כדי שיזכו לטיפול ראוי

מאבקם של עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה נמשך ללא הישגים משמעותיים. אלמה ביבלש על ניצולם רב השנים של עובדים שקופים ועל הפגיעה של העמותות והממסד בנערים ובנערות
אלמה ביבלש

לאחר חודשים ארוכים של מו"מ מפרך ללא התקדמות משמעותית, מאבקם של עובדי חסות הנוער עלה מדרגה, והם נאלצו לפתוח בשביתה בת 48 שעות בשש מסגרות מתוך כ-שלושים שמפעילות עמותות ענ"ב ואותות, המפעילות את רוב השירותים שמספקת רשות חסות הנוער ברחבי הארץ.

לפני שבועיים הגיעו העובדים ותומכיהם להפגנה מול חלונותיו האטומים כל כך של משרד הרווחה בירושלים. הזעם, ההשפלה והתסכול שהצטבר בליבם של אלה העוסקים במלאכה הקשה והחשובה הזאת, אלה שעומדים יום יום לצדם של הנערים והנערות פגועי המערכת האלה ונשארים שקופים בעיני הממונים עליהם, ניכר היטב בפניהם ובקולם.

הפגנת עובדי חסות הנוער מול משרד הרווחה בירושלים

בכל זאת, לא נרשמה כל התקדמות במו"מ, ומאחר שעמותת ענ"ב בחרה לעשות כל שביכולתה על מנת להפעיל לחץ על עובדים לשבור שביתה, החליטה הנהגת האיגוד לפתוח בשביתה נוספת, חריפה יותר, בתקווה שהפעם יקבלו את ההתייחסות המגיעה להם.

ההחלטה להשבית מסגרות של נוער במצבי סיכון ופשיעה אינה קלה, אבל המאבק הזה הוא גם ואולי בעיקר למענם. כדי שיזכו לטיפול ראוי ועקבי מצוות קבוע שאינו שחוק ואינו עסוק באיך לגמור את החודש. הנערים והנערות האלה שנפגעו על ידי הסובבים אותם פעמים רבות, לומדים היום שיעור חשוב על מאבק. הם לומדים איך לא להרכין ראש מול מי שבוחר להשפיל ולנצל, אלא להתאחד, לעמוד בתוקף ולדרוש את זכויותיך.

לפני כחודש וחצי משרד הרווחה הודיע על תוספת של כ-30 מיליון ₪ לתקציב החסות, אשר מרבית מתקציב זה יעבור לעמותות "ענ"ב" ו"אותות", המשמשות כחברות כוח אדם של המשרד. אך באופן תמוה הוחלט להפנות את מרבית הכסף להוספת תקנים ולא לשיפור שכרם של העובדים. התקנים הקיימים היום רחוקים מלהיות מאוישים במלואם. חסות הנוער כבר כמה שנים אינה מצליחה לגייס כוח אדם. אנשים מסרבים לעבוד בעבודה הקשה, האינטנסיבית והמורכבת הזאת בשביל להרוויח פחות או יותר שכר מינימום, ולפעמים גם פחות.

מנהל עמותת ענ"ב כינה את השביתה חציית קו אדום  ואקט בלתי מוסרי וטען כי לעובדי החסות אין את הזכות לשבות כמו לאחרים בגלל האחריות שלהם לאוכלוסיה רגישה ופגועה. בעמותה מטעים את הציבור. מי שפוגע בנערים ובנערות, מי שבוחר שוב ושוב להתעלם מצורכיהם הן העמותות ומשרד הרווחה. בגלל התנאים הירודים התקנים לא מאוישים. מסגרות שלמות נסגרו לחלוטין וקבוצות שלמות במסגרות קיימות עומדות ריקות מאדם (לא שביתה בלתי מוסרית של יומיים או שבוע, פשוט סגורות) ואינן נותנות את המענה שהן אמורות לספק. חלק מהמענים שמספקת החסות הם מענים ייחודיים שאין להם מסגרות חלופיות במסגרת החוק ולכן המסגרות הסגורות משמען נערים/ות ברחוב במצבי סיכון גבוהים ביותר או במאסר.

