הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מי מפחד מהבבא סאלי?
חמישי בלילה, שיטוט פייסבוק אחרון לפני שינה. אני נתקל באלבום תמונות שהעלתה חברת הכנסת זהבה גלאון לעמוד שלה, בצירוף המשפטים הבאים:
לפני כמה דקות חשפה כרמלה מנשה ברשת ב', את הפנייה שהגיעה אליי מהוריו של חייל, שהוא ושאר חיילי היחידה בה משרת, חוייבו להשתתף בביקור בקבר הבאבא-סאלי במסגרת הצבא. נראה שבמקום ששר הבטחון והרמטכ"ל יאבקו בהקצנה הדתית, צה״ל מתיישר עם גופים קיצונים שמנסים להנחיל סגידה לקברים ואבנים במסווה של מורשת. זכותו של כל אדם, אם הוא מאמין בכך, להתפלל על קבר הבאבא סאלי ולבקש ברכה, אך לא ייתכן שזה יהפוך לחובה כחלק ממסלול החיילים בשירותם הצבאי. התמונות לעיונכם.
תמונות מהכניסה לציון הבבא סאלי בנתיבות ואפילו תמונת הקבר בכבודו ובעצמו (שצולמו בחשאי!), צורפו במטרה לזעזע ולהוכיח את אמיתות הפנייה. גוואעלד.
גורמים קיצוניים. שיערתי שזהבה גלאון מעולם לא ביקרה בקבר הבבא סאלי. אני מאמין שאין לה מושג מי היה הבבא סאלי (רבי ישראל אבוחצירה) ומה עושים באתר בנתיבות. יש סיכוי שהיא ניזונה מהדעה ההגמונית הרווחת לפיה "מה הם הביאו, תרבות של כמה קברים?" (נתן זך), ודמיינה איך עטו על חיילינו עדר רוכלים עם חוטים אדומים ועראק קדוש. דברים שכאלה אסור לחיילינו לראות!
זהבה גלאון רצתה לעסוק דווקא בזה. לא במנהג החדש בגני ילדים להניף דגלי ישראל בכל בוקר, לא בטיול השנתי בבית הקברות בתל-חי או בשטיפת המוח בגדנ"ע (יש בתי ספר שכופים על נערים ונערות לצאת לגדנ"ע), לא בתעשיית בתי הקברות שמטפח צה"ל, מבלי להשאיר לחייליו חופש הבחירה. גם לא בשאר הריטואלים הצבאיים-לאומיים החוגגים כאן. מוזר שעל העניין הזה יזמה סקופ לכרמלה מנשה. כחייל הוכרחתי אינספור פעמים להגיע לקבר בן גוריון, מישהו שאל אותי?
חינוך תרבותי פורמלי ולא פורמלי. כמה מהתכנים שספגתי במהלך 12 שנות לימוד ושלוש שנות צבא היו קשורים לתרבות יהודית-מזרחית? קשה לי לזכור כרגע אפילו אחד. במערכת החינוך הזאת לא לימדו אותי את ההיסטוריה של המזרחים או יצירות תרבות מזרחיות. אמרו את זה קודם לפני, אבל צריך כנראה להזכיר: אנחנו המזרחים יודעים לספר כל מה שתרצו על ההיסטוריה של האשכנזים, אבל אם תשאלו אותנו מה קרה בעיראק או במרוקו בתחילת המאה ה- 20, לא תהיה בפינו תשובה.
המסר שמזרחים נדרשים להפנים הוא פשוט וחד משמעי: המשפחות שלכם הגיעו ממקומות חשוכים ומפגרים. לא מלמדים אתכם את ההיסטוריה שלכם, פשוט כי אין אחת כזאת הראויה ללימוד או להיקרא "היסטוריה". הסיבה שאין למשל יצירות ספרות של מזרחים בתוכנית הליבה בספרות היא בגלל ש"עד תחילת שנות ה- 70 כמעט שאין למצוא סופרים עבריים שהם או אבותיהם לא עלו מארצות אירופה…", כמו שאמר מפקח משרד החינוך משה גרנות.
אין מוזיאון למורשת הבבא סאלי. אז עולים לקברו. מתפללים, קוראים תהילים, מדליקים נרות. ידידה סיפרה שסבתה הייתה כל בוקר מנשקת את תמונת הבבא סאלי ומברכת את בני המשפחה. אנשים מגיעים לנתיבות לגזור שיער של ילדם בן ה- 3 מחוץ לציון הצדיק, עושים על האש ושותים עראק, מפייטים ומברכים. כל מיני דברים שטרם זכו בהכרה כ"תרבות", אבל מתקיימים מדי יום ביומו.
הבבא סאלי מעולם לא פגע באיש. רוב ימיו אף היה צמחוני. הוא הנהיג קהילה גדולה בנתיבות, להבדיל מ"יישוב הנגב" של בן גוריון בקיבוץ המנותק. הוא לא יצא לאף מלחמה ולא כבש שטח של אחר. גם כיום, העלייה לקבר הצדיק מייצרת סולידריות חברתית-קהילתית ורב-תרבותית מחוץ לעיני הממסד. לעומת זאת, העלייה לקברי "האבות המייסדים" מטרתה לחזק את התודעה הצבאית-לאומית ובתוך כך את ההגמוניה של עליונות האתוס הציוני, זה שמוזרק לנו בווריד בכל הזדמנות. גלאון מעדיפה שנלך לבקר בקברים של גנרלים ולא אצל מנהיגי פריפריה.
סגידה לקברים ואבנים. זהבה גלאון מקשרת את התרבות היפה, הצנועה והעממית של עלייה לקברות צדיקים עם גופים קיצוניים. תרבות עתיקת יומין ומלאת עושר תרבותי, שקיימת במזרח התיכון מאות שנים: מהמשורר חאפז האיראני, ועד לצדיק הטוניסאי "סידי מנצור" שלקברו עולים עד היום בני כל הדתות מכל צפון אפריקה. גם קברות ר' שמעון בר יוחאי והרמב"ם היו מוקדי עליה לרגל של יהודים, מוסלמים ונוצרים עוד מהמאה ה- 14 ובוודאי מערת המכפלה, קבל יוסף ורחל ועוד רבים. על ההשפעות החברתיות-כלכליות של תיירות קברים בימי הביניים כבר נכתבו מחקרים.
דתי או חילוני. הגמישות המסורתית אולי לא מוכרת לגלאון או לשאר קברניטי מרצ, אבל בפריפריה המזרחית, רוב האנשים מגדירים את עצמם כמסורתיים ונמצאים בתווך. בשביל גלאון זה או שאתה איתנו או שאתה נגדנו, אין באמצע (דוגמא אחרת מסרטון הקמפיין של גלאון לראשות מרצ). ואם יש לך כובע מוזר על הראש ועולים לקבר שלך לרגל, כנראה שאתה נגדנו.
זהבה גלאון, תזדעזעי. למחרת העליתי באלבום פייסבוק קטן לקיר של גלאון כמה תמונות שמצאתי בגוגל. לאלבום קראתי "זהבה גלאון, תזדעזעי". המטרה הייתה לעשות גם קצת צחוק מהסיפור ולהאיר את ההתחסדות של גלאון באור הפוך. שמתי שם תמונות של הרמטכ"ל ורון חולדאי מתייחדים ברגע של פולחן-לאומי עם קברים, נערה צעירה מצטלמת עם קבר של הזוג דיזנגוף כאילו היו כוכב ריאליטי, חיילת מצדיעה מול שורות קברי חיילים. אחרי כמה שעות השיבה גלאון:
אופיר, אני לא מזדעזעת מתמונות של חולדאי או של חיילים ליד קברים. הבאבא סאלי היה רב ומקובל ואני מכבדת את אמונתם של כל איש ואישה, אך מתנגדת לכפייתה על אחרים. אתרי קבורתו הוא אתר פולחן עבור אנשים מסויימים וגם את זה אני מכבדת. אני מתנגדת לשימוש במרות שיש לצבא על חייליו לכפייה עליהם להגיע לשם לביקור. את הנושא העליתי בעקבות פנייה של חייל שהביקור הפריע לו, והוא צודק. הנח לטענות העדתיות. אני מתנגדת גם לגרירת חיילים למערת המכפלה, לקבר יוסף, קבר רחל וכד'.
לא מזדעזעת? אם באמת כך, לא הבנתי עדיין מדוע קבר הצדיק מצדיק סקופ לכתבתנו הצבאית וקבר הרצל לא? ייתכן כי התשובה טמונה בכך שאחד נתפס בעיניה כתרבות ואת השני היא מגדירה כ"פולחן" – מעשה בלתי רציונלי, פרימיטיבי וקיצוני. מעשה שמאיים על ציביון כלשהו שצריך לשמור עליו וכזה שיכול לעזור בגיוס מצביעים (כמות הלייקים והתגובות המזועזעות בפוסט המקורי מראות כמה שהקהל של גלאון צמא לכזה מידע).
הנח לטענת העדתיות. במילים אחרות מבקשת גלאון שאתעלם מכך שהיא סבורה שאסור לקחת חיילים/תלמידים לאתרים שקשורים לתרבות מסורתית-מזרחית. "תשכח מזה!" והכי חשוב – אל תתבכיין. כל מזרחי שאי פעם העז להצביע על אפליה או לפרק את אחד המיתוסים הגזעניים המושרשים, נתקל אוטומטית בביטול מצד מי שהמצב הקיים נוח לו. ברוב המקרים הוא גם יואשם בסופו של דבר בגזענות בעצמו, כמו שהואשמתי מעל קיר הפייסבוק של גלאון.
נתיבות וחברון זה היינו הך. האם באמת אין הבדל בין קבר רחל וקבר הבבא סאלי? האם נתיבות נמצאת מעבר לקו הירוק של השמאל הישראלי? וחוץ מזה, אני חושב שאם ביקור במערת המכפלה או קבר רחל לא כרוך בגרימת עוול לאחרים, מן הראוי לקחת לשם תלמידים, כן. "אבל אברהם הוא אבא שלך והוא מחכה לך" – כך שמעתי פלסטיני חברוני אומר לפעילת שמאל יהודיה, כשגילה בהלם שלא ביקרה מימיה במערת המכפלה (בגלל הכיבוש, אלא מה).
אלרגיה. אני תוהה איזהו שמאל שמתפאר בזכויות אדם והומניזם, אבל שונא את תרבותם של בני האדם עצמם. שמאל שמגן על האחר, כל עוד הוא נשאר רחוק ולא מוכר. רוב רובה של האנושות מאמין ומחזיק במסורות רוחניות. אנשים חיים ומקבלים כוח מהמסורת המשפחתית והקהילתית שלהם, ורובם לא חיים לפי מודל של אנושיות אוניברסאלית מנוכרת וחסרת זהות. כיום אנחנו כבר מבינים שגם הגישה ה"אוניברסאלית" הזאת נועדה לחזק את הקבוצה השלטת ולהגדיר את התרבות שלה כתרבות הרלוונטית היחידה. ולמרות שכבר רבים מאיתנו הגיעו להבנה הזאת, עולם כמנהגו נוהג. מרצ כמנהגה נוהגת.
כשהייתי ילד, הייתי בטוח שהתמונה הגדולה בסלון של סבתא היא של סבא שלי, שנפטר. רק בגיל יותר מאוחר התברר שזה היה הבבא סאלי. היו לו פנים טובות וחמות. תמיד שמעתי עליו סיפורים טובים וכל מרוקאי שני אומר שהוא קרוב משפחה שלו. למשל אצלי, סבא של אבא שלי למד עם הבבא סאלי בכיתה במרוקו, ואמא של אמא שלי היא אבוחצירא בעצמה. הבבא סאלי לא היה סמל להטפה דתית או לקיצוניות, להפך. הוא לא היה פוסק הלכה מחמיר או פוליטיקאי ערמומי. הוא היה מנהיג עממי אהוב ומקובל, כזה שלא יכתבו עליו ביוגרפיה מחוכמת, או יקימו מוזיאון למורשתו בישראל, כי דמויות כמוהו וכמו הסבים והסבתות שלנו, הן דמויות ללא היסטוריה או תרבות ראויות לציון, רק "סגידה לקברים ואבנים במסווה של מורשת".
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
בעידן הפוסט-מודרני והפוליטקלי קורקט שבו מושגים כמו "איכות" ו"תרבות" הם סוג של קללות שכל פולטיקאי שפוי בורח ממנו כמו מאש וגיבורי התרבות הם אלו שהרדידות והטמטום הם סימני ההכר שלהם צריך אומץ לא קטן בשביל לבוא ולהגיד את האמת – כל תרבות העליה לקברים והסגידה לצדיקים היא לא יותר מאמונות טפלות שבו האדם מוותר על שכלו מוחו ויכולתו בשביל להתמודד עם החיים, ולא פחות חשוב מדובר מדובר בכלי של כוהני הדת ומנהיגי הדת לשלוט בהמוני אנשים נבערים ולדאוג שישארו בבורותם בפחדנותם ובחולשתם .
גם לפי היהדות האמיתית (לא המזויפת שהתפתחה פה בשנים האחרונות) מדובר בעבודת אלילים שראויה לכל גינוי והיא מעבירה כוח וכסף לשרלטנים ונוכלים.
בקיצור בוקי וסרוקי קש וגבבה , וטוב שיש עוד מי שיש לה אומץ לומר את זה גם אם ברור שההאשמות העבשות והמצחינות מיובש על "השמאל האליטסטי" יצוצו כקברי צדיקים אחרי הגשם.
How much hate is oozing out from this writer !!!
Why? What wrong did Ms. Gal'on do to you ?
This article is the epitome of pure, unadulterated racism.
400 years of wandering astray in the desert will not expunge this hate and!!!
את ההתעלמות של מערכת החינוך מההיסטוריה של יהדות ארצות האסלאם לא צריך לפתור על ידי הצבא. כמו כן, יש להבחין בין מנהיגים דתיים ורוחניים למנהיגים לאומיים.
גלאון אולי עושה עוול לבאבא סלי ולמורשתו, אבל עוול דומה עושה גם טובול. הוא בוחר לעצום את עיניו ולהתעלם ממורשת אחרת של הבאבא: מכל הבאבות והרנטגנים למיניהם (כולם בלי יוצא מן הכלל מזרחים!) שמתחרים על החלפתו, על "תרבות" האמונות הטפלות הפרימיטיבית שכרוכה בהם (ושנוהים אחריה לא רק מזרחים אלא פרימיטיבים בני כל העדות, עניים ועשירים גם יחד), "תרבות" שמנצלת את פחדיהם ובערותם של המונים כדי להוציא מהם את כספם ולתת בתמורה מלמולים מטופשים, נבואות חסרות בסיס וברכות ריקות מתוכן (וגם זאת מסורת בחברות נבערות ומפגרות ברחבי העולם, שהגיעה לשיאה בימי הביניים החשוכים). טובול קורא לגלאון ליטול קיסם מבין שיניה? קודם ייטול הוא את הקורה מבין עיניו. תהיה גדולתו של הבבא סלי אשר תהיה, יורשיו-בעיני-עצמם מבזים אותה.
כמה התחסדות וצדקנות בטור אחד? מדובר בכפייה דתית. נכון בצבא יש לאומנות וכל השיט הזה. זה מה שיש בארגונים כאלה. אבל לא חייבים להוסיף לתפריט גם קצת כפייה דתית.
אני מזרחית. אני גם לסבית. אין לי צורך בהתרפקות על רבנים שחושבים שאורח חיי מעוות כדי לבטא את זהותי. לא רוצה לא את המיליטריזם אבל גם לא את הנוסטלגיה המדומיינת לבית סבתא.
התקרית, הדיון שבעקבותיה והמאמר מגרדים את המקום הכי רגיש בתודעה של השמאל הציוני הלבן, החילוני והנאור בעיני עצמו. זאת רק דוגמא: פולחן לאומי וקברים של מנהיגי האומה כן, קברי צדיקים לא. וגם בשאלת הגדרתה של תרבות, גבוה ונמוך, ראוי ולא ראוי. ההתפכחות אולי כבר לא תקרה בדור של זהבה גלאון ויוסי שריד, אבל דור ההמשך של מרצ יהיה חיב להפנים את המורכבות הזאת שטובול מצביע עליה. אחרת זה ימשיך להישמע כל כך מנותק, מתנשא ובעיקר אנכרוניסטי ולא מחובר.
נו באמת. גלאון, שריח הבחירות כבר מכה בנחיריה, בסך הכל פנתה למכנה המשותף הנמוך ביותר של בוחריה המדומיינים – סלידתם הנאורה מה'אחר' שבמקרה של מרצ היה ונשאר המזרחי. ממש ריצ'רד לב ארי!
אופיר, תודה על המאמר הנהדר. הוא אולי לא יעבור את מחסום הפנאטיות הלבנה של תומכי מרצ, אבל מדבר ישר ללב של המון אנשים אחרים.
בראש חודש שבט נסעתי לקברו של הבבא סאלי ובקשתי ממנו סליחה, על כך שכילדה נהגו מקורבי להביט בזלזול על החוגגים על קברו. בזים להמון המחולל.
אני יודעת בוודאות שהוא הקשיב.
גם לקברים האחרים אני נוסעת ודי לערבב בין פוליטיקה, שנאה לאמונה תמימה וטהורה.
שבזכות התפילות יגיע משיח צדקנו אמן.
שמחה להסכים
לכתוב זאת בפומבי. כן זהבה יקירתי.
השימוש בתירוץ ה״פגיעה ברגשות״ הוא מניפולטיבי לחלוטין. לחיילים שלא בא להם להשתטח על קברי צדיקים אין רגשות? ההשוואה לקבר בן גוריון היא בכלל מופרכת. בן גוריון הוא סמל ממלכתי. אפשר לסלוד מזה, אבל ברור שהצבא מנסה לטפח אתוס וסיפורי גבורה. הניסיון לקשור בין הבאבא סאלי לתרבות הוא עלבון לתרבות המזרחית שיש בה יותר מאשר קמעות ומים קדושים שהם לכל היותר פולקלור.
קודם כל אני גם מיזרחית (ללא שורשים מרוקאים,אלא יוונים,עירק ובולגריה) ודי דוחה אותי הסגידה הזאת לרבנים,הנשיקות ,הנרות ,הסתימת פיות שאומרים שהבאבות מושחתים.
מה זה מזרח? ביום כיפור קפצתי לבית הכנסת מרוקאי בניו יורק ודי נגעלתי מהמסחרה. לא הרגשתי שום קדושה לא תוכן אלא יום שבו העסקנים עושים הון לביתם, בצר לי פניתי לבית הכנסת רפורמי ושם הרגשתי מעט יותר תוכן,אבל עדיין היה חסר לי המנגינות של ילדותי.
