אין מקום טוב למחות בו מארץ האבות?

בעולם כולו מנסים לחשוב מחדש את מדינת הרווחה, אבל אנחנו עדיין חושבים שהבעיות הן רק שלנו // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
נעמה נגר

תנועות הפועלים שהחלו במאה ה-19 יצרו תנועות עובדים שהשפעתן על המערכת הפוליטית ניכרת עד היום. המהפכות החברתיות של העידן התעשייתי היו מבוססות על אינטרסים כלכליים ומכוונות לשחרור מניצול כלכלי, וניזונו מהתיאוריה המרכסיסטית בדבר מלחמת מעמדות. במדינות ה"עולם הראשון" הן הביאו לעלייתן של מפלגות עובדים, כינונן של ממשלות סוציאל-דמוקרטיות והשתתה של מדינות רווחה. שנות השישים והמהפכות שהן הובילו במדינות ה"מתפתחות" – התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, התנועה הפמיניסטית ("הגל השני"), תנועות שלום והתנגדות לחימוש, התנועה הסביבתית, והתנועה הלהט"בית – אופיינו במה שסוציולוגים מכנים "ערכים פוסט-מטריאלים".

לפי תיאוריה זו, הבייבי בומרז שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה במדינות העשירות נהנו כבר מרווחה כלכלית, ביטחון תעסוקתי, רמות השכלה גבוהות ומדדים נוספים ברמות גבוהות דיין, שהם לא נאלצו לדאוג לתשתית הקיום הגשמית (מטריאלית), ויכלו לדאוג לנושאים של איכות חיים וסגנון חיים (עם זאת, חשוב לציין, שרבות מהתנועות כן שילבו ביקורת כלכלית במשנתן). העשורים האחרונים, במיוחד מאז כינונו והתפשטותו של הניאו-ליברליזם, ראו את חזרתה של הכלכלה למוקד המחאות. אלה פרצו ביתר שאת במדינות ה"מתפתחות" כבר לפני כעשור, כתגובת נגד למדיניות שאילצה כלכלות שלמות לעבור "שינויים מבניים", וכך קיבלנו את המהומות בדרום אמריקה (בוליביה, ארגנטינה ועוד), מחאה כלכלית-חברתית-סביבתית בהודו (תנועת חבל הנרמאדה, למשל) וכיו"ב.

ה"מערב", ברובו, נשאר שבע. סיאטל וההפגנות נגד מוסדות הכלכלה העולמיים נשארו תופעות שבשוליים, וההשפעה שלהן על המיינסטרים היתה מוגבלת בעיקר לסוגיות של זכויות עובדים בכלכלות מתפתחות המייצאות סחורות ושירותים לכלכלות מבוססות-ייבוא. ואז הגיע המשבר הכלכלי, ושנתיים מאוחר יותר הוא זלג לציבורים רחבים מספיק כדי לעורר את הרחובות מאוקלנד ועד טוקיו (יפן וארה"ב הן שתיים מהמדינות שנמדדה בהם בעבר רמה גבוהה של ערכים פוסט-מטריאליים).

אמרנו להם שהעושר יזלוג כלפי מטה!

לתנועות החברתיות הקלאסיות של העידן התעשייתי היה תוצא אינטלקטואלי מובהק (ביסוסם של מדעי החברה, פיתוחן של תיאוריות מרכסיסטיות, סוציאל-דמוקרטיה, ליברליזם), וגם מהפכות שנות השישים הביאו לתחייה רעיונית: ניאו-מרקסיזם, תיאוריות פמיניסטיות ולידתו של מושג המגדר, פוסטמודרנה ופוסט-קולוניאליזם, והבום במדעי הסביבה, אם למנות את העיקריים שבהם. האם ההתעוררות הנוכחית אכן תגיע לידי "מהפכה"? לדעתי זה יקרה רק אם נצליח לחולל מהפכה באופני החשיבה הפוליטיים, החברתיים, והאקדמאיים. במציאות שבה לא זו בלבד שמוגבלות הנוכחות במרחב הציבורי ויכולת הפעולה, אלא שאף יש יותר ויותר סנקציות על השיח, ברור יותר מאי-פעם ששינוי חברתי עמוק מחייב גם שינוי אפיסטמי, כלומר: שינוי באופן הידיעה, שינוי באופן החשיבה על דברים ובתיאורם, שינוי בדרכי הבנת המציאות.

אבל בשביל לעשות זאת בהצלחה חובה עלינו להתחבר לתהליכים העולמיים, להיזון מהם ולהזין אותם. בעולם כולו מנסים לחשוב על חלופות לאור דעיכת מדינת הרווחה, ובינתיים ישראל, כמו בשיר של הדג נחש, "רחוקה אלף שנות אור מחו"ל" (ממנו לקוחה גם הכותרת). כך, למשל, כתבה לי יעל לרר, עורכת הוצאת אנדלוס, כי היה רק ביקוש מועט ל"דוקטורינת ההלם" של נעמי קליין בעברית. וכאשר מדברים כיום בעולם על תנועת Occupy wall street, על ויסקונסין, ועל האינדיגנדוס, כמעט שלא מזכירים יותר את תל אביב. הבידוד האינטלקטואלי מוביל לחשיבה קרתנית. נדמה לנו שהבעיות הן רק שלנו. אנחנו מחפשות קוסמיים מקומיים (מי אמר זליכה ולא קיבל) ומתנתקות מקהילות שלמות וחכמות שעובדות ביחד על פתרונות, ברמות עולמיות ומקומיות.

