הרחובות ממריאים, לאט

נכשלה? הצליחה? אשכנזית? לחזור לרחובות או ללכת לפוליטיקה? ומה עם הכיבוש? פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית, חלק 1 מתוך 3
העוקץ

חצי שנה חלפה מאז השמות תחריר, דפני ליף, סושי וטרכטנברג הידהדו מכל מכשיר טלוויזיה ורדיו ומבעד לכותרות העיתונים והאתרים. התקשורת ליוותה באופן חסר תקדים את התפתחות המחאה של קיץ 2011 ואת הרבבות שיצאו לרחובות; הרחובות מלאו מוחות יצירתיים שמחו כאילו חייהם תלויים בזה (ולא רק כאילו), והמחנק של יולי-אוגוסט הרגיש פה הכי בבית, באוהלים, תחת התאנה של הצדק החברתי והגפן של המאבק בטייקונים. מיני כותרות נקשרו לגל המחאה הזה, מנהיגיה הועלו על נס ונצלבו בכיכר העיר והאדישות הישראלית המפורסמת נעמדה מבוישת בפינה. התרגשות היתה רבה, והביקורת לא פחות.

גם אנחנו בהעוקץ לא נותרנו אדישים, ואירחנו את מיטב הכותבות והכותבים שערכו בירור מושגי מעמיק, בחנו את המחאה מזוויות שונות והציעו פתרונות למצוקות שעלו בה. בימים אלה, כשאחרוני המאהלים נעלמים מהשטח באלימות ממסדית גסה, מותירים אחריהם אזרחים מחוסרי בית, בימים בהם הכנסת ה-18 של ישראל מחשיכה את המסך על חיינו, שממילא אינם משופעים, רצינו לבדוק איפה היינו ומה עשינו – ואנה פנינו.

בשלושת חלקיו של פרויקט "הרחובות ממריאים, לאט" לציון חצי שנה לימי האוהלים והמצעדים ההמוניים, כותבים וכותבות בוחנים בקצרה סוגיות שונות הקשורות למחאה עד כה וליעדיה בהמשך: הלקחים, התוצאות, החוויות, דרכי הפעולה, המישור האזרחי והפוליטיקה המפלגתית.

מוזמנות ומוזמנים להגיב ולהפיץ.

קריאה נעימה.

1. אנחנו במירוץ שליחים / עפרי אילני

התפרצותה של המחאה החברתית בקיץ היכתה בהלם את התיאורטיקנים המקצועיים של השמאל הרדיקלי, שמפעל חייהם הוא להוכיח שהחברה הישראלית אבודה, ושרק האג תושיענו. היא הדהימה גם את האקטיביסטים המשופשפים, שהתרגלו להפגין במחיצת שלושה וחצי בני אדם, כולם חבריהם הקרובים בשורות המשפחה הלוחמת של השמאל הרדיקלי. כל עוד ההמונים שטפו את הרחובות, הם שתקו או נענו בריפיון. אבל עכשיו, כשתנועת המחאה במשבר, זו הזדמנות טובה מבחינתם לזהות כל מיני חטאים קדומים.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

2. "אנחנו העתיד שלכם" / יוסי לוס

"תסתכלו עלינו, אנחנו העתיד שלכם" – כך קרא אחד המפגינים בהפגנה בעד פתרונות הגונים ליושבי מאהלי האין-ברירה ונגד פינוי מאהל שכונת התקווה, לעבר השוטרים והמג"בניקים שנאבקו במפגינים והצליחו רק במידה מוגבלת לשלוט בזרימתם ברחובות השכונה. היה נדמה שהשוטרים והמג"בניקים, הצעירים והבוגרים יותר, לא מבינים שההפגנה היא בין השאר גם למענם.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

3. אין מקום טוב למחות בו מארץ האבות? / נעמה נגר

האם ההתעוררות הנוכחית אכן תגיע לידי "מהפכה"? לדעתי זה יקרה רק אם נצליח לחולל מהפכה באופני החשיבה הפוליטיים, החברתיים, והאקדמאיים. במציאות שבה לא זו בלבד שמוגבלות הנוכחות במרחב הציבורי ויכולת הפעולה, אלא שאף יש יותר ויותר סנקציות על השיח, ברור יותר מאי-פעם ששינוי חברתי עמוק מחייב גם שינוי אפיסטמי, כלומר: שינוי באופן הידיעה, שינוי באופן החשיבה על דברים ובתיאורם, שינוי בדרכי הבנת המציאות.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