איפה מישהי כמוני צריכה לעמוד? בין תרבות האלילים המזעזעת (שדרך אגב גם חרדים וחילונים אשכנזים חוגגים אותה,ראה את המעושרת "הרוחנית" האשכנזיה שלא מבדילה בין קבר חסיד באומן לקבר מרוקאי) זאת לא יהדות , זאת לא יהדות ! זאת מכבסת לניקוי עוונות אנושית בצורת כופר.
שאתה מדבר על "תרבות" מה תרבות באוסף אנשים אשר משטחים על קברים (צר לי על קברו של בן גוריון לא משתטחים) איזו קהילה אתה מדבר? אוסף של אנשים זרים ,מה מעשיהם ביחד?
ואם כבר דאגת לכרוך את הרמבם -כדאי שתלמד מעט ,מהי יהדות רציונלית ותקרא את דבריו כנגד תופעות בזוית אלה של השתטחות על קברים.
במסורת היהודית -לא שמעת על משה רבינו שלא רצה קבר בדיוק בגלל עבודת האלילים, התוכן מתחלף לאוסף ריטואלים ריקים.
אז הנה אני מיזרחית, והנך כורך אותי עם כל התופעות המגונות האלה-בבקשה אל תדבר בשמי.
וכפי שכתבה לך שירי- אני לא בטוחה שהבאבא סאלי היה כה סבלן כלפי לסביות והומאים.
זהבה גלאון פשוט לא רוצה כפייה דתית דרך הצבא, למה נכנס לפה בכלל עניין העדתיות? אתה באמת חושב שגלאון לא הייתה מזדעקת אם היו כופים על חיילים להתפלל בבית כנסת אשכנזי?
מאמר מצויין המדגים היטב את מטרתם האמיתית היחידה של הציונים האשכנזים. אלה, ללא חילוקי דעות בנוגע למטרה אלא רק לגבי האמצעים (מה שמכונה בשיח הציוני מחלוקות פוליטיות), כל מטרתם היא לשמור על ההגמוניה הציונית אשכנזית.
שמרה לעצמה את הזכות לבחור ממה להזדעזע וממה לא להזדעזע, הצהירה גברת גלאון כי אינה מזדעזעת מתמונות של חולדאי או של חיילים ליד קברים. אם יש חיילים אז ישנם גם קברים, קורה. אפילו למוסריים שבצבאות. זהבה גלאון, פמיניסטית לדבריה, לא מהססת לרתום למאבקה גם את המאבק בכיבוש, כשהדבר עולה בקנה אחד עם משנתה (הציונית-אשכנזית – אין לשכוח זאת כשבאים להללה) אך גם את המאבק במאבק בכיבוש – מה שמכונה הסברה בשיח הציוני.
כמו התמיכה בזמנו (והגיעו דברים עד בגצ – עוד יישות בעל מטרה זהה) ברצונן של נשים להטיל אף הן פצצות זרחן לבן על אוכלוסיית עזה הנצורה, כמו התמיכה למנות אישה לדרגת אלוף (או תת-אלוף, אינני מבין בזה), גם כאן מנצלת זהבה גלאון את סבלם של הפלסטינים כדי לקדם את מטרותיה ואינה מהססת להצטרף לפרופגנדה הציונית המנסה בכל כוחה לנרמל את הכיבוש. אך כשם שהכיבוש אינו נורמלי כך גם הצבא המשרת אותו אינו נורמלי.
מאבקים על נורמות נאותות בתוך צבא ("אני מתנגדת לשימוש במרות שיש לצבא על חייליו לכפייה עליהם להגיע לשם לביקור", "במקום ששר הבטחון והרמטכ"ל יאבקו בהקצנה הדתית, צה״ל מתיישר עם גופים קיצונים") כמוהם כמאבקים לצדק חברתי המתעלמים מהכיבוש. אין להם מקום וסופם (אם יצליחו) להשיג צדק יחסי בין שתי קבוצות לא שוות על חשבון קבוצה שלישית, חלשה משתיהן. גם אופיר טובול מתעלם לגמרי במאמרו מהכוונה הזדונית של אלו שכן תומכים בהבאת החיילים לקבר זה או אחר. גם אלו, באיצטלה של מאבק מזרחי או אחר, מנסים לתת לחיילים הרוצים ללכת לשם הרגשה של שוויון מדומה- מזרחים ואשכנזים מסרבים להיות אויבים. (הכל לכאורה כמובן – מטרתם אחת: לגייס עוד ועוד חיילים למלחמותיהם המיותרות).
את המאבק המזרחי בתוך הצבא יש לנהל רק מחוץ לצבא. מאמרו המכונן של מאיר עמור התווה את הדרך לכך (ההיסטוריה המודחקת של הסרוב החברתי). כל צורת מאבק אחרת תשרת חלילה את מורשת ההפרד ומשול של בן גוריון: "יש להאבק את המאבק המזרחי כאילו אין מאבק פלסטיני ויש להאבק בציונים כאילו אין דיכוי מזרחי".
על מורשתו של בן גוריון הגיב שי כחלון: "ביום שכל מזרחי ילבש חולצה עליה כתוב 'אני יהודי-ערבי', ביום זה יקיץ הקץ על הציונות". (תגובה בקדמה)
יפה מה שתיארת על הבבא סאלי
אבל חבל לזהם אותו בצבא
הו כמה שאני לא מסכים אתך אופיר
רוב הכתוב אצל אופיר נובע מספקולציות לא אחראיות על דברי גלאון
זהבה אינה גזענית יותר מאף אחד אחר ובטח לא בהקשר הזה
כמי שכן היה באתר הבאבא סאלי וראה את המסחרה הצינית שעושים שם אנשים שהשתלטו בצורה בלתי חוקית על אדמות מדינה שנתנו לחברה קדישא
הידעתם למשל שלמרות שזהו בית קברות של המדינה אסור לי לצלם שם בלי לתת שוחד רב למחזיקים במקום?
זהבה יודעת למחות על כל עוולה ולכן היא מרגיזה כל כך הרבה אנשים, התשובה של זהבה מצויינת כי היא באמת מטפלת בכל פניה שמגיעה אליה, מה שעומד מאחורי ציון הבאבא סאלי הוא לא לימוד תכנים של תרבות יהודית-מזרחית אלא עבודת אלילים ומסחרה צינית על חשבון תמימות של מאמינים.
מסכים שיש ללמוד יותר על תרבות המזרח היהודית אבל זה של משרד החינוך ולא של זהבה
אופיר מנצל פה ענין קטנוני ע"מ להכנס בזהבה ללא סיבה.
הערה טכנית: כותב אופיר: "אין למשל יצירות ספרות של מזרחים בתוכנית הליבה בספרות היא בגלל "
-עובדתית פשוט לא נכון
אני כבר לפני 30 שנה למדתי יצירות כאלו במערכת החינוך
תבדוק אופיר את המקורות שלך
אופיר אתה מנצל את זהבה ע"מ לנגח את כל הממסד בצורה לא פיירית
אין שום כבוד למסורת בחיוב של חייל צה"ל לבקר באתר פרטי מהסוג הזה
לא מפליא שגלאון מזעדעזעת מביקור כפוי בקבר הבאבא סאלי (עליו ברור שאינה יודעת דבר), ואינה מזדעזעת מפולחנים לאומניים ו/או מיליטריסטיים ו/או חצי-פשיסטים של בני ובנות השבט שלה. קשה להניח שהיא באמת קרובה (או חושבת שהיא קרובה) אידיאולוגית או מוסרית ללוחמי מצדה (רוצחי ילדיהם?) או לאבני הכותל ("עבודת אלילים"?), אתרים בהם הצבא שלה משביע את לוחמיו המורעלים. היא סתם לא חושבת. וזה טבעי וכמעט מובן: המנהגים של השבט שלנו – הפולחנים, הטקסים, התשתיות הסמליות, הנורמות המחייבות – נראים לנו תמיד טבעיים, נצחיים, הגיוניים, מובנים מאליהם, ואילו המנהגים של שבטים אחרים הם "פרימיטיביים", "ריאקציונים", או "קיום מצוות". לכן אכיפה של מצוות השבט החילוני הפרימיטיבי – "הוא לא עומד בצפירה", ו"הוא לא עשה צבא" – אינה נתפסת על ידיה ובני מינה ושבטה ככפייה של ערכים חשוכים, צמאים דם וחובבי שכול.
מה שמזעזע זה לא שהיא לא מזדעזעת: מה שמזעזע זה שהיא – אשה מוסרית ושוחרת טוב – לא מודעת לאופן האוטומטי שבה היא משוכנעת שהמדינה – שיש בה הרבה מאוד שבטים, על מסורותיהם ואורחותיהם – צריכה ורשאית לכפות אך ורק את הפולחנים הפרימיטיביים של שבט אחד – השבט האשכנזי, על כתותיו החילוניות, ופולחניו הנוראיים והמשחרים לטרף. לבן שלי – שביקר עם בית ספרו בקבר בן גוריון, ובקבר רחבעם הזאב, ובאנדרטאות לנופלים, ושקציני צבא שיחרו לפתחו במסגרת בית הספר ערב הגיוס, ושאפילו לימודי הערבית בבית ספרו היו, לעזאזל, במסגרת משת"פיות עם חיל המודיעין, לא כדי לחבב עליו את התרבות הערבית (של סבו וסבתו) אלא כדי לסייע לחסל אותה – יש רק מדינה של שבט אחת. קואים לזה אתנוקרטיה אשכנזית.
אופיר – גם אחרי שני הסברים לא הבנת, אז אנסה פעם נוספת: זהבה גלאון מתנגדת, ובצדק, לכפיה על חיילים לעלות לקבר הבאבא סאלי, ולא לעצם קיום הפולחן סביב קבר זה. אין כאן שום אלמנט עדתי, למרות שאתה מתעקש למצא כזה (ביקור מאורגן ע"י צה"ל בקבר של נחמן מברסלב היה זוכה לתגובה דומה).
אופיר יישר כוח על ההבחנה המדויקת ועוד לא דיברנו על "הסגידה לאפר" במסעות לחו"ל בכלל…
כילידת דימונה הכריחו אותי להשתטח על קברו של בן גוריון בהערצה מספר רב של פעמים בילדותי ועדיין מכריחים אותי במסיבת סיום יסודי של בני לשוב ולהשתטח יחד איתו על קבר הצדיק העריץ הזה שקרא לנו "אבק אדם" ו"חסרי כל שרשים ביהדות ודן אותנו לכליה ולשואה תרבותית ורוחנית שהכחידה כל זכר למסורת עשירה בת אלפי שנים שנשמרה בקפדנות ע"י אחינו המוסלמים בארצות ערב. בסדרה רוח קדים יש השוואה יפה של סמי בין הבבא סאלי לבן גוריון. מוזר שדווקא לימור "הפאשיסטית" לדידה של גלאון היתה שרת החינוך היחידה ש"כפתה" על ילדי ישראל ללמוד פרק אחד בלבד בהיסטוריה על יהודי האיסלאם ומיד אחריה בקדנציה של הפרופ' הנאורה יולי תמיר שמומחיותה בשאלות של מקורות הרוע האנושי נדחק שוב הפרק הזה שאני הייתי שותפה לכתיבתו מתכנית הלימודים עד כדי העלמתו כליל. אנשים כמו ר' ישראל נג'ארה, ר' דוד חסין , ר' דוד בוזגלו ור' שלום שבזי הם שמות בסינית עבור תלמידי וחיילי ישראל כי מעולם לא נתקלו בשמות אלו במהלך לימודיהם הפורמלים או הבלתי פורמליים. אלו פניו הנאורים של השמאל בישראל כפי שחשפת. במרוקו טקסי ההילולות נלקחים מאד ברצית ובכל טקס דתי סביב קברו של צדיק זה או אחר יש השתתפות של נציג ממלכתי מתוך כבוד לתרבות היהודית המרוקאית שלאחרונה הוכרה ע"י מלך רוקו בחוקה חדשה כחלק מהתרבות המרוקאית שיש לשמר.
מעניין מה היית אומרת אם היו מחייבים חילים דתיים ללכת למועדוני חשפניות על מנת שיכירו וילמדו לכבד תרבויות אחרות.
אני מקווה שאין לך שום דבר נגד אנשים שמפעילים מועדונים כאלה כי אז אני אאשים אותך ב"סלידה מהאחר" וב"התנשאות"…
טובול לא מקביל בין קבר הבבא סאלי לקבר של נחמן מאומן, אלא לעליה לרגל לקבר בן גוריון, למשל. הוא מקביל בינו לבין סגידה לאייקונים של התרבות המרכזית שהיא בעיניו התרבות האשכנזית, כמו בן גוריון וכיוצא באלה. הוא טוען שהבבא סאלי הוא גיבור תרבות מזרחי, ולא רק מנהיג דתי. שבעצם הדת היא חלק מהתרבות המזרחית, לא מדכאת כל מה ששונה ממנה, כמו בתרבות האשכנזית. לא חייבים להסכים, אבל אל תפספס את הנקודה…
מאמר יפה ונכון.
התופעה של ערוב בין דת לפוליטיקה היא מסוכנת לדמוקרטיה. הכנסת הדת לצבא מסוכנת יותר. לזהבה גלאון יש עקביות מזן נפוץ מאוד בפוליטיקה ובעיתונות הישראלית ובעיקר בסמול. בפרשת קצב ובפרשת מרדכי היא כיכבה כתובעת ראשית מטעם ציבור הנשים בישראל. בפרשת רמון היא כיכבה (כמו שולמית אלוני ו"פמיניסטיות" אחרות) כסניגוריות של המטריד חיים רמון, תוך ניסיון לכפות אלם/שיתוק פסיכולוגי על הנתקפת המתלוננת. רמון מטריד? לא ייתכן לשיטתה, הרי הוא בן השבט הנכון והנאור מטבעו. כך גם בפרשת הביקור בקבר הבבא סאלי. תופעת ההתערבות ההולכת וגוברת של הממסד החרד"לי בחיי החיילים והחיילות בצבא לא זכה אצלה ליותר מגינוי רופס, שלוותה לא הופרה מזה. אבל ביקור חיילים אצל "השד העדתי" ר"ל קבר הבבא סאלי, מוציא אותה משלוותה.
גלאון מטפחת במשך שנים דימוי של לוחמת פמיניסטית ומתנגדת לדיכוי. טרחנות היתר הקטגורית שלה כאשר מדובר במזרחים מול סלחנות (יחסית) למעשים דומים בקרב בני השבט שלה, מראים שמדובר בפוליטיקאית מצויה מהזן הגזעני והצבוע. לדעתי, לא ראוי שאתר 'העוקץ' ישמש לה בטאון.
רק לשים דברים על דיוקם: גלאון, שלא כמו פוליטיקאיות אחרות, דווקא התייצבה נגד חיים רמון, ולצד החיילת שנפגעה. בעובדות כדאי לדייק.
ההשוואה בין קבר הבאבא סאלי לבין מועדון חשפנות כל כך דוחה, כל כך בזויה, עד שהיא גורמת לי להצטער עבור זהבה גלאון שאלה הם מגיניה. תתבייש.
מאמר שנון וכואב, ההורים שלנו הותירו מאחור הסטוריה, אמנות תרבות ומסורת ענפה.
שנדחקה לפינות חשוכות עם הגיעם ארצה.
הנה ערך בהיר וכתוב למופת שיסביר אפילו לבני השבט החילוני כל מה שהם (לא) רוצים לדעת
http://www.zmanpedia.com/index.php?title=%D7%96%D7%9E%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%97%D7%93%D7%A9_-_%D7%9E%D7%A1%D7%94_%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA
אני לא עושה שום השוואה.
מנהלי מועדון חשפנות בניגוד למנהלי תעשיית הצדיקים אינם מוליכים שולל אף אחד, אינם מנסים לשלוט באף אחד ואינם מנצלים את פחדיהם וחולשתם של אנשים תמימים על מנת לצבור הון עתק תוך התחסדות וגלגול עינים על חשיבותה של הצניעות.
כל מאמר שני שעוסק במזרחים בהעוקץ, או לפעמים כל מאמר ראשון, גורר אחריו תגובה של מזרחים כמו יסמין שכתבה למעלה. למהלך של יסמין ודומיה יש שלושה שלבים גלויים: א. אני מזרחי /ת. ב. למרות שאני מזרחי אני סולד ממה שכתב פעיל מזרחי איקס ג. לכן אל תייצגו אותי ואל תכתבו בשמי.
זה המהלך הגלוי, ובפעם האחרונה שאני נתקלתי בו זה היה בזמן שאיזה מזרחול מצחיקול אחד נזף באחד הכותבים המזרחים וצעק ״מי שמכם לייצג אותי.״ היתה התנצחות קצרה שבסופה שאלתי אותו ״מי שמך לצעוק מי שמכם״. אגב, אחד הכותבים המוכשרים בז׳אנר הזה הוא המשורר והמתרגם שמעון בוזגלו. (במאמר פלסתר שכתב לפני שנים על ספר מזרחי שבו, גילוי נאות, השתתפתי).
מה שיסמין עושה כאן הוא מהלך דומה: אני מזרחית (״שורשים וכו׳). ב. הלכתי לבית כנסת מרוקאי ונגעלתי. ג. אל תדברו בשמי.
לכאורה מדובר במזרחים רגישים מאין כמותם, חופשיים כלכך שהם רגישים מאוד שלא ייצגו אותם ולא ידברו חלילה בשמם. לכאורה יש לשמוח בדברים הללו. הנה קם האדם המזרחי ומכריז על האוטונומיות במין הפוך על הפוך שכזה (לאמור ״ואני דווקא נגעל מן הבבא סאלי, ואני אומר זה כמזרחי). למעשה מדובר בתופעה מרתקת שבה העבד מכריז אז על הסוביטיקביות שלו, על ה״חופש״ שלו, ועל ה״אוטונומיות״ שלו דווקא דרך אישורה מחדש שכ עובדת היותו עבד. משל למה הדבר דומה, לאסיר שמדמה את אזיקיו לפעמוני חופש ולכן הוא מצלצל ומכרכש בהם ללא הרף.
על איזה ״שורשים״ בדיוק מדבר אדם שנגעל, נגעל, מבית כנסת אם לא על שורשים שקיצצה אותם הציונות החילונית האשכנזית? את מה מזינים השורשים הכרותים הללו? חשוב יותר, מה מזין אותם? מה שמזין אותם הוא הכלא ומחנק מחנק התרבותי שכפתה הדת החילונית הציונית על המזרחים שמוליד תופעות כמו אנשים ״שנגעלים״ מבית כנסת מרוקאי (גם אירופה המערבית היתה, כפי שמעיד היינה, מלאה ביהודים שמראה היהודי המזרח אירופי המסורתי הגעיל אותם).