יחסן של העמותות לעובדים וכתוצאה ישירה מכך לאוכלוסיה המטופלת הוא בלתי מוסרי ובלתי הגון. מדריך שעובד מעל 360 שעות בכל חודש כולל שבתות, חגים ולילות ומשתכר בסוף החודש 4000 שקלים – זה לא מוסרי. מדריך שיושב בשעת לילה מאוחרת אחרי משמרת ארוכה עם נערה הסובלת מסיוטים לשיחה, הרגעה ועזרה ומשתכר על כך 12 שקלים לשעה (כן, קראתם נכון) – זה לא מוסרי. מדריך שלוקח נערה ליום בילוי מחוץ למסגרת נעולה ומתבקש לקחת אותה לסרט ולמקום נחמד לאכול בו אך מתבקש לשלם את הוצאותיו מכיסו – זה לא מוסרי. לדרוש ממדריך לעבוד בין משמרת סטנדרטית של 17 שעות עד למשמרות חג מיוחדות  (או הרתמות לטובת המערכת הסובלת ממחסור בכוח אדם) שיכולה להגיע בקלות ל-28 שעות ואף יותר ללא כל תשלום שעות נוספות, ללא יוצא מן הכלל, זה לא מוסרי. לנצל במשך שנים את מסירותם מחויבותם ואהבתם של העובדים, מדריכים, רכזים, אמהות בית ועו"ס ולרמוס את זכויותיהם זה לא מוסרי. לסרב במשך חודשים להיפגש עם נציגי האיגוד, להציע לו פירורים מבזים כתחליף לשכר הוגן, לשכור עורכי דין יקרים ומשרד יחסי ציבור כדי להלחם בהתארגנות העובדים (לזה יש כסף) ולהציגם כמי שעושה מעשה לא מוסרי – זה לא מוסרי. להפעיל לחץ על עובדים לשבור שביתה למרות חומרת המעשה והקרע שהדבר יצור בתוך צוותי העבודה – זה לא מוסרי.

השביתה הזאת לא תהיה קלה, אבל מדובר בצעד חשוב ומרגש בו הצוותים קמים ומודיעים שלא ישתקו עוד ויסתכלו מהצד בהכנעה על התפוררות המערכת, על תחלופת הצוות הגבוהה וסגירת המסגרות, ולא יתפשרו על כבודם וזכותם להתפרנס. עובדי החסות השובתים ומלוויהם המסורים מכוח לעובדים זקוקים לכל התמיכה והעזרה שיוכלו לקבל, כי צוות במצוקה אינו יכול לטפל בנוער במצוקה וכי אין דבר דחוף יותר ממתן טיפול ראוי לילדים האלה.

בהצלחה לשובתים/ות וכוח לעובדים/ות!

הכותבת היא עובדת לשעבר במעון של עמותת ענ"ב, חסות הנוער

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. ורד

    תפעלו לצרף את העו"סים במגזר הציבורי לשביתה, אתם לא צריכים להיות לבד!!! זוהי מטרה ראויה ללא ספק…

  2. יעל

    הגיע הזמן שגם הסקטורים החלשים ביותר יאבקו על זכויותיהם. כולנו מאחוריכם חסות הנוער, כל הכבוד!! אל תתפשרו על שום דבר, ובהחלט אין ספק שאתם הצד המוסרי כאן במערכה ולא מנכלי העמותות והמדינה רוויי הכוח!!

  3. ערן

    רבותי,
    גם אני חלק המהמדריכים,
    כבר יש תוצאות!
    כל הכבוד לפעילים המסורים
    ולגרעין המאבק. אנחנו מאחוריכם.