• kara w.
    קריטי עד מוות
    מה יהיה על ילדינו השחורים בנערותם?
  • ראפינו
    גול מחאה
    על קולן המהדהד של הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה

בכל זאת נפל דבר

"הנגב, התקווה, אותה מהפכה!" אינה רק סיסמה המצטלצלת היטב במגאפונים שחוקים // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
נועם תירוש

לא צריך הרבה אומץ אישי על מנת לתקוף את המחאה החברתית. בהתרגש עלינו חצי יארצייט להתפרצותה, ברור כי שינוי מהותי לא ממש התרחש כאן וכי "צדק חברתי" הוא עדיין מושג אמורפי שכלל לא ברור איך ניתן ליישמו בשדה פוליטי ציני כל כך. אפשר גם להתלונן על תפקודם של ראשי המחאה – הרי כיצד יובילו ילדי שמנת מכפר שמריהו את המהפכה החברתית לשכונות ולערים העזובות ביותר בארץ? והכי חשוב, אם הבשורה הגדולה של אותה מחאה חברתית היא יאיר לפיד שליט"א, הרי שמוטב היה כלל לא להתחיל בה.

אולם ביקורות אלו, על אף אמיתותן היותר מחלקית, אינן מועילות. יהיה זה קל, קל מדי, לתקוף את מה שעבר על ישראל בקיץ 2011 מבלי להתייחס דווקא לאתגרים, להצלחות ולמאבקים השונים המתרחשים מדי יום במקומות שונים.

בבאר שבע, למשל, הצליחו בשבוע שעבר פעילי "באר שבע המשוחררת" למנוע, ולא בפעם הראשונה, פינוי של משפחות מתחתית הסולם החברתי הישראלי מבתי עמידר נטושים אליהם פלשו בחוסר ברירה אחרת. אקטיביסטים, סטודנטים וכמה מתושבי העיר הוותיקים והפעילים, יוצרים במשותף מציאות חברתית שונה במקום; קשה היה לדמיין סולידריות שכזו בבאר שבע שלפני מאהלי המחאה, שיצרו את התודעה המשותפת ואת האמונה כי ביחד אפשר לעשות משהו.

בהפגנות כנגד פינוי מאהל התקווה התרחש חיבור נוסף ומרגש לא פחות, כשאר אל המוחים והמפגינים בתל אביב הצטרפו גם תושבי הכפר אלעראקיב. מאז יולי 2010 פונה הכפר מעל ל-30 פעמים ותושביו מובילים כיום את המאבק כנגד המשך נישול ואפליית הבדואים בנגב. הקריאה: "הנגב, התקווה, אותה מהפכה!" אינה רק סיסמה המצטלצלת היטב במגאפונים השחוקים של הפעילים המלווים את ההפגנות. חיבור אמיתי בין הקבוצות המדוכאות ביותר בחברה הישראלית מערער את יציבות המשטר, שמטרתו היחידה היא לשמר את הסדר הקיים.

חיבור אמיתי בין הקבוצות המדוכאות ביותר. צילום: אורן זיו / activestills.org

אם כך, אין פלא כי דווקא בתום מחאת הקיץ, כשהולכים ומעמיקים אותם קשרים המבוססים על סולידריות מהותית, פועלת המשטרה באלימות הולכת וגוברת כנגד הפעילים ברחבי הארץ.

נכון, החיבור המשמעותי כל כך בין המאבק למען צדק חברתי לבין המאבק כנגד הכיבוש עדיין לא נעשה. נדמה גם כי ל"ראשי המחאה" לא ברור מה תפקידם במאבק כנגד החקיקה הפאשיסטית שהולכת ומחסלת את השאריות הדמוקרטיות במדינת ישראל. חייב להיות ברור לכולנו כי בישראל לא ישרור צדק בעוד מיליוני פלסטינים לצדנו חיים תחת דיכוי יומיומי, ועל ראשי המחאה לזכור כי אחרי שממשלת ישראל תגמור "לטפל" בארגוני השמאל, הם יהיו הבאים בתור.

אבל גם אם השינוי לו אנו מייחלים עדיין לא הושג, אין ספק כי צעדנו כמה צעדים קדימה בדרך אליו. הרי גם אם נגזר עלינו להמתין למשיח "הצדק החברתי", שאוטוטו מגיע, הרי שהדרך, המאבק, ההליכה הסיזיפית במעלה ההר אל עבר גן העדן עלי אדמות, הם בעלי המשמעות. פידל קסטרו כבר אמר, כי "המהפכה אינה גן של שושנים, המהפכה היא המאבק בין העבר לעתיד". את המאבק התחלנו, וזו בכל מקרה הצלחה משמעותית.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. יריב מ

    רק למה לצטט את קסטרו. לא שאני בעד חרמות, ובכל זאת