• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

באצטלה של הטיה פוליטית

דוח המל"ג על המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון נשען על בסיס אמפירי רעוע, שמרנות אקדמית ושימוש סלקטיבי בנתונים. תלמידי מחקר של המחלקה קוראים את האותיות הקטנות ומשיבים אש
כותבים/ות שונים/ות

לפני מספר שבועות התפרסמו בתקשורת ידיעות לפיהן מעל למחלקה שבה אנו לומדים לתארים מתקדמים – המחלקה לפוליטיקה ממשל באוניברסיטת בן גוריון – מרחפת סכנת סגירה. הידיעות התבססו על המלצות מתוך דוח הערכה מטעם ועדה בינלאומית שמינתה המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) במטרה לבחון את המחלקות למדעי המדינה בישראל. בעקבות זאת התעורר גל מחודש של התקפות מצד אנשי תקשורת, אקדמאים ופוליטיקאים על עמדותיהן הפוליטיות של סגל המחלקה, שלרובן המכריע לא היה דבר וחצי ודבר עם הדוח עצמו, עם הנכתב בו ועם העולה ממנו.

אוניברסיטת בן גוריון. אם תרצו תרמו למחול השדים התקשורתי סביב המחלקה. צילום: קרן מנור / activestills.org

אנו, תלמידי המחקר בתארים מתקדמים במחלקה לפוליטיקה וממשל, מביעים את דאגתנו העמוקה ממתקפות אלו, המצטיירות יותר מכל כמחול שדים המתחולל סביב המחלקה. כסטודנטים הלומדים בה בשנים האחרונות נדהמנו לגלות לצד הביקורת על לימודי הליבה של המחלקה גם פסקה הממליצה על לא פחות מסגירה אפשרית של המחלקה בכפוף לביצוע שינויים מומלצים.

כפי שנפרט כאן, המלצה זאת, כמו גם חלקים מהביקורת המופיעה בדוח, אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי הוועדה, ובוודאי שלא עם התנסותנו היומיומית במחלקה לרבות רמת המחקר וההנחיה, הפתיחות והאווירה האקדמית המצוינת השוררת בה. ביקורת זו צורמת במיוחד לאור העובדה שרבים מאיתנו למדו במחלקות מובילות באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, והתחושה היא שנעשה למחלקה עוול כבד.

לפיכך, בחרנו לבחון את הדוח על מנת ללמוד את הביקורת שעולה ממנו ואת הבסיס לאותן המלצות. אנו טוענים כי הדוח מבטא ערבוב של סטנדרטים אקדמיים-שמרניים עם רצון למנוע מהמחלקה את הקו האקדמי, הביקורתי והאינטלקטואלי שלה באצטלה של "הטיה פוליטית". אולם, לאחר ניתוח הדוח לא יכולנו שלא לחוש כי דווקא "הטיה פוליטית" לא נעדרה מצד חברי הוועדה שהמליצו לשקול מהלך שיביא לסגירתה.

המסגרת לבחינת הדוח שלהלן מתבססת על שלושה היבטים: ניתוח הנחות היסוד העולות מהדוח; בחינת מתודולוגיית איסוף הנתונים של הוועדה שבאמצעותם התגבשה הביקורת כלפי המחלקה; ובחינת הקשר בינם לבין המסקנות בדוח. לצרכים השוואתיים נעזרנו בדוחות אחרים שבוצעו על ידי ועדות דומות במחלקות מקבילות בישראל. להלן, בהתאמה, מקצת מהסוגיות המבטאות את הבעייתיות שהעלנו בממצאי ובחינת דוח הוועדה.

1. אינטרדיסציפלינריות (רבתחומיות), מדעיות ותחומי העיסוק של המחלקה.