זה באשר לשלבים א׳ וב׳. שלב ג,, אל תדברו בשמי הוא לכאורה מעל לכל ביקורת. שהרי לימדונו שלא יפה לדבר בשם אחרים או לייצגם ״בלי רשות״? אבל זהו מצג שווא. שהרי מדינת ישראל והציונות האשכנזים מדברים בשמה של יסמין כבר מאה שנה, כל זה לא פגם כהוא זה ברגישות הנדירה של המזרחי העבד למעשה הייצוג. המאמר אופיר טובות, כן.
כמה עובדות- היהודות הבולגרית, העיראקית,היוונית -אינה יהדות עובדת אלילים ,סוגדת לצדיקים ומדליקה נרות ומחלקת קמעות עם כתב סתרים.
כמובן שלא התיחסת לשום טענה מטענותי רק בחרת להתקיף אותי משום שאיני שותפה להילולה וליללות של הסבתות המרוקאיות.
ולהזכירך-בבית הכנסת בניו יורק -המתפללים (הרבה צרפתים) לא עברו שום "דיכוי" אשכנזי כלשונך.
שיטת התגובה שלך,היא סתימת פיות! כן, אני מחפשת אלטרנטיבה של יהדות מסורתית מזרחית ללא מסחרה ועבודת אלילים, מצאתי אותו בבית הכנסת העראקי, התימני
בישראל.
אופיר יוצר רומנטיזציה לתרבות המונים-שעסקני הדת מנצלים אותו לעשיית ממון.
חבל שבשיח המזרחי לא ניתן ליצור שיח תרבותי-דיבור מבלי שתותקף בטענות הזיות על היותך"עבד" אתה לא מסוגל להבין שהסגידה והשתטחות אינם חלק מזהותי?
וחורה לי שמדברים בשם שורשי, לא היתי רוצה שהדורות הבאים יזהו מזרחיות עם השוטים של נתיבות.
(אז אולי נאשים את האשכנזים שבגלל הדיכוי ,המון עם הפך לעדר עיוור -יש גבול לחוסר ביקורת עצמית)
יסמין, כל זמן שאת קוראת לאנשים שיש להם אמונות אחרות "שוטים", אז למה שנרצה להבין אותך? לכי ודברי עם החכמים והנאורים, הרציונלים האלו, שכל מה שהם מאמינים בו זה עובדות חקוקות בסלע. צבי, אני לא מתמצאת לגמרי בבתי כנסת עירקיים וזה נדמה לי הז'אנר שלך: זה באמת ככה שם, שכל האמונות הן נטולות רגש? מלוות בהוכחות וכולכם חכמים ולא "שוטים"?
ולאופיר,
מאמר מצויין. ברגע שנכתב פה מאמר על מזרחים ואשכנזים, מייד עולה כמות התגובות. זה רק מראה כמה זה הענין הכי בוער בישראל היום. ואתה נגעת להם בזהבה ושלושת המנדטים, אז התגובות יהיו בהתאם..
ליסמין, אשרייך, "סתמו" את פיך (כלומר, הגיבו על מה שכתבת בהעוקץ בביקורתיות). לא ברור איך זה מתיישב שאת כותבת כאן פעם שניה עם "פה שנסתם". ועוד לא ברור מדוע כאשר את כתבת לאופיר טובול "אל תדבר בשמי זה לא היה "סתימת פיות". אנשים שהמקלדת והאינטרנט היא כור מחצבתם צריכים להרגע עם המושג סתימת פיות. את לא בגולאג, ולמרות שאני לא נמצר רחוק ממך, בניו יורק, לא זכור ששלחת כוחות אלייך הביתה עם זמם ורסן כדי לסתום את פיך. אז נא הלרגע. אם זה סתימת פיות, מה תעשי עם תתגלגלי לאיזה גולאג?
לענין "העבד". נא לקרוא את היגל. לא מדובר בניסיון להעליב אותך ((למרות שמה שכתבת על בתי כנסת מרוקאים הוא גזעני ומעליב ברמות). מדובר כולה ברפררנס קצר למשהו שנקרא הדיאלקטיקה של האדון והעבד. שכתב היגל. לצורך, הענין: את העבד. הייתי מכביר יותר מילים על כך אבל חושב לי יותר ל"סתום את פיך בעובדות הבאות:
קבר נחום האלקושי, קבר יחזקאל הנביא, קבר עזרא הסופר, קבר יונה הנביא–כולם בעיראק וכולם מקומות בהם נערכו "זיארות" שהם המקבילה העיראקית לפולחן קברי הצדיקים המרוקאי. חוץ מזה, יהדות עיראק, "שאינה עובדת אלילים, סוגדת לצדיקים ומדליקה נרות ומחלקת קמעות" כדבריך תרמה ליהדות את הטקסים והאנשים הבאים: "הדלקת הנרות (יבוא של פולחן המזדאי, לפני גלות בבל לא הדליקו נרת ביהדות), הצדקת אסנת בראזאני שכישפה ויבשה גנב על גג הבית שלה, הבן איש חי שכתב ספר שלם על מירוק חטאים ("מי ששכב עם גויה, שיתגלגל בשלג"), הרב כדורי (מקובל ויצרן קמעות הכי גדול), הרב מרדכי אליהו (קבליסט ענק ורב הציונות הדתית) הרב דוד בצרי (שגירש "דיבוק" בירושלים לפני כמה שנים, אם את זוכרת), הרב עובדיה יוסף. זה באשר לעיראק.
שנעבור לבולגריה? יללא בולגריה: על ה"פלא יועץ" שמעת? הוא קבור בבולגריה והקבר שלו הוא מקום פולחן. יוון? יללא יוון: יהודי יאנינא מאמינים שנעשה להם להם נס והם נפלו מן האניה ששלח טיטוס עם גולים מירושלים לרומא. הרב אליהו קפסאלי מכרתים טען שסולימאן המפואר פעל בשליחות האל כשפלש להונגריה במאה השש-עשרה. השלונקאים התכרעו ממש כשהופיע אצלהם שבתאי צבי והיתה שם חגיגה של עבודת אלילים. מי אמר קברי צדיקים ביוון ולא קיבל? הרב אברהם די בוטון, הרשד"ם, הרב קאפויה, הרב שלמה אמרליו, הרב יוסף דוד, הרב אליהו גאליפאפא, רבי יצחק מולכו, רבי אברהם מוטאל, רבי דוד שמריה, רבי דוד מודינא, הרב טאטיצק. ועוד ועוד, כל רב וקברו, כל קבר והילולתו.
מספיק?
לגבי מה שאמת אומרת על "דיכוי"? זה רק חושף את רדידות הבנתך ביהדות, בהיסטוריה של יהודי המזרח, בהיסטוריה של המזרחים בישראל, ובהיסטוריה של היהודים בעולם אחרי הקמת מדינת ישראל (המדינה החילונית שהעלתה את עצמות הרצל וטמנה על הר נשיא בירושלים במקום שמשקיף על יד ושם).
מספיק התיחסות לטענותייך? או שמא אני צריך עכשיו להדרש לאסתטיקה של מזרחית חסרת השכלה עם תודעה של עבד שלא מתבישת לומר שבית כנסת מרוקאי זה "מגעיל" אותה.
אודה ואתוודה, שבדומה לזהבה גלאון גם אני חש אי נוחות מהפולחן סביב קברו של הבאבא סאלי, כמו גם קבריהם של צדיקים אחרים (ואת השקפתי זו שטחתי באוזניהם של חברי וחברותי, שמפעם לפעם עולים לקברים אלה).
אולם, כאן מתחיל – וגם מסתיים – הדימיון ביני ובין גלאון, היות שהביקורת שלי באה ממקום שונה לחלוטין מהפריזמה הצרה והעדתית של גלאון. בצדק רב עמדו כאן חלק מהמגיבים וכותב המאמר על הסטנדרטים הכפולים המנחים את תפיסת עולמה של גלאון.
מה הפלא, שאחד הפולחנים הפשיסטיים והמיליטריסטיים ביותר, המתקיים מדי שנה ברחבת קברו השחור של העבדקן האוסטרו-הונגרי (שלמרבה הצער נפטר בגיל 44 ממחלת הסיפיליס)אינו מזיז לאשת השמאל האשכנזי שלנו, ואילו העליה לקברו של הבאבא סאלי מצמררת אותה, אם במפלגתה מדירים מההנהגה סוציאליסט-חילוני-קיבוצניק רק בגלל מוצאו המזרחי?
כל הכבוד לכותבים אני מזדהה לחלוטין לכותבים אני בעצמי לקחתי את הבנים שלי לפני גיוס לפני הטיול להודו לפני נסיעה לפולין הלכנו והתחברנו למקום וילדי קיבלו את זה יפה וכמובן לא שכחתי בדרכינו לטבריה לעלות לקיברה של המשוררת רחל ונעמי שמר וכתושבי הדרום איך לא לקבר ולצריף של בן גוריון אז באמת קצת פרופורציה מה קרה…….
קודם כל הנקודה היא שמכריחים חייל ללכת לקבר של קדוש דתי. כלאון לא התרעמה על מזרחי לא מזרחי.
שנית אם כל כך חשובה לך המסורת המזרחית אני מציב בפניך אתגר להפנות שאלת רב לרב עובדיה יוסף ולקבל ממנו דעת תורה על ההשתטחות על קבר הבבא סאלי.
תעדכן
את זהבה גאלון ושאר יוצאי אירופה עם קברי האדמו"רים החסידים למניהם, כגון: ,הרבי מברדישוב ,הבעל שם טוב והרב נחמן מאומן (שאופיר כתב בצורה מביכה בדף הפייסבוק שלו שהוא נולד לפני אלף שנים- מסופקני אם שהוא מתלונן על המערכת החינוך הישראלית,הוא לא תוהה למה הוא לא למד מעט על תנועת החסידות ויותר מכך שאינו יודע למקם את האמוראים, סבוראים וגאונים, תור הזהב וכו -אזי לא היה מגיעה לטעות מביכה כזאת לא לדעת על תרבות יהודית אבל לדרוש שנכיר בתרבות הפאגנית שמתפתחת לה בדרום הארץ)
בכל אופן סטיתי מהנושא. כל מה שרציתי לומר הוא: כמו שלא כורכים את האשכנזים אוטומטית עם התרבות עממית האלילית-כך אל תכרוך את סבי הבולגרי והמשכיל והכופר הגאה אשר לעג לדתות, גם לא את הצד היווני המשכיל אשר נטש את הדת וחלקו ניספה במחנות ,גם החלק העראקים לא חובבי דת גדולים ,אז היה תרבות של קברים אי שם -מה זה קשור לשורשים שלי? האם כל אנגלי וולשי בהכרח קשור לתרבות הרוחות והמכשפות ששרר אי שם באנגליה?
ולגבי הבית הכנסת המורוקאי שנגעלתי ממנו אי שם בניו יורק. מה שהגעיל אותי זה לא האנשים המתפללים( לא כפי שעשית קישור להיינה וסלידתו ליהודי המזרח)
אלא, הכסף והשופני של אותם יהודים עשירים שמתעסקים בממון במקום להתייחד עם אותו יום קדוש ומוסרי. במקום לתרום את אלפי הדולרים שלהם "רושם" ולפתיחות ספר תורה ,כדאי מאד שיבינו מהי מצוות צדקה ויתרמו לנזקקים או לחלופין יעלו את המשכורות של המהגרים שהם מנצלים בעסקיהם הפורחים ללא נקיפות מצפון או הבנה לגורלם האכזר.
ולסיום – תמיד אני אומרת לחברי ,מתי שיקום לנו שלום עליכם ומנדלי מוכר ספרים -יהודי עיירות שגדלו ובגרו והעבירו ביקורות מושחזות על היהדות המנוונת של מזרח אירופה,אז אדע שהגענו לאיזושהי תודעה ונאורות.(חוץ מאלבר ממי לא נראה לי
שיש סופרים בכיוון הזה) במקום להתרפק על נוסטלגיה ולתקוף את זהבה גאלון ולהוציא דברים מהקשרם -כגון השוואה הפתאטית בין ביקור בהר הרצל ששם העולים לא חושבים שיושעו בישועות ונחמות ואין שם מלחמות ויצרים של יורשי החצר המהוללת ורצח של רבנים ל (הס מלהזכיר את אימפריית הכסף שהוביל לרצח הבן של אותו צדיק)שתבוא הביקורת העצמית, היעלבות האין סופיות, הטינות (שלא נראה לי שעצומתה עולה על טינת האשכנזים את הגרמנים,בכל אופן לא לי בגלל הצד היווני ולרב חברי האשכנזים) אז תתחיל ו לכרוך אותי ביחד. עד אז אני מעדיפה להזדהות עם מורשתו של סבי הבולגרי,החכם הנאור ,דובר שבע שפות ומתעב דתות ומניפולציות רבניות.
תודה רבה.
למגיבים " המשוכנעים" הייתי בהרבה קברים והתפללתי נטו. לא הייתי חלק משום תעשיה וכך גם חברותי.
לילה אחד אף נסענו לקברו של רבי מאיר בעל הנס וגם שם נכנסנו למתחם אמרנו תהילים ויצאנו. משום מה אנשים שהם שונאי דת נטו מתמקדים בדברים השולים ומפספסים את העיקר.
מי שמגיע לקברו של צדיק, עושה זאת על מנת להתחבר אליו.
להתחבר לשורש נשמתו לקדושה שלו. מי שמגיע למועדון חשפניות יודע איזו נשמה בהמית הוא הולך לספק.
מי שהולך לקבר הרצל, עושה זאת למטרה שלא נהירה לי מספיק אבל זו זכותו.
אני בהחלט אשמח להגיע גם לקברו של רבי נחמן מברסלב, אבל אופיר מעלה כאן טענה נכונה.
זהבה גלאון בזה לבבא סאלי, בזה ליהדות המסורתית שהיא התרבות האמיתית שלנו ולכן שרדה. היא סוגדת למערב, שהביא איתו ניכור, סגירות, וסגידה ליחיד. אני ואפסי עוד. אני מפתח את עצמי, מקדם את עצמי, מפתח לעצמי קריירה, ובדרך אולי תורם למדע ולאומנות. אך הכל על מנת לספק את עצמי. כי עצמי לא ינום ולא ישן.
לכן, חיל אחד שהתלונן מעורר בה כזו מורת רוח.
גם אני הייתי חילת, ותלונותי לא טופלו בכזו זהירות מקודשת.
לכן גם ההסכמה להקשיב לזוטות מסוימות באוזן כה כרויה היא הדוחה. הסובלנות הזו מעוררת תהיות שמריחות בחירות.
והמאמר הזה מצוין.
אני בקושי משוטטת באינטרנט ושמחתי מאד להתקל בו למרות הכל.
לאן שהאדם רוצה ללכת לשם כנראה מוליכים אותו.
כל טוב.
דווקא יש לדעתי סופרים מזרחים ביקורתיים פה ושם (למשל אפשר למצוא ביקורת ב"חופן של ערפל" של סמי מיכאל) מעבר לזה זאת הייתה חויה מרעננן לקרוא את התגובה האחרונה והמפורטת שלך. תגובה קולעת ידענית ואינטיליגנטית.
דבר ראשון אף אחד לא שלל את אליליותם של האשכנזים. בעיני אין עובדי אלילים גדולים מהם.
דבר שני, אם כסף בבית הכנסת מגעיל אותך את צרכיה להסביר למה רק אצל מרוקאים את מבחינה בכך.
סבך היה כופר גאה. יופי לו גם כן. אבל ממתי החלטנו שכפירה היא סימן לחוכמה? אין מאמינים שיש שכל בקודקודם?
קמבאל, איפה היית? מה שלומך?
לפני שנמתחילים את "הכנסת כלה" צריך לגשת לספרית ההשאלה ולהיעזר במסה שכתב קורצוויל על הכנסת כלה.את הכנסת כלה רצוי לקרוא במהדורה המוערת של הולץ.אחרי "הכנסת כלה" קחי לידיך יסמין את "העבד" ו "האחוזה" של בשביס זינגר. בספרים שציינתי הדמויות הם של יהודים ולא אשכנזים.
לגבי שלום עליכם – מערכת החינוך אילצה אותי לקרוא את ימים טובים וחטפתי טראומה. כתרילבקה אינה תרבות. מי שאמר ששלום עליכם אינו ספרות הוא פרופ ליבוביץ' שקרא את הספר ביידיש.
האשכנזים אכן הצמיחו "אנשי רוח". חיים הזז שכתב בעתון הארץ ב 1943 שאין הציונות והיהדות יכולים לדור בכפיפה אחת. הציונות תיבנה על חורבותיה של היהדות. הרצל שראה בחזונו התנצרות גורפת של היהודים. אהוד בן עזר שספרו המחצבה יצא ב 1953 הוא כתב פלסתר גזעני נגד מזרחים .
לעומתם שמעון בלס ניהל יחד עם חבריו הקומוניסטים את המאבק על המיקום. (דיור במרכז הארץ). לפני ששמעון בלס כתב את המעברה הוא למד שנה וחצי עברית משנאית ומקראית. העברית של הרומן "המעברה" טובה מהעברית של קנז באחרי החגים. תרגומו של בלאס לקובץ "סיפורים פלשתינאים" משתמש כמעט על המקסימום בכוחה של העברית.
אפשר להפריח ספקולציות שונות ומשונות לגבי מניעיה הנסתרים ודחפיה הסמויים של זהבה גלאון כאשר היא בוחרת דווקא כן להתייחס לפנייתם של חיילים אשר ביקשו ממנה לפעול נגד כך שנכפה עליהם לבקר בקבר הבאבא סאלי – תחת שתשיב את פניהם ריקם.
אבל מניעיה המוצהרים של זהבה גלאון מדברים על כפייה דתית.
והאם זו איננה, באמת, כפייה דתית?
האם מרצ (שאינני מתומכיה, קודם כל משום שאינני ציוני) איננה עקבית בתמיכתה בהפרדה גמורה של דת ומדינה?
האם הדרישה שלא להכריח חיילים לערב פעילות דתית או תעמולה דתית בשירות החובה הצבאי שלהם איננה הגיונית ועקבית מבחינתה של זהבה גלאון?
האם באמת אינכם מאמינים לזהבה גלאון כאשר היא אומרת שהייתה נוהגת באותו אופן (ואפשר לחשוב מה היא כבר עשתה) אם היו מכריחים חיילים לפקוד קבר או "ציון קדוש" של רב אשכנזי, והחיילים היו פונים אליה ומוחים על כך?!
מבחינתי התשובות לשאלות הללו מספיקות כדי לשמוט את הבסיס מתחת לכל הרטוריקה הדמגוגית הפרועה שבמאמר.
