הקרב של יעקב עם המלאך

במקום לעמוד חסרי אונים מול החורבן המתקרב, עלינו להיזכר כי התרבות והחירות שלנו מקנות לנו יתרון // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
סדריק כהן סקלי

שישה חודשים חלפו ממה שנראתה כשעת הכושר שלנו, והנה אנו קוראים לציבור להתעורר למאבק חדש. המדינה, האזור ובמידה מסוימת אף העולם כולו נתונים בתהליך מורכב של שינוי משטר. זה זמן מה אנחנו מבחינים בסימנים המקדימים שלו, סימנים שעל אף מוגבלותם, הפכו את חיינו על פיהם, שלא לדבר על אלה ההולכים ומתרבים שאינם שורדים את השינוי הראשוני הזה וקורסים. כל זה מוכר, אך עתה החל סחרור ההאצה. לחוק מסוכן, למאחזים, להתעללויות ולניצול, לאיומים חיצוניים ופנימיים עמדו לנו פעם הכוחות והזמן להתנגד – אף כי לרוב נכשלנו.

עתה הגורמים לשינוי המשטר מתאגדים בפרץ של אלימות פיזית, מדינית, משפטית, כלכלית, תקשורתית ודתית. הפנים של האלימות הזו רבות ומגוונות, פה אצלנו ושם אצלם, אך מה שקושר ביניהן הוא אופי בלתי מרוסן הלובש צורה של נקמה עתיקת יומין כנגד המודרנה. אל מול ההתפרצות הזו, אל מול המתקפה המשולבת הזו, אנו ניצבים חסרי אונים, סופגים פעם אחר פעם ומזמינים כנגד רצוננו את המכות הבאות, את מוות הבא. כל זה, רק חצי שנה לאחר ה"קיץ הישראלי".

ההלם מובן, אך ניתן עוד להתעורר מההשתלשלות הכפייתית של הסיוט. ניתן עוד להתקומם כנגד חוק גזעני או רודף, ניתן עוד להתנגד לתנאי העבודה המחפירים של רוב העובדים. ניתן ואף חובה להתאחד לשם כך, אף אם נודה שמדובר בקרב מאסף, אבוד כמעט. לא לשם ניצחון נתמסר לקרב הזה, שכן כל מה שהכרנו, בנינו ואהבנו יעבור שינוי טראומתי. לא לשם ניצחון, לא לשם שימור מעט החירות, האמת והזמן שמהם חיינו עד כה, נרים את קולנו, נקריב את עצמנו. ניאבק לא כדי להגן על מה שהיה – על אף חשיבותו העצומה – אלא כדי לעצב, כמו יעקב בקרב עם המלאך, את פני העתיד, את פנינו ואף את פני אויבינו.

Jacob Wrestling with the Angel, Rembrandt, 1659

השיתוק שלנו מקורו, בין היתר, בהכרה המהולה בחרדה כי אנו עומדים מול שינוי שלא ניתן לעצרו. זה נכון, אך לשינוי הזה עוד אין פנים. השינוי יבוא, אך אנחנו יכולים לעצב אותו, לעדן אותו, ל"המציא אותו" – ועל זה הקרב שלנו. אין זה רק קרב בלימה, אם כי הוא מתחיל בניסיון האמיץ להרוויח זמן. אין זה רק קרב, אם כי העימות בוא יבוא. מדובר בהגנה על הקיים, על העבר שיהפוך בדמיוננו, בשיטות הבלימה והמאבק שלנו, להדמיית העתיד ולשרטוט פניו האפשריים. במקום לעמוד חסרי אונים מול החורבן המתקרב, מול הברברים החדשים, עלינו להיזכר כי התרבות והחירות שלנו מקנות לנו יתרון, לא בעוצמה, אלא באפשרות לעיצוב דמיוני של מקום עצירה אפשרי לכוח המשתולל והמרחיב, כשיתגלה – לאחר האסון – שאין בכוחו לעצב חיים אנושיים.

בואו ניאבק כדי ליצור לעצמנו זמן. זמן לחיות חיים של טעם כל עוד אפשר, אך גם זמן להמציא את הזמן שאחרי התבוסה. אנו עומדים מול התעצמות של גורמים שונים שתשים קץ למשטר שהכרנו, אך לדוחקי הקץ אין חזון. הם מפנים את מבטם לאחור אלינו, אל הקיים, ברצון בלתי מובן ובלתי נשלט לנקום. אם נדע לקבל את העימות – שבו כנראה לא ננצח – את החיבוק המבהיל של המלאך, נחדור את המסך העיוור של האסון הקרב במבטינו המפוכחים והחולמים. אף אם בטלטלות הקרב נפגע קשות, אנושות אולי, נציץ מעבר לכתף האפלה של המלאך ונחזה את העולם שאחרי. ברגעי ההצצה הללו עוד נספיק להאיר במבטינו את הצעדים של הניצולים, ולמסור להם את השרידים שמהם ייבנה העולם מחדש, לאחר החורבן.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.