האופי האינטר-דיסציפלינרי של המחלקה נתפס בדוח כבסיס לחולשה מדעית המאיימת על איכות ההוראה והמחקר במחלקה. טענה זו מהווה את התשתית לביקורת שמציג הדוח. אולם, כשהוקמה המחלקה לפוליטיקה וממשל, בשנת 1998, אישור המל"ג לפתיחתה ניתן לאחר שהובהר כי מחלקה זו איננה "עוד מחלקה למדעי המדינה" וכי תנאי להקמתה יהיה היותה מחלקה בינתחומית. מחלקה זו, כך נקבע אז, תהא מושתתת על מחקר ממגוון של תחומי ידע אקדמיים, על מחשבה אלטרנטיבית, ועל שילוב עם מעורבות קהילתית. פרופ' אבנר דה-שליט מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, שעמד בראש אותה ועדת מל"ג, אמר אז את הדברים הבאים:

[המחלקה לפוליטיקה וממשל צריכה להתבסס על] תכנית לימודים מעט שונה, הכוללת ספרות וגישות יותר ביקורתיות, וזאת על חשבון מה שמוגדר כmainstream […] קבענו [חברי ועדת המל"ג] שחשוב וטוב שכך הוא הדבר, ושאנו ממליצים שהמגמה הזאת תמשיך […] אין טעם בעוד מחלקה שמנסה לעשות את מה שהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב עושות, אלא יש מקום בהחלט למקום שיש בו חשיבה אלטרנטיבית, מאתגרת […] ויכוח כזה ישמור את קהילת המדע בישראל ערה, בריאה וחוקרת ברמות הגבוהות ביותר.1

כך נקבעה תעודת הזהות של המחלקה: שילוב בין אינטר-דיסציפלינריות לבין מעורבות קהילתית. ואכן, כפי שמציין הדוח, כמעט 50% מהתקנים (4 מתוך תשעה אנשי סגל) שאושרו למחלקה אוישו על ידי מדעני המדינה ואילו יתר התקנים אוישו על ידי חוקרי/ות מתחומי ידע אחרים במדעי החברה והרוח בהתאם לקווי המתאר שנקבעו על ידי המל"ג. נציין שהמחלקה כוללת גם את המכון לחקר אירופה, ואת המכון לחקר אפריקה.

למרבה ההפתעה, למרות קביעת המל"ג שהמחלקה צריכה להיות רב-תחומית, דווקא אופייה זה של המחלקה לפוליטיקה וממשל נתפס בדוח כאלמנט הבעייתי ביותר. כמו כן, הדוח מַבְנה קשר חזק בין אינטר-דיסציפלינריות לבין יכולת פגומה בהכשרה למעורבות חברתית. כלומר, כבר מלכתחילה התנאי להקמת המחלקה – אינטר-דיסציפלינריות – נפסל. אי לכך, על פי הדוח, אחד התנאים להמשך קיום המחלקה הוא הכחשה של ייחודיותה: העמדת ליבה מדעית "טהורה", מעין "דיסציפלינת-ציר", סביבה יתנהל המחקר והלימוד במחלקה: מדע המדינה.

חשוב לציין כי בעולם האקדמי, בו פועלים חברי/ות הוועדה, קיימות לא מעט מחלקות למחקר פוליטי אינטר-דיסציפלינארי, ללא התמקדות בליבה "מדעית". בצרפת למשל, לימודי פוליטיקה וממשל הינם כמעט בהגדרה אינטר-דיסציפלינריים. כך לדוגמא מאורגנים כיום במרכז האקדמי בפריז למדעי המדינה (Sciences-Po) לימודי תואר שני בפוליטיקה, וגם תכנית הדוקטורט שם מאורגנת סביב שלושה תחומי ידע: תיאוריה פוליטית, פוליטיקה השוואתית וסוציולוגיה פוליטית המשולבת במעורבות חברתית.

דוגמאות נוספות הן, למשל, אוניברסיטת לונדון וביה"ס ללימודי אפריקה והמזרח התיכון (SOAS) משלבים בין ארבעה תחומי ידע: תיאוריה פוליטית, סוציולוגיה פוליטית, כלכלה פוליטית, ויחסים בינלאומיים. באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבארה"ב, פוליטיקה נלמדת ונחקרת בשתי מחלקות נפרדות: הראשונה ב-College of Arts and Science, המהווה מחלקה מסורתית למדע המדינה, והשנייה ב-School of Foreign Service, שהינה מחלקה אינטר-דיסציפלינרית שזוכה ליוקרה אקדמית גבוהה ולפופולריות רבה.