ההפלגות לגבי דמותה האשכנזיסטית של מרצ, נכונות ככל שיהיו, אינן אלא אד-הומינם חלשלוש ומאכזב שנועד לכסות על חולשת הטיעונים שמובאים בו.
הועלו גם מספר טענות מהותיות, טובות מאוד כשלעצמן (לגבי האפליה בחינוך ובתחומים נוספים), אבל מה לעשות, קשר אמיץ והכרחי בין הטענות הללו למקרה שלפנינו אין.
אפשר, כאמור, להסתפק בזה, אבל אני חש צורך להוסיף כאן עוד נספח ארוך, על מנת להתייחס ל"טיעון" נוסף שהושפרץ כאן, על ידי הכותב וכמה מן המגיבים, כלפי הוד אשכנזיותה, המלכה המרשעת גלאון.
גלאון בהתנשאותה, מצקצקים המגיבים, איננה יודעת דבר וחצי דבר על דמותו של הבאבא סאלי (כאילו שיש לזה איזושהי רלוונטיות לעצם הטיעון שהעלתה גלאון).
אז הנה בא המאמר והאיר את עינינו:
"הבבא סאלי לא היה סמל להטפה דתית או לקיצוניות, להפך…"
האומנם האיר את עינינו?
איזה מידע מפורט ואיכותי סיפק לנו הכותב?
האם הוא מכבד אותנו הקוראים ומעשיר אותנו במידע ובעובדות, או שרק תובע מאיתנו אנו לכבד את הקדוש המקובל, ולקבל כתורה מסיני את הבשורה אודות מתינותו המופלגת?
אכן, מי הוא הבאבא סאלי?
הבאבא סאלי קיבל את ראשות הישיבה של שושלת אבותיו בירושה בגיל 17, נמנע מלהרבות בפסיקה, והיה בעיקר קבליסט וסגפן, מקובל ועושה ניסים.
אופיר טובול מציין כי רוב חייו היה צמחוני , אך האמת שדגים הוא כן אכל, והטעם להימנעותו מאכילת בשר היה הסיגוף ולא התנגדותו לפגיעה בבעלי חיים, שהרי שימש כשוחט.
קשה יחסית לצטט מפיו של הבאבא סאלי או להביא סימוכין ישירים למשנתו (למרות שכך עוד נעשה בהמשך), אבל ידוע שמבחינה רעיונית היה קרוב לכת המשיחית-גזענית חב"ד, עמד בקשר רציף עם הרבי מלובביץ' והטיף כמוהו לרעיון ביאת המשיח.
הוא אף ביקש שנכדיו ילמדו במוסדות חב"ד.
מי שנחשב לתלמידו המובהק ביותר של הבאבא סאלי, ואף זכה להיות היחיד שהספידו ולטפל בגופתו, היה הרב מרדכי אליהו, שלימים יהיה הרב הראשי לישראל.
אליהו היה חבר במחתרת "ברית הקנאים" שמטרתה הייתה כפיית חוקי הדת והקמת מדינת הלכה בישראל בכוח הזרוע והנשק, והקצנת המדיניות כלפי הערבים.
בשל פעילותו ב"ברית הקנאים" נידון ב-1952 לעשרה חודשי מאסר (בגין חבלה בבתי עסק שפעלו בשבת ובמכוניות שנסעו בשבת, איום על נהגי מוניות שעבדו בשבת, והחזקת נשק וחומרי חבלה).
במשפטו אמר אליהו:
"הרגשתי כי ליהודים יש הרגשת נחיתות הגורמת לזלזול אליהם מצד הזולת, דבר המשפיע גם על המנהיגות. בח' בניסן תש"י נפגשנו בפנימיית ישיבת "פורת יוסף" שבירושלים, והחלטנו על ייסוד ארגון שמטרתו החדרת גאווה יהודית…. האמנתי שבאמצעות המחתרת נוכל להשליט חיי תורה במדינה".
מפסיקותיו החשובות ביותר של הרב מרדכי אליהו:
* איסור לאכול טחינה וחומוס (מפני שלשיטתו גם בשומשום יש איסור בישולי נכרים, והעובדה כי לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים).
בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית "ללא חשש בישולי נכרים";
* פסיקה נגד חתימה על "כרטיס אדי" לתרומת איברים;
* איסור לבנות לשרת בכל מסגרת צבאית, וגם בשירות לאומי, ואפילו כמורות חיילות;
כאמור, כשנפטר הבאבא סאלי היה תלמידו הגדול, מרדכי אליהו, היחיד שזכה להספידו ולטפל בקבורתו.
כשנבחר מרדכי אליהו לתפקיד "הראשון לציון" נסע אל רבו, הבאבא סאלי, להודות לו ולקבל ממנו ברכה.
האגדה המקובלת בקרב חסידי הבאבא סאלי מספרת כי סמוך למותו השאיר לבנו זוג שעונים מיוחדים אשר נראים כעומדים מלכת, ומורים על השעה 11 וחצי.
כאשר יורו שני השעונים את השעה 12, יגיע זמן הגאולה, אמר, והוא ביקש מבנו למוסרם לתלמידו האהוב מכל של הבאבא סאלי, הרב מרדכי אליהו (סיפור השעונים מבוסס בבירור על "סיפור האורלוגין" המתייחס למותו של הרבי נחמן מברסלב).
על שם תלמידו הגדול והאהוב כל כך של הבאבא סאלי, קרויה היום שכונה בקריית – ארבע
(אופיר טובול יוכל לסור אליה ולפארק הסמוך על שם הרב כהנא שבו נמצאת חלקת הקבר המובדלת והמטופחת של ברוך גולדשטיין, כשיבקר – למענו של הפלסטיני הזקן – במערת המכפלה).
בנו ותלמידו של הרב מרדכי אליהו הוא הרב יעקב אליהו, רבה של העיר צפת, שאסר להשכיר דירות לערבים.
מורשת של מתינות?!
לא סיימתי לשטוח את נפלאות המורשת הרוחנית של באבא סאלי, פניניה יישזרו כאן עוד ועוד בהמשך הדברים, אבל עכשיו ארצה להתרכז בשאלה מעניינת אחרת שעולה בהקשר של הדיון הסוער כאן:
מה פתאום, באמת, החליטו בצה"ל להפוך את קבר הבאבא סאלי למוקד עלייה לרגל בפקודה?
האומנם החליטו בחיל חינוך לאזן את ההקצנה הדתית והלאומית בצה"ל עם קצת מתינות באבא סאלית?
אולי דווקא חשבו שם על שאלת הייצוגיות (אכן, השאלה המרכזית והמהותית בפוליטיקה, כפי שהטעים, ובצדק, הכלכלן שלמה מעוז), והחליטו שמן הראוי להוסיף תכנים או סמלים מזרחיים למדורת השבט הכור-היתוכית דוקטרינטורית של "צבא העם"?
האומנם שאפו שם לכפר על עוולות האפליה ההיסטורית והאקטואלית כנגד יוצאי ארצות ערב ועדת הספרדים?
הייתכן שעמדו לנגד עיניהם, אולי, מסרי הקשת הדמוקראטית המזרחית , והאם באו מסרים כאלו לידי ביטוי בתוכנית שכללה את הביקור בקבר הצדיק?
ניחוש שלי, לא מרחיק לכת ביותר, הוא שהיוזמה המעניינת קשורה בעיקר לדבר אחד:
להשפעתה הגוברת של הכת המשיחית-גזענית חב"ד (המקורבת כאמור לחצר הבאבא סאלי, שלא לומר חולשת עליה) ברבנות הצבאית ובצה"ל.
להשפעתה, ולמטרות התעמולה שלה.
הנה כך נכתב באתר "חב"ד אינפו", על "העלון להילולת הבאבא סאלי":
"גם השנה הוציא לאור "מרכז חב"ד למושבי צפון הנגב" בניהולו של השליח הרב ליאור מימון מלכא עלון מרהיב עין להילולת הבבא סאלי ולקראת מלאות 62 שנים לנשיאות הרבי שליט"א מלך המשיח.
העלון מוגש בשפה ברורה ופשוטה ונותן הזדמנות לקהל הספרדי ובעצם לכולם לעמוד על גודל אישיותו של הבבא סאלי יחד עם התבטלותו העצומה לרבי שליט"א מלך המשיח."
*
תוכן העלון אכן מכיל בעיקר סיפורים ועדויות על התייחסויות חיוביות מפליגות מצד הבאבא סאלי כלפי הרבי מלובביץ' ומשיחיותו, אבל יש בו גם התייחסויות לפנים אחרים שמחבבים את דמותו של הבאבא סאלי על אנשי חב"ד –
כמו למשל הקטע הבא, המופיע תחת הכותרת:
" צבא ובטחון ישראל"
:
"הבאבא סאלי הצטרף כבר לפני עשרות שנים לגילוי הדעת של מאות רבנים שהתריעו על כך שדיבורים על מסירת שטחים יביאו לסכנת נפשות.
הם מבססים את דעתם על סעיף מפורש בשולחן ערוך, ועל חוות דעתם הנחרצת של מומחי הביטחון האמיתיים (וגם בצה"ל) שאינם מערבים בזה שיקולים פוליטיים.
קו בלתי מתפשר זה מובל על ידי הרבי מליובוויטש שליט"א מלך המשיח מאז הניצחון במלחמת ששת הימים, שהדגיש שזו הדרך היחידה להגיע לשלום ולביטחון אמיתי.
… ובפשטות יש להישמע למומחה העיקרי, נביא ונשיא דורנו, הרבי שליט"א מלך המשיח, אשר כל נבואותיו בכל מלחמות ישראל התממשו אחת לאחת – לנקוט קו ברור של אי התפייסות בפני הגויים כלל, להימנע מכל דיבור על נסיגה, והעיקר להכין את עצמו ובני משפחתו וכל העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו בשמחה וטוב לבב".
*
ישנן עוד עדויות למכביר לאופן שבו משתמשת חסידות חב"ד בדמותו של הבאבא סאלי, שאכן היה מקורב מאוד לחצרה, כדי להגביר את השפעתה, שאיננה מתונה כלל וכלל.
אבל כאן אסתפק בזאת, בשל הצורך לקצר, ואשוב להתרכז עוד קצת בניסיון לפענח את דמותו הארצית של הבאבא סאלי, ולהבין מה בשורתו.
הנה איגרת ברכה מאת הבאבא סאלי לארגון "יד לאחים", ארגון המתמקד ברדיפה של פעילים ישועיים ובניסיון למנוע מבנות ישראל הכשרות לבוא בקשרים רומנטיים עם ערבים.
זהוארגון אשר זכה להתייחסויות שליליות מאוד בדו"חות זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקאית, שבהם תואר כגורם העומד מאחורי מירב ההתנכלויות (המאורגנות) על רקע דתי בישראל. והרי האיגרת:
"אל אחינו בני ישראל חכמי הלב- לוקחי מצוות!
הנה בא לפני גודל המעשים של ארגון "יד לאחים" בארה"ק, אשר ידם רב להם לצקת את אדני הקודש בכל פינה ופינה של ארצנו:
כהצלת ילדים וילדות לחינוך הטהור, בקירוב רחוקים ושיעורי תורה ולכל פעלם- קדוש יאמר!
ומפורסמות אלו אינן צריכים לראיה ואעפ"כ, באתי לחזק ידם ולהמליץ לפני אחינו היקרים לסייע להם ולהשתדל ככל האפשר לעשות ממונות לפעלם המבורך והנני לברכם שיזכו להוסיף ולהשכיל בהצלת עמלנו אלו הבנים לתורה ומצוות.
וה' הטוב יביא ברכת טוב על כל המחזיקים ידם, בתוך שאר עמו, אכי"ר!"
*
תמוה בעיני שכל אותם המחרים-מחזיקים אחר דברי הבלע של כותב המאמר כאן חוזרים כלחש קסם על סיסמת בורותה של זהבה גלאון ביחס לדמותו המופתית של הבאבא סאלי, אך נמנעים, ככותב המאמר עצמו, מלצקת תוכן של ממש באותה אושיה חמקמקה.
אכן, הבאבא סאלי הקפיד, יחד עם חסידיו ומקורביו, לטפח את תדמית הקדוש העממי – כמיטב המסורת של זרם החסידות ובית חב"ד, ועל פי התבנית של הבעש"ט, הרבי מקוצק, והרבי נחמן.
וכיוון שעיקר פעילותו הדתית התמקדה בפרישות, סיגופים, תפילות ומעשי ניסים, כמו גם ניהול חצר עסקנים השוקדת על טיפוח העסק המשגשג של ברכת הצדיק ומכירת קמעות, הפכה דמותו למעין תבשיל בדיוני וקסום שאליו יכול המאמין בדמותו של הקדוש לצקת את כל מה שטהור ויפה בעיניו.
כך שדמותו המופתית של הבאבא סאלי מורכבת מדימוי ערטילאי שתוכנו חמקמק ונזיל במקצת, עשוי מסיפורי מעשיות שעשויים להשתנות מעת לעת בהתאם לאופיו, תפישתו ונטיות לבו של המספר.
ואף על פי כן לרבים מן המעשיות הנוגעות לדמותו של הבאבא סאלי ומופצות על ידי חסידיו ועסקני משפחת אבו-חצירא ישנם מאפיינים ברורים ועקביים למדי, אשר עולים בקנה אחד, לדעתי, עם הביוגרפיה הארצית של האיש ודעותיו ברות התיעוד, עם עולמם הרוחני של גדולי תלמידיו ואנשי חצרו, ועם פירות הבאושים של הברית שכרתו עם הזרם הקיצוני של אנשי חב"ד.
הנה אחת מן המעשיות הללו -והיא אכן דומה מאוד, בסגנון הספרותי כמו גם בביטויים הלשוניים הייחודיים ובתוכן הגזעני, למעשיות חסידיות מזרח – אירופאיות מבית מדרשם של הבעש"ט, הרבי נחמן מברסלב, וחב"ד :
"יהודי אחד, קבלן במקצועו, היה מקורב מאוד ל"בבא סאלי" זצוק"ל.
האיש היה ירא שמים ומקיים מצוות באמונה וביושר ותורם לצדקה מהונו ומאונו.
בכל פעם שהיה נכנס אצל ה"בבא סאלי", היה הרב מאיר לו פנים, ונהנה בו.
יום אחד נזדמן לו לבוא אל הרב.
והנה, כאשר ראהו הצדיק נזדעק וקם למולו, והחל לצעוק עליו בקול רם ומחריד:
"שקרן! רמאי! נוכל אתה! הולכת אותי שולל כל כך הרבה זמן!"
נראה כי זעמו של הרב לא היה שגרתי, ובני הבית כולם נזעקו לקול קריאותיו.
אבל ה"בבא סאלי" לא הפסיק לצעוק, וקצף עליו כהנה וכהנה במשך דקות ארוכות ולא נתקררה דעתו עד אשר צעק בפניו:
"צא מחדרי ואל תדרוך בו יותר!".
מרוב בהלה יצא האיש מהחדר במנוסה.
הוא בכה חרש בינו לבין עצמו ולא ידע את נפשו.
"מה קרה?" שאל את עצמו "מה עשיתי בזמן האחרון?
מה סיפרו לרב עלי?".
הוא הלך לביתו, הסתובב בפיזור נפש מחדר אחד למשנהו, ולא מצא טעם לחייו.
החליט ללכת לאתר הבניה שלו אשר במצפה רמון, אולי יראה שם אנשים וישכח מצערו.
הוא שהה שם כמה שעות, ולקראת ערב לקח את הפועלים במכוניתו לביתם כמנהגו.
האירוע כולו לקח פחות משניה;
המכונית שנסעה לפניו בלמה בפתאומיות באחד העיקולים של כביש מצפה רמון, וכיוון שהיה שקוע בצערו, תגובתו הייתה איטית למדי.
כשהבחין בקורה לפניו ובלם, כבר היה מאוחר מידי.
המכונית עפה אל התהום שמשמאל לכביש, והתגלגלה שם כאבן קטנה…
למה לא הוצת מיכל הדלק הוא לא ידע.
באותם רגעים הוא לא חשב על זה.
הוא עיקם את הדלת, וזחל בשארית כוחותיו.
אז ראה את מכוניתו מרוסקת ואת שני פועליו הגויים מתים.
לפתע התפרץ בבכי:
"ריבונו של עולם, בזכות מה אני חי?"
הוא מישש את גופו, ולא האמין:
הוא בריא ושלם!
החושך כבר ירד ואיש לא ראה אותו.
בכל כוחותיו התאמץ לטפס אל הכביש, ועצר טרמפ למשטרת ירוחם.
הוא היה צריך להודיע על התאונה ועל ההרוגים.
באמצע הדרך שינה את תוכניתו והחליט לנסוע לנתיבות אל ה"בבא סאלי".
"יהיה מה שיהיה" חשב לעצמו "יצעק עלי הצדיק? אין ברירה.
אני מוכרח ללכת אליו!"
לפני דלת חדרו של ה"בבא סאלי" נעצר שוב.
הוא דמיין לעצמו מה מחכה לו, ורוחו נשברה בקרבו.
הוא אזר אומץ בקרבו, דפק ונכנס.
והנה הבבא סאלי קם למולו בפנים צוחקות כבימים ימימה, ואמר לו:
"ברוך הבא! ברוך הבא! אני מחכה לך. בוא, חביבי, תשב".
זרם דמעות פרץ מעיניו של האיש, והמילים נעתקו מפיו.
הוא הבין שאין טעם לספר לצדיק מה אירע ולכן קירר את התרגשותו והצליח לפלוט מילים אלו בלבד:
"רבנו, תסביר לי מה היה היום?"
"דע לך", אמר לו הבבא סאלי, "כי המעשר שאתה נותן מכספך ללומדי התורה, מגן עליך כחומה בצורה, ולכן כמה פעמים שרצו המזיקים להזיק לך, לא יכלו.
אבל בזמן האחרון התחלת להתגאות על מעשיך הטובים, ולכן למזיקים הייתה שליטה עליך.
כשנכנסת אלי ראיתי את מלאך המוות כרוך סביבך, והבנתי כי אין שום דרך להציל את חייך, אלא רק אם אצליח להוריד את גאוותך מיד.
לכן השפלתי אותך.
וכאשר רוחך ירדה כל כך, עזב אותך מלאך המוות ולקח במקומך את הפועלים הערביים"."
*
הרעיון האופייני כל כך למעשיות מבית היוצר של תנועת החסידות, הוא המרת עונש המוות מידי שמיים שנגזר על יהודי בשל חטאו – בחיסולם של כמה גויים.
והכול כמובן תודות להשפעתו ולהשתדלותו המבורכת של הרב הקדוש בעל הכוחות והסגולות.