4. כסאות קשורים בגשם / חגי מטר

בשבוע שעבר חלפתי בשדרה עם חברה, הסבתי את תשומת לבה לכסאות האזוקים, וסיפרתי לה את הסיפור שלהם, שסביר שרוב מי שחולף על פניהם אפילו לא מכיר. כצפוי, היא הופתעה לשמוע שהכיסאות הנטושים האלה לא סתם עומדים שם, אלא שהם השריד הפיזי היחיד שנותר בשדרה (בחסות העירייה) ממחאת הקיץ האימתנית. היה משהו נוגה בהבנה הזאת, בעמידה בקור ובחושך מול הכיסאות הכבולים, ובמחשבה על הפער בין עליבותם הזועקת לבין התסיסה האופטימית של המאבק. אמרנו שאולי אכתוב על זה משהו. זה היה אמור להיות טור עצוב.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

5. לצאת את גבולות רוטשילד / מרזוק אלחלבי

המחאה מתרחשת בעיצומו של תהליך עמוק בבסיסו הגדרתה מחדש של המדינה, שרטוט גבולותיה, ניכוס כל המרחב בין הים לנהר לטובת חברת המהגרים היהודית והבנייה מחדש של החברה. המחאה צריכה להיות מודעת לתהליכים אלה ולהתייחס אליהם כאל הקשר ומרחב מחיה – לא רק לתפקד כמין איגוד מקצועי, המנסה להיטיב עם חבריו כנגד העושק של המעסיק. תפקיד מצומצם זה איננו הולם את המעמד בו אנו נמצאים.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

6. לקיץ הבא בחיפה / חנה ספרן

בחיפה הלכו אלפי בני אדם עם שלטים מקוריים ומגוונים: ערבים ויהודים צעדו יחד ללא בושה, הומואים ולסביות שלא הרגישו צורך להתחבא, צעירות וצעירים, וגם אנחנו – למודי ההפגנות והמאבקים. ההרגשה של כוח ועוצמה שנלוותה למעמד היתה מיוחדת, היא נתנה לכולנו תקווה. פתאום חזר המושג של צדק חברתי לככב בכל מקום, ופעילים חברתיים הפכו להיות מצרך מבוקש.

לקריאת הפוסט המלא

—————————————————————————————————–

7. הצדק מחפש עם / שימי קדוש

אחרי שהעם לא מצא צדק, אולי ינסה הצדק את מזלו למצוא איזה עם חברתי, אחד כזה שלא נח על זרי הדפנה אחרי הפגנה אחת מוצלחת, כזה שלא מוכן לקבל מינוי ועדה כפתרון לבעיות האמיתיות שלנו כאן; עם שיכול להיישיר מבט לנבחריו ולומר להם: אם לא תרדפו אחרי הצדק, בסופו של יום הצדק ירדוף אתכם. בשוליים הסהרוריים של השנה הסהרורית הזאת, מנסים כמה מחוקקים סהרוריים לחוקק חוקים סהרורים ובכך לסתום את הגולל על אותו קיץ קסום שעם בוא החורף, שקע בתרדמת עמוקה כמעט כמו העצים שבשלכת.

לקריאת הפוסט המלא

——————————————————————————————————

8. בשילוב ידיים / אייל קליין

העובדה שזוהי מחאה "אשכנזית" היא בעת ובעונה אחת מקור הכוח של המחאה, אבל גם נקודת החולשה שלה (בדיוק כמו שאלת הכיבוש). רבים מבין מי שהשתתפו או הזדהו עם המחאה ימשיכו להצביע בבחירות למי שמכים בהם בשוטים ועקרבים. לא בגלל שהם טיפשים, או מזוכיסטים, או שטופי-מוח, אלא בגלל שאנשים (כן, גם אתם ואני) נוטים יותר להצביע כדי להביע "זהות" יותר מאשר כדי להביע עמדה.

לקריאת הפוסט המלא

——————————————————————————————————

לקריאת חלקו השני של הפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. לקראת הפעם הבאה

    דרך ארוכה ומלאת חתחתים נכונה לעם הדורש צדק חברתי ושלום במלחמתו בהון-שלטון-עיתון. לכן כדאי להתכונן. ועדות AD-HOC ושיטות פעולה כאלה לא יקנו לנו ניצחון או הצלחה במאבק, אלא אם נבנה אותן כדבעי ונשלב בהן אבני בסיס כארגון והסכמה על הדרך, ונדחה אופורטוניסטים למיניהם וראשי אירגוני סטודנטים שרוצים לרכב עמנו כברת דרך, בדרכם לקריירה בכנסת… כדאי במיוחד להיזהר מרוכבים נוסח יאיר לפיד וממתנחלים-מחבלים בשלום ובצדק.