העיקר התדמית

אחרי שנים של תנאים מחפירים, התאגדו עובדי חסות הנוער בכוח לעובדים כדי לדרוש את המגיע להם ולנערים. אל מול "האיום הגדול" שכרה המעסיקה שלהם, עמותת ענ"ב, את שירותיו של משרד היח"צ "לגאיה" – שעוד מעז להטיף להם בענייני מוסר. אורן ירמיה על התרגיל
אורן ירמיה

עמותת ענ"ב (עידוד נוער במצוקה) המפעילה מסגרות שמהוות תחנה אחרונה לנוער בסיכון, ממוממנת מהכספים שלנו. של כולנו. אנחנו ממנים אותה דרך משרד הרווחה. מי שמשלם מיסים, מממן אותה ישירות. מי שלא משלם מיסים, כמוני למשל (בכל זאת סטודנט), גם מממן אותה: הכסף שהולך לעמותה יכול היה לשמש לאינספור מטרות אחרות, ומימון במונחי עלות אלטרנטיבית הוא מימון לכל דבר.

אין שום בעיה מובנית בכך שאנחנו ממנים את עמותת ענ"ב. הבעיה היא מה שהיא עושה עם הכסף הזה, ומה שאינה עושה איתו. בעיקרון, היא עושה איתו דברים נפלאים. העמותה, הגדולה ביותר במגרת "חסות הנוער" והיחידה לטיפול בנוער במצוקה במשרד הרווחה, מפעילה מסגרות כמו מעונות לבני נוער על קצה הרצף. את ההוסטלים האלה מפעילים עובדות ועובדים. כאן מתחילה הבעיה.

המדריכים בהוסטלים, שכאמור עובדים עם נוער בסיכון – עבודה קשה ושוחקת – מקבלים קרוב לשכר מינימום. במשמרות לילה, השכר הוא 13 שקל לשעה. אכתוב זאת שוב: 13 שקל לשעה. שאר התנאים גם אינם בשמים, בלשון המעטה. כמו בכל מקצוע חינוכי, מדריכים שנפגעים פירושם נערים שנפגעים. עם שכר כזה מחפיר, העמותות המפעילות את חסות הנוער עבור משרד הרווחה מתקשות למלא תקנים, ורובם המכריע של המדריכים מתקשה לשרוד בתפקיד. לא צריך להיות מומחה לחינוך כדי לשער מה זה עושה לנערים, שאחד הדברים שהם הכי זקוקים לו זאת יציבות.

בית לנוער חוסה. מדריכים שנפגעים פירושם נערים שנפגעים. צילום: cc by-publik16

אחרי שנים של תנאים מחפירים, התאגדו עובדי חסות הנוער בארגון "כוח לעובדים" על מנת לדרוש את המגיע להם ולנערים. במשך כמעט שנתיים טענו העמותות המפעילות, במידה רבה של צדק, שאין להן תקציב לממן את דרישות העובדים. באחרונה המצב השתנה. ב-27 בנובמבר החליט משרד הרווחה באופן רשמי שהוא מתקצב את חסות הנוער בעוד 30 מיליון שקל, שייפרשו על פני השנתיים הקרובות. אלא מה, טלי יוגב, המנהלת של חסות הנוער מטעם הרווחה, החליטה שהתוספת תשמש רובה ככולה למימון תוספת תקנים. כזכור, למרבה האיוולת, העמותות לא מצליחות לאייש את התקנים שכבר קיימים, כי הן משלמות, במחילה, חרא של שכר.

אחרי כל כך הרבה זמן של מו"מ עקר לעובדים נמאס והם החליטו לפתוח בשביתת אזהרה. שי שער, מנכ"ל עמותת ענ"ב, הגיב כך (פסקה שלישית מהסוף): "שביתה במסגרות העמותה היא חציית קו אדום. שביתה שכזו יש בה פגיעה קשה, מוסרית ובלתי הפיכה באוכלוסייה החוסה…". הבעיה האמיתית בתגובה הזאת היא לא הגועל שחש כל אדם נורמלי לנוכח הניסיון להפיל את האחריות למצב על המדריכים שהחליטו אחרי חודשים רבים של מו"מ מנומס לשבות בכדי להציל את המסגרת בה הם עובדים.