הנה עוד סיפור המופיע באתר הרשמי של "מוסדות הבאבא סאלי נתיבות", הלוא היא העמותה שמפעילה את "הציון הקדוש" (קבר הבאבא סאלי), בקטגוריה "מעשי ניסים":
"סיפר לנו בעל המעשה – ערבי מרצועת עזה – שכמה שנים לפני פטירת ה"באבא סאלי" זיע"א הוא הביא לפניו את בנו הקטן שהיה אז חולה, והוא בן ארבע או חמש.
כדי שהרב "לא ירגיש" שהילד ערבי, ביקש אביו מהרבנית שתכניסהו לברכה לפני האדמו"ר – וכמובן בלא לומר לו שהילד ערבי…
הכניסה הרבנית את הילד לפני הרב וביקשה ממנו שיברכהו.
הביט הרב בפני הילד ואמר לה "ילד זה איננו מבני ברית"…
ולא הוסיף יותר, וראה שלא יחזיק מעמד.
ואכן – על כל פנים – ילד זה לא יצא ממחלתו – ונפטר. "
*
באופן כללי נקט הבאבא סאלי קו שהתיישב מאוד עם הקו של הרבי מלובביץ' כמעט בכל הסוגיות, עמד עימו בקשר רציף, והקשר הזה נמשך עד לעצם היום הזה בקרב מקורבי וצאצאי שני הרבנים.
לכן קשה לי להבין על מה מסתמכת הקביעה בדבר מתינותו של הבאבא סאלי.
הוא למשל חתם על הכרוז של גדולי ישראל בזמן המאבק על התיקון לחוק "מיהו יהודי", כרוז שהביע תמיכה בתיקון החוק לחומרה באופן שיאפשר גיור אורתודוקסי בלבד (כפי שאכן קרה).
גם ביחס להלכות צניעות נראה שבבא סאלי נמנה היה עם המחמירים.
אמנם ניטש וויכוח מסוים על דעתו המדויקת בנושא, אך אין וויכוח על כך שלא התיר כלל לאישה לגלות את שיערה, ומקובלת מאוד הדעה ששלל גם את נוהג חבישת הפאה הנכרית (מקובל ליחס לו את האמרה שמי שלובשת אפילו חתיכת פאה תישרף יחד עם הפאה בגיהינום).
יש עדויות (יש עליהן וויכוח) כי אף ראה בחיוב לבישת רדיד המסתיר את פני האישה והתנגד באופן כללי ליציאת האישה מביתה "שלא לצורך".
הנה סיפור אופייני המופץ על ידי משפחתו של הבאבא סאלי, העוסק בעניין הצניעות (או שמא במצוות כיבוד אב?):
"חומרת הלבוש הבלתי צנוע והפרעתו להתעלות רוחנית ולהתקדשות עילאית, בולטים היטב במקרה, שקרה עם "באבא מאיר", זכר צדיק וקדוש לברכה וזכרו יגן עלינו אמן:
בשנת התשל"ג יצא האדמו"ר האדמו"א באבא סאלי לחוץ לארץ, למטרותיו הקדושות. בחזרתו ארצה, נסעו כל בני המשפחה לשדה התעופה, להקביל פניו.
המטוס היה אמור לנחות בשעה 04:30.
ואכן, נחת המטוס בשעה הקבועה, אך אדמו"ר לא הגיע בו.
לאחר בירור התברר, שעיכבו את האדמו"ר בשוייץ והוא יגיע במטוס הבא.
בשעה 04:30 בדיוק הגיע, לשדה התעופה, כמוהר"ר "באבא מאיר", זכר צדיק וקדוש לברכה וזכותו יגן עלינו אמן, כדי להקביל פני אדמו"ר, מור אביו. אך הוא נאלץ להמתין שעות רבות באולם ההמתנה.
התיישב "באבא מאיר" על ספסל, כשראשו מוטה כלפי מטה ופניו מכסות בידו ובני המשפחה, הקיפוהו מסביב כחומה בצורה, כדי לשמור את עיניו, ממראות אסורות, רחמנא ליצלן.
אדמו"ר "באבא מאיר", ישב ועסק בדברים העומדים ברומו של עולם, אפוף קדושה וטהרה.
אך דבר אחד הציק לו והטריד את מנוחתו.
עצם נוכחותו במקום הזה, שבו עוברות נשים בתלבושת בלתי צנועה. דבר זה, ציערו עד מאוד.
אך מי כ"באבא מאיר", ידע ערכן של מצוות ובמיוחד מצוות כיבוד אב, שנזדמנה לו.
על מצווה זו, לא היה מוכן לוותר.
וכשעצבות נסוכה על פניו, החל ממלמל:
אלמלא מצוות כיבוד אב, לא הייתי יוצא ממחיצתי…
ומקבל אני ייסורים אלו, באהבה.
בני המשפחה התפלאו לשמוע, שהוא מצטער מאוד על היותו במקום זה, בגלל הפריצות הרבה ושאלוהו:
הרי כבודו, לא הסתכל כלל בנשים ?!
הרי כבודו, כיסה את עיניו ?!
הרי אנחנו, מקיפים אותו בטבעת אנושית, לבל יראה, חלילה, פני אישה.
ומה איפוא ראה כבודו ?!
שאלות אלו ואחרות, נשאלו על ידי בני המשפחה.
אך הרב, המשיך בצערו והיה "מצטמק ורע לו", על היותו במקום הזה…
כשהפציר בו גיסו, נענה ואמר:
בדורות שלפנינו, אדם שרצה לחטוא בעריות, היה צריך לחפש, חיפוש מחיפוש ולעשות במחשך מעשיו, והדבר היה קשה המציאות.
בדורנו, "איה הקדשה – היא בעיניים", האדם חוטא חטאים כבדים במראה עיניו, ומראות אלו מטמאות אותו, כגופה של עבירה ומורידות אותו מקדושתו…
ואלמלא מצוות כיבוד אב, מה לי כאן ומי לי כאן…
לאחר שלוש שנים בערך, כשביקר גיסו אצלו, אמר "באבא מאיר" לגיסו:
"זוכר אתה את הנסיעה ללוד? דע לך, שעד היום, לא השלמתי את התיקון של אותה נסיעה"…"
***
בן אחר של הבאבא סאלי, הבאבא ברוך, אמר בעבר כי חיילים נהרגים בשל קיום מצעד הגאווה. והוא הרי בר סמכא גמור בענייני מוסר, שאלמלא כן לא ריצה חמש שנות מאסר בעוון שוחד ושחיתות.
חוששני שאפשר להמשיך כך עוד ועוד, ואולי יש גם צורך, כי מסתבר שישנם הששים אלי מפגן של פוליטיקת קרדומים סימבוליסטית, ובכך מבזים את כולנו.
אבל אדם צריך גם לנוח (וכוחה של עצה זו יפה לכלל הבריות).
לפיכך אעצור כאן.
מה הטעם להוכיח מי יותר חכם?
אם התורה של יסמין, היא שנאה לאחר, גאוותנות, וחוסר יכול לקבל אותו, אני מעדיפה איש תם ויושב אוהלים שהיא מכנה" פשוט" מנתיבות.
אם תורתה היא בקורת משכילה שמביאה לפירוד, שנאה, אני מעדיפה לא להיות חלק ממנה ולא להוריש אותה לילדיי. כי סופה הגלוי חורבן.
המזרחים שרדו טוב מהאשכנזים, כי אולי לא לאל הזה הם השתחוו.
או שלא, לו בלבד. יחי ההבדל הקטן.
ואין לי שום דבר נגד פיתוח ההשכלה, אבל אדם גם יכול לעשות דוקטורט שלם שלא יביא כל תועלת לאנושות. וראינו רבים כאלה.
ואישה "פשוטה" יכולה לחולל מהפכות בין כתלי ביתה ולהציל את הדורות הבאים.
בבואנו לדון על " שכל" מול כל השאר אל לנו לחוש נחותים. לחשוב שמי שמאמין הוא כנראה סוג של עובד אלילים.
דרך אגב, גם סבי היה רב וגם פרופסור, סבתי דוקטורית ששלטה בשבע שפות וניהלה מחלקה בשוק האירופאי המשותף. שאמשיך..
אז מה זה אומר עלי בדיוק?
אם אני נכנסת לבית כנסת מרוקאי ומחפשת רק כיעור, מה זה שווה.
חוץ מזה, יש עשירים ויש עשירים, ועניין התרומות לפני פתיחת ההיכל הוא לא כל המסורת המרוקאית כולה.
כמו עניין ההשתטחות על קברים, בהם לא ראיתי איש שהשתכנע שבגלל זה ירד מלמעלה גורו צחור ויעשה את רצונו המדויק.
זה דווקא שייך לשבטיות מסוג אחר לחלוטין.
והמבין יבין.
ככה אומר צבי, באמת? כמדומני שתרבות הקמעות היא חזקה היום יותר בקרב המזרחים מאשר האשכנזים.
אפשר להפריח ספקולציות שונות ומשונות על מניעיה הנסתרים ודחפיה הסמויים של זהבה גלאון, כאשר היא בוחרת דווקא כן להתייחס לפנייתם של חיילים, אשר ביקשו ממנה לפעול נגד העובדה שנכפה עליהם לבקר בקבר הבאבא סאלי – תחת שתשיב את פניהם ריקם.
אבל מניעיה המוצהרים של זהבה גלאון מדברים על התנגדות לכפייה דתית.
והאם זו איננה, באמת, כפייה דתית?
האם מרצ (שאינני מתומכיה, קודם כל משום שאינני ציוני) איננה עקבית בתמיכתה בהפרדה גמורה של דת ומדינה?
האם הדרישה שלא להכריח חיילים לערב פעילות דתית או תעמולה דתית בשירות החובה הצבאי שלהם איננה הגיונית ועקבית מבחינתה של זהבה גלאון?
האם באמת אינכם מאמינים לזהבה גלאון כאשר היא אומרת שהייתה נוהגת באותו אופן אם היו מכריחים חיילים לפקוד קבר או "ציון קדוש" של רב אשכנזי, והחיילים היו פונים אליה ומוחים על כך?!
מבחינתי התשובות לשאלות הללו מספיקות כדי לשמוט את הבסיס מתחת לכל הרטוריקה הדמגוגית הפרועה שבמאמר.
ההפלגות לגבי דמותה האשכנזיסטית של מרצ, נכונות ככל שיהיו, אינן אלא אד-הומינם חלשלוש ומאכזב שנועד לכסות על חולשת הטיעונים שמובאים בו.
הועלו גם מספר טענות מהותיות, טובות מאוד כשלעצמן (לגבי האפליה בחינוך ובתחומים נוספים), אבל מה לעשות, קשר אמיץ והכרחי בין הטענות הללו למקרה שלפנינו אין.
אפשר, כאמור, להסתפק בזה,
אבל אני חש צורך להוסיף כאן עוד נספח ארוך, על מנת להתייחס ל"טיעון" נוסף שהושפרץ כאן, על ידי הכותב וכמה מן המגיבים, כלפי הוד אשכנזיותה, המלכה המרשעת גלאון.
גלאון בהתנשאותה, מצקצקים המגיבים, איננה יודעת דבר וחצי דבר על דמותו של הבאבא סאלי (כאילו שיש לזה איזושהי רלוונטיות לעצם הטיעון שהעלתה גלאון).
אז הנה בא המאמר והאיר את עינינו…
הבאבא סאלי היה מופת של מתינות.
"הבבא סאלי לא היה סמל להטפה דתית או לקיצוניות, להפך…"
האומנם האיר את עינינו?
איזה מידע מפורט ואיכותי סיפק לנו הכותב?
האם הוא מכבד אותנו הקוראים ומעשיר אותנו במידע ובעובדות, או שרק תובע מאיתנו אנו לכבד את הקדוש המקובל, ולקבל כתורה מסיני את הבשורה אודות מתינותו המופלגת?
אכן, מי הוא הבאבא סאלי?
הבאבא סאלי קיבל את ראשות הישיבה של שושלת אבותיו בירושה בגיל 17, נמנע מלהרבות בפסיקה, והיה בעיקר קבליסט וסגפן, מקובל ועושה ניסים. אופיר טובול מציין כי רוב חייו היה צמחוני , אך האמת שדגים הוא כן אכל, והטעם להימנעותו מאכילת בשר היה הסיגוף ולא התנגדותו לפגיעה בבעלי חיים, שהרי שימש כשוחט.
קשה יחסית לצטט מפיו או להביא סימוכין ישירים למשנתו (למרות שכך עוד נעשה בהמשך), אבל ידוע שמבחינה רעיונית היה קרוב לכת המשיחית-גזענית חב"ד, עמד בקשר רציף עם הרבי מלובביץ' והטיף כמוהו לרעיון ביאת המשיח. הוא אף ביקש שנכדיו ילמדו במוסדות חב"ד.
מי שנחשב לתלמידו המובהק ביותר של הבאבא סאלי, ואף זכה להיות היחיד שהספידו ולטפל בקבורתו, היה הרב מרדכי אליהו, שלימים יהיה הרב הראשי לישראל.
אליהו היה חבר במחתרת "ברית הקנאים" שמטרתה הייתה כפיית חוקי הדת והקמת מדינת הלכה בכוח הזרוע והנשק, והקצנת המדיניות כלפי הערבים.
בשל פעילותו ב"ברית הקנאים" נידון ב-1952 לעשרה חודשי מאסר (בגין חבלה בבתי עסק שפעלו בשבת ובמכוניות שנסעו בשבת, איום על נהגי מוניות שעבדו בשבת, והחזקת נשק וחומרי חבלה). במשפטו אמר אליהו:
"הרגשתי כי ליהודים יש הרגשת נחיתות הגורמת לזלזול אליהם מצד הזולת, דבר המשפיע גם על המנהיגות. בח' בניסן תש"י נפגשנו בפנימיית ישיבת "פורת יוסף" שבירושלים, והחלטנו על ייסוד ארגון שמטרתו החדרת גאווה יהודית…. האמנתי שבאמצעות המחתרת נוכל להשליט חיי תורה במדינה".
מפסיקותיו החשובות ביותר של הרב מרדכי אליהו:
* איסור לאכול טחינה וחומוס (מפני שלשיטתו גם בשומשום יש איסור בישולי נכרים, והעובדה כי לא הייתה חברה בארץ אשר הטחינה מיוצרת בה על ידי יהודים).
בעקבות הפסיקה, מספר חברות החלו לייצר ולהשתמש בטחינה גולמית "ללא חשש בישולי נכרים".
* פסיקה נגד חתימה על "כרטיס אדי" לתרומת איברים.
* איסור לבנות לשרת בכל מסגרת צבאית, וגם בשירות לאומי, ואפילו כמורות חיילות.
כאמור, כשנפטר הבאבא סאלי היה תלמידו הגדול, מרדכי אליהו, היחיד שזכה להספידו ולטפל בקבורתו.
כשנבחר מרדכי אליהו לתפקיד "הראשון לציון" נסע אל רבו, הבאבא סאלי, להודות לו ולקבל ממנו ברכה.
האגדה המקובלת בקרב
חסידיו של הבאבא סאלי אף מספרת כי סמוך למותו השאיר לבנו זוג שעונים מיוחדים אשר נראים כעומדים מלכת, ומורים על השעה 11 וחצי.
כאשר יורו שניהם את השעה 12, יגיע זמן הגאולה, אמר, והוא ביקש מבנו למוסרם לתלמידו האהוב מכל של הבאבא סאלי, הרב מרדכי אליהו (סיפור השעונים מבוסס בבירור על "סיפור האורלוגין" המתייחס למותו של הרבי נחמן מברסלב).
על שם תלמידו הגדול והאהוב כל כך של הבאבא סאלי, קרויה היום שכונה בקרית – ארבע (אופיר טובול יוכל לסור אליה ולפארק הסמוך על שם הרב כהנא שבו נמצאת חלקת הקבר המובדלת והמטופחת של ברוך גולדשטיין, כשיבקר, למענו של הפלסטיני הזקן, במערת המכפלה).
בנו ותלמידו של הרב מרדכי אליהו הוא הרב יעקב אליהו, רבה של העיר צפת, שאסר להשכיר דירות לערבים.
הזוהי מורשת של מתינות?!
לא סיימתי לשטוח את נפלאות המורשת הרוחנית של באבא סאלי, פניניה יישזרו כאן עוד ועוד בהמשך הדברים, אבל עכשיו ארצה להתרכז בשאלה מעניינת אחרת שעולה בהקשר של הדיון הסוער כאן:
מה פתאום, באמת, החליטו בצה"ל להפוך את קבר הבאבא סאלי למוקד עלייה לרגל בפקודה?
האומנם החליטו בחיל חינוך לאזן את ההקצנה הדתית והלאומית בצה"ל עם קצת מתינות באבא סאלית?
אולי דווקא חשבו שם על שאלת הייצוגיות (אכן, השאלה העיקרית בפוליטיקה, כפי שהטעים, ובצדק, הכלכלן שלמה מעוז), והחליטו שמן הראוי להוסיף תכנים או סמלים מזרחיים למדורת השבט הכור-היתוכית דוקטרינטורית של "צבא העם"?
האומנם שאפו שם לכפר על עוולות האפליה ההיסטורית והאקטואלית כנגד יוצאי ארצות ערב ועדת הספרדים?
האם עמדו לנגד עיניהם אולי מסרי הפנתרים השחורים, פעילי השכונות והקשת הדמוקראטית המזרחית , והאם באו מסרים כאלו לידי ביטוי בתוכנית שכללה את הביקור בקבר הצדיק?
ניחוש שלי, לא מרחיק לכת במיוחד, הוא שהיוזמה המעניינת קשורה בעיקר לדבר אחד:
להשפעתה הגוברת של הכת המשיחית-גזענית חב"ד (המקורבת כאמור לחצר הבאבא סאלי, שלא לומר חולשת עליה) ברבנות הצבאית ובצה"ל.
להשפעתה, ולמטרות התעמולה שלה.
הנה כך נכתב באתר "חב"ד אינפו", על "העלון להילולת הבאבא סאלי":
"גם השנה הוציא לאור "מרכז חב"ד למושבי צפון הנגב" בניהולו של השליח הרב ליאור מימון מלכא עלון מרהיב עין להילולת הבבא סאלי ולקראת מלאות 62 שנים לנשיאות הרבי שליט"א מלך המשיח. העלון מוגש בשפה ברורה ופשוטה ונותן הזדמנות לקהל הספרדי ובעצם לכולם לעמוד על גודל אישיותו של הבבא סאלי יחד עם התבטלותו העצומה לרבי שליט"א מלך המשיח."
