הפלונטר המקסיקני

מעשה ביהודי מקסיקני עשיר שהיכה והשפיל עובד ילידי (ממוצא "אינדיאני") בחניון בית־דירות יוקרתי במקסיקו סיטי. כך דיווח לאחרונה "הארץ" באינטרנט בכתבה שכותרתה המטופשת: "היהודי זיס מגיע ליוטיוב". הווידאו אינו משתמע לשתי פנים: הכובש־הקונקיסטדור מטיח את אגרופיו בפניו הכבושים של האצטקי שבקושי מתגונן, שלא לדבר על להחזיר מכה למכהו. אך כדי לגנות את האלימות האדנותית המושרשת ביחסים הקולוניאליים (במקסיקו, כמובן) אין שום צורך לדעת שקלגס זה דווקא בן עדת ישראל הוא.

אף על פי כן, באו מי שבאו והדגישו את יהדותו של הלה, ואף החריפו ואמרו: לא סתם יהודי – יהודי עשיר. והנה התעוררו כל אותן שטויות אנטישמיות, והועלו אי־אילו סרטים ליוטיוב, ונאמרו אי־אילו דברים מגונים שעדיף היה שלא יאמרו, אך משנאמרו, מסבירים לנו מ"הארץ", לא היתה לקהילה היהודית במקסיקו ברירה אלא "להתגונן". אך כיצד?

משנקשר המעשה ביהדותו של מבצעו ועננה של אנטישמיות הלכה והטילה את צלה על יהודי מקסיקו, נדחקה הקהילה היהודית לפינה צרה. ניתן לכנות את המצב אליו נקלעה הקהילה כתלת־קרב מקסיקני (Mexican standoff), כלומר פלונטר בסגנון "הטוב, הרע והמכוער": הקהילה היהודית בתפקיד "הטוב", הכובש־הקונקיסטדור המרביץ בתפקיד "הרע", ואילו המלעיז האנטישמי והלא־הוגן בתפקיד "המכוער". והנה הפלונטר עצמו: כדי לתמוך במנוול ולהגן על מעשה הבריונות שלו בתירוצים ובהצטדקויות היתה הקהילה צריכה לעשות שקר בנפשה. לעומת זאת, התנצלות על האירוע עלולה היתה להתפרש כלקיחת אחריות לאלימות וכמתן אישור להנחה המכוערת לפיה יהודי העולם כולו הם מקשה אחת ורשעותו של האחד פירושה שכולם רשעים. לבסוף, אילו היתה הקהילה בוחרת לעבור על הדברים בשתיקה, היתה משאירה את בניה ואת בנותיה חשופים לאנטישמיות זדונית, ובשתיקתה – דינה כדין ההתנצלות – היתה הקהילה מותירה את המילה האחרונה לפרשנות האנטישמית המכוערת של האירוע.

דילמת תלת־הקרב המקסיקני היא מודל בזעיר אנפין לדילמה בעלת מימדים בינלאומיים, שהיא מנת חלקן, בעל כורחן, של כל הקהילות היהודיות בעולם: כובש־קונקיסטדור יהודי אחד מכה, רומס ודורס את האוכלוסייה הילידית באיזו פינה אחת בעולם, והנה יהדותו של הבריון מיוחסת שלא בצדק למעשה הבריונות ואגב כך מטילה את צילה על יהודי העולם כולו, שנדרשים עתה להתגונן. כך לדוגמה, מדי פעם בפעם פורץ איזה אוויל־משריש באישון לילה את גדר בית הקברות היהודי בארץ זו או אחרת ומתיז בספּריי על הקברים "FREE GAZA" וכד'. לפעמים המסר מלוּוה בצלבי־קרס, ולפעמים אף‎ באלימות פיזית. כשזה קורה, הדם רותח מכעס וקשה לראות את הדברים נכוחה, ובכל זאת: FREE GAZA – כן; השחתת בית־קברות – לא.