הפגנת עובדי חסות הנוער בירושלים. הוחלט שתוספת התקציב תשמש רובה ככולה למימון תוספת תקנים. כזכור, העמותות לא מצליחות לאייש את התקנים שכבר קיימים כי הן משלמות, במחילה, חרא של שכר

הבעיה היא ששער בכלל לא ניסח את התגובה הזאת. מי שניסח אותה היה משרד יחסי הציבור "לגאיה". המשרד נשכר על ידי עמותת ענ"ב על מנת להתמודד עם האיום שמהווים המדריכים על מה שכנראה באמת חשוב לעמותה, יחסי הציבור שלה.

"לגאיה" הוא סיפור מעניין בפני עצמו. המשרד מתמחה, בין היתר, ביחסי עבודה, בעיקר מהצד של המעסיקים. הוא ייעץ למפעל "אקרשטיין" כנגד התארגנות עובדיו, ועשה אותו הדבר ב"של"ה", בקופת חולים כללית. "לגאיה" הוקם בשנת 2004 על ידי גלי גבאי, שבילתה שנים דווקא בייעוץ תקשורת להסתדרות הכללית. עוד שותפה במשרד היא נעמה קציר שמואלי, ששימשה או שמא עדיין משמשת, כדוברת ועד עובדי נתב"ג. כל ניסיון לחפש מהפך אידיאולוגי הוא ככל הנראה עקר; דומה שהמשרד מורכב משכירות חרב לכל דבר, שפשוט גילו לאיזה צד יש יותר כסף. לצד לגאיה, מעסיקה העמותה גם את משרד העו"ד של עו"ד גוטרמן.

אז מה היה לנו כאן? עמותת ענ"ב, שמקבלת את כספנו דרך משרד הרווחה, לא משלמת לעובדים שהיא מעסיקה שכר הוגן. במקום זה, היא מעדיפה להוציא את הכסף של כולנו על משרד יחסי ציבור ומשרד עו"ד יקרים, שמתמחים בייצוג מעסיקים נגד התאגדויות עובדים, כדי לפגוע באותם מדריכים שהיא מנצלת. העיקר התדמית, לא? אם זה לא מרתיח, אני לא יודע מה מרתיח.

אסיים בעצה ידידותית. שי שער ושאר מנהלי חסות הנוער: קחו את הכסף שלנו ותוציאו אותו על תרגיל יחסי הציבור הטוב ביותר: לשלם לעובדים שלכם את מה שמגיע להם. אלו פרטי עמותת ענ"ב. בתור מי שמממנים אותם, אתם/ן מוזמנים/ות לפנות אליהם ולהגיד להם מה אתם/ן חושבים/ות על הסיפור הזה:

ענ"ב – ענב עידוד נוער במצוקה, ת.ד. 68050, ירושלים 91681
טלפון: 02-6725137
פקס: 02-6714020
מייל: enav@enav.org.il

אתם/ן גם מוזמנים/ות לפנות לשר הרווחה והשירותים החברתיים, ולספר לו על מה עמותת ענ"ב מוציאה את כספי הציבור:

עמוד הפייסבוק של משה כחלון

טלפון בכנסת: 02-6408350

טלפון נוסף: 02-6408351

פקס: 02-6408902

***

הכותב הוא סטודנט באוניברסיטת ת"א ופעיל במכללה החברתית-כלכלית

עוד בנושא:

כדי שיזכו לטיפול ראוי / אלמה ביבלש

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. בטי

    אורן, תודה על מאמר חשוב שחושף גם את מאבקם הקשה של עובדי חסות הנוער וגם את פעילותה של יחצנית שצמחה בהסתדרות וכיום משרתת את את ההון הקפיטלסטי שרומס עובדים – כנראה שאין פה סתירה אידיאולוגית של ממש.

  2. אורלי בנימין

    דפנה ברק-ארז כתבה ב- 2008 מאמר שבו הבהירה כמה חשובים שני ההיבטים של זכויות העובדים ואיכות השרות בניהול ארוך טווח של כל חוזי ההפרטה. בעזרת טיעונה הצליחה השופטת מיכל אגמון-גונן לפסול מפרט של משרד הרווחה בתחום חוזי האשפוז הסיעודי. אולי אפשר לחזור על אותו אפקט גם בהקשר הזה? כל מה שצריך בשביל זה הוא לאתר/להקים עמותה אחרת שגם היא היתה רוצה לזכות במכרז הזה לאורך זמן. מקרה כזה בבית המשפט העליון יכול להיות הזדמנות ראשונה לדפנה ברק-ארז לעשות את עבודת האקטיביזם המשפטי שלה לפי העקרונות שהיא עצמה ניסחה.