מנהגיהם של ילידי הפייס

מחקרים על האינטרנט החלו לצוץ כבר בשנות התשעים, אבל נדמה כי עד היום לא השליכה האנתרופולוגיה את עוגנה אל תוך האוקיינוס העשיר הזה. בעוד בתחומים מקבילים נעשים ניסיונות מרשימים לתאר מהו "הווירטואלי" (פילוסופיה), כיצד משפיע השימוש באינטרנט על ה"עצמי" הגולש (פסיכולוגיה) וכיצד משתמשים קהלים באופן שונה באינטרנט לעומת הטלוויזיה (תקשורת) – לאנתרופולוגיה חסרה התמקדות ייחודית בתחום זה.

ישנו פער הולך וגדל בין זמן השימוש והמשמעות שהאינטרנט תופס בחייהם של אנשים (בעיקר אך לא רק בחברה המערבית), לבין מספר המחקרים האנתרופולוגיים הנכתבים על הנושא. בעוד שהאנתרופולוגיה מיהרה לקבל בעבר נקודות מבט חדישות כגון נקודת המבט הפוסט-מודרנית, הרפלקסיבית, וכן להשתלט על כל תחום הגלובליזציה והאתנוגרפיות הרב-מקומיות – מדוע היא מדלגת באלגנטיות מעל התחום הנ"ל?

לאנתרופולוגיה יש אפשרות להוסיף עשרות מונים על נקודת המבט הפילוסופית על האינטרנט, שכן התבוננות על הווירטואלי כממד מקביל לממשי היא מעניינת, אך כל בר-דעת רואה שאנשים מבלים זמן רב ואף מעתיקים פרקטיקות יומיומיות כגון חיזור, פוליטיקה, מסחר, אינטראקציות חברתיות וכן הלאה אל "תוך" האינטרנט באופן מאד ממשי. היכן המחקר על כל הנורמות החדשות הקיימות, האתיקט, כללי ההתנהגות המצופים הקיימים בחדרי הדיונים וברשתות החברתיות? היכן המחקר לגבי כיצד קבוצות שונות במקומות שונים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, ישראלים וקוריאנים משתמשים באופן שונה באינטרנט? היכן המחלקות לחקר האנתרופולוגיה של האינטרנט, הכנסים, המלגות, כתבי העת?

אחד הפתרונות המסבירים תעלומה זו הוא לטעמי הפטישיזציה של אנתרופולוגים ל"שדה" ממשי, ליומן שדה מאובק ולאתנוגרפיה אקזוטית דיה. כפי שתמהה אחת המאסטרנטיות שלומדת איתי כשסיפרתי לה שאני עומדת לכתוב את התזה שלי על האינטרנט: "האם את באמת רוצה לשבת כל יום דבוקה אל המסך במקום לצאת ולפגוש אנשים אמיתיים?" נראה כי מחקר אתנוגרפי באינטרנט לא נתפס כ"קרבי" מספיק ואולי אף לא "אנתרופולוגי" מספיק – אם אנתרופולוגיה משמעה הקשיים שבמציאת אינפורמנטים וחברים וכניסה לשדה דרך ישיבה מבוישת דבוקה לקירות ממשיים ולא לקירות של חדרי צ'אט. זה כמעט נראה "קל" מדי לחזר אחרי מרואיינים באינטרנט, להתחבא מאחורי פסבדונים, לחלק את כתובת האי-מייל ולברוח.

אולם מחקר אנתרופולוגי אינטרנטי לשמו הוא אינו עניין של מה בכך. ראשית, על האנתרופולוגים החוקרים להפוך ל"מכורים" לאינטרנט (לרשתות חברתיות, לאתרי גיימינג, לאתרים של מציאות בדויה, לשיתוף קבצים, למסחר אונליין) בדיוק כמו הנחקרים שלהם. בשלב השני, עליהם לתעד ביומן שדה את הקורות אותם, את כללי ההתנהגות שמצאו באותם אתרים בהם חיו והסתובבו שעות רבות משגרת יומם. ובשלב השלישי, עליהם לנתח, עדיף תוך השוואת התנהגות חברי הקבוצה כשהם נמצאים באתרים שונים, או תוך השוואה בין פעילות הקבוצה בתוך ומחוץ לאינטרנט (כפי שתועדה במחקר העבר או כפי שנצפית היום) מה מתרחש באינטרנט ומדוע.

לאנתרופולוגיה יש המון לתרום לחקר האינטרנט – הן באתנוגרפיות ובעולמות שלא תועדו כלל והן בתיאוריה של כיצד אנשים משלבים את האינטרנט בחייהם החברתיים. על המרצים להיות פתוחים ולעודד את תלמידיהם ותלמידותיהן לחקור גם את הפן הזה של העולם החברתי, לא כי זה "קל" יותר אלא כי יש כאן פיסת מציאות חברתית שאנחנו מפספסים. כל זאת כמובן תוך שמירה על הסטנדרטים המתודולוגיים, התיאורטיים והאתיים הגבוהים שפותחו במהלך השנים בדיסציפלינה שלנו.

הכותבת מסיימת בימים אלו את עבודת התזה בנושא פעילות השמאל הרדיקלי ברשת החברתית פייסבוק בהנחייתו של פרופ' דני רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב