לא להירדם בשמירה

התקשורת מתעסקת בקריטריונים המפלים של אטיאס, וזה חשוב, אך השבוע הזה מועיד עוד צרות ולא פחות חמורות לעתידו של דיור בר השגה. גיל גן-מור מסביר מה כל כך דרמטי
גיל גן-מור

רוב ערוצי התקשורת נגררו השבוע אחר הדיון הפוליטי אודות הקריטריונים שהציג השר אטיאס ל"מחיר למשתכן". הדיון אמנם חשוב, אך הוא גם מסית את תשומת הלב מן העיקר – מה שבכלל לא קיים בהצעות הממשלה. אז מה הסיפור האמיתי? בימים שני ושלישי הקרובים (30-31.1) יתקבלו שתי החלטות חשובות ביותר בנושא דיור בר השגה, שבמידה רבה יסמנו את עתיד המאבק.

ביום שני תתכנס מועצת מקרקעי ישראל (ממ"י) לאשר שתי הצעות החלטה – אחת עניינה דיור למשתכן, והשנייה, דיור להשכרה בהישג יד. בשורה התחתונה, ההחלטות הצפויות יהוו התקדמות מסוימת, אך שוב ממ"י מתעלמים מהדיור הציבורי, ושוב הקריטריונים לסיוע בלתי סבירים ומפלים. יום לאחר מכן, תתכנס בכנסת הוועדה המשותפת פנים-כלכלה שדנה בחוק התכנון והבנייה החדש (מה שמכונה הרפורמה בתכנון). הוועדה תדון בהצעת הממשלה, הראשונה מסוגה, להוראות לדיור בר השגה שיחולו בתוכניות מתאר, וגם בקרקע פרטית. בשורה התחתונה, הממשלה רוקנה מתוכן את ההגדרה של דיור בר השגה וקבעה כי הוא יכלול רק דיור להשכרה או דירות קטנות במחירי השוק. לא רק שהגדרה זו אינה מקדמת דבר, אלא שהיא אף תסתום את הגולל על היוזמות המקומיות לשלב בתוכניות למגורים גם דיור מוזל.

אנסה להכניס קצת סדר בעניינים ולהרחיב מה כל כך דרמטי ביומיים הצפויים לנו. והכי חשוב: מה עלינו לדרוש ולשנות בהחלטות שצפויות להתקבל כדי לעשות צעד ראשון בדרך למדיניות דיור חברתית.

פינוי בית ביבנה, 23.01.12. הממשלה רוקנה מתוכן את ההגדרה של דיור בר השגה וקבעה כי הוא יכלול רק דיור להשכרה או דירות קטנות במחירי השוק. צילום: activestills.org

יום ב': החלטות מועצת מקרקעי ישראל

מה על סדר היום

ההחלטות שיונחו על שולחן המועצה (הגוף שמנהל את קרקעות המדינה) הן תוצאה של המחאה החברתית והמלצות ועדת טרכטנברג. הנושא הראשון שיידון במועצה הוא הרחבת השימוש בסיוע דרך "מחיר למשתכן". המכרזים הרגילים של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לצרכי בנייה למגורים הם מכרזי-שוק, שבהם הזוכה הוא מי שמציע את המחיר הגבוה ביותר לקרקע. מן הסתם, היזם שזוכה בונה על אותה קרקע את הבניינים שישיאו לו את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית וישאף למכור דירות גדולות ויקרות במחיר המקסימלי.

חלק ממכרזי רמ"י בעבר היו מכרזי מחיר למשתכן – על פי מכרזים אלו, המתמודדים במכרז יתמודדו על המחיר הנמוך ביותר שיציעו לרוכשי הדירות. מי שיכול לרכוש את הדירות בפרויקטים כאלו הם זכאים שעומדים בקריטריונים שונים. הביקורת על מכרזים אלו הייתה שהם מוטים לטובת משפחות גדולות ומוצעים בעיקר באזורים של אוכלוסייה חרדית; שהם אינם נותנים פתרון למי שאינו יכול לגייס הון ראשוני לרכישת דירה ורוצה פתרון של שכירות מפוקחת; ושלמרות המכרז ההפוך, ההצעות שהתקבלו לא נתנו הנחה משמעותית לזכאים, ולעתים לא היה כלל הבדל בין ההצעה הטובה ביותר לבין מחירי השוק.

