פתיחת השמים הפוליטיים

על מנת לעגן את הכוח שנצבר הקיץ במסגרת משותפת, יש להקים את "התנועה הדמוקרטית לצדק חברתי" // פרויקט מיוחד לציון חצי שנה למחאה החברתית
לב גרינברג

ארגון שתי"ל פירסם רשימה מרשימה של 150 יוזמות חדשות, המראה כאילו המחאה נמשכת. גם ראשי המחאה מתעקשים להדגיש שהמחאה לא מתה. אז למה יש כל כך הרבה אנשים שחושבים אחרת? האם משהו השתבש? זה סכסוך על בסיס אישי? מה כן הצליח, מה לא? ואיך ממשיכים מכאן הלאה?

אין ספק שלמחאה בקיץ היו הישגים גדולים: הן בגיוס התמיכה והעלאת סדר היום החברתי-כלכלי, והן ביצירת תקווה לישראל אחרת הנישאת על גבי דור צעיר, אידאליסטי, נחוש ומתוחכם. מאז הקיץ נשארה בראש וראשונה התביעה העומדת באוויר כי העם דורש צדק חברתי. בלעדיה החלטת יישום חוק חינוך חינם מגיל שלוש לא הייתה עוברת, וגם לא ההנחות במחיר המים למיעוטי יכולת – שהושגה אחרי 22 ימי שביתת רעב של ג'קי אדרי. אולם דווקא בתחום הדיור הכישלון בולט: מחוסרי הדיור וזכאי הדיור הציבורי נשארו ברחוב בזמן שיש עשרות אלפי דירות ריקות, ומאהליהם פורקו באלימות. המאבק נגד הפירוק התקשה לגייס תמיכה המונית וחזר לממדים של האקטיביזם מלפני הקיץ.

הר הגעש שהתפרץ בקיץ הצליח לחבר בין מאות ארגוני החברה האזרחית האקטיביסטיים סביב התביעה לצדק חברתי, ופתח מרחב פוליטי דמוקרטי לכל מי שהרגיש דיכוי, מכל סוג שהוא. הוא ביטא זעם על מצוקה כלכלית ביחד עם תסכול ממערכת פוליטית אטומה ומנותקת המאפשרת לפקידי האוצר והטייקונים לשדוד את המשאבים הציבוריים ולהפריט אותם.

ומה קרה מאז הקיץ? שוב חזר סדר היום הישן של חוסר ביטחון (הקרוי "ביטחוני"), הפחדים, השנאות והגזענות. ועל גבי כל אלה נישא פרץ של חקיקה אנטי-דמוקרטית לצד המשך הסיוע לטייקונים. להערכתי, קיימת סכנה מוחשית שללא ביטוי פוליטי של המחאה לקראת הבחירות הבאות עלול להיסגר המרחב הפוליטי שהיא פתחה בקיץ. המוני המוחים ייאלצו להצביע עבור אחת המפלגות המבקשות לרכוב על גב המחאה, אבל צפויות לבגוד בה יום אחרי הבחירות. אני חסיד גדול של עבודה לטווח ארוך בבניית החברה האזרחית תוך מטרה לחולל שינוי יסודי בחברה. מהפכה דמוקרטית יכולה להתרחש רק כתוצאה של בניית חברה אזרחית חזקה. אולם ללא מסגרות מפלגתיות המייצגות אותה החברה האזרחית איננה מספיקה כדי לחולל שינוי בחקיקה ובהקצאת מחדש של משאבים. זאת הסיבה שבכל העולם איגודים מקצועיים (שהם ארגוני החברה האזרחית) יצרו זיקה קבועה עם מפלגה זו או אחרת. זה מה שנקרא תנועה דמוקרטית: מסגרת משותפת של ארגוני החברה האזרחית ומפלגות. מה שפגע בכוחה העצום של תנועות העבודה בעולם הייתה כמובן המדיניות הניאו-ליברלית.

מה הבעיה?