כמה שאלות מטרידות עולות מתוך הנתונים הללו. ראשית, כיצד הפך התנאי העיקרי להקמת המחלקה – אינטר-דיסציפלינריות – לנקודת התורפה העיקרית שלה? שנית, מדוע מה שלגיטימי במערב איננו מקובל בישראל? ושלישית, בהתחשב בעובדה שגם על המעורבות החברתית של המחלקה מתחה הוועדה ביקורת (ראה סעיף 3 להלן), נשאלת השאלה מדוע קורסים אינטר-דיסציפלינריים העוסקים בין היתר בסוציולוגיה של המרחב, בפוליטיקה של זהויות ובדמוקרטיה עממית, אינם מאפשרים כלים טובים מספיק להכשרה במעורבות חברתית? שאלות אלו נשארות פתוחות בעינינו, במיוחד מאחר שחברי הוועדה מציינים אותם כבעיות אך אינם מספקים הסברים לקביעותיהם.

הדוח מצא כי מספר חברי סגל המחלקה קטן מדי, ומוביל למספר נמוך מדי של חוקרי/ות העוסקים בתחומי הליבה של מדע המדינה, מה שמוביל לכך שאין מספיק קורסים בתחומי ליבה דוגמת פוליטיקה השוואתית, יחסים בינלאומיים ושיטות מחקר (כמותניות בעיקר). בנוסף מציין הדוח, שהיחס בין סטודנטים למרצי/ות במחלקה עומד על 1:43.

נציין שסגלים מצומצמים נמצאו במחלקות אחרות למדע המדינה, כגון באוניברסיטה הפתוחה (5 בסה"כ) ובאוניברסיטת תל אביב שם היחס בין סטודנטים למרצים/ות לפי דוח הוועדה עומד על 1:52. ההמלצות במחלקות אלו, כמו בפוליטיקה וממשל בבאר שבע, היו להוסיף 3-4 תקנים, ללימוד "מדע" המדינה. עם זאת, פסקה קיצונית המאיימת בלשקול לסגור את המחלקה אם לא יוספו תקנים "מדעיים" הוזכרה בנוגע למחלקה לפוליטיקה וממשל בלבד. במחלקות אחרות חוסר בתקנים אינו נופל (ובצדק, יש לציין) לחובת המחלקה, ובטח שלא משמש להתניית המשך פעילותן, אלא מיוחס למדיניות כלכלית שהביאה לצמצום תקנים משמעותי בכל אקדמיה הישראלית.

אם כך, נשאלת השאלה מדוע במקומות אחרים מצבת תקנים מצומצמת נתפסת לחובת מדיניות כלכלית של המדינה, ובמקרה של המחלקה לפוליטיקה וממשל כף החובה מוטלת עליה? שנית, שוב, מדוע ההמלצה הצודקת להוסיף תקנים מהווה תנאי קיומי, וחשוב מכך, מדוע כל התקנים אמורים להיות מתוך מדע המדינה?

2. כמות פרסומים.

הדוח מצא מספר פרסומים נמוך למדי של חברי הסגל. נתון הזה הופק באמצעות בחינת כתבי עת באנגלית מתחום מדע המדינה בלבד. לעומת זאת, כותבי הדוח התעלמו לחלוטין מפרסומים בכתבי עת אקדמיים מובילים מדיסציפלינות אחרות כמו גיאוגרפיה פוליטית, סוציולוגיה, לימודי תרבות, היסטוריה, בריאות ועוד, כמו גם מפרסומים בשפות שאינן אנגלית (כגון, צרפתית וערבית). את רשימת הפרסומים של חברי/ות הסגל ניתן למצוא בקלות: הם נמצאים באתר המחלקה.

לא ברור לנו, אם כן, מדוע בחרו כותבי הדוח להתעלם מגוף ידע מחקרי גדול שנוצר במחלקה על אף מודעותם, כפי שהם עצמם מציינים בדוח, לגיוון הדיסציפלינרי הקיים בסגל המחלקה? במילים אחרות, האם דווקא לגבי מחלקה אינטר-דיסציפלינרית לא היה נכון לבחון ולהתחשב בפרסומים אינטר-דיסציפלינריים בכתבי עת אקדמיים בינלאומיים מובילים?

אוניברסיטת בן-גוריון. הטיה אירופוצנטרית. צילום: אתר האוניברסיטה

בניגוד למכון לחקר אירופה, שזכה לשבחים יוצאי דופן בדוח הוועדה, קיומו של המכון לחקר אפריקה נעלם לחלוטין מעיניהם של חברי הוועדה, ולא צוין ולו במילה אחת, מה שמגביר את החשש להטיה אירופוצנטרית.