החידוש שאמור להתקבל בדיון ביום שני הקרוב, הוא שבניגוד לעבר, במכרזי מחיר למשתכן תינתן גם הנחה במחיר הקרקע, באופן שאמור להוזיל את מחירי הדירות, ובנוסף, שיהיו גם מכרזים לבנייה להשכרה. אלו שני צעדים חדשנים, שננקטים לראשונה בישראל.

במכרזי ההשכרה יהיו שני מסלולים: באחד תימכר הקרקע בהנחה משמעותית (30% מהערכת השמאי) ליזם שישכיר 60% מהדירות במתחם לזכאים, כאשר הזוכה הוא מי שהציע את ההצעה הנמוכה ביותר לשכ"ד חודשי. לאחר 10 שנים יוכל היזם למכור את הדירות. במסלול השני – הקרקע תימכר ללא מחיר מינימום ליזם שיבנה פרויקט שכולו להשכרה, כאשר 25% מהדירות יהיו במחיר מפוקח שייקבע מראש על ידי רמ"י. תקופת ההשכרה תהיה בין 10 ל-20 שנה, בהתאם למספר יחידות הדיור.

הביקורת: צעדים ראשוניים, ומאד חלקיים

אכן, אחת הדרישות שעלו במחאה היא שהקרקע אינה כספומט אלא משאב ציבורי שמיועד לשימוש כלל הציבור, ואכן המכרזים הולכים בכיוון זה. השאלה היא את מי תשמש הפחת מחיר הקרקע ואלו מטרות תשיג?

עיקר הבעיה בדיון שיתקיים במועצת מקרקעי ישראל היא ששוב יתעלמו ההחלטות שיתקבלו מהמחסור החריף בדיור ציבורי. לפי החוק, הקצאת קרקע לדיור ציבורי היא אחד התפקידים של המינהל, והתעלמותו מתפקידו זה אף מהווה לטעמי פגם חוקי. יכולה הייתה רמ"י למשל, להחליט שבכל מכרז יועברו לה כמה דירות להגדלת מאגר הדיור הציבורי. אם היעד השנתי של רמ"י הוא שיווק לפחות 30 אלף דירות בשנה, אז אפילו אם רק 10% מהדירות בכל פרויקט היו לדיור ציבורי, היה גדל מאגר הדיור הציבורי ב-3,000 דירות מדי שנה. אבל הם מתעלמים לחלוטין מהוראת החוק.

הביקורת השנייה מתמקדת בקריטריונים – אלו שמוצעים ואלו שחסרים. הקריטריונים האוניברסליים המתבקשים ביותר כמו רף הכנסה, תקרת הון ומיצוי כושר השתכרות נעדרים בצורה מאוד מפתיעה מהקריטריונים. מיצוי כושר השתכרות הוא קריטריון של הוגנות בסיסית – לפני שאדם מבקש סיוע בדיור, עליו להראות שהוא עושה את מירב המאמצים לכלכל את עצמו. אם הוא נכה או בפנסיה או זכאי לקצבאות מסיבות לגיטימיות, האז הוא ממצה את כושר ההשתכרות. אם הוא סתם לא עובד ללא סיבה, מדוע שאחרים יסבסדו לו דיור?

במקום הקריטריונים המתבקשים – קיבלנו קריטריונים מוזרים ומפלים כמו שנות נישואין, ומספר ילדים, שיכולים ליצור הטיה לטובת מי שמתחתן מוקדם ומגדל משפחה גדולה מאוד, תוך התעלמות מהעובדה הפשוטה שבמקומות שונים יש צרכים שונים. קריטריונים אלו גם יוצרים אפליה תוצאתית, שתפגע ביחידים, כמו גם הניקוד העודף לשירות צבאי או מילואים, שעלול בפועל להשאיר בחוץ את הנכים ואת האוכלוסייה הערבית, שפטורים משירות.

חייבים לדרוש כי לפחות 10% מהדירות בכל מכרזי רמ"י יישארו בידי המדינה וישמשו להגדלת מאגר הדיור הציבורי, וכי הקריטריונים לדיור בר השגה ישונו באופן שיכללו מיצוי כושר השתכרות, קריטריון הכנסה, ויוסרו הקריטריונים של שנות נישואים, גיל ושירות צבאי. כמו כן, דרך טובה יכולה להיות לקבוע סל של קריטריונים חוקיים, לרבות קריטריוני סף, ולהחליט לגבי כל מכרז על הקריטריונים הסופיים בהתאם לאמדן צרכים ברמה המקומית ובשיתוף הרשות המקומית.

יום ג': החלטות בעניין דיור בר השגה ברפורמה בתכנון

מה על סדר היום

כבר מעל שנה יושבת ועדה מיוחדת בכנסת, בראשות ח"כ אמנון כהן, ודנה בחקיקת חוק תכנון ובנייה חדש (הרפורמה בתכנון). החוק ישפיע לשנים רבות על האופן שבו יתוכננו מתחמי המגורים שלנו – איך ייראו היישובים שלנו, ועד כמה נוכל לעמוד במחירי הדיור. בין היתר שיווקה הממשלה את החוק כפתרון למצוקת הדיור. אולם שכשהונחה הצעת החוק, הסתבר שהיא מתעלמת לחלוטין מהדרישה לחייב בנייה של דיור בר השגה בתוכניות למגורים. דרישה זו דומה לדרישות המוצבות היום במקומות רבים בעולם, לפיה בכל שכונה יש להבטיח גם דיור לאלו שמודרים ממנה בשל מחירי הדיור הגבוהים. התכלית של חקיקה כזו היא חברתית, והיא למנוע מרחב מקוטב בו שכונות הומוגניות לאוכלוסייה אמידה שוכנות בנפרד משכונות עוני.

ההתעלמות מדיור בר השגה עוררה ביקורת רבה בקרב הארגונים החברתיים, ראשי ערים וחברי הוועדה. יו"ר הוועדה כהן הודיע לממשלה כי לא יעביר את הרפורמה בלי הוראות לדיור בר השגה. חודשים עברו והממשלה התמהמה בהבאת הנוסח שלה, ועתה עומדת הרפורמה כבר לפני שלב הסיום. רק עתה, סופסוף, מביאה הממשלה את הצעתה, אך בניגוד להתחייבויות היא שינתה ברגע האחרון את ההגדרה של דיור בר השגה.

במקום ההגדרה המקובלת בעולם של דיור בר השגה כדיור נאות ומוזל לזכאים במחיר שהולם את הכנסתם, ובאופן שיאפשר למי שזכאי לגור במקום שממנו הוא מודר בלי להוציא מעל 30% מהכנסתו הפנויה, מבקשת המדינה להגדיר דיור בר השגה כדיור להשכרה או דירות קטנות במחיר השוק. כלומר – הממשלה מגדירה דיור בר השגה כדיור במחיר השוק בלבד.

הביקורת: בלוף אחד גדול

ההגדרה המוצעת מרוקנת מתוכן את הרעיון של דיור בר השגה. דיור במחיר שוק אינו דיור בר השגה, ולא יענה על צרכי הציבור, שמוציא היום סכומים גבוהים מאוד מהכנסתו לדיור. הגדרה כזו לא תאפשר ליצור את התמהיל הנדרש עבור אוכלוסיות מגוונות, ולא תקיים את מה שהיא כביכול מבטיחה.

אפילו ועדת טרכטנברג עמדה על הצורך בדיור בר השגה. היא ציינה כי "לעליית מחירים חדה, ולהיעדרו של תמהיל דיור התואם את צרכי האוכלוסייה השונים, השלכות קשות מבחינה חברתית וכלכלית". היא גם ציינה כי "תמהיל דירות הומוגני עלול ליצור סביבת חיים מנוכרת, הנשענת על שכונות יוקרה ופרברים עניים, על הדרה של אוכלוסיות רבות מהמרחב העירוני ודחיקתם אל שולי הערים או אל פרברים מרוחקים, תוך העמקת הפערים ופגיעה במוביליות החברתית והתעסוקתית".

למען דיור בר השגה אפקטיבי, יש צורך בחלוקת האחריות בין הממשלה לבין הרשויות המקומיות. מאחר שברור ששוק הבנייה לבדו אינו מתייחס כלל להיבטים אלו, הדרך להשפיע על מה שייבנה הוא ברגולציה ממשלתית, דרך הוראות התכנון המרחבי. ניתן לעשות זאת אם לרשות התכנון המקומית תהיה סמכות לקבוע הוראות בתוכנית, שיתייחסו בין היתר לסוג הדירות, גודלן וגם מחירן ולמי יתאפשר לשכור או לרכוש דירה מוזלת בפרויקט. כל זאת כמובן, לא קיים בהצעה הממשלתית.

יתר על כן, הגדרה כזו תגרור אותנו אחורה, ותסתום את הגולל על עשרות תוכניות שקידמו רשויות מקומיות לדיור בר השגה, בהן רכיב של דיור מוזל לזכאים, בדרך כלל בתמורה למתן זכויות בניה נוספות. מדוע? מפני שמשרד המשפטים הודיע שמבחינה משפטית, חייבת להיות הסמכה מפורשת בחוק התכנון כדי לקבוע הוראות בתוכנית, שעניין מחיר הדיור או הזכאים, ועד שלא יוסדר העניין בחוק תוכניות אלו אינן חוקיות.

תוצאה זו היא תוצאה קשה מאוד, מפני שהמון פרויקטים גדולים שנבנים בערים הם לא על אדמות מדינה, אלא על אדמות פרטיות או אדמות שכבר העבירה רמ"י לתאגידי הבנייה. קחו, למשל, את תוכנית צפון מערב תל אביב, שתכלול כ-11,000 דירות ושאם היה בה מרכיב של דיור בר השגה רציני הייתה יכולה לתת מענה למצוקת הדיור. בתחילה רצתה לכלול העירייה הוראות לדיור בר השגה בתוכנית, אך בעקבות חוות הדעת של משרד המשפטים הוגשה התנגדות על ידי בעלי הקרקע הפרטיים, והעירייה נאלצה לסגת מההחלטות שקיבלה. כיום, כל מה שנשאר מהתוכנית לדיור בר השגה במתחם זה הוא דירות להשכרה במתחם אחד בלבד, שהוא בבעלות ציבורית.

חייבים לדרוש שינוי מהותי של הגדרת דיור בר-השגה, והחזרת אפשרות ההוזלה של דירות, באופן שיפתח את הפתח ליוזמות הקיימות ברמה המקומית להתקדם. כמו כן, יש לדרוש כי לא תאושר תוכנית מתאר למגורים אלא אם יש בה התייחסות מספקת (לפחות 20% מהדירות) לדיור בר השגה, בתמהיל מגוון, שחלקו יהיה גם במחיר ההולם את הצרכים של אוכלוסיה מעוטת הכנסה.

לסיכום

אין ספק ששתי ההחלטות שעל הפרק הן חשובות ומשמעותיות, אך אם תשאלו לדעתי, שינוי החוק היא מטרה חשובה יותר שתוצאותיה מרחיקות לכת.

