• לאה צמל
    גנובה עליה
    זכרונותיה של מתמחה לשעבר במשרד של לאה צמל
  • ריקי כהן בנלולו⁩
    קול העוני
    טור חדש של ריקי כהן בנלולו על מאבק יומיומי לחיים בכבוד

על "גן העדן" הליברלי

"למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?", שאלתי את המורה לספורט. "אנחנו היינו פה קודם". "זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל", הוא אמר. "אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו" אמרתי, "לא נכון", הוא ענה, "גם את יכולה לשחק כדורגל". טלי גולדרינג על התנגשות…
טלי גולדרינג

כשהיינו קטנות היינו משחקות גומי. ככה סתם בשביל הכיף, לא חלמנו בסתר להיות שחקניות גומי מקצועיות וגם לא היתה לנו חולצה של נבחרת גומי אהובה, ולא דמיינו איך אנחנו נוסעות עם אמא למשחק במועדון גומי מפואר בחו"ל ואוכלות נקניקייה. אבל היינו משחקות, מעריצות את זאת שמגיעה ל"אוויר" (במלעיל) ורוצות לשחק עם זאת שמכירה את כל השלבים ב"ברקת".

היה לנו מגרש כדורגל ענק באמצע החצר הבית-ספרית, שהיה המקום האידיאלי לשחק בו. אספלט יציב, קשה ויבש בתוך החצר הבוצית ומלאת השלוליות של החורף. כל הפסקה היה מתרחש טקס קבוע: חבורות נפרדות של בנות היו משחקות במגרש הגדול, וברגע שנבחרת של בנים היתה מגיעה הבנות היו מפנות את השטח, חלקן בכניעות מיידית וחלקן בהתנגדות. בכל זאת, ילדות. פעם אחת התעצבנתי לעזוב את המגרש והחלטתי לפתוח את זה פעם אחת ולתמיד עם הרשות המחוקקת והמבצעת בחצר בית הספר, המורה לספורט.

"למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?", שאלתי, "אנחנו היינו פה קודם". "זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל", אמר המורה והישיר מבטו אל הבנים המשחקים, בטח מנסה לדמיין מי יהיה הפלה בנבחרת החלומות של בית הספר היסודי ה"ס בפתח תקוה. "אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו", אמרתי, "לא נכון", הוא ענה, "גם את יכולה לשחק כדורגל". ואז שתקתי, לא היה לי מה לומר.

אני רק יכולה לנחש מה עבר לי בראש באותו רגע. בעקרון זה נכון, אני יכולה לשחק כדורגל, אבל כשאני מביטה סביבי אני רואה רק בנות מקפצות תחת צלי העצים בקבוצות נפרדות – האם עלי להיות חלוצה? ומה יהיה עלי אם אלך כך לבדי ואבקש לשחק עם הבנים כדורגל? אולי יצחקו עלי? אולי יחשבו שאני מוזרה? או שעלי לאחד את הבנות שמשחקות להן בהפרדה (3-4 בנות על גומי בערך), להצטרף לקבוצה אחת ולשכנע אותן לזרוק את הגומי ולשחק כדורגל?

אסביר להן על המשמעות של המעבר לכדורגל, כמה אופציות זה יפתח לנו, אולי נוכל גם אנחנו לחלום להיות שחקניות מקצועיות יום אחד. אבל האם אני רוצה בכלל לשחק כדורגל? בת דודה של חברה משחקת כדורגל בנבחרת בית הספר שלה וכולם חושבים שהיא מגניבה למרות שאחיה הגדול צוחק עליה ואומר לה שהיא בן, אבל אם היא עושה את זה אז למה אני מתבכיינת למורה? למה אני לא מצליחה להתנער מההרגשה שמשהו פה לא פייר? היא רצתה את הפיסה שלה במגרש הגדול, עבדה קשה והרוויחה אותה. אז מה הבעיה שלי?

האם עלי לאחד את הבנות שמשחקות להן בהפרדה (3-4 בנות על גומי בערך), להצטרף לקבוצה אחת ולשכנע אותן לזרוק את הגומי ולשחק כדורגל? צילום: Looking&Learning, cc by-nc-sa

לא ידעתי את זה כנראה באותו זמן, אבל זאת היתה ההתנגשות הראשונה שלי עם האידיאולוגיה הליברלית. אני באתי למורה הספורט וניסיתי לדווח לו על חברה מעמדית שקיימת לו מתחת לאף, אבל הוא שתפקידו הוא לחנך אותי עומד ומסביר לי שכולנו פה שווים. החברה המעמדית לא קיימת, היא בראש שלי, וכל ניסיון להתייחס אליה או להצביע אליה נובע מעצלות, בכיינות וסוציומטיות. הרי עובדה שיש את אלה שכן משחקות כדורגל למרות הכל, את אלה שמגיעות למגרש ויודעות שאיש לא יכול לגרש אותן.