כמו כן, למרבה הפליאה הוועדה לא התייחסה לאיכות הפרסומים. בשלוש השנים האחרונות, שלושה ספרים של סגל המחלקה פורסמו בהוצאות המדורגות בין עשר ההוצאות החשובות בעולם, ושני ספרים נוספים בהוצאה המדורגת במקום החמש-עשרה. נציין עוד כי כפרסום אקדמי מדורגת הוצאתו לאור של מחקר בהוצאה אוניברסיטאית מוכרת במקום הגבוה ביותר וכי כזכור במחלקה מכהנים תשעה אנשי סגל בלבד. לעומת זאת, בדוח על המחלקה למדעי המדינה בתל אביב, המונה 18 חברי סגל (כפול מבן גוריון), מציינת אותה ועדה עצמה את המספר הקטן של ספרים שפורסמו מאז 2004 בהוצאות מובילות (שני ספרים בלבד).

3. התמחות ומעורבות חברתית.

הדוח טוען שהמחלקה אינה מציעה מסלול התמחות לסטודנטים ולכן גם אינה עונה על הגדרתה הראשונית ככזו המקדמת מעורבות חברתית. לדעתנו, הביקורת של הוועדה מתבססת על נתונים אמפיריים חלקיים, שחלקם אף מציגים תמונת מציאות שגויה, בנוגע לקיומם של קורסים המציעים לסטודנטים התנסות בפעילות בחברה האזרחית (בעיקר ארגונים). למרות שרשימת הקורסים שמציעה המחלקה מופיעה אונליין באתר המחלקה, הוועדה בחרה לציין שכלל לא קיימים קורסים כאלו (עמ' 6): "Special courses that truly emphasize social involvement do not really exist". מאוחר יותר נטען בדוח הוועדה כי "נאמר לנו על ידי סטודנטים שישנו קורס אחד כזה" (עמ' 7).

מעבר לסתירה הקיימת בדוח (על מתודולוגיית ההסתמכות על דברי סטודנטים ראו סעיף 4 להלן) אנו מבקשים לעמוד על אי הדיוק האמפירי: כיום, כמו בשנים קודמות, המחלקה מפעילה שני קורסים הכוללים התמחות של סטודנטים בארגונים בהצלחה מרובה. חלקנו אף מלווים קורסים אלו כמתרגלים וכמתאמי פעילות עם ארגונים. יתרה מזאת, בשנת הלימודים תשע"ב זכתה המחלקה במענקים של המל"ג למימון קורס במעורבות חברתית בחברה האזרחית וכמו כן להפעלת קורס חדש. השאלה המטרידה אותנו היא כיצד מידע זה נעלם מעיני הוועדה המקצועית? וכיצד שני קורסים הופכים לקורס אחד וממנו ל"היעדר קורסים" בנושא? לפיכך, איננו מוצאים הלימה בין העובדות לאשורן לבין ממצאי הוועדה.

4. מתודולוגיית בחינה.

האופן בו חברי הוועדה ביססו את טענותיהם על דברי הסטודנטים ראוי גם הוא לבחינה.  חשוב להדגיש כי אנו רואים חשיבות רבה לדעתם של חברינו ותלמידינו במחלקה. אך בחינת המסקנות אליהן הגיעה הוועדה בעקבות הראיונות שערכה מעלה כי ההמלצות המתבססות על שיחות עם הסטודנטים מעידות על בחירה סלקטיבית ותמוהה. הוועדה מבססת עמדות שונות על פי  עדויות אלו, שלעיתים סותרות זו את זו. כך, לדוגמא, בתחילת הדוח מצויין כי סטודנטים במחלקה טענו שקיימת הטיה בתכני הלימוד, אולם לקראת סופו מציין הדוח כי הסטודנטים טענו שקיים פלורליזם של דעות ופתיחות בשיעורים. לקוראים לא ברור על סמך אילו מהתרשמויות אלו הגיעה הוועדה למסקנות החמורות על הטיה פוליטית במחלקה, ומדוע לעומת זאת הומעט כל כך בערכן של "הפתיחות", "העניין הרב", וה"פלורליזם".

