• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

להתנגד לתוכנית החלוקה

כל עוד הדיבור הסכסוך הישראלי-פלסטיני תקוע בגזרה הצרה של ה"פוליטי", לא תהיה פה שום מהפכה // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
אייל גרוס

חצי שנה אחרי, והשיח של הצדק החברתי עדיין כאן. כמעט שלא עובר יום בלי אירוע, בעוד השפה החדשה שחילחלה לשיח הציבורי בקיץ לא נעלמה. אבל הכל מתנהל על אש קטנה יחסית, בלי המספרים הגדולים שראינו.

בקיץ האחרון כתבתי מספר פעמים על מלאכותיות ההפרדה בין "החברתי" וה"פוליטי". בישראל, הדיבור על רווחה, עבודה, בריאות, תזונה, חינוך ודיור, נחשב כנושא "חברתי" שגם גופים "לא פוליטיים" יכולים לדבר עליו ולהתלכד סביבו. מנגד, לדבר על כל מה שכרוך באפליית הפלסטינים בישראל ובפרט בשטחים – אף שלמעשה חלק ניכר מאפלייתם נסוב בדיוק סביב אותם צירים חברתיים שבהם עסקה המחאה – כבר נחשב כ"פוליטי" ומעורר מחלוקת. סברתי, וכמדומני שהמציאות מוכיחה זאת, שכל עוד תישמר ההבחנה הזו ישוב ה"פוליטי" בגרסתו הלאומנית, וישליט עלינו שוב ושוב את סדר היום שלו תוך דחיקת ה"חברתי" לשוליים.

גרפיטי של בנקסי. שרטוט מלאכותי של גבולות השיח מאפשר את דחיקת הפוליטי אל מחוצה לו. צילום: cc by-Chris Devers

מצד אחד, אפשר לומר שהחלוקה  בין ה"חברתי" ל"פוליטי" אפשרה למחאה להיות כה גדולה בקיץ האחרון: הגיעו אנשים מכל קצוות הקשת ה"פוליטית" – ככל שזה נוגע להשקפות על סוגיית הכיבוש. וצריך גם לומר שהמחאה אפשרה, ולו בשוליה, צורות חדשות של סולידריות ושיתוף פעולה שלא היו קודם, ושהסיסמה "יפו, התקווה, אותה מהפכה" עדיין מהדהדת. אבל מצד שני, על סדר היום החברתי שב והשתלט איום הטרור או האיום האירני או האיום הדמוגרפי, ושלטון הפחד שמתלווה לדיבור עליהם.

במובן זה, מקור העוצמה הוא גם מקור החולשה: כל עוד מתקיימת האבחנה לפיה הדיבור על רווחה, עבודה, בריאות, תזונה, חינוך ודיור נחשב כ"חברתי" אך הדיבור על כל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב כ"פוליטי", יישמרו הגבולות של השיח החברתי, באופן שיחבל בשינוי אמיתי. הלאומיות תשוב ותקרא לנו לדגל בצורה שתייצר סולידאריות מזוייפת על בסיס לאומי, תוך מחיקת הפערים החברתיים מהדיון בשם ההתגייסות כביכול "שלנו" (קרי "עם ישראל") כנגד האויבים הקמים עלינו להשמידנו.

ברור לחלוטין הצורך בשיח חדש, שלא חוזר על החלוקות הקיימות בין "ימין" ו"שמאל" בצורה שמפצלת את הציבור על פי העמדות בנושא הפלסטיני. ברורה החשיבות של שיח ששם את המצוקות החברתיות במרכז; אך יהיה זה נאיבי לחשוב שאפשר להדחיק את ה"פוליטי" ולהתלכד סביב ה"חברתי". לא רק משום שעצם החלוקה היא מלאכותית ולא צודקת (הדיכוי של הפלסטינים נוגע בשאלות של צדק חברתי במובהק), אלא גם כי ה"מודחק" הזה ישוב ויצוץ בצורה שצפויה לסכל את המחאה החברתית.

נראה שהסיכוי היחיד של השיח החברתי להצליח אינו באמצעות שימור החלוקה הזו, אלא דווקא בעזרת התגברות עליה, מתוך הבנה שכל עוד נתחום את גבולות הסולידריות בהתאם לחלוקה המלאכותית בין ה"חברתי" ו"הפוליטי", הרי שניכשל. כל עוד נעשה זאת, ניתן להפרדה בין האנשים, שמבודדת אותם ומנסה בעצם להחליש את מאבקם החברתי – לנצח. המקום בו כולם נקראים לדגל הלאומי בשם המצב הפוליטי, הוא מקום המבקש למחוק את הפערים הכלכליים והחברתיים וגם לשבור את הסולידריות בינם ובין אלו שמסומנים כ"אחרים" על בסיס לאום.

אכן, האתגר של פריצת גבולות הסולידריות של המחאה החברתית קשה ואף מסוכן: לדבר על כיצד הצדק החברתי, והצדק בכלל כלפי הפלסטינים, נשלל על ידי הכיבוש, כרוך בהסתכנות של אובדן ההקשבה של רבים שבעיניהם דיבור מהסוג הזה נחשב כ"פוליטי" ו"שמאלני" מדי. אך למעשה, אם המחאה החברתית אופיינה בשבירה של גבולות בין אנשים וסולידריות אל מול שלטון שלא דואג להם אלא מפקיר אותם, הרי ששבירת הגבולות בין ה"חברתי" ו"הפוליטי" ושבירת גבולות הסולידרית הם הצעד הבא המתבקש – גם אם במציאות הפוליטית שלנו הוא קשה כל כך. ורק כאשר זה יקרה, תהיה זו מהפיכה של ממש.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.