תוכן העלון אכן מכיל בעיקר סיפורים ועדויות על התייחסויות חיוביות מפליגות מצד הבאבא סאלי כלפי הרבי מלובביץ' ומשיחיותו, אבל יש בו גם התייחסויות לפנים אחרים שמחבבים את דמותו של הבאבא סאלי על אנשי חב"ד, כמו למשל הקטע הבא, המופיע תחת הכותרת צבא ובטחון ישראל :
"הבאבא סאלי הצטרף כבר לפני עשרות שנים לגילוי הדעת של מאות רבנים שהתריעו על כך שדיבורים על מסירת שטחים יביאו לסכנת נפשות.
הם מבססים את דעתם על סעיף מפורש בשולחן ערוך, ועל חוות דעתם הנחרצת של מומחי הביטחון האמיתיים (וגם בצה"ל) שאינם מערבים בזה שיקולים פוליטיים.
קו בלתי מתפשר זה מובל על ידי הרבי מליובוויטש שליט"א מלך המשיח מאז הניצחון במלחמת ששת הימים, שהדגיש שזו הדרך היחידה להגיע לשלום ולביטחון אמיתי.
… ובפשטות יש להישמע למומחה העיקרי, נביא ונשיא דורנו, הרבי שליט"א מלך המשיח, אשר כל נבואותיו בכל מלחמות ישראל התממשו אחת לאחת – לנקוט קו ברור של אי התפייסות בפני הגויים כלל, להימנע מכל דיבור על נסיגה, והעיקר להכין את עצמו ובני משפחתו וכל העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו בשמחה וטוב לבב".
*
וישנן עוד עדויות רבות מאוד לאופן שבו משתמשת חסידות חב"ד בדמותו של הבאבא סאלי, שאכן היה מקורב מאוד לחצרה, כדי להגביר את השפעתה, שאיננה מתונה כלל וכלל.
אבל כאן אסתפק בזאת, בשל הצורך לקצר, ואשוב להתרכז עוד קצת בניסיון לפענח את דמותו הארצית של הבאבא סאלי, ולהבין מה בשורתו.
הנה איגרת ברכה מאת הבאבא סאלי לארגון "יד לאחים", ארגון המתמקד ברדיפה של פעילים ישועיים ובניסיון למנוע מבנות ישראל הכשרות לבוא בקשרים רומנטיים עם ערבים.
זהו ארגון אשר זכה להתייחסויות שליליות מאוד בדו"חות זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקאית, שבהם תואר כגורם העומד מאחורי מירב ההתנכלויות (המאורגנות) על רקע דתי בישראל :
"אל אחינו בני ישראל חכמי הלב- לוקחי מצוות! הנה בא לפני גודל המעשים של ארגון "יד לאחים" בארה"ק, אשר ידם רב להם לצקת את אדני הקודש בכל פינה ופינה של ארצנו:
כהצלת ילדים וילדות לחינוך הטהור, בקירוב רחוקים ושיעורי תורה ולכל פעלם- קדוש יאמר!
ומפורסמות אלו אינן צריכים לראיה ואעפ"כ, באתי לחזק ידם ולהמליץ לפני אחינו היקרים לסייע להם ולהשתדל ככל האפשר לעשות ממונות לפעלם המבורך והנני לברכם שיזכו להוסיף ולהשכיל בהצלת עמלנו אלו הבנים לתורה ומצוות.
וה' הטוב יביא ברכת טוב על כל המחזיקים ידם, בתוך שאר עמו, אכי"ר!"
*
תמוה בעיני שכל אותם המחרים-מחזיקים אחר דברי הבלע של כותב המאמר כאן חוזרים כלחש קסם על סיסמת בורותה של זהבה גלאון ביחס לדמותו המופתית של הבאבא סאלי, אך נמנעים, ככותב המאמר עצמו, מלצקת תוכן של ממש באותה אושיה חמקמקה.
אכן, הבאבא סאלי הקפיד, יחד עם חסידיו ומקורביו, לטפח את תדמית הקדוש העממי – כמיטב המסורת של זרם החסידות ובית חב"ד, ועל פי התבנית של הבעש"ט, הרבי מקוצק, והרבי נחמן.
וכיוון שעיקר פעילותו הדתית התמקדה בפרישות, סיגופים, תפילות ומעשי ניסים, כמו גם ניהול חצר עסקנים השוקדת על טיפוח העסק המשגשג של ברכת הצדיק ומכירת קמעות, הפכה דמותו למעין תבשיל בדיוני וקסום שאליו יכול המאמין בדמותו של הקדוש לצקת את כל מה שטהור ויפה בעיניו.
כך שדמותו של הבאבא סאלי מורכבת מדימוי ערטילאי שתוכנו חמקמק ונזיל במקצת, עשוי מסיפורי מעשיות שעשויים להשתנות מעת לעת בהתאם לאופיו, תפישתו ונטיות לבו של המספר. ואף על פי כן
לרבות מן המעשיות הנוגעות לדמותו של הבאבא סאלי ומופצות על ידי חסידיו ועסקני משפחת אבו-חצירא ישנם מאפיינים ברורים ועקביים למדי, אשר עולים בקנה אחד, לדעתי, עם הביוגרפיה הארצית של האיש ודעותיו ברות התיעוד, עם עולמם הרוחני של גדולי תלמידיו ואנשי חצרו, ועם פירות הבאושים של הברית שכרתו עם הזרם הקיצוני של אנשי חב"ד.
הנה אחת מן המעשיות הללו – והיא אכן דומה מאוד, בסגנון הספרותי כמו גם בביטויים הלשוניים הייחודיים ובתוכן הגזעני, למעשיות חסידיות מזרח – אירופאיות מבית מדרשם של הבעש"ט, הרבי נחמן מברסלב, וחב"ד :
יהודי אחד, קבלן במקצועו, היה מקורב מאוד ל"בבא סאלי" זצוק"ל. האיש היה ירא שמים ומקיים מצוות באמונה וביושר ותורם לצדקה מהונו ומאונו. בכל פעם שהיה נכנס אצל ה"בבא סאלי", היה הרב מאיר לו פנים, ונהנה בו.
יום אחד נזדמן לו לבוא אל הרב. והנה, כאשר ראהו הצדיק נזדעק וקם למולו, והחל לצעוק עליו בקול רם ומחריד:
"שקרן! רמאי! נוכל אתה! הולכת אותי שולל כל כך הרבה זמן!"
נראה כי זעמו של הרב לא היה שגרתי, ובני הבית כולם נזעקו לקול קריאותיו.
אבל ה"בבא סאלי" לא הפסיק לצעוק, וקצף עליו כהנה וכהנה במשך דקות ארוכות ולא נתקררה דעתו עד אשר צעק בפניו:
"צא מחדרי ואל תדרוך בו יותר!".
מרוב בהלה יצא האיש מהחדר במנוסה.
הוא בכה חרש בינו לבין עצמו ולא ידע את נפשו.
"מה קרה?" שאל את עצמו "מה עשיתי בזמן האחרון? מה סיפרו לרב עלי?".
הוא הלך לביתו, הסתובב בפיזור נפש מחדר אחד למשנהו, ולא מצא טעם לחייו.
לבסוף החליט ללכת לאתר הבניה שלו אשר במצפה רמון, אולי יראה שם אנשים וישכח מצערו. הוא שהה שם כמה שעות, ולקראת ערב לקח את הפועלים במכוניתו לביתם כמנהגו.
האירוע כולו לקח פחות משניה.
שנסעה לפניו בלמה בפתאומיות באחד העיקולים של כביש מצפה רמון, וכיוון שהיה שקוע בצערו, תגובתו הייתה איטית למדי.
כשהבחין בקורה לפניו ובלם, כבר היה מאוחר מידי. המכונית עפה אל התהום שמשמאל לכביש, והתגלגלה שם כאבן קטנה…
למה לא הוצת מיכל הדלק הוא לא ידע.
באותם רגעים הוא לא חשב על זה.
הוא עיקם את הדלת, וזחל בשארית כוחותיו.
אז ראה את מכוניתו מרוסקת ואת שני פועליו הגויים מתים.
לפתע התפרץ בבכי:
"ריבונו של עולם, בזכות מה אני חי?"
הוא מישש את גופו, ולא האמין:
הוא בריא ושלם!
החושך כבר ירד ואיש לא ראה אותו. בכל כוחותיו התאמץ לטפס אל הכביש, ועצר טרמפ למשטרת ירוחם.
הוא היה צריך להודיע על התאונה ועל ההרוגים.
באמצע הדרך שינה את תוכניתו והחליט לנסוע לנתיבות אל ה"בבא סאלי".
"יהיה מה שיהיה" חשב לעצמו "יצעק עלי הצדיק? אין ברירה.
אני מוכרח ללכת אליו!"
לפני דלת חדרו של ה"בבא סאלי" נעצר שוב. הוא דמיין לעצמו מה מחכה לו, ורוחו נשברה בקרבו. הוא אזר אומץ בקרבו, דפק ונכנס. והנה הבבא סאלי קם למולו בפנים צוחקות כבימים ימימה, ואמר לו:
"ברוך הבא! ברוך הבא! אני מחכה לך. בוא, חביבי, תשב".
זרם דמעות פרץ מעיניו של האיש, והמילים נעתקו מפיו. הוא הבין שאין טעם לספר לצדיק מה אירע ולכן קירר את התרגשותו והצליח לפלוט מילים אלו בלבד: "רבנו, תסביר לי מה היה היום?"
"דע לך", אמר לו הבבא סאלי, "כי המעשר שאתה נותן מכספך ללומדי התורה, מגן עליך כחומה בצורה, ולכן כמה פעמים שרצו המזיקים להזיק לך, לא יכלו.
אבל בזמן האחרון התחלת להתגאות על מעשיך הטובים, ולכן למזיקים הייתה שליטה עליך.
כשנכנסת אלי ראיתי את מלאך המוות כרוך סביבך, והבנתי כי אין שום דרך להציל את חייך, אלא רק אם אצליח להוריד את גאוותך מיד. לכן השפלתי אותך.
וכאשר רוחך ירדה כל כך, עזב אותך מלאך המוות ולקח במקומך את הפועלים הערביים".
*
הרעיון האופייני כל כך למעשיות מבית היוצר של תנועת החסידות, הוא המרת עונש המוות מידי שמיים שנגזר על יהודי בשל חטאו – בחיסולם של כמה גויים.
והכול תודות להשפעתו ולהשתדלותו המבורכת של הרב הקדוש בעל הכוחות והסגולות.
הנה עוד סיפור המופיע באתר הרשמי של "מוסדות הבאבא סאלי נתיבות", הלוא היא העמותה שמפעילה את "הציון הקדוש" (קבר הבאבא סאלי), בקטגוריה "מעשי ניסים":
"סיפר לנו בעל המעשה – ערבי מרצועת עזה – שכמה שנים לפני פטירת ה"באבא סאלי" זיע"א הוא הביא לפניו את בנו הקטן שהיה אז חולה, והוא בן ארבע או חמש.
כדי שהרב "לא ירגיש" שהילד ערבי, ביקש אביו מהרבנית שתכניסהו לברכה לפני האדמו"ר – וכמובן בלא לומר לו שהילד ערבי…
הכניסה הרבנית את הילד לפני הרב וביקשה ממנו שיברכהו.
הביט הרב בפני הילד ואמר לה "ילד זה איננו מבני ברית"…
ולא הוסיף יותר, וראה שלא יחזיק מעמד. ואכן – על כל פנים – ילד זה לא יצא ממחלתו – ונפטר. "
*
באופן כללי נקט הבאבא סאלי קו שהתיישב מאוד עם הקו של הרבי מלובביץ' כמעט בכל הסוגיות, עמד עימו בקשר רציף, והקשר הזה נמשך עד לעצם היום הזה בקרב מקורבי וצאצאי שני הרבנים.
לכן קשה לי להבין על מה מסתמכת הקביעה בדבר מתינותו של הבאבא סאלי.
הוא למשל חתם על הכרוז של גדולי ישראל בזמן המאבק על התיקון לחוק "מיהו יהודי", כרוז שהביע תמיכה בתיקון החוק לחומרה באופן שיאפשר גיור אורתודוקסי בלבד (כפי שאכן קרה).
גם ביחס להלכות צניעות נראה שבבא סאלי נמנה היה עם המחמירים.
אמנם ניטש וויכוח מסוים על דעתו המדויקת בנושא, אך אין וויכוח על כך שלא התיר כלל לאישה לגלות את שיערה, ומקובלת מאוד הדעה ששלל גם את נוהג חבישת הפאה הנכרית (מקובל ליחס לו את האמרה שמי שלובשת אפילו חתיכת פאה תישרף יחד עם הפאה בגיהינום).
יש עדויות (יש עליהן וויכוח) כי אף ראה בחיוב לבישת רדיד המסתיר את פני האישה והתנגד באופן כללי ליציאת האישה מביתה "שלא לצורך".
הנה סיפור אופייני המופץ על ידי משפחתו של הבאבא סאלי, העוסק בעניין הצניעות (או שמא במצוות כיבוד אב?):
"חומרת הלבוש הבלתי צנוע והפרעתו להתעלות רוחנית ולהתקדשות עילאית, בולטים היטב במקרה, שקרה עם "באבא מאיר", זכר צדיק וקדוש לברכה וזכרו יגן עלינו אמן:
בשנת התשל"ג יצא האדמו"ר האדמו"א באבא סאלי לחוץ לארץ, למטרותיו הקדושות.
בחזרתו ארצה, נסעו כל בני המשפחה לשדה התעופה, להקביל פניו. המטוס היה אמור לנחות בשעה 04:30.
ואכן, נחת המטוס בשעה הקבועה, אך אדמו"ר לא הגיע בו. לאחר בירור התברר, שעיכבו את האדמו"ר בשוייץ והוא יגיע במטוס הבא.
בשעה 04:30 בדיוק הגיע, לשדה התעופה, כמוהר"ר "באבא מאיר", זכר צדיק וקדוש לברכה וזכותו יגן עלינו אמן, כדי להקביל פני אדמו"ר, מור אביו. אך הוא נאלץ להמתין שעות רבות באולם ההמתנה.
התיישב "באבא מאיר" על ספסל, כשראשו מוטה כלפי מטה ופניו מכסות בידו ובני המשפחה, הקיפוהו מסביב כחומה בצורה, כדי לשמור את עיניו, ממראות אסורות, רחמנא ליצלן.
אדמו"ר "באבא מאיר", ישב ועסק בדברים העומדים ברומו של עולם, אפוף קדושה וטהרה.
אך דבר אחד הציק לו והטריד את מנוחתו. עצם נוכחותו במקום הזה, שבו עוברות נשים בתלבושת בלתי צנועה. דבר זה, ציערו עד מאוד.
אך מי כ"באבא מאיר", ידע ערכן של מצוות ובמיוחד מצוות כיבוד אב, שנזדמנה לו. על מצווה זו, לא היה מוכן לוותר. וכשעצבות נסוכה על פניו, החל ממלמל: אלמלא מצוות כיבוד אב, לא הייתי יוצא ממחיצתי… ומקבל אני ייסורים אלו, באהבה.
בני המשפחה התפלאו לשמוע, שהוא מצטער מאוד על היותו במקום זה, בגלל הפריצות הרבה ושאלוהו:
הרי כבודו, לא הסתכל כלל בנשים ?! הרי כבודו, כיסה את עיניו ?!
הרי אנחנו, מקיפים אותו בטבעת אנושית, לבל יראה, חלילה, פני אישה.
ומה איפוא ראה כבודו ?!
שאלות אלו ואחרות, נשאלו על ידי בני המשפחה.
אך הרב, המשיך בצערו והיה "מצטמק ורע לו", על היותו במקום הזה…
כשהפציר בו גיסו, נענה ואמר:
בדורות שלפנינו, אדם שרצה לחטוא בעריות, היה צריך לחפש, חיפוש מחיפוש ולעשות במחשך מעשיו, והדבר היה קשה המציאות.
בדורנו, "איה הקדשה – היא בעיניים", האדם חוטא חטאים כבדים במראה עיניו, ומראות אלו מטמאות אותו, כגופה של עבירה ומורידות אותו מקדושתו… ואלמלא מצוות כיבוד אב, מה לי כאן ומי לי כאן…
לאחר שלוש שנים בערך, כשביקר גיסו אצלו, אמר "באבא מאיר" לגיסו:
"זוכר אתה את הנסיעה ללוד? דע לך, שעד היום, לא השלמתי את התיקון של אותה נסיעה"…
*
בן אחר של הבאבא סאלי, הבאבא ברוך, אמר בעבר כי חיילים נהרגים בשל קיום מצעד הגאווה.
והוא הרי בר סמכא גמור בענייני מוסר, שאלמלא כן לא ריצה ארבע שנות מאסר בעוון שוחד ושחיתות.
חוששני שאפשר להמשיך כך עוד ועוד, ואולי יש גם צורך, כי מסתבר שישנם הששים אלי מפגן של פוליטיקת קרדומים סימבוליסטית, ובכך מבזים את כולנו.
אבל אדם צריך גם לנוח – וכוחה של עצה זו יפה לכלל הבריות.
לפיכך אעצור כאן.
מה שלומי? "עאש מן שאפכ" מכובדי 🙂
אני בעיקר בפורשי מחסום (תחת השם דניאל – שכחתי את הסיסמא של קימבאל אז פתחתי שם משתמש חדש)
אני מקווה שאצלך בכל בסדר
"כשם שאינך כורך את [הציונית אשכנזית] זהבה גלאון ושאר יוצאי אירופה עם קברי האדמו"רים החסידים למיניהם…כך אל תכרוך את סבי [למסורת של משתטחי קברים ועובדי אלילים]. מה זה קשור לשורשים שלי"?
לפני שאענה על שאלתך אפתח ואומר כי מדובר באי הבנה. צבי בן דור, עמוס נוי ואופיר טובול כורכים את זהבה גלאון, ואת הקולקטיב הציוני אשכנזי אותו היא מייצגת (המכונה בפרופגנדה הציונית בכינוי 'שמאל ציוני'), לא עם קברי אדמורים אלא עם התיאולוגיה הציונית. מסביר יהודה שנהב: "הבנת החברה בישראל כחברה פוסט-חילונית נוגעת גם להיסטוריוגרפיה היהודית ולתפיסת הציונות כתיאולוגיה פוליטית. אמנון רז-קרקוצקין מסביר בספרו, "הצנזור, העורך והטקסט" (הוצאת מאגנס, 2006), כי "ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית (…) קיבלה את התפיסה שהבחינה בין שלטון הכנסייה הקתולית (…) לבין התקופה המודרנית שבאה בעקבות הרפורמציה, ולמעשה אימצה את תפיסת ההיסטוריה הפרוטסטנטית-ליברלית". תיזה זו מציעה אפשרות מורכבת, שבתוכה החילוניות היהודית אף פעם אינה מופיעה ללא הדת או התיאולוגיה, בין אם זו יהודית ובין אם זו נוצרית.