דוגמא נוספת למה שמסתמן כעקב אכילס מתודולוגי של הדוח הוא הצגת הוועדה את דברי הסטודנטים לתואר שני הטוענים שאין מגוון מספק של קורסים (טענה שאינה כה דרמטית שכן סטודנטים נוטים להיות מעוניינים במגוון קורסים גדול יותר). הוועדה מסתמכת בין היתר על דברים אלו כדי לקבוע שתכנית הלימודים כולה אינה מספקת. מצד שני, דבריהם של תלמידי תואר שלישי בדוח, בהם מופגנת שביעות רצון יתרה מהנגישות והזמן המוקדש להם על ידי המנחים, לא מונעת מהוועדה לטעון שלסגל אין מספיק זמן להשקיע בתלמידי המחקר לתואר שלישי. גם סתירה זו איננה ברורה לנו.

יתר על כן, אנו חשים כי בדוח הוועדה ישנה המעטה בערך, שלא לומר כמעט התעלמות, משביעות הרצון הגורפת שעליה מדווחים רוב רובם של הסטודנטים לכל התארים הלומדים במחלקה, כמו גם מהביקוש הגובר והמובהק ללימודים במחלקה. הוועדה עצמה מציינת את שביעות הרצון הגורפת שהובעה ע"י הסטודנטים בכל המפגשים מזמינותם ומנגישותם של חברי הסגל. אולם במקום ציון לשבח למחלקה עובדה זו הופכת בעיני הוועדה תמוהה, ומוצאת גם היא את דרכה להיות למחלקה לרועץ.

5. "הטיה פוליטית" ו"איזון".

הדוח מצא כי חברי הסגל "לוקים בהטייה פוליטית". הוועדה דורשת מחברי הסגל לייצר איזון פוליטי בתכני הקורסים, ולהבחין בין דעותיהם של המרצים/ות לבין החומר "האובייקטיבי" הנלמד. המלצות זהות ניתנו גם בדוחות אחרים, דוגמת זה על אוניברסיטת תל אביב. ואולם, על המחלקה לפוליטיקה וממשל הוטלה משימה נוספת: להביא לכך ש"הקהילה הנוגעת בדבר" (במקור: The community concerned) תתפוס את הלימודים כ"מאוזנים". כלומר, שאותה "קהילה" תשוכנע בשינוי שהמחלקה אוכפת על עצמה.

בעוד שרוב הסטודנטים שנשאלו טענו שהם מרוצים מאוד מהלימודים במחלקה ונהנים ללימוד באווירה המאתגרת והפלורליסטית (כך לפי הדוח), בחרה הוועדה להשתמש ביישות הערטילאית "הקהילה" בתור זו שתובעת איזון בתכני הלימוד. השאלה בדבר אותה "קהילה" נותרת בדוח פתוחה: לא ניתן שם לאותה קהילה, גבולותיה ומאפייניה לא מוגדרים. הדוח מאפשר רק לדמיין אותה בקווים כלליים, וכמובן פוליטיים, ובמיוחד הגישה היומרנית-משהו של הוועדה לפעול בשם אותה "קהילה" לא מוגדרת.

בהקשר הזה, ראוי להוסיף ולשאול: כיצד אמור להתקיים הקשר בין התביעה ל"מדעיות" לבין התביעה ליישור עמדות אינטלקטואליות ואקדמיות עם אותה "קהילה" בעלת תביעות פוליטיות לא מוגדרות? האם "מדעיות", מה שהסתמן כ"אני מאמין" של כותבי הדוח, פירושה סיפוק תכנים פוליטיים בכסות של תביעה "קהילתית"? או שמה פירושה העמדת טענות תיאורטיות למבחן המציאות האמפירית?

צנזורה. חברי הוועדה מנסים לאכוף תפיסת עולם לא ביקורתית ולא מאתגרת. איור: cc by-IsaacMao

לסיכום, הקריאה בדוח הוועדה הבינלאומית מעלה לא מעט סתירות שנובעות לדעתנו משתי צורות של הטיה. הראשונה, שמרנות אקדמית מהולה ביומרנות לייצג "קהילה". השמרנות האקדמית מגולמת בניסיון לנכס מונופול על צורת המחקר הלגיטימית באקדמיה בכלל ובמחלקה בפרט. מהלך זה מוביל לניסיון לאכוף תפיסת עולם לא ביקורתית ולא מאתגרת, הזרה למחלקה לפוליטיקה וממשל. ואולם השמרנות הזאת גבתה מחיר מחברי הוועדה, בהתעלמות מנתונים אמפיריים שונים: הוועדה, לדוגמה, הצליחה לספור רק קורס אחד למעורבות קהילתית בעוד שישנם שניים בפועל ועוד קורס נוסף עתידי שכבר מתוקצב על ידי המל"ג. כמו כן, הוועדה מצאה רק חצי ממספר הפרסומים האקדמיים של חברי הסגל; הוועדה לא הצליחה להבחין בקיומו של המכון ללימודי אפריקה, ועוד.

