ללכת עד הסוף

הדיון המתנהל בין ועדת טרכטנברג לבין ועדת ספיבק-יונה אינו מעמיד בספק את הפטריארכיה הקפיטליסטית // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
אראלה שדמי

כשדפני ליף הקימה אוהל ברוטשילד – היא בסך הכל רצתה בית. ההמונים שהצטרפו תבעו מהפכה. דפני וחברותיה וחבריה הבינו שקורה כאן משהו גדול יותר והתחילו לכונן אותו. אך זה לא קורה, וכנראה לא יקרה.

מחאת האוהלים הציתה בי התלהבות רבה. עמדתי נפעמת מול מנהיגות נשים חדשה ורוחה המיוחדת; עמדתי על הפוטנציאל המהפכני שלה, הכרתי בשפה האזרחית והנשית שלה. כך יצרה את התשתית לתמורה מהותית בחברה ובמשטר בישראל, שמשכה אחריה המונים והציתה בקרבם תקווה גדולה. השלטון – ובעיקר נתניהו בעל החושים הפוליטיים המחודדים – הבינו כי נזרעו זרעים למהפכה, והגיבו בדרך שבה השלטון טוב במיוחד: ניכוס (ועדת טרכטנברג, חיבוק חם) מחד והגברת איומי המלחמה מאידך.

המהלך השלטוני מצליח משום שמאחוריו כוחות לאומנים, ניאו-ליברלים ופונדמנטליסטים, שבין השאר חוששים מהרוח החדשה שהפיחה המחאה, והקואליציה הזאת מצליחה במהפכת-נגד אנטי-דמוקרטית וחשוכה. לא פלא שמאז הקיץ התגברו מהלכים כמו חוקים בלתי-דמוקרטיים, הדרת נשים, ערבים ואתיופים, תג מחיר בשטחים, העלאת מחירים ועוד. חברי הקואליציה הזאת כנראה נבהלו.

הבהלה היתה לשווא, התקווה לשינוי מהותי נגוזה. לא רק מחמת חילוקי דעות פנימיים בין מובילי המחאה, לא רק בגלל חוסר סולידריות בין מאבקים ובין מעמדות. אמנם אפשר לראות במחאת האוהלים שלב נוסף וחשוב בשרשרת מחאות ומאבקים שהשפיעו ומשפיעים על פני החברה (התנועה הפמיניסטית, המרי המזרחי, "הדור הזקוף" הפלסטיני, תנועת הלהט"ב ועוד). כל אלו, צעד אחד צעד, תרמו את תרומתם. אך הבעיות ואופני הדיכוי והניצול לא נעלמו – רק שינו את צורתם ואת יעדיהם. אם יש משהו שלמדתי משנים של מאבק לשינוי חברתי הרי הוא שיש ללכת עד הסוף. לדמיין את החזון ולכונן אותו.

נפעמת מול מנהיגות נשים חדשה ורוחה המיוחדת

המאבק הפמיניסטי שלו אני שותפה מזה שנים הולך צעד קדימה ושני צעדים אחורה. למשל, במקביל למאבק הפמיניסטי לשחרור גוף האשה מהשליטה הפטריארכלית, יותר ויותר נשים עסוקות בהגדלת חזה, בהזרקת סיליקון בקמטי הפנים, בשינוי צורת העיניים. מול יציאת נשים לעבודה וכניסתן לפוליטיקה ולעסקים, מתעצמת הדרת נשים מהמרחב הציבורי (החרדי, האקדמי, הפוליטי). מול המאבק כנגד אלימות גברים כנגד נשים, פורחים הסחר בנשים והפורנוגרפיה.

אפשר לראות בכך חבלי לידה, או תגובות נגד להצלחות הפמיניסטיות. אולי סימנים לצורך בשינוי המאבק בהמשך הדרך. אני סבורה שהבעיה טמונה בזניחת החזון כאבן יסוד במאבק פוליטי, בהעדר האמונה בתצורות חברתיות לא פטריארכליות ולא קפיטליסטיות. הפסימיזם הזה מיתרגם לגישה המעין-אופטימית כי נוכל להתקדם בתוך המערכת של הפטריארכיה הקפיטליסטית, כאשר ההתפשרות עם המערכת וקבלתה כנתון מובילה אותנו בסופו של דבר לתוכה. כמונו גם תנועות חברתיות אחרות.

מחאת האוהלים פועלת בתוך הסדר הקיים. לא רק משום שאינה מאתגרת את שיח הביטחון והכיבוש, לא רק משום שאינה באמת חוצה גבולות מעמדיים – אלא משום שהיא נזהרת מלקרוא תיגר על המערכת הקפיטליסטית והפטריארכלית שבתוכה כולנו שבויים. הדיון המתנהל בין ועדת טרכטנברג לבין ועדת ספיבק-יונה אינו מעמיד בספק את הפטריארכיה הקפיטליסטית אלא נע בין עמדות שונות (ניאו ליברליזם ומדינת הרווחה) שמקבלות אותה כדבר נתון ומסתפק בדרכים להקלת שילובן של נשים, עניים וקבוצות מוחלשות בחברה ובתעסוקה.

אמנם אין ספק בלבי שמדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית עדיפה עשרת מונים על משטר ניאו-ליברלי, אך הדיון המוגבל הזה משמר (בדומה למחנה המכונה השמאל בישראל) את הכלכלה הבנויה על ניצול שלושת הקולוניות: נשים, טבע והעולם השלישי, ועמן – ערכים של רווח, תחרות וצרכנות. בכך אין כל בשורה אמיתית לחברה בישראל, במיוחד בכל הנוגע לשלום, לנשים  ולהרכב המעמדי בתוכה.

האם חברה וכלכלה אחרות אפשריות? ודאי. העיפו מבט, למשל, במאמרים על כלכלה מרובה, כלכלת הנתינה או כאן וכאן. אם למדתי משהו בשנים של מאבק, הרי הוא זה: יש ללכת עד הסוף! וכמו שאומר אסף ענברי בספרו "הביתה": "כלכלנים עוד לא בנו משק, וסוציולוגים עוד לא בנו חברה. את כל זה עשו ויעשו רק חולמים ומאמינים".

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נאורה

    ביום שתהיה פה כלכלת נתינה- נדע שכולנו הגענו אל הנחלה, עד אז, יש ללכת עד הסוף, ולא לוותר גם אם ירצו להשתיק אותנו!!

  2. ש.

    חשוב ביותר להאיר את הזוית הפמיניסטית ואין כמו אראלה לעשות זאת. תודה.