לא ניסיתי לשחק כדורגל מעולם וכך גדלתי לתוך הסוציומטיות שלי, והרי הביטוי הישראלי הקלאסי ביותר לסוציומטיות הוא שמאלנות, אז עם השנים מצאתי את עצמי שמאלנית. כששמעתי משפט כמו "אני לא מבין מה הבעיה להעדיף להעסיק משוחררי צבא, הרי יש גם ערבים שבוחרים להיות מתנדבים בצה"ל שלא מתוך חוק גיוס חובה, ויש את הערבייה הזאת, נו איך קוראים לה שהייתה לוחמת", התעצבנתי. אותה ילדה בת 10 בתוכי שאומרים לה שהיא יכולה אבל היא יודעת שבת'כלס לא, התעוררה.

גם כשמאלנית לא מצאתי את מקומי, ולא הפסקתי להיות סוציומטית. בכל פעם ששמעתי "אני לא מבין למה נשים חרדיות עתרו נגד ההפרדה באוטבוסים, הרי זו החברה בה בחרו לחיות אז מה הן מתפלאות?" הרגשתי את אותו גל קר של התנשאות ליברלית, כמו מגרש הכדורגל בבית ספרי, גם השמאלנים מציעים מועדון סגור .

וכשהתבגרתי קצת והבנתי כמה המושגים "שמאל" ו"ימין" הם מעוותים ולא רלוונטים בארץ, שמעתי משפטים אחרים. "אני לא מבין למה האמריקאים האלה כל כך שמנים ועניים אז מה אם יש מלא חנויות ג'אנק פוד ליד הבית שלהם, הם מחליטים – לא רוצים להיות שמנים שלא יקנו ואף אחד לא הכריח אותם לקחת הלוואות שלא יעמדו בהם. אז כן, עכשיו הם משלמים את המחיר, שלא יבכו"

דמיינתי את עצמי עומדת מול המורה לספורט שלי, שמסביר לי שאני עפה כל הפסקה ממגרש הספורט בגלל שזאת אני שבוחרת בלי לשים לב להיות מועפת. כמו שהערבי בוחר "להתנהג כמו ערבי" ולא למצוא בנפשו את הכוח לעשות את הדבר הנכון לקידומו העצמי בישראל – להתנדב לצבא שנגדו אבותיו נלחמו, וכמו שהאשה החרדית בוחרת "להתנהג כמו חרדית" ולא מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון שחברה שלמה תסמנה כבוגדת על מנת לזכות בחלקה בדמוקרטיה הישראלית, בצורת קמצוץ של זכות בחירה, וכמו שהאמריקאי השמן בוחר להיות אמריקאי שמן וללכת לאחד מ-50 הסניפים של מקדונלדס שפזורים לו בטווח של 20 קילומטר. כך גם אני בוחרת להתנהג כמו ילדה בת 10, ובכך שלא מצאנו בתוכינו את הכוחות להיות החלוצים/הבוגדים, ולהיכנס לתוך הצד האחר והנכון של החברה, כולנו מפסידים את גן העדן הליברלי המובטח לאלה שמקפידים תמיד לבחור את הבחירות הנכונות.

צילום: mrcharly, cc by-nc-nd

המורה לספורט ניסה להלהיב אותי ולגלות לי על אופציה חדשה ומרגשת שפתוחה בשבילי, לשחק כדורגל, אבל לא האמנתי לו שהאופציה קיימת, כל מה שהרגשתי היה רגשות אשם. למה אני לא מסוגלת להאמין שהאופציה קיימת? למה אני לא מצליחה להתעלות על עצמי כך שאגיע למקום שבו אוכל להיות כמו שאר הבנות, אבל גם כמו הבנים? למה יש אנשים שדורשים מהם לפרוץ נורמות חברתיות ולהפנות את גבם לקבוצת ההשתייכות שלהם כדי לקבל זכויות שאחרים מקבלים מתוקף קבוצת ההשתייכות שלהם?

משמעות החשיבה הליברלית היא העמדת פנים שהעולם הוא חופשי לחלוטין. אין בו "קבוצת השתייכות" אין בו נורמות חברתיות, אין בו תרבות. כך שלמעשה מדע הפסיכולוגיה או הסוציולוגיה הם לא רלוונטיים, כולנו אינדיווידואליים שנעים בעולם הגדול והחופשי הזה ובוחרים בחירות תבוניות ורציונליות לחלוטין ללא הפסק. משמעות הכל היא בחירה, וכאשר פרסומת משפיעה עלינו ובונה לנו דימוי גוף מסוים, זה בגלל שאנחנו בחרנו להיות מושפעים מהפרסומת. כשעניים