הטיה נוספת נובעת להערכתנו מייצור של מסקנות מרחיקות לכת שהתבססו על איסוף נתונים סלקטיבי של התרשמויות סטודנטים. הנתונים החלקיים הללו הפכו ל"אמת" שמסמנת איכות אקדמית נמוכה בקרב סגל המרצי/ות. בנוסף לכך, הוועדה לא טרחה לציין מקבילות אינטר-דיסציפלינריות באוניברסיטאות מובילות באירופה ובארה"ב. בזו הדרך, המובן מאליו והמוערך באוניברסיטאות "שם", הופך לדבר שצריך למשטר ולהיזהר ממנו "פה". ואולי מעל לכל בהקשר זה: הוועדה הבינלאומית ביטלה למעשה את החלטת המל"ג הישראלית מ-1998.

ההטיה השנייה קשורה בניסיון להכפיף את המחלקה לצרכים הנובעים מקוניקטורה פוליטית עכשווית ובוודאי שלא מצורך מדעי, של "קהילה" שהגדרתה נותרה עמומה. לכן, קשה להבין כיצד ניתן לשלב בין אותה "מדעיות" אקדמית לבין סיפוק רצונותיה של "קהילה"? זאת ועוד, באקלים הפוליטי הנוכחי בישראל עולה החשש שמא היענות לתביעות "קהילה" לא מוגדרת אינה אלא סיפוק תביעה אינטרסנטית צרה שאינה נקייה משיקולים פוליטיים.

אין בדברים אלו כדי לגמד את פעולת הוועדה, או את הדוח שנכתב על שבעת המוסדות הישראליים. עם זאת, כתלמידי המחקר של המחלקה, וכמי שמכירים אותה היטב ושיכולים להשוות אותה למחלקות אחרות בארץ ובעולם, איננו יכולים להתעלם מכך שהדוח, לצד ביקורת אקדמית שנבחנת על ידי מחלקתנו, היה תוקפני באופן מיוחד כלפי המחלקה לפוליטיקה וממשל.

הוועדה למעשה הציגה לפנינו מהלך "מדעי", הבא לבקר מחלקה שמוגדרת על ידו כלא מדעית מספיק. המהלך הזה החל בניסיון לאכוף משמעת דיסציפלינרית, כנגד החלטת המל"ג מ-1998; לאחר מכן התעלם מאופיין הדומה של מחלקות מקבילות בעולם האקדמי; השתמש באופן סלקטיבי בראיונות עם סטודנטים ללא ציון סטטיסטיקות ובאופן שהצניע בצורה משמעותית את התגובות החיוביות מאוד של רוב הסטודנטים; אי התייחסות לכל הפרסומים האקדמיים של חברי הסגל; בחירה להתעלם מנתונים שמציגה המחלקה אונליין; ולבסוף, בניסיון להכפיף את המחלקה ל"איזון" פוליטי שדורשת "קהילה" לא מוגדרת. במילים אחרות, על בסיס אמפירי חלקי, ובצל מתקפה נגד המחלקה בתקשורת הפופולרית בישראל, המליצה הוועדה על סגירת מחלקה – המלצה שאין לה אח ורע באקדמיה הישראלית.

גם אם אכן יתקבלו המסקנות העולות מהדוח, כפי שכבר הודיעה האוניברסיטה והמחלקה, קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי, לקשור בין הערותיהם של חברי הוועדה על הליקויים שנמצאו בתפקוד המחלקה ובין ההמלצה לשקול לסגור את המחלקה. המלצה זו אינה עולה בקנה אחד עם יתר מסקנות הוועדה ומשום כך מהווה תקדים שלילי בולט במיוחד ומסוכן. איננו יכולים, לפיכך, להתעלם מהרושם שעבודת הוועדה נכתבה בצל האווירה הפוליטית בארץ ופועלה של המחלקה לפוליטיקה וממשל כסמן ביקורתי ואינטלקטואלי, חופשי ולא מתפשר.

