• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

אז מה הרווחנו?

כרגע, ההישג העיקרי של המחאה הוא התמתנותו של הניאו-ליברליזם הקיצוני // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
מיכה רחמן

שלושה הישגים מרכזיים השיגה המחאה החברתית: בתחום המיסוי – בלימת המגמה של המשך הקיצוץ במס ההכנסה; בתחום החינוך – ייתכן שחוק חינוך חובה מגיל שלוש סוף סוף ייושם; ובתחום התודעה הציבורית – כעת קיימת נכונות להיאבק נגד המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית שנתניהו התחיל בה כשר האוצר. ההישגים האלה מוגבלים: האוצר בין כה וכה התנגד להמשך המדיניות של קיצוץ ברמת המיסוי, חוק חינוך חובה מגיל שלוש מוקפא זה שנים בחוק ההסדרים, ואילו שינוי בתודעה הציבורית הוא בעל חשיבות רבה – אבל שינוי ממשי דורש מבנים פוליטיים.

השאלה המעניינת יותר היא מהו הרקע המעמדי של שלושת השינויים האלה; מדוע בחר נתניהו לממש (אם אכן יממש) את חוק חינוך חובה מגיל שלוש ולא בחר להפשיר את חוק הדיור הציבורי המוקפא בחוק ההסדרים מאז שחוקק ב-1998. חוק חינם מגיל שלוש היא תוכנית רווחה אוניברסלית ויפה שכך, אבל כידוע הפריפריה כבר ניהנית מהחוק והמתנה העיקרית היא למעמד הבינוני. ההתעקשות החוזרת ונשנית של האוצר לייבש את הדיור הציבורי נמשכת גם אחרי הקיץ.

האם אכן יופשר חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש ממעמקי ההקפאה של חוק ההסדרים? צילום: אורן זיו / activestills.org

טרכטנברג לא דיבר כלל על בנייה בדיור הציבורי. הדיור הציבורי הוא מחד תוכנית הרווחה לעניים ביותר, מאידך תוכנית יקרה מאוד של כמה מיליארדים. אין פלא שהאוצר ממשיך להתנגד, בכל מחיר, לבנייה ציבורית. בנוסף, כידוע, חוק חינוך חובה יבוא על חשבון קיצוצים בתוכניות רווחה וחינוך אחרות – נותנים למישהו ולוקחים ממישהו אחר, בדרך כלל לוקחים מהחלשים ומהפריפריה. השינוי הממשי עליו דיברו מנהיגות ומנהיגי המחאה, כמו גם הקריאה למדינת רווחה מתוקנת, מצריכים שינוי שיטתי כולל ואוניברסלי. אנחנו לא פחות רחוקים מהמצב הזה ממה שהיינו לפני המחאה.

בספרם "המנצחים לוקחים את כל הפוליטיקה", מתארים הקר ופיירסון את ההקצנה של השמרנים במפלגה הרפובליקנית לעומת השמרנים השפויים של פעם. אחד המאפיינים של ההקצנה הזו היא מדיניות של קיצוץ במיסים בכל תנאי, גם כאשר יש סכנה של משבר כלכלי וגירעון תקציבי. נתניהו, הניאו-ליברל הקיצוני של פעם, רצה קיצוץ מיסים בכל מחיר יחד עם קיצוץ בתקציב. במילים אחרות, הקטנת תקציבי הרווחה והחינוך בכל מחיר. נדמה שאחרי שראינו את התוצאות הקיצוניות של המדיניות הזו ואחרי המחאה שנולדה בחלקה בגלל התוצאות האלה, הושגה התמתנות של הניאו-ליברליזם האידיאולוגי הקיצוני לכיוון ניאו-ליברליזם קצת מתון יותר, זהו ההישג העיקרי של המחאה.

ומה תרמה המחאה לקידום ארגונים פוליטיים סוציאל-דמוקרטיים? גם זוהי שאלה מרכזית ומעניינת. מה שמסתמן הוא שקולות המצביעים בעקבות גל המחאה יתחלקו בין שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. יחימוביץ' הולכת עם עיני ותומכת בהסתדרות, ולא נראה שיש לה חוט שדרה סוציאל-דמוקרטי אמיתי, מפלגת העבודה לא שינתה את עורה גם עם יחימוביץ' בראשה. יאיר לפיד הוא מרכז ואולי (נקווה) ליברלי. קשה לכן לראות את מפלגת העבודה וההסתדרות ואת מפלגת לפיד החדשה כמבנים הפוליטיים הסוציאל-דמוקרטיים אליהם יכולה להתנקז המחאה, ובעזרתם להגיע לשינוי הממשי המיוחל עליו דיברה.

מה נשאר לנו? מאהלי המחאה של הדיור הציבורי שפורקו, ואולי עוד יקומו. ובכל מקרה נמשכים מאבקיהם של מחוסרי הדיור ומאבקים קטנים דומים, שאולי יתחברו לכוחות פוליטיים הקיימים בכנסת. זה לא הרבה, אבל זה מה שיש ועם זה חייבים להמשיך.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.