יש לקוות שהציבור יתעורר וימחה, ויש לקוות גם שבזמן שהתקשורת מתעסקת עם הקריטריונים של השר אטיאס, לא נירדם בשמירה, וניתן לחוק התכנון החדש לעבור עם הגדרה נכה ומזיקה לדיור בר השגה, שתקבור את הדרישה לשילוב דיור בר השגה ולתמהיל חברתי בשכונות המגורים.

הכותב הוא עו"ד באגודה לזכויות האזרח ובקואליציה לדיור בר השגה

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מיכל

    וגם
    "מיצוי כושר השתכרות הוא קריטריון של הוגנות בסיסית – לפני שאדם מבקש סיוע בדיור, עליו להראות שהוא עושה את מירב המאמצים לכלכל את עצמו."

    בכלל כדאי לשים לב לכל הפסקה שכתב החתום מהאגודה לזכויות האזרח. זה מה שהקואליציה לדיור בר השגה חושבים?? זה מה שבעוקץ מאמינים??

    האם מובטלים אשמים, כרגיל, במצבם ולא עושים מאמץ "לכלכל את עצמם" כי הם "סתם לא עובדים ללא סיבה".

    כנראה שגם אם תתחבא מאחורי 'שמאל' ו'חברתי', עדיין האמונות הליברליות מושרשות חזק.

  2. אהוד

    הצטרפו למאבק – דורשים דיור בר השגה אמיתי ומוזל, ולא עוד בלוף.

    http://on.fb.me/w7Ysr1

  3. אהוד

    לא מדובר על מבקשות/י עבודה, בציטוט שאת מביאה. מדובר על החשש במדיניות רווחה, שיהיו 'טרמפיסטים'. מי שמבקש/ת עבודה (מובטל בשפתך) ממצים את כושר ההשתכרות שלהם.
    מי שלעומת זאת מנסה להיות טרמפיסט, רוצים להתמודד עם התופעה ולעודד אותו לעזור לעצמו.

  4. גיל

    מיכל, תודה על ההתיחסות. לצורך הבהרה, מיצוי כושר השתכרות הוא קריטריון שקיים כבר שנים. הוא לא שקול לקריטריון "עובד". מי שמקבל דמי אבטלה גם נחשב כממצה את כושר ההשתכרות. מי שאינו עובד בשל נכות גם ממצה כושר השתכרות, וכנ"ל אדם בגיל הפנסיה. לפי ההגדרות הקיימות, גם מי שלא עובד אך מקבל במשך שנתיים הבטחת הכנסה או שנה השלמת הכנסה נחשב כממצה את כושר ההשתכרות. אם חד- הורית, שכל הכנסתה ממזונות חודשיים גם תיחשב כממצה את כושר השתכרות שלה. ניתן כמובן להתווכח על הקריטריונים הללו, אך אין הכוונה שמי שפוטר מעבודתו, מייד יוצא מתנאי הזכאות ובטח שאין כאן כוונה לעשות דה-לגיטימציה למובטלים. במכתב ששלחנו לא מזמן לשרים, התייחסנו גם לשאלה כמה אחוזי משרה נדרשים יהוו מיצוי כושר השתכרות. בועדת טרכטנברג דיברו על 125% משרה למשק בית זוגי (ליחיד זה אחרת כמובן). אנחנו טענו כי מדובר ברף גבוה מידי ושצריך לבדוק אותו בוועדה מקצועית. זאת משום שיש בארץ עדיין מאות אלפי משפחות שבהן מפרנס/ת יחיד/ה, ובין היתר בשל מחסור במקומות עבודה באזורים שונים וחסמים אחרים. מקווה שזה יתרום לדיון

  5. מיכל

    זה לא מפחית כהוא זה מתפיסת העולם העולה מפוסט זה (בין אם על הניסוח אחראי אתה או/ו שולחיך).