ואכן, כדי להתיר את הפלונטר דרושות תעצומות נפש. כדי לנצח בתלת־הקרב המקסיקני צריך לנקוט עמדה מורכבת. מה שנדרש כאן הוא גינוי כפול: הן כנגד הרע (הבריון) והן כנגד המכוער (המעשה האנטישמי). לפיכך, כל הכבוד לקהילה היהודית במקסיקו על שפרסמה בתקשורת את ההצהרה הבאה (התרגום שלי): "הקהילה היהודית של מקסיקו מגנה התייחסויות והתנהגויות מעין אלו [כלומר, של הקלגס המרביץ], מצד כל אדם באשר הוא, כאלימוֹת, מתנשאות ומפלות, ובאותו הזמן מודיעה שמעשיהם של יחידים אינם יכולים ואינם רשאים להיות מוכללים על קבוצה שלמה בחברה".

חשוב להדגיש שהגינוי מצד הקהילה היהודית רשאי (ואף חייב) היה לבוא אך ורק לאחר שמעשה הבריונות נקשר ביהדותו של הבריון. עד שלא קם איזה מלעיז ואמר "היי, פושע זה, אגב, הוא יהודי", אסור היה לקהילה היהודית לפצות את פיה. הרי היהודים אינם מקשה אחת, ואין על הקהילה היהודית לקחת אחריות קולקטיבית על מעשהו של הפרט,  שנאמר: "מעשיהם של יחידים אינם יכולים ואינם רשאים להיות מוכללים על קבוצה שלמה". ההכללה הגורפת הרי היא היא המעשה האנטישמי המכוער.

ואולם, בגרסתו הבינלאומית של הפלונטר המקסיקני, נדמה ש"הרע" ו"המכוער" מגולמים על־ידי אותו השחקן עצמו: לא די בכך שהכובש־הקונקיסטדור היהודי בפינה ההיא בעולם מכה את הילידי, הורס את בתיו, דוחק את רגליו, ממטיר עליו פצצות מהאוויר וסוגרו בכלובים ובגדרות, אלא שבעשותו זאת הוא גם מוסיף: "אני, הכובש־הקונקיסטדור היהודי המהולל, רשאי לעשות כל זאת מפני שאני יהודי, ואני עושה זאת עבור היהודים ובשם היהודים!". אותו כובש־קונקיסטדור נלוז מכנה את עצמו "ישראל" (כלומר בשמו של העם היהודי) ומציג את עצמו כדוברם של היהודים באשר הם. חוצפתו אינה יודעת שובע, והוא מוסיף שמשום שהוא מייצגם של היהודים כולם, אם יקום שם או פה איזה יהודי אחר שיביע מחאה על מעשה הבריונות שלו – הלא יהודי זה הוא בחזקת יהודי־אנטישמי, A self-hating Jew.

ומה תאמרנה הקהילות היהודיות על כל זה? ואיך תתמודדנה עם הפלונטר האיום והנורא? הרי לא די בכך שקשר הכובש־הקונקיסטדור קשר מכוער בין אלימותו המגונה ובין יהדותו (ואף איים על היהודים האחרים פן יפצו את פיהם), הנה באים גם מי שאינם יהודים (וחלקם, יש לציין, צאצאיהם של קורבנותיו האצטקיים), ומשחיתים מצבות בבתי קברות יהודיים בעולם, ואף פוגעים פגיעות בגוף ובנפש. אישוש הזיקה בין "מדינת ישראל" לבין עם ישראל היא לא פחות מאשר טרגדיה של טעויות.

קשה אמנם להאשים את הקהילות היהודיות, כאשר הן טועות בלהט רגשותיהן ובוחרות לעמוד דווקא לצידו של הכובש־הקונקיסטדור הרע והמכוער ולהצדיק את אלימותו לאור האלימות שהופנתה כנגדם. אף על פי כן, הם טועים. ועוד איך. בניגוד ליומרתה של "מדינת ישראל", ובניגוד לדעתם של אי־אילו אנטישמים, מעשיו של הכובש־הקונקיסטדור היהודי אינם יכולים ואינם רשאים להיות מוכלים על כלל יהודי העולם. בפעם הבאה שהכתובת "FREE GAZA" תרוסס על בית־קברות יהודי באירופה, על הקהילה לנקוט בעמדה מורכבת בדומה לתקדים המקסיקני: עליה לגנות את מעשה ההשחתה של מצבות, עליה לגנות את הקישור האנטישמי והמכוער בין מדינת ישראל לבין יהודי העולם, ובאופן לא פחות נחרץ עליה לקרוא: נכון, יש לשחרר את עזה!