גם חוקרים אחרים, כמו כריסטוף שמידט, חגי רם, שלמה פישר, עדי אופיר, אריאלה אזולאי, יוסי יונה ויהודה גודמן, כתבו על הציונות כתיאולוגיה; יעל זרובבל כתבה על כוחם של המיתוסים התיאולוגיים שבבסיס הציונות החילונית לכאורה; ואליעזר דון-יחיא כתב על התלות של התרבות החילונית ביהדות". (תודה לעמוס נוי על הקישור)
http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1441464
מסביר עמוס נוי: "מה שמזעזע זה לא שהיא לא מזדעזעת: מה שמזעזע זה שהיא – אשה מוסרית ושוחרת טוב – לא מודעת לאופן האוטומטי שבה היא משוכנעת שהמדינה – שיש בה הרבה מאוד שבטים, על מסורותיהם ואורחותיהם – צריכה ורשאית לכפות אך ורק את הפולחנים הפרימיטיביים של שבט אחד – השבט האשכנזי, על כתותיו החילוניות, ופולחניו הנוראיים והמשחרים לטרף".
ומסביר אופיר טובול: "אין מוזיאון למורשת הבבא סאלי. אז עולים לקברו". כלומר, טובול לא יוצר רומנטיזציה לתרבות המונים-שעסקני הדת מנצלים אותו לעשיית ממון, כפי שאת סבורה בטעות, אלא מתקומם, בדיוק כמוך, כי בעיני הציונים אשכנזים (ותופעה זו זלגה גם אל השמאל הלא ציוני, המכונה בכללו בכינוי השמאל האשכנזי) כל התרבות המזרחית – תרבות שהציונים אשכנזים עשו הכל, אבל הכל, כדי להציגה כתת תרבות – אינה אלא עלייה לקברו של הבאבא סאלי.
זה כן קשור לשורשים שלך. תוכלי לקרוא בספרו של יהודה שנהב מה קרה לעיראקים שהיו בדיוק סבא שלך, כיצד ראשי הציונות התייחסו אליהם. תוכלי לקרוא בספרו של סמי שלום שטרית על הדיכוי התרבותי ומחיקת הזהות הערבית של המזרחים בכלל ושל המרוקנים בפרט (שכן אלו, בניגוד לשאר יוצאי ארצות ערב, לא ידעו את הערבית המדוברת בפי ה"אוייב" הערבי, ולכן כוחות הכיבוש הציוני, גם לפני 67, לא הצטרכו להם בפעולות המכונות מודיעין בשיח הציוני) רק בגלל הרעיון הקולוניאליסטי ליצור פה חברה חכמה, נאורה, דוברת שבע שפות ומתעבת דתות ומניפולציות רבניות.
העיוורון של גלאון התקבע גם אצלך הודות למאה שנות פרופגנדה ציונית אשכנזית. גם את, כמוה, וכמו המגיב הציוני עידו לם, אינכם מודים, אינכם יכולים להודות, כי עלייה לקברותיהם של בן גוריון, הרצל, רחבעם הזאב ורבין השועל, חיילים שנפלו לשווא במלחמות מיותרות עקב יהירות (גולדה) ותאוות ממון ושררה (שרון, ברק, מופז ואולמרט) גרועה ערכית ופוליטית ותוצאותיה הרות גורל לאין שיעור מאותה עלייה "מרוקאית ופרימיטיבית" לקברו של הבאבא סאלי.
יופי לך אביטל שבאת משושלת של אנשים מלומדים. אף אחד לא רוצה להוכיח מי יותר חכם. יסמין בגלל לדבר "עובדות" אז קיבלה קצת עובדות. לא ברור לי איך אני צריך להתיחס למישהו שפוצח בהצהרה שבית כנסת זה "מגעיל".
קמבאל יופי לך שאתה בפורשי מחסום (לא ידעתי שהאתר עוד חי, אולי אקפוץ לבקר").
עידו לם, יופי לך שגם אתה באת. כן האשכנזים הם עובדי האלילים הכי גדולים: הם הקימו אליל שקוראים לו מדינת ישראל.
להלן רשימת הקמעות: דגל ישראל
קופסאות קק"ל, סמלי המדינה למיניהם, רובה גליל, מטוס הלביא ז"ל, מטוס הכפיר, כנפי צניחה, הקמפניה לעברות השמות, מפת הארץ, המאחזים, לימור לבנת, סבתא של גיל סמסונוב, מורשת האצ"ל, מוזיאון "המחתרות", ארץ ישראל, ועוד אלפי אלפים של קמעות.
לא פלא שהמזרחים צורכים הרבה קמעות (דתיים וקטנים), זה אקט של התגוננות.
א.ד.מ.ע
אני מציע שאת כל תשובותיכם – היסמינים והקימבאלים ובני מינם – תפתחו בתשובה לשאלה המרכזית שהעלה הכותב: מדוע מזדעזעת גלאון מעלייה כפויה של חיילים לקבר הבאבא סאלי ואינה מזדעזעת (וגם אתם לא) מעלייה כפויה למצדה, לכותל, או לקבר בן גוריון.
כי על זה, ורק על זה, הדיון. הוא לא עליכם (בניגוד למה שאשכנזיסטים אוהבים לחשוב), ולא על דיעותיכם, ולא על השקפת העולם שלכם, ולא על ידיעתכם בהיסטוריה של הבאבא סאלי, ולא על סבא וסבתא שלכם, ולא על ה(חוסר) ידע שלכם בהיסטוריה כללית או בספרות (אוי יסמין, כמה מנדלה כבר כמו לספרות היהודית-ערבית, מיצחק שמי, דרך שלום נקאש, ועד סיטבון וממי). והוא אפילו לא על הקשר וההבדל שבין מנהג ומסורת ובין הכרעה אידיאולוגית ושיפוט מוסרי, ומה בדיוק ההבדל בין הצורך העממי בנחמה (שמוביל לקמיעות), בין המחווה סמלית והתרבותית שבעלייה לקבר קדוש (שכמוה כמו עמידה בצפירה), ובין טכסי החניכה הפרימיטיביים שבהם מגוייסים לצבא כדי להרוג, לנשל, לדכא…
כל אלה דיונים שראוי אולי לערוך פעם, אבל לא עכשיו כשאתם מסיטים את הדיון לדיון על הבאבא סאלי. כשבית חולים ישראלי קרוי על שם מי שביצע ניסויים רפואיים קטלניים במזרחים, וכשאין ישוב אחד בארץ שקרוי על שם מזרחי (חוץ מכפר יחזקאל), תסבירו לנו מדוע ביקור בדמות מן המסורת של המזרחים מזעזעת יותר מקדושיכם החילוניים. רק את זה, בבקשה
אני חושב שהפוסט שלך חשוב מסיבות שלא התכוונת אליהן. הוא מדגים בדיוק את הבעיות של הדור הצעיר של "המאבק המזרחי".
מה שהיה כאן הוא דוגמא למתכון ידוע:
1) מצא התבטאות של אשכנזי על עניין מזרחי
2)ייחס גזענות והתנשאות לאשכנזי (גם אם מאולץ ולא קשור לעניין)
3) הקפד לשלב האשמה גורפת כלפי הממסד
4) הקפד לשלב מונחים שגורים ב"שיח" כגון "הגמוניה", ו"רב תרבותית".
5) אל תשכח להתקרבן ולהתבכיין רצוי תוך הזכרת סבא וסבתא
הבעיה עם המתכון הזה שהוא בסופו של דבר גורם נזק לדיון המזרחי בגלל שמי שקופצים להלחם עבורו איננו תמיד מטרה ראויה כל כך. כפי שהראו לך כאן המורשת של הבבא סאלי לא הייתה סובלנית כל כך וטוב שלא הקימו מוזיאון לשימורה. גם הפיכת קברי קדושים ומיסטיקה לעניין מזרחי היא בבחינת גול עצמי. תרבות שהרכיב המיסטי בתוכה חזק יחסית היא תרבות שבה הרכיב הרציונלי נחלש ולכן היא מפגרת יותר. כן, מפגרת. לכן אולי כדאי לא לקפוץ ולנכס את ההשתטחות על קברי קדושים למזרחים. ההשוואה לקברי הרצל ובן גוריון גם היא מופרכת כי אנשים לא עולים לשם כדי לקנות מים קדושים או לקבל סגולה. חיילים בקבר בן גוריון שומעים הסבר על בן גוריון ורעיונותיו ולא חושבים שהנשמה שלו עוזרת להם באיזשהו אופן.
מה שאתה ודומיך לקחתם מהדור הקודם של "המאבק המזרחי" הוא הקליפה בלי התוכן. לקחתם את הכאב והתרעומת אבל בלי הרקע וההקשר. הפכתם את התלונה לעצם העניין במקום לפועל יוצא שלו ובכך הפכתם מבוכים לבכיינים. בגלל חוסר הבטחון הרעיוני בקרב ה"פעילים המזרחיים" כל מה שאתה וחבריך תכתבו, איכותי או לא,יזכה להגנה אוטומטית כדי שחלילה לא יצא שמישהו נקרב ה"מאבק" מצדיק את האשכנזים. לכן אין זה פלא שאתה באמת עשוי לחשוב שמה שכתבת הוא חומר טוב באמת ולהמשיך בכך.
התוצאה היא גודש של כתיבה רדודה שלא אומרת הרבה ויוצרת אינפלציה של הדיון המזרחי. במקום שהדיון יהיה ממוקד נוקב ויעיל הוא דומה יותר לשעון עומד – רוב הזמן שגוי ולא רלבנטי ורק לעתים רחוקות אכן מצביע על השעה הנכונה. דא עקא שעד שהוא כבר צודק הרבה הפסיקו לקחת אותו ברצינות.
יש הבדל עקרוני בין ביקור לקבר הבבא סאלי לביקור בקבר הרצל או בן גוריון. צה"ל הוא צבאה של מדינת ישראל וקיים להגנתה. לפיכך אך טבעי הוא שהוא יכיר לחייליו את ראשי הממשלה שלה ואת האיש שחזה אותה. הבבא סאלי חי במדינת ישראל, כמו הרבה אנשים, ועסק בענייניו. אלא שענייניו לא בהכרח נוגעים כלל מדינת ישראל.מעבר לכך שבן גוריון או הרצל אינם קדושים, איש לא מייחס להם סגולות על טבעיות או פונה לנשמתם שתסייע בעת צרה. עצם החשיפה של החיילים לתרבות של תחינה והסתמכות על הנס ביא פסולה בעיניי.
מעבר לכך יש כמובן את עניין השיפוטיות התרבותית – היות ואני חושב שתרבות ההסתמכות על ניסים וקמיעות היא מפגרת ונחשלת ברור שלא הייתי רוצה שמדינת ישראל תבזבז את משאביה על חינוך חיילים ברוח זו (ולא אכפת לי עם זה קדוש אשכנזי או מזרחי). אלא שזה אני, זהבה גלאון התרעמה על הכפייה שכרוכה בביקור.
העמידה בצפירה איננה שקולה להיקור בקבר אשף וודו כזה או אחר כי היא מבטאת הת הכבוש של המערכת הצבאית לחלליה. ממש כמו שצבא מצפה מחייל לכבד את הגבוה ממנו בדרגה בהצדעה כל הוא מצפה מהחייל להפגין כבוד לקרבן החללים בעמידה בצפירה.
אפשר להתווכח על סמלים בכלל אם אתה רוצה אבל ברור שלא מדובר כאן בצעד מיסטי כלשהו.
והכותל? ומצדה? והקבורה הממלכתית של עצמות בר כוסבה ( המכונה על ידי הנוצרים והציוניסטים בר כוכבא)? עוד לא הבנת שטקס פולחני הוא טקס פולחני, ושקברות קדושים היו ונשארו גם אתר למחווה תרבותית למסורת, היסטוריה, וזהות אתנית ואחרת… קרא את הפנייתי לסורוצקין או את הציטוטים שהביא דרור בלד על תיאולוגיה פוליטית
אני מצפה עדיין שהצעת חוק כלשהי תאסור על אתרים מכחישי שואה ואוהדי ניאו מאצים ואנטישמיים ימניים מלפעול ואולי תעלמו כולכן
עמוס אומר: "….טכסי החניכה הפרימיטיביים שבהם מגוייסים לצבא כדי להרוג, לנשל, לדכא…"
בטקסים אלו לא מועברים ערכים של הרג, נישול ודיכוי אלא ערכים של נאמנות למערכת, דבקות במשימה ושייכות למורשת הארגונית שלה . אף אחד לא מייחס לטקסים אלו סגולות מיסטיות.
גלאון היא לא אנרכיסטית ולא פציפיסטית ולכן לא רואה בעצם מהותו של הצבא "דיכוי" .
זו הסיבה המוצהרת של גלאון. שאל את עצמך – האם אתה באמת חושב שגלאון לא הייתה נוהגת באותו אופן אם היה מדובר בקבר של רב אשכנזי, וחיילים היו פונים אליה בעניין???
האומנם המגיבים "האשכנזיסטים" לא היו תומכים בהתנגדותה לתופעה גם כאשר היה מדובר בביקור בפקודה בקבר האדמ"ר מאשכנאזיה?
תגובה שהנשמה הושקעה בה מחד ויש בה הרבה מהדבר החמקמק הזה המכונה "עובדות" מאידך. תודה.
ברגע שאופיר משווה ביקור בקבר הבבא סאלי לביקור בקבר בן-גוריון ולא לביקור בבית 770 בכפר-חב"ד הוא מפספס לחלוטין את כוונתה של זהבה גלאון. אין דין פולחן דתי במדינת לאום כדין כבוד למייסדי המדינה שרוצים לטפח במשרתיה של אותה מדינה. מה שכן, הייתי שמח לדעת למה באתר של מרכז 770 יש כל-כך הרבה תמונות של חיילי צה"ל ולמה אין לזהבה גלאון שום דבר להגיד על זה.
יש הבדל עקרוני בין ביקור בקבר הבבא סאלי לביקור בקבר הרצל או בן גוריון. צה"ל הוא צבאה של מדינת ישראל וקיים להגנתה. לפיכך אך טבעי הוא שהוא יכיר לחייליו את ראשי הממשלה שלה ואת האיש שחזה אותה. הבבא סאלי חי במדינת ישראל, כמו הרבה אנשים, ועסק בענייניו. אלא שענייניו לא בהכרח נוגעים לכלל מדינת ישראל.מעבר לכך שבן גוריון או הרצל אינם קדושים, איש לא מייחס להם סגולות על טבעיות או פונה לנשמתם שתסייע בעת צרה. עצם החשיפה של החיילים לתרבות של תחינה והסתמכות על הנס היא פסולה בעיניי.
מעבר לכך יש כמובן את עניין השיפוטיות התרבותית – היות ואני חושב שתרבות ההסתמכות על ניסים וקמיעות היא מפגרת ונחשלת ברור שלא הייתי רוצה שמדינת ישראל תבזבז את משאביה על חינוך חיילים ברוח זו (ולא אכפת לי אם זה קדוש אשכנזי או מזרחי). אלא שזה אני, זהבה גלאון התרעמה על הכפייה שכרוכה בביקור.
העמידה בצפירה איננה שקולה לביקור בקבר אשף וודו כזה או אחר כי היא מבטאת את הכבוד של המערכת הצבאית לחלליה. ממש כמו שצבא מצפה מחייל לכבד את הגבוה ממנו בדרגה בהצדעה כך הוא מצפה מהחייל להפגין כבוד לקרבן החללים בעמידה בצפירה.
אפשר להתווכח על סמלים בכלל אם אתה רוצה אבל ברור שלא מדובר כאן בצעד מיסטי כלשהו.
אני מציעה שיפסיקו להשביע חיילים על תנ"ך כי זה ספר היסטוריה ואסור להטעות חיילים תמימים שיש בו משהו מעבר לזה. להלן ידוע שהתנ"ך הוא אוסף של מגילות. מי שנשבע עליו עושה שקר בנפשו. זו כפיה דתית בעלת אופי אלילי ועלינו לעצור אותה.
יש לדאוג שחיילים יפסיקו לבקר בכותל. אין לערוך שם טקסים בעלי אופי של כישוף. למה מה זה אם לא אוסף אבנים? יש לנו חושים, רואים בעיניים אבנים. זהו.שריד עלוב מעניין מבחינה ארכיאולוגית . אבל מה לזה ולבכיות ויללות?
ובנוסף, שיסלקו משם את כל הקבצנים.
שיכניסו את כל הדת לארון. שינציחו רק את בן גוריון, הרי רצה שהתפילין יהיו פריט במוזיאון ותו לא. ומספיק עם הכפייה הזו. אנחנו חילונים, לבנים? ליברלים וסובלנים. אבל עד כאן. מי נתן להם רשות למסחר אמונה. חוצפה!
וזה הכל.
ושזהבה תתגלה. אחרי שכל זה יקרה, אני לא יודעת מה הלאה.
אבל אולי בזכות כמה מזרחים " פרמיטיבים" זה כנראה לא יקרה. ואולי בזכות עוד כמה..
אני נגד תיוגים ולכן הגבתי כאן. אבל זו תגובתי האחרונה. כי זה בזבוז זמן.כי אני כזו ואתה משייך אותי לצד.
באתי לומר שכל עניין מי חכם יותר לא רלוונטי כאן.. כי חוכמה היא גם בעיה. ממציא הדינמיט שיש על שמו פרס נובל היה חכם מאד.
מה שרציתי לומר לה שבאתי מששולשת משכילה, אבל מה זה אומר?
באתי גם משולשלת רבנית מופארת מהצד השני, וכיום זה אומר לי יותר.
לא כל דבר זה אשכנזי או לא בויכוח הזה.
מה שנכון, האשכנזים הלכו נגד הדת במלוא הכח.וניצחו. כיום גם חלק מהספרדים נגררו אחריהם. כי הם אנשים חברותים ותמימים ולא קלטו את הנעשה.
כיום כל אחד מנסה להראות חכם. רק שאם תהייה התבוללות רבתיית, אז מהחוכמה הזו לא ישאר דבר.
זהו.
מקווה שהובנתי.
אני ביקרתי בכותל כחייל במסגרת סדרת חינוך בת שלושה ימים שעניינה הכרת שלוש הדתות המרכזיות בירושלים. כל יום הוקדש לדת אחרת וכל גם ביקרתי באתרים של דתות אחרות. לא ידוע לי על חיוב חיילים להשתתף בטקס הקבורה של עצמות בר כוכבא.
הדיבורים שלך על ניאו נאצים וכו' הם בבחינת גידוף שעניינו הסטת הדיון. בזמו האשמת אותי בקדמה שאני תומך בניאו נאצים ועניתי לך על כך עניינית אלא שכרגיל, ברגע שהתשובות שלי הפכו למשכנעות במיוחד התערבה המערכת ומחקה אותן.