הכלכלה הניאו-ליברלית החלישה את החברה האזרחית ואת יכולתה של המדינה לקבל החלטות ערכיות סביב הקצאת משאבים. כתוצאה מכך הצטמצם המרחב הפוליטי שהוא מקום התיווך בין החברה האזרחית לבין המדינה, לכן המפלגות הלכו והתנתקו מהציבור ומהצורך לדון בענייני המדינה. הפוליטיקאים החלו לעסוק בהישרדות אישית, על ידי מניפולציות, הסחת דעת והסתה מסוגים שונים. בישראל הגזענות וההסתה נגד האחר היא שם המשחק, עד כדי כך שהייתי מציע פתגם: "אמור לי את מי אתה שונא (או ממי אתה מפחד, היינו אך) ואומר לך בעד מי אתה מצביע".

הדמוקרטיה בכל העולם נפגעה עקב הכלכלה הניאו-ליברלית והולידה את גל המחאות של 2011, שהוא משבר כלכלי ופוליטי של חוסר ייצוג. אבל בכל מקום הנסיבות הן ייחודיות, בהתאם להרכב האוכלוסייה, המסגרת המפלגתית והחוקית של המשטר, ואסטרטגיות ההישרדות לתמרון האזרחים של הפוליטיקאים. לכן השוני כל כך גדול בין הצלחת הגיוס ההמוני במצרים, טוניס, ישראל וצ'ילה, לעומת חולשת המאבק בארה"ב, המהפך הניאו-ליברלי בספרד, או מלחמות האזרחים בסוריה ובלוב. למרות שהמשבר הכלכלי-פוליטי הוא עולמי, הדינמיקה הפוליטית היא תמיד מקומית. ומה שיש לנו בישראל מאז תום המחאה ההמונית בקיץ הוא פרץ נגדי אנטי-דמוקרטי לא פחות עוצמתי מאשר הפגנות הקיץ. אבל הריאקציה הזו מגיעה למקום מסוכן, המקום בו האווירה האנטי-דמוקרטית מתורגמת לחקיקה בכנסת ולהחלטות ממשלה.

בישראל, הגבלות הדמוקרטיה הן מעבר לחולשת החברה האזרחית והגבלות על המדינה לעשות צדק חברתי. בנוסף למשבר העולמי בישראל הדמוקרטיה פגומה בשני תחומים עיקריים: תחולת האזרחות וריבונות העם. שתיהן בעיות ברורות, אבל לרוב מטושטשות על ידי שיח ביטחוני, לאומני וגזעני, ללא בסיס דמוקרטי איתן. משטר דמוקרטי מאופיין על יד הענקת שוויון זכויות אזרח ופוליטיות לכל נתיניו הבוגרים, ועל ידי המעמד החוקתי הריבוני של המוסדות הנבחרים, כלומר אין בדמוקרטיה לאף מוסד סמכות מעל למוסדות הנבחרים על ידי העם. בישראל, בשל תהליך היסטורי ייחודי, יש נתינים ללא זכויות אזרח ופוליטיות שוות, ועם זכויות מופחתות בתוך גבולות 1967. בנוסף יש שני מוסדות בעלי סמכות מעל הכנסת, מוסדות הדת והצבא, שהם ריבוניים בתחומי שליטתם.

התפרצות דמוקרטית של רצון למדינה אחרת לגמרי, ופוליטיקה אחרת. צילום: activestills.org

מה עושים?

לאחר קיפול האוהלים בספטמבר החלה התרוצצות כיצד לעגן את הכוח שנצבר בקיץ במסגרת משותפת שתיתן ביטוי לאנרגיות והרעיונות שהתגלו בקיץ. אבל אז נתקעו בחוסר יכולת הכרעה. מדוע? להערכתי יש שתי סיבות עיקריות, אישיות וענייניות. ברמה האישית, ראשי המחאה לא מעוניינים ברובם להיכנס בשלב הזה של חייהם לפוליטיקה, ולא ברור אם הם מתאימים. לא כולם, אבל מספיק שחלק מרגיש ככה כדי להכשיל בנייה משותפת של מסגרת פוליטית. הסיבה העניינית היא, שברור שברגע שיגעו בשאלות היסוד של המדינה, התמיכה ההמונית תלך ותדלדל. לכן עדיף להשקיע בבניית החברה האזרחית (יש כאמור 150 יוזמות חדשות, ואני מאמין ומקווה שיפרחו עוד אלף פרחים). זו תשובה נכונה, אבל חלקית.