ובנימה זו אסיים בקריאה לפעולה: אני מחפשת בית לתרגום והוצאה לאור של כתבים עכשוויים על אלטרנטיבות חברתיות-כלכליות. מי מעוניינת?

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יוסי לוס

    שלום נעמה, ההגיון שאת מבטאת הביא אותי להקים את הבלוג שלי (מקום גלובלי) לפני כמה חודשים באיחור של כמה שנים.

  2. תודה נעמה

    למחפשי הצדק החברתי נשארה רק חד"ש – חזית לשלום ושיוויון. ראו מה יצא מהס"ד נוסח גולדה מאיר>> אהוד ברק – רק מלחמות! ומה יצא משלי יחימוביץ? – הכל דיבורים. והיא אפילו לא נזפה או פצתה פיה נגד חברה למפלצת המפלגתית על הפינוי האלים השבוע בשכונת התקווה.

  3. מיכה רחמן

    אני חולק גם על הגישה הכללית (למרות שהיה קשה להבין קו אחד ברור וחד משמעי), וגם על כל-כך הרבה אי דיוקים. נתחיל מדרום אמריקה. בשתי הדוגמאות שהובאו לא מדובר ב"מהומות" אלא בשינויים דראמטיים (כמעט מהפכה) עם השלכות עקרוניות חשובות.בבוליביה, תנועות המונים של האינידחנס העלו לשלטון את אוו מוראלס(נשיא אינדחני ראשון ביבשת שהוא לא משתאכנז ודבק בערכי קידום התרבות והמצב הכלכלי של האינדחנס), הנשיא הנהיג רפורמות כלכליות פוליטיות וחברתיות מרחיקות לכת כולל הרבה הלאמות ורפורמה אגררית (כתבתי על כך בזמנו מעל דפי העוקץ). בארגנטינה הצליחה הממשלה לצאת מחובות העבר ולצאת ממצב התלות הכרונית בחוב לגופים הפיננסיים של מדינות המערב, ולצאת לדרך כלכלית חדשה (בניגוד להתפתחויות ה"רגילות" של תלות בחוב ואימוץ מדיניות של צמצום תקציבי חמור הפוגע עוד יותר בכלכלת המדינות התלויות, ומגדילה עוד יותר את החוב. ולכן, ארגנטינה מובאת כמופת ודוגמה לדרך ולאומץ של מדיניות "שמיטת חובות", ואימוץ מדיניות עצמאית, על ידי כלכלנים ליבראלים כמו שטיגליץ.
    בעולם לא "מחפשים חלופות לאור דעיכתה של מדינת הרווחה", אלא יש גישה של מרכסיסטים הדוקים (בעיני חסרי תקנה) החושבים שמדינת הרווחה ככלל דועכת, אבל כנגדם ישנו גוף מחקר ענק, הכולל בתוכו גישות שונות, הדן בשינויים החלים במדינת הרווחה, תוך גישה מחקרית הקובעת, על סמך ממצאים מחקריים, שמדינת הרווחה היא עובדה קיימת וחרף הקיצוצים אין שינוי מבני מהותי בה. יתרה מזו, מדינת הרווחה גם משמשת כדרך לפתרון משברים כלכליים משום שמוסדות מדינת הרווחה הקיימים משמשמים כחלק מבני קבוע למדיניות כלכלית קיינסיאנית. צריך לדון בשינויים של מדינת הרווחה הפוסט-תעשייתית לגופם ולא תחת הכותרת: "דעיכת מדינת הרווחה". אני לא מסכים עם הקביעה שקודם כל צריך להתחבר למה שקורה בעולם. צריך לא רק לחשוב מחדש אלא קודם כל לעשות מחדש. אני עדיין חושב, כמו המרכסיסטים, שבני האדם הם יציר מעשיהם, ושינוי המבנים הפוליטיים והכלכליים חשוב לא פחות מהחשיבה, וגם שיש קשר של תלות הדדית בין החשיבה לעשייה, אין אחד בלי השני. אבל חשוב מכך, מחברת הפוסט מטיפה לנו להתחבר לחשיבה בחו"ל, בעוד שהיא עצמה מסתפקת בהתחברות לכמה תיאוריות ואידיאולוגיה המדברת על "דעיכת מדינת הרווחה", בעוד שזה רחוק מאוד ממה שקוראים "החשיבה בחו"ל", לגבי מדינת הרווחה.

  4. נעמה נגר

    למיכה,
    לא נראה לי שאנחנו מדברים על דברים שונים, אלא שכנראה לא הבנת את דבריי. יש כן הרבה סממנים ל"דעיכה" של מדיניות רווחה, אבל זה לא אומר שהיא נעלמת, ולא הייתי אומרת את זה. משום כך ב"חלופות" אני לא מתכוונת רק לחלופות שאתה קורא להן "מרכסיסטיות". "חלופות" הן לא רק חלופות ל-מדינת הרווחה, אלא חלופות להיעדר שהיא משאירה בדעיכתה, כלומר פתרונות 'סוציאל דמוקרטיים' בין השאר. מדובר במאמר קצר שלא התיימר להציג מהו בעיניי "ה"פתרון (אין אחד כזה) ולא ברור לי כיצד הסקת אותו. לבסוף, נדמה לי ששנינו אומרים בדרכים שונות שצריך לשים לב לתהליכים המתרחשים בעולם. בברכה, נעמה