אתה עובד באתר שהוקם על ידי תועמלנים בשכר של הממשלה, ושהעמיד עצמו לרשות מסעות הכפשה של עמותות ימין קיצוני, שבין תןומכיהן נמצאים ניאו-נאצים, נוצרים אנטישמיים, וסתם מכחישי שואה וממעיטי דרכה
הנה כאן ידידיך הניאו-נאצים ידידי ישראל מבקרים בהתנחלויות
http://001.mn/israel/?p=3905
והנה ידידך שטראכה הנאצי, שביקר במוזיאון גוש קטיף, וכאן במדי אס אס
http://www.oe24.at/oesterreich/politik/Neues-Foto-zeigt-Strache-mit-Nazis/129155
כמובן, אם אנשים כמוך יחשפו את מקורות המימון הזרים שלהם, כמו שהם תובעים מאחרים, נדע לעזאזל למה אתה מסתתר תחת שם בודי ומה בדיוק עשית לקופים באוסטרליה
אבל זה לא קשור: מה שקשור זה שכנראה לא שמעת על טקס השבעה בכותל או במצדה, אן מסעי תלמידים (יהודים ולא ערבים) למערת המכפלה ועל אינספור מיתוס םסוודו-דתיים פולחניים שהציונות האשכנזית-חילונית מטפחת כשזה נוח לצרכיה
על טקס קבורת עצמות "בר כוכבא" (שכללו גם עצמות חזיר!) בטקס צבאי מלא הנה כאן
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3150330,00.html
זה עוד איזה נמרוד שרצקי טיפוסי מתקיים ברווחה רבה מכספי מיסינו שלנו שתועלו לכיסו דרך ערוצי "המדינה".
אין לי מושג מי זה השטראכה הזה. בנוסף, העיסוק שלי בעניינים פוליטיים ברשת לא ממומן ע"י אף אחד אלא התנדבותי. תן דעתך שככל שאתה מתאמץ לתקוף אותי אישית כך ברור יותר שאתה לא מסוגל לענות לגופו של עניין. קדמה אולי נסגרה, אבל יפה לראות שיש מי שמשמר את הסגנון ושיטות הדיון שהיו נהוגים שם. מסורת.
טכס הקבורה של לוחמי בר כוכבא התרחש אי שם בתחילת שנות השמונים וזה לא שמביאים לשם בכפיה חיילים היום. הטקס זכה בזמנו לתיאורים נלעגים של סאטיריקנים ואף אחד לא התבכיין על כך. אגב, בר כוכבא, בניגוד לבבא סאלי, הוא חלק מההיסטוריה הצבאית ולכן יותר רלבנטי לסדרות חינוך צהליות.
בנוגע להשבעות בכותל אכן שמעתי ואכן גם זה מיותר בעיני. אם חייל היה מתלונן על זה לא הייתי קופץ ואומר שמדכאים את התרבות המזרחית. מצדה היא אתר בעל משמעות צבאית וכלל לאומית ולכן לא שייכת לענייננו.
אם לדייק בפרטים אז הנה משהו ששכחת:
הוויכוח הציבורי היה תחילה בין העמדתו לדין כן או לאו. כאן קולה של גלאון כמעט לא נשמע (ואם כן בקול רפה). מאחר ורמון הועמד לדין והורשע, ואח"כ עירער כדי למחוק הקלון מפסק הדין, קמה שדולה בעד זיכויו או בעד מחיקת הקלון מעונשו. בשדולה המתחסדת והצבועה הזאת בלטו הח"כיות זהבה גלאון, שלי יחימוביץ וגם לימור לבנת. בדיעבד, הן גם הצדיקו את מחיקת הקלון שבהתנהגותו, דבר שמעורר תמיהה עקב היותן ,ובעיקר גלאון ,בעלות דימוי של לוחמות למען מעמד הנשים. למעשה הן לוחמות למקם את מעמד הנשים האשכנזיות מתחת לגבר האשכנזי ומעל המזרחים והפלסטינים.
אביטל, האשכנזים לא "הלכו נגד הדת וניצחו". הם פשוט החליפו אותה בתיאולוגיות אחרות: מרקסיזם-לניניזם וציונות. את השאר עשו הנאצים. מכל מקום ה"נצחון" האשכנזי על הדת לא כלכך מסתדר עם המציאות של הנוכחית–רוב רובו של העולם הדתי היהודי הוא אשכנזי–מבני ברק ועד ווילאמסבורג, ממגרון ועד חברון.
שאלה נוספת היא מדוע מזרחים "לא הלכו נגד הדת". אולי כי לא היה ממש צריך? אולי בגלל שענין ה"מאבק בדת" הוא המצאה אשכנזית. יהודה שנהב כתב על נושא המזרחים והדת דברים מאוד מענינים פעם.
קמבאל, אני ממש, אבל באמת ממש, מתפלא על התגובה השפטלית האחרונה שלך לעמוס:
"טכס הקבורה של לוחמי בר כוכבא התרחש אי שם בתחילת שנות השמונים וזה לא שמביאים לשם בכפיה חיילים היום."
צר לי להתבטא בבוטות. אבל או שאתה מתמם, או שאתה מטמטם לאיתך בגלל החור באוזון מעל לשמיים שלך.
לו היה הטכס הזה אירוע נשכח בשנות השמונים. מילא. אבל חוט שזור בקקי ציוני מלוקק מרוח מאותו טכס ועד לטיולים של חיילים ב"עיר דוד". האם טחו עינך מראות את הקשר הזה. בין "מסדה" של למדן, הכותל של הטירונות שלך, העצמות של בר כוסבה, וטיולי החיילים בעיר דוד יש קשר הדוק. קשר שנע מלמדן החילוני עד גורן המשיחי והמתנחלים: הצד השווה בכל הסיפור שבכל דור דור מובאים חיילים כמוך לאתרים הללו.
עוד כתבת: "הטקס זכה בזמנו לתיאורים נלעגים של סאטיריקנים ואף אחד לא התבכיין על כך."
נו, והסאטירות עזרו? עיר דוד היא הראיה שהן לא עזרו. ומכל מקום אינן מעידות על בהירות המחשבה בישראל. עובדה. התופעה רק הולכת ומתעצמת.
ובשיא בסוף: "אגב, בר כוכבא, בניגוד לבבא סאלי, הוא חלק מההיסטוריה הצבאית ולכן יותר רלבנטי לסדרות חינוך צהליות."
אני לא מבין. זוהי "ההיסטוריה הצבאית" עליה אנו אמורים להתרפק. מטורף משיחי שהמיט אסון על עם ישראל וגזרות שמד, שהרמב"ם אמר עליו ש"נהרג בעוונות" הוא ה"ההיסטוריה הצבאית"? במקום מטורף גדל גוף אני מרוקאי צנום שבקושי הולך שמזכיר במראהו מהטמה גנדי. הוא תורם יותר לבטחון ישראל כיוון שהוא מזכיר לנו שאנו לא כאלה חזקים, ולא כל דבר תלוי בעוצם ידינו.
וואו וואו וואו וואו. כמה מלל, וכמה מגוחך ולא קשור או רחוק מהסיפור שהתחיל את המהומה. חיילים בפיקוד העורף נלקחו לטיול בדרום. קורה. במסגרת קורס על החברה הישראלית – דווקא יוזמה מבורכת, במיוחד לחיילי פיקוד העורף. והטיול כלל ביקור בקבר הבבא סאלי – ללא ספק מקום בעל חשיבות בעורף הדרומי של הארץ, ולו מבחינה אמפירית-דמוגרפית של מספר מבקרים יומי (שלא לדבר על הילולות).
מכאן קצרה הדרך לעיתונות: "חיילים חוייבו לבקר בקברו של הבבא סאלי" ("חוייבו". זה נשמע לי כמו: אוי אוי אוי. כאילו שחיילים לא מחוייבים לבקר במקומות אחרים בטיולים בצבא, ואני לא מדבר על קבר בן-גוריון או קברים בשטחים). אף אחד לא הכריח אותם להתפלל; אף אחד לא הכריח אותם להשתטח, אפילו לקנות קמיעות או נרות או להצטלם. אבל הח"כית גלאון הרי אוהבת להזדעזע, וכפייה דתית בצבא זה נושא חם, ומושך כותרות, אז אם אפשר לייבב ולמחות בהתחסדות – למה לא?
אופיר טובול בחושיו המחודדים וברגישותו (לעניינים עדתיים במיוחד) הריח את הצביעות ואת המסחרה הפוליטית, והגיב – סחתיין עליו. הוא הריח גם גזענות, טענה בלתי מופרכת בעליל (בעיקר לאור הקונטקסט ה"מרצ"י) אבל גם לא מאוד מבוססת, בטח לא במקרה הספציפי. נו מילא. שיהיה לבריאות. אבל מהתגובה היחסית קצרה בפייסבוק התפתח טור שלם על היסטוריה של גזענות ועל מורשת הבבא סאלי – באמת שעכשיו כבר התרחקנו מהעניין. אולי עוד תבקש לחייב את הצבא לערוך ביקורים (והשבעות!) בקבר בגלל מורשתו המפוארת של הרב?
ואם זאת הייתה התרחקות מהעניין – אז התגובות (60 תגובות!) עם דיונים מפורטים על תרבות הקמעות ואם האשכנזים כן או לא עובדי אלילים יותר או פחות מהמזרחים, ואם היוונים והבולגרים יותר או פחות משתטחים מהמרוקאים והתוניסאים, לעומת העירקים והתימנים. ועל מורשת הרב, כן היה צמחוני או לא, או אולי אכל רק חריימה, וגם זה רק בשבת. יאללה, תגזגזו! (חוץ מעמוס. עמוס, התגובות שלך – ז'ונגלר).
עזוב "קקי" ו "מטמטם" – עד היום השכלנו להתדיין ברמה גבוהה יותר ואין סיבה שנפסיק.
עיר דוד היא אתר ארכיאולוגי בעל חשיבות לאומית. אתה יכול להתנגד ללאומיות או לציונות, וזה ויכוח אחר, אבל היות וצה"ל הוא צבא ציוני הרבה מסדרות החינוך של צה"ל עוסקות בנושאים ציוניים. לא טוב לך הציונות? באסה. אבל חייל בצבא הציוני יזכה לסדרות חינוך ברוח ציונית, ואם תהיינה חריגות מכך אז נוכל להרים גבה.
האם להתרפק או לא על בר כוכבא ומצדה זו שאלה מעניינת אבל אין מחלוקת שמדובר במושגים מההיסטוריה הצבאית של היהודים בארץ ישראל. לא כך הבבא סאלי.
תודה על ההסבר לגבי ההקשר של הסיור. ברור שאם יש קורס על החברה הישראלית אז סביר שגם קבר הבבא סאלי יכלל בסיור. לפיכך אני חוזר בי מעניין הלגיטימיות כל עצם הביקור אבל לא מביקורת אחרת כאן שהשמעתי על דברים אחרים.
לא יודע מה אתה רוצה מהמגיבים. דבר עם אופיר, שכתב את המאמר. כמו שהמאמר הזה כתוב (שטחי, דמגוגי, היסטרי ותוקפני) ככה הוא גוזר את השיח ואת התגובות, טובות או לא טובות.
יש בתגובתך הרבה אי דיוקים. כרגע הגעתי מאירוע חרדי ספרדי.
בבני ברק יש המון ספרדים שחיים בקרית הרצוג שגם היא ב"ב. ובכלל העולם החרדי מלא ספרדים. רק שנותני הטון הם האשכנזים, כי קיימת גזענות. זו האמת.
אבל לפני שנשנא את החרדים, כי זה הכי קל, נביט על השאר. רק אצל החרדים יש גזענות?
נמשיך, בעולם החוזרים בתשובה, יש רוב ספרדי, כי הם לא מרוצים מהניתוק הכפוי של בן גוריון ורצו הבייתה. למה רצו אם היה כזה טוב עם החילונים? תשאל אותם.
ובעולם החילוני, כל שומרי המסורת הם ספרדים.
כלומר בסקר של מאמינים באל יש רוב ספרדי. החילונים בגלל השואה, השכלה, לאומיות יסמכו על כל השאר. שלא ברור מה הוא.
העליה המזרחית בניגוד לאשכנזית הייתה מטעמי קדושה. לכן נישקו את האדמה, ועל זה נתנו להם עונש.
העליה האשכנזית, הייתה לאומית. חיפשו בית לאומי.
אבל הסוף,מה קורה? רוצים את הקדושה. המקומות הקדושים. יאלל'ה בבא סאלי, יאלל'ה בלאגן.
שיהייה שבוע טוב.
קמבאל, רמתו הגבוהה של הדיון לא נמדדת באיכות המילים שלו. אלא ברמת ההצמדות להגיון ולאמת. כאשר אתה מסרב לראות עיר דוד פרויקט נישול שמאמלל אנשים ומתעלם מן השורשים הציוניים-חילוניים של ה״פרקטיקה״ הזו, לא נותר לי אלא להצביע על הלשלשת שמאפיינת את רמת הדיון שלך.
אביטל, איך נראים החרדים הספרדים של בני ברק? כמו הבן איש חי, הבא סאלי, או הרב קנייבסקי, שליטא?
האשכנזים שולטים בכיפה. לכן המזרחים מתעקשים ללמוד בישיבות שלהם.
אתמול השמיעולמשל שיר של חסידות בעלז ואף שיר מזרחי אחד לרפואה.
אבל התפילות בבתי הכנסת שלא תמיד מועדפים על יסמין.
ולבסוף גם ההלכות, שידוכים וכל היוצא בזה.
אכן בעייתי.
אבל גם התרבות החילונית מערבית אשכנזית לחלוטין. קצת שירים של קובי פרץ פה ושם פיוטים מעל גלי האתר. ולזה קוראים כור היתוך. תעשה לי טובה. הכל כאן מערבי עד בחילה. המזרחים ננגסו מכאן ומכאן.
ובכל זאת שומרים על הגחלת. קצת כמו האנוסים הייתי אומרת.
אבל בסוף יצאו מזה. ב"ה. מאמינה.
ושזהבה תתעסק בעזרה לנשים מוכות ולא בשאר.
אני חושבת שאי אפשר לרמוס תרבות יותר משכבר נעשה במקרה הזה.
על כך אנו מסכימים. וב״ה יצאו מזה.
אביטל התבונני בקטע שלפנינו ,על הבמה יושבים מונסראט פיגראס ז"ל רעייתו של המנצח הגדול ז'ורדי סבאל. יאיר דלאל פורט בעוד והרב דוד מנחם שר. אותו קונצרט עם ליאור אלמליח הוקלט בפייס שבמרוקו. ההליכה אחרי האשכנזים אינה ב"תרבות" שהאשכנזים חושבים שיש להם במדיום של המוסיקה. הבעיה שהפרשנות של אביטל ל"חזרה בתשובה" שואבת מהאשכנזים את האיסור של צפיה בקונצרט משום שיש בו טקסטים כמו nisi dominus ו dixit dominus.
ספרות גדולה בעברי מצומצמת מאוד נוצרה למרות הקלגס הציוני אשכנזי. עגנון שאב את השראתו מ 3000 שנה של תרבות והיסטוריה יהודית. יב זינגר כתב בארה"ב ודוד שחר שקיבל חיבוק חם מהצרפתים, נדחה מהקהילה הספרותית המקומית.
הרב דוד מנחם בן דודו של משה חבושה בכבודדדדדדדדד
http://www.youtube.com/watch?v=1BK5KzSZ2RA
רמתו של הדיון נמדדת גם בהצמדות לנושא. הדיון כאן הוא על הסיורים של צה"ל ולמה מחנכים חיילים שם. אם היו מביאים חיילים לעיר דוד ומסבירים להם כמה חשוב לנשל וכו' היה אולי על מה לדבר. אבל מזכרוני כשהביאו אותנו לעיר דוד הסבירו לנו על נקבת השילוח, חזקיהו, המצור האשורי וענייני ארכיאולוגיה. כך או כך – צה"ל הוא צבא ציוני, ברור שבסיורים שלו יהיו תכנים ציוניים (שאתה תראה בהם נישול וכו')ולכן ההשוואה העם ביקור בקבר הבבא סאלי, כפי שהוצגה לפני ההבהרה של יניב, איננה במקומה.
בקשר למראה חיצוני, צבי. אכן רק הרב אמנון יצחק לבוש כדרך אבותיו. והרב עובדיה וכדומה. הספרדים זרקו מלבושים נוחים למיחזור.
לטעמי נשות השאלים זו תופעה של מרד ויציאה נגד תרבות אשכנזית ולא כפי שהיא מצוירת בתקשורת הפסיכוטית. שכמובן מציירת אותן כמדוכאות עד עפר. אני מכירה את הרבנית שמובילה את זה, ואין המדובר באשה חלשה וכנועה. מדובר במנהיגה על פי כל אמות מידה פמניסטיות וזה מה שמאיים.
לחרדים האשכנזים נטיה( בחלקם הלא גדול) להקל מעט. ותראה פה לבוש יותר מודרני,פריסאי, על סף הלא צנוע. הספרדיות היו תמיד יותר צנועות ויש כאן מין מהפכה. אנחנו נלך כמו האמהות שלנו שלבשו שאלים ולא נושפע מתרבות מערבית. נחזור לשורשים שלנו שנעקרו.
כמובן שבתקשורת הכל מוסבר אחרת, כי ככה זה הכי קל. כאילו זו כפייה גברית. טעות. רוב הבעלים לא מסכימים עם זה וכדומה. אף אחד לא מביא את העניין שמהותי להן, שהוא האמירה. ומאיפה זה הגיע. כי אז זה יגע לו ברגשי אשם.
שאול, באשר לקונצרטים, גם הלפגוט בסדר.
ובאשר לעגנון, אוהבת מאד. רק שמאז אחת כמוני לא יכולה לקרוא דבר. הספרות החרדית בחיתוליה הבוסרים.
בספרות החילונית אין מאז עגנון ספרים שמתארים הוויה דתית בצורה אמינה. מלבד סבתו אולי.
הכל נגוע בסטיגמות. אין חיי יום יום, הכל גדול ומנותק.
הדילמות של הגיבורים החילונים לא מדברות אלי ומאחר והספרדים דוכאו, אין יותר סופרים שיכולים לתעד דילמות כאלה.
גם אלה שיוצאים לעשות כאילו תחקירים, עושים זאת ברשלנות מבישה.
וכך גם הספרות נותרה רובה ככולה נגועה בתופעת הקיפוח. לא כי אין סופרים ספרדים, אלא כי רובם כבר לא קרובים לבית אמא .