    בעת בה הכותרות מביישות את מחוסרי העבודה וקוראות לסיוע דירה בעיקר לאנשים עובדים (רצוי עם עבר צבאי), ועוד כאלו עם 'כושר השתכרות', זוהי חוסר אחריות של מי שאמור לנהל את המאבק של רבות ורבים מאיתנו העובדים בשביל גרושים וכמובן שאנחנו עובדים ארעיים ובחלקנו תקופות ללא עבודה (וללא חתימה בלשכה המביישת אותך). כנראה שלזה מתכוונים "מומחים" או "מנהיגים" הפועלים "לטובתי" (אגב במה זה שונה ממה שטוען פוליטיקאי ממוצע?).

    לאורך השנים העוקץ לימד את קוראותיו וקוראיו שמובטלוּת היא מצב חברתי לא גורלי (יענו לא מהשמיים) בו האשמים האמיתיים הם בעלי אינטרסים של שכבה צרה. חלק בלתי נמנע של ההצגה מסית ומדיח כנגד אלו ש"לא רוצים" לעבוד או, איך לומר, "חלשים" – הרי זה ברור שזו אשמתם הבלעדית שלא הצליחו לעבוד ולכלכל את עצמם.

    מציעה לך ולאנשי המטה לדיור בר השגה לקרוא שוב את המשפט שכתבת ולחשוב על הדברים מחדש
    "הקריטריונים האוניברסליים המתבקשים ביותר כמו רף הכנסה, תקרת הון ומיצוי כושר השתכרות נעדרים בצורה מאוד מפתיעה מהקריטריונים"

    שים לב איך הפכת את זה להכרח: "הקריטריונים המתבקשים".

  6. נחמן

    אהוד וגיל הבהירו ש"מיצוי כושר השתכרות" אינו שווה ערך ל"עובד" כלל וכלל. אני לא קראתי משהו נגד זכאות לעובדים ארעיים שעובדים בשביל גרושים. להיפך, להבנתי אלו האנשים שעל פי הקריטריונים שאת יוצאת נגדם יצאו הכי גבוה במבחני הזכאות (ממצים כושר השתכרות כי מנסים לעבוד ותקרת ההון וההכנסה שלהם נמוכה במיוחד).
    אם ברצונך לערער על הקריטריונים בואי והציעי אחרים! אני בטוח שבניגוד לפוליטיקאים הנוכחיים, אנשי המאבק הזה יקשיבו לך, יקבלו הצעות לשיפור ו/או יענו לך, כמו שאת רואה, בפירוט. נראה לי שאכזבות העבר מונעות ממך להאמין בסיכוי לתיקון. זה מה שה"מנהיגים" וה"מומחים" ה"ראויים" למרכאות שלך רוצים שיקרה – שכולנו נתבוסס בצרות שלנו, לא נאמין לאף אחד ונאחז במעט שקיים מתוך פחד ש"אחרים" יקחו לנו אותו. האנשים שעוד לא התקלקלו ונלחמים ללא תמורה על מנת להיטיב איתך ועם כולנו עוד לא ראויים לאות הקלון שהטלת בהם בצורת המרכאות סביב המילה להיטיב, וגם לא לניסוחים כמו "אתה או שולחיך", שמהדהדים מדמוניזציית "הקרן החדשה מממנת את הכול בסוד כדי לפורר אותנו מבפנים".

  7. אהוד

    אני ממשיך את נחמן.

    מיכל את צודקת שהספין שעושים בשם ה'עובדים' או בשם 'משרתי הצבא' הוא בעייתי מאד ומפלה.
    ואת צודקת שמדובר בניסיון להדיר ולהדחיק את האוכלוסיות המוחלשות והזקוקות לדיור בר השגה – כולל הדיור הציבורי, כולל כל סיוע אחר.

    אך זהו הספין בתקשורת, ולחלוטין לא מה שנכתב בפוסט הזה.

    בעיני, הפוסט הזה הוא בדיוק ההיפך מהספין התקשורתי על הקריטריונים, והוא שם את המהות – יצירת מדיניות דיור אמיתית – במרכז.