאוד באשמתם של המתקוממים שבוחרים להפוך את זה לאלים. אז נכון, גז מדמיע לפעמים עלול להרוג וההבדל ביני לבינם שאני לא רוצה להרוג והם כן!!!
    אז תילכי כיבינימט,או לפחות להיות חיילת בשטחים.