גיבור טראגי: השוטר מזרחי

שחר מזרחי הרג את מוחמד גנאיים לא רק משום שהוא ערבי, אלא גם משום ששחר מזרחי הוא שוטר אלים עם יד קלה על ההדק, שהפכה לקלה מהרגיל כי שחר מזרחי הבין שעומד מולו חשוד ערבי. מה הפלא? האם שחר מזרחי אינו תוצר של חברה ששולטת בה תרבות הגמונית של גזענות ואפליה, האם אינו תוצר של תרבות פוליטית ושיח ציבורי המייצר ללא הרף שיח שנאה ודמוניזציה כלפי הקבוצות המוחלשות שבתוכו ובראשם הערבים? האם אינו תוצר של משטרה, בירוקרטיה ומערכת שיפוט ואכיפה המתייחסת לדמו של הערבי כזול מדמו של היהודי כשהוא נופל קורבן, ומנגד מענישה את הערבי בחומרת יתר לעומת העבריין היהודי על אותה עבירה?

למי שיש לו ספק, שיביט בבקשה בגזר הדין השערורייתי של בית המשפט המחוזי הגוזר על עבריין המורשע בהריגה, שהנה עבירה מסוג פשע חמור, 15 חודשי מאסר, ועל בית המשפט העליון המתקן את העונש ל-30 חודשי מאסר כאשר עונש המקסימום המושתת על אדם המורשע בעבירה קלה יותר של גרימת מוות ברשלנות הוא 3 שנים.

פסיקתו של בית המשפט בעניינו של מזרחי וכן שורה של פסקי דין בהם הורג איש בטחון אזרח ערבי, מעבירים מסר ברור מבית המשפט לציבור. המסר הוא שלהרוג ערבי נתפס בעיני בית המשפט כעבירה נטולת קורבן, שבה מופנית כל הרגישות והחמלה לנאשם לנסיבותיו המקלות, ואף לא מבט אחד לעבר הקורבן או בני משפחתו ולציבור שאליו הוא שייך. הוריו השכולים של מחמוד גנאיים לא זכו להתייחסות כלשהי במארג השיקולים של בית המשפט, שמרשיע בחומרה לאין ערוך על עבירות של הריגה כתוצאה מנהיגה מופרזת או שכרות מאשר לירות בראשו של אזרח ערבי מטווח אפס.

מדוע היה למזרחי כה קל ללחוץ על ההדק? כי הוא גם תוצאה של תקשורת גזענית ואטומה שלא סופרת אנשים כמו מחמוד גנאיים או את הציבור שאליו הוא שייך. מן הרגע שדווח על המקרה ועד ליום ההרשעה ומתן החלטת הערעור קיבל עם ישראל רושם מוטה ומוטעה שגולת הכותרת שלו היה אותה כתבה שערורייתית לא הוגנת וחסרת כל אתיקה מקצועית שבה מראיינים את השוטר ואת בני משפחתו כאילו היו דוברים שלו או יועצי התקשורת הפרטיים שלו וללא כל מאמץ לפנות למשפחת הקורבן, לעורכי דינם או לארגוני זכויות האדם שליוו את התיק הנ"ל ושאותם גם הקפידו להשמיץ ללא כל דרישה לקבל מהם תשובה.

בעזרת התקשורת הפך מזרחי לגיבור הטראגי של המדינה, כשלמעשה הוא שוטר שיורה ברקתו של חשוד מטווח אפס ללא שנשקפת כל סכנה לחייו או לכל אדם אחר בסביבה. את הקביעה הזו לא רק שבית המשפט הסיק מן הממצאים בזירה אלא מעדותו של מזרחי עצמו, אך אין די בעדויות אלה ובקביעות אלה של מח"ש והפרקליטות, הנאשם עצמו ושתי ערכאות שיפוטיות בכדי לשכנע כתב כמו בן כספית שהשוטר לא היה בסכנת חיים ושהרשעתו הנה מוצדקת, במקום זאת קיבלנו השתלחות פופוליסטית על בית המשפט ועל שלטון החוק, ונקלענו לשיח מתלהם על מאבק בפשיעה. כמה מסכנים השוטרים שידיהם אזוקות בחוקים ונהלי ירייה המונעים משוטרים לירות בחשוד ולהרוג אותו מטווח אפס. כמה מסכנים שנמנעת מהם הריגת חשוד כאמצעי מעצר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב – כפורקן לתסכול, עצבים, חיסול חשבונות או סתם כדי להיפטר מאדרנלין עודף.

