אז מה הרווחנו?

כרגע, ההישג העיקרי של המחאה הוא התמתנותו של הניאו-ליברליזם הקיצוני // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
מיכה רחמן

שלושה הישגים מרכזיים השיגה המחאה החברתית: בתחום המיסוי – בלימת המגמה של המשך הקיצוץ במס ההכנסה; בתחום החינוך – ייתכן שחוק חינוך חובה מגיל שלוש סוף סוף ייושם; ובתחום התודעה הציבורית – כעת קיימת נכונות להיאבק נגד המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית שנתניהו התחיל בה כשר האוצר. ההישגים האלה מוגבלים: האוצר בין כה וכה התנגד להמשך המדיניות של קיצוץ ברמת המיסוי, חוק חינוך חובה מגיל שלוש מוקפא זה שנים בחוק ההסדרים, ואילו שינוי בתודעה הציבורית הוא בעל חשיבות רבה – אבל שינוי ממשי דורש מבנים פוליטיים.

השאלה המעניינת יותר היא מהו הרקע המעמדי של שלושת השינויים האלה; מדוע בחר נתניהו לממש (אם אכן יממש) את חוק חינוך חובה מגיל שלוש ולא בחר להפשיר את חוק הדיור הציבורי המוקפא בחוק ההסדרים מאז שחוקק ב-1998. חוק חינם מגיל שלוש היא תוכנית רווחה אוניברסלית ויפה שכך, אבל כידוע הפריפריה כבר ניהנית מהחוק והמתנה העיקרית היא למעמד הבינוני. ההתעקשות החוזרת ונשנית של האוצר לייבש את הדיור הציבורי נמשכת גם אחרי הקיץ.

האם אכן יופשר חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש ממעמקי ההקפאה של חוק ההסדרים? צילום: אורן זיו / activestills.org

טרכטנברג לא דיבר כלל על בנייה בדיור הציבורי. הדיור הציבורי הוא מחד תוכנית הרווחה לעניים ביותר, מאידך תוכנית יקרה מאוד של כמה מיליארדים. אין פלא שהאוצר ממשיך להתנגד, בכל מחיר, לבנייה ציבורית. בנוסף, כידוע, חוק חינוך חובה יבוא על חשבון קיצוצים בתוכניות רווחה וחינוך אחרות – נותנים למישהו ולוקחים ממישהו אחר, בדרך כלל לוקחים מהחלשים ומהפריפריה. השינוי הממשי עליו דיברו מנהיגות ומנהיגי המחאה, כמו גם הקריאה למדינת רווחה מתוקנת, מצריכים שינוי שיטתי כולל ואוניברסלי. אנחנו לא פחות רחוקים מהמצב הזה ממה שהיינו לפני המחאה.

בספרם "המנצחים לוקחים את כל הפוליטיקה", מתארים הקר ופיירסון את ההקצנה של השמרנים במפלגה הרפובליקנית לעומת השמרנים השפויים של פעם. אחד המאפיינים של ההקצנה הזו היא מדיניות של קיצוץ במיסים בכל תנאי, גם כאשר יש סכנה של משבר כלכלי וגירעון תקציבי. נתניהו, הניאו-ליברל הקיצוני של פעם, רצה קיצוץ מיסים בכל מחיר יחד עם קיצוץ בתקציב. במילים אחרות, הקטנת תקציבי הרווחה והחינוך בכל מחיר. נדמה שאחרי שראינו את התוצאות הקיצוניות של המדיניות הזו ואחרי המחאה שנולדה בחלקה בגלל התוצאות האלה, הושגה התמתנות של הניאו-ליברליזם האידיאולוגי הקיצוני לכיוון ניאו-ליברליזם קצת מתון יותר, זהו ההישג העיקרי של המחאה.

ומה תרמה המחאה לקידום ארגונים פוליטיים סוציאל-דמוקרטיים? גם זוהי שאלה מרכזית ומעניינת. מה שמסתמן הוא שקולות המצביעים בעקבות גל המחאה יתחלקו בין שלי יחימוביץ' ויאיר לפיד. יחימוביץ' הולכת עם עיני ותומכת בהסתדרות, ולא נראה שיש לה חוט שדרה סוציאל-דמוקרטי אמיתי, מפלגת העבודה לא שינתה את עורה גם עם יחימוביץ' בראשה. יאיר לפיד הוא מרכז ואולי (נקווה) ליברלי. קשה לכן לראות את מפלגת העבודה וההסתדרות ואת מפלגת לפיד החדשה כמבנים הפוליטיים הסוציאל-דמוקרטיים אליהם יכולה להתנקז המחאה, ובעזרתם להגיע לשינוי הממשי המיוחל עליו דיברה.

מה נשאר לנו? מאהלי המחאה של הדיור הציבורי שפורקו, ואולי עוד יקומו. ובכל מקרה נמשכים מאבקיהם של מחוסרי הדיור ומאבקים קטנים דומים, שאולי יתחברו לכוחות פוליטיים הקיימים בכנסת. זה לא הרבה, אבל זה מה שיש ועם זה חייבים להמשיך.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.