איך הופכים פליטים לבעיה

מרכזים אותם ב"גטו", דואגים ששכרם יהיה נמוך, לא בודקים בקשות למקלט מדיני, מאלצים אותם לישון בחוץ – ואשכרה למות מקור. רועי וגנר על היד המכוונת (והנעלמה) של השלטון הארצי והמקומי
רועי וגנר

לאחרונה נוקטת העירייה בצעדים שלא מותירים למבקשי המקלט אלא לישון תחת כיפת השמים בקור המצמית. שלשום בלילה קפא למוות מבקש מקלט בגינת לוינסקי. מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל וביתר שאת של עיריית תל אביב יכולה לישון בשקט. היא עובדת.

מן המפורסמות היא שהגירה גורמת לאבטלה. כל ילד בסאות'פרק הרי יודע: "They take our jobs". אבל העובדה הזו, מפורסמת ככל שתהיה, היא קשקוש. אין מתאם בין הגירה לבין אבטלה. כשהאוכלוסייה גדלה (על ידי הגירה או ריבוי טבעי) גדל מספר הצרכנים, ולכן גם מספר מקומות העבודה (והנה קישורים למחקרים על גרמניה ואנגליה.)

במקומות ובזמנים רבים שונים, בכל רחבי העולם, הגירה היוותה מנוע לצמיחה; למשל, בארה"ב בסוף המאה התשע עשרה, ובישראל במחצית הראשונה של שנות התשעים. עם זאת, מדיניות ממשלתית מכוונת יכולה להפוך הגירה לבעיה.

סאות'פארק: The took our jobs. האנשים החומים הם המקור לכל צרותינו

כך עושים זאת:

1. ריכוז המהגרים והמהגרות באזורים מוחלשים ומוזנחים

ריכוז כזה יוצר עומס על התשתיות המוזנחות ממילא, והגדלה של מספר מבקשות ומבקשי העבודה איפה שממילא יש כבר אבטלה גבוהה יחסית. בישראל הממשלה מרכזת מהגרים סביב התחנה המרכזית על ידי הסעת מבקשי ומבקשות מקלט שמשוחררים מהכלא ישירות לגינת הקווקזים (גינת לוינסקי). מבקשי ומבקשות מקלט שמנסים לצאת מה"גטו" נתקלים בחומת הגזענות: גם אם הם יכולים להרשות לעצמם לעבור לשכונות אחרות, בעלי בתים לא ששים להשכיר להם דירות.

גינת לוינסקי, אוקטובר 2011. צילום: אקטיבסטילס

2. הנמכה של שכר המהגרים והמהגרות

הגבלות חוקיות על הזכות לעבוד ואכיפה סלקטיבית יכולות להנמיך מאד את שכרם של מהגרות ומהגרים. כאשר שכרם של מהגרות ומהגרים נמוך באופן קיצוני, יש למעסיקים תמריץ להעסיק אותם במקום אזרחים ואזרחיות, וכשזה קורה באזור מצומצם שבו ממילא כבר יש עובדים ועובדות רבים חסרי הכשרה, התחרות עלולה להוריד את שכרם של כל העובדים באזור.

בישראל רשום על אשרות השהייה של מבקשות ומבקשי מקלט "מסמך זה אינו אשרת עבודה", אף על פי שהמדינה התחייבה בפני בג"ץ להימנע מאכיפה נגד מעסיקים של מבקשות ומבקשי מקלט. מעסיקים פוטנציאליים מפרשים את המשפט הזה כאיסור העסקה, אפשרויות התעסוקה של מבקשות ומבקשי מקלט מצטמצמות, ושכרם יורד. במקביל, על אף שהמדינה מכירה בכך שהחזרת מבקשות ומבקשי מקלט לאריתריאה וסודן מסכנת את חייהם, היא נמנעת באופן שיטתי מבחינת בקשות מקלט של אזרחי ואזרחיות אריתריאה וסודן ולכן לא מכירה בהם כפליטים – מעמד שיעניק להם גם את הזכות לעבוד. התוצאה היא שמבקשות ומבקשי מקלט רבים נותרים מובטלים, גרים ברחוב, וישנים בגינות בדרום תל אביב. באשר לאכיפת זכויות העובדים והעובדות, שמוזנחת ביחס לכל העובדים בישראל, הרי שהיא כלל לא קיימת ככל שמדובר במבקשי ומבקשות מקלט.

עד כאן אין שום חידוש. אבל כעת מסתבר שגם עיריית תל אביב עושה צעדים אקטיביים כדי להפוך את מבקשי המקלט לבעיה. בשבועיים האחרונים החלה העירייה לסגור באופן שיטתי מסעדות של מבקשי מקלט אריתריאים בדרום תל אביב.

צו סגירה לעסק של מבקשי מקלט בדרום תל אביב. צילום: תומר גרדי

המוסדות האלה, שסיפקו למבקשות ומבקשי מקלט פרנסה ומחסה נסגרים. מי שעבדו בהם ייאלצו לחפש עבודה בשוק שהצטמצם בגלל סגירת המוסדות האלה, ולהגדיל את התחרות על מקומות עבודה מול תושבים אחרים בדרום תל אביב.

במקביל, כנסיות שמאפשרות למבקשי מקלט ללון בתוכן מאוימות בביטול הפטור שלהן מארנונה. הכנסיות סוגרות את שעריהן, ומבקשי מקלט נאלצים לישון בחוץ, באופן שמסכן את בריאותם והופך גינה שאמורה להיות ריאה ירוקה של נופש ומשחק לאולם שינה עגום.

הגירה לכשעצמה איננה בעיה. אבל היד המכוונת (והנעלמה) של השלטון הארצי והמקומי יכולה להפוך אותה לבעיה. זה מה שקורה היום בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. העובדה שמבקשי מקלט חסרי כל גרים ברחובות נוה שאנן איננה מקרה מצער – היא תוצאה של מדיניות אקטיבית. הסובלים העיקריים מהמדיניות הזו הם מבקשות ומבקשי המקלט. הבאים בתור הם תושבי ותושבות השכונה המוזנחת, שרבים מהם מהגרים ובני מהגרים מחבר העמים ומארצות ערב. מעצבי המדיניות – מבנימין נתניהו, דרך אלי ישי, ועד רון חולדאי – לא סובלים מתוצאות המדיניות שלהם כלל וכלל. הגיע הזמן שזה ישתנה.

עוד בנושא:

ושוב שברנו שיא / רונה פרי

הערב ההוא במונית השירות / שרית טופז

אומרים על מבקשי המקלט / עודד פלר ויונתן ברמן

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אורי וייס

    הגבלת פליטים מלעבוד היא הפרה גסה של עקרונות השוק החופשי, ומביש שה"קפיטליסטים", שקופצים נוכח כל רגולציה, אינם מוחים על כך. זוהי הפרכה נוספת של הטיעון, שהכלכלה הישראלית היא קפיטליסטית.

  2. .

    כפי שנאמר בשורה האחרונה במאמר.
    מצד שני אפשר לראות בפעולות שלהם גיבוי לרעיונות פופוליסטיים, הלחם והחמאה של פוליטיקאים רבים.
    בנוסף אפשר לראות בפעילות המפעלית, כמו למשל הקמת בית מעצר ענק לפליטים, הפניית משאבים לבעלי הון. הרי הרווחים היפים מבניית בית מעצר שכזה ילכו לארכיטקטים ומהנדסים, ולא לפועלים הסינים.
    כרגיל – ביסוס תמיכה המונית בורה וחסרת כח, תוך התחנפות לתומכים המממנים.