על החתום (לפי סדר אלפביתי):

מיקל רוני, רותם נגה, גינוסר נעה, סגל הילה, רם מורי, זהבי הילה, קיסר חגית, בלטמן נעמה, תירוש נועם, קנץ אייל, רון עודד, מנדל יונתן, שילט אליעזר, גלבורט גלית, חפץ ענת, ויסקוף ויקי, ביברו דן, נוריאלי בני, אבורביעה ראויה, ביטון יהודה, אלמקייס חניאל, ירדאי אפרת, ליכטנשטיין מושיק, פליישמן בועז, פרייליך נועה, חיות נירה, ברייאר מיכל, זנדברג תמר, שלמה אורן

1 מתוך מכתבו של פרופ' אבנר דה-שליט למל"ג. הדגשה שלנו.

— — —

עוד בנושא:

יונתן ברזילי / מישהו קרא עד הסוף?

נועם תירוש / לא עוברים מסך

איריס אגמון / רועמת ולא מפתיעה

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אריאל

    והוועדה נבחרה על ידי המחלקה כדי שתהיה אוהדת, ובאופן לא צפוי היא פרסמה מסקנות חריגות בחומרתן.
    ומהכרות אישית, המחלקה מוטה בצורה בוטה אפילו יחסית לסילוף האקדמי אליו כבר התרגלנו – שימוש בביטוי פלורליזם בהקשר זה הוא במקרה הטוב פרודיה.

  2. דניאל

    תודה לכותבות ולכותבים: סיכום מצויין של הבעיות המרכזיות בדו"ח.

  3. בנציהו

    כל מכבסת המילים הזו רק נודה להסיח את דעת הקורא מהעיקר לטפל. העיקר הוא, שבמחלקה נהוגה רמה אקדמית עלובה, ושניכרת בה הטייה פוליטית. שתי רעות שאין לקבל, גם לא תחת האיצטלה של "חופש המחקר", "חופש אקדמי" ועוד כל מיני ביטויים נהדרים אשר נועדו להסתיר את העובדה שהקשר בין שתי הרעות החולות הללו ברור לכל מי שטיפת שכל בראשו. במקרה הזה, "העצומה" של הסטודנטים לפקולטה משקפת היטב את מה שרצו חברי הסגל במחלקה להשיג: יצירת פקולטה המורכבת מאנשי שמאל קיצוני שטופי מוח, שאינם מוכנים לשפוט בהגינות את רמתה של המחלקה, ואת חופש הדעות בה בתירוצים של "מקארתיזם", "רדיפה פוליטית" ועוד.

  4. אגט

    לאריאל, מה הכוונה שהוועדה נבחרה על ידי המחלקה? האם אתה טוען שהמחלקה אחראית על הרכב הוועדה? אם כן, נראה שאין לך מושג בהערכות איכות של המועצה להשכלה גבוהה.

  5. קשקוש בלבוש

    שמעתי וקראתי יותר מדיי פעמים את הניסוח המדויק הזה.

    הגדולה של אם תרצו היא שהם הצליחו להציג את ערמת השקרים שלהם כאמת.

  6. אסף

    אמיץ, משום שבימינו די ברור מי הם אלה שמסמנים, ומי אלה שמסומנים.

    מתון, משום שבחרתם שלא להיגרר לזירה הפוליטית נטו, אלא עסקתם בטענות האקדמיות-כביכול נגד המחלקה ופירקתם אותן אחת אחת.

    עם זאת לפחות תהייה אחת ראוי להעלות, לגבי אזכור המונח "קהילה". מן הסתם הן המחלקה והן הועדה אינן פועלות בחלל ריק. די ברור למה רומזת הועדה כשהיא מזכירה "קהילה": אותה "קהילה" שהתחילה את ציד המכשפות נגד המחלקה הזו.

    קרי: "אם תרצו" ושות'. מסתבר ש"קהילה" בימינו, מבחינת ועדה אקדמית שמינתה המל"ג, היא בעצם אותו תת-פלח של הקהילה המיוצג למשל על-ידי ה"קומץ" המפורסם של אוהדי בית"ר.

  7. חיים שפירא

    מדהים! מייצג את המציאות (לא רק הישראלית).
    האם אפשר להשתמש בפוסט זה (ולהזכיר את המקור – העוקץ)?
    צ'יבּי