מדוע היה למזרחי כה קל ללחוץ על ההדק? מאותה סיבה שאף שוטר לא הועמד לדין בגין 13 ההרוגים במהומות אוקטובר. ומאותה סיבה שכל הניסיונות להביא לפיטוריו או השעייתו של מזרחי  מהמשטרה בזמן שהפך מחשוג לנאשם עלו בתוהו. אילו היה מדובר בשוטר המואשם בהטרדה מינית, למשל, הוא לא היה נשאר יום אחד ובצדק במדים לאחר שמוגש נגדו כתב אישום. אבל כאן מדובר בנאשם בהריגה של אזרח ערבי ובמקום השעיה או פיטורין כפי שמתבקש מהנהלים והמנהל התקין, קיבל הנאשם שחר מזרחי גיבוי ממפקד מחוז הצפון, ממפכ"ל המשטרה, מאגף המשמעת, משר ביטחון הפנים ומשר המשפטים הגזען, ששם למטרה להכפיף את שלטון החוק לערכים גזעניים שלא היו מביישים אף מדינה פשיסטית. שר המשפטים הודיע אתמול על המלצתו לחון את מזרחי.

וכך קיבלו עמיתיו השוטרים של מזרחי שיעור בסוציאליזציה ארגונית, המלמדם שהמשטרה נועדה לשוטרים אלימים. לא זאת בלבד שהארגון לא יוקיע מעשי אלימות ושימוש פושע בכוח הקטלני שהופקד בידיהם, אלא אף ירעיף עליהם שבחים, יגנו עליהם וישמשו להם עדי אופי. עמיתיו השוטרים של מזרחי למדו שהמדינה עצמה תצפצף על החוק ועל הנהלים ועל החלטת מח"ש עצמו, הפרקליטות ובית המשפט הפחדן והצבוע שלנו, כי לירות בחשוד ערבי מטווח אפס זה לא נורא, ואילו החייל המצטלם עם אשתו הבלונדינית הוא גבר גבר.

השבוע בו ממליצים לחנון את מזרחי הוא שבוע עצוב במיוחד, שבו צמרת המשטרה, משרד המשפטים ומשרד הפנים, ולאחר שתי החלטות של שתי ערכאות הקובעות את אשמתו של מזרחי, עודם מגבים את התנהגותו של השוטר האלים ואף מציבים את חנינתו כערך ארגוני עליון של תחושת חסינות, אלימות, בוז לחיי אדם ולחוק. למה מתפלאים כל כך כשארגוני מדינה הופכים למוסדי דיכוי וסוכני פשיזם?

כעת, ההצעה עומדת לפתחו של נשיא המדינה של "כולם", ובני משפחתו של מזרחי הודיעו שעד שהנשיא לא יחתום הם לא חוגגים. אם שמעון פרס הוא ישועתנו האחרונה לשמירה על מראית עין של צדק, על עקרון כבוד חיי אדם ועל הגבלת כוחה של המדינה בשימוש בכוח, הרי שאנחנו במצב רע!

כל שנותר לייחל לו, הוא שלאחר החנינה לא ירוץ מזרחי לכנסת, ושלא ימונה לתפקיד השר לביטחון פנים. מצד שני, על סמך ההיסטוריה אפשר להניח שהוא ימונה ל"יועץ לענייני ערבים" במשטרת ישראל, במידה שאיש אלים אחר במשטרת ישראל, מר דורון זהבי הידוע כ"קפטן ג'ורג'", יפנה את כסאו.

מצד שני, ייתכן שכבוד השר העתידי שחר מזרחי יביא תועלת רבה יותר במסע האלים כנגד המיעוט הפלסטיני בישראל וכנגד שרידי החברה האזרחית. והרי רק לעם כזה מגיעים שרים שקורצו מחומרים כאלה, שממילא מתאימים כמו כפפה לידו של שר הפנים אהרונוביץ' ושר המשפטים יעקב נאמן. יש למה לחכות.

הכותב הוא היועץ המשפטי לשעבר של ארגון מוסאוא למאבק בגזענות ואחד מעורכי הדין שייצגו וליוו את משפחתו של מחמוד גנאיים