מחאת הקיץ היתה התפרצות דמוקרטית של רצון למדינה אחרת לגמרי, ופוליטיקה אחרת. אי אפשר לבנות מדינה אחרת ללא מפלגות. הריאקציה האנטי-דמוקרטית היא של רוב המפלגות המרגישות מאוימות מסדר היום החברתי כלכלי וחוששות לאבד מכוחן. השאלה היא איך מתגברים על שני הקשיים שהתגלו, הבעיה האישית והבעיה העניינית? אני מעלה כאן רעיון כיצד לפתוח בתהליך של עיסוק פוליטי שעשוי להוביל להתארגנות מפלגתית, אבל לא בהכרח, תהליך שנועד ליצור מסגרת משותפת לכל היוזמות של החברה האזרחית. התהליך שאני מציע יכול להימשך יותר או פחות זמן, יכול להוביל להקמה של מפלגה אחת, שתיים או יותר, אבל נועד ליצור את התשתית של המדינה האחרת שרוצים לבנות.

הרעיון הוא ליצור מסגרת משותפת ליחידים וקבוצות החברה האזרחית ולהתחיל בדיון משותף אודות המדינה שאנחנו רוצים שתהיה, על בסיס הנחות יסוד דמוקרטיות: צדק חברתי, שוויון בין האזרחים, וריבונות העם. אני מציע לקרוא למסגרת המשותפת התנועה הדמוקרטית לצדק חברתי. התנועה תקיים אסיפות עממיות ודיונים ויישלחו נציגים לקונגרס דמוקרטי ארצי. הדיונים יתבססו על המלצות ועדות המומחים שהקימו הפרופסורים יונה וספיבק, אבל ההמלצות יהיו רק בסיס לדיונים ולא בבחינת "ראה כזה וקדש". יידונו גם שאלות היסוד של מדינה דמוקרטית: יחסי דת ומדינה, השוויון בין האזרחים וביטול השליטה הצבאית על הפלסטינים. דיוני האסיפות העממיות והקונגרס יבהירו הן את הבסיס המשותף והן את נקודות המחלוקת, ויאפשרו ליצור התארגנויות פוליטיות על בסיסם. החברות בתנועה תהיה דינמית, כלומר לא ייקבע מועד סיום "המפקד" נוסח מפלגות, וכל אחד יתרום דמי חבר בהתאם ליכולתו.

הצעתי להקים תנועה דמוקרטית לצדק חברתי הוא פרי הניתוח של המשבר הפוליטי הפוקד את ישראל והבנתי את הדמוקרטיה. אלה הצעות לדיון משותף בין פעילי תנועת המחאה, ארגוני החברה האזרחית ופעילים המעוניינים לתת ביטוי פוליטי למחאה. הכוונה לפתוח מחדש את המרחב הפוליטי שנסגר מיד עם התקפלות המאהל ברוטשילד, ולהתחיל תהליך של פוליטיזציה, כלומר דיון בשאלות היסוד של המדינה ואופן חיבורם לתביעות החברה האזרחית. שאלות אלה מושתקות על ידי הסתה והפחדה מתמדת, היוצרים הפרד ומשול – מוכרחים להתגבר עליהם כדי לדמיין עתיד אחר.

המהלך נועד ליצור בסיס ערכי משותף וקשרים בין ארגוני החברה האזרחית לבין פעילים פוליטיים, שני תנאים הכרחיים לדינמיקה פוליטית דמוקרטית. בקיץ התעוררה התקווה לישראל אחרת בחגיגה של יוזמות דמוקרטיות, ומאז הדיכוי האנטי-דמוקרטי של המדינה ומפלגות השלטון משתולל. חייבים להחזיר את היוזמה לפעילים ולהמוני המוחאים על ידי התמודדות ישירה עם מחסומי הדמוקרטיה בישראל.

לקריאת קטעים נוספים בפרויקט

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ליאורה

    קיימת מאז יולי 2011, ומנהלת דיון משותף בין הבאים אליה על כל מה שהחברים רואים כ"צדק חברתי". יש חזון, יש צוותי עבודה פעילים, יש מפגשים ברחבי הארץ אחת לכמה שבועות. בקרוב אפילו יושלם אתר האינטרנט 🙂
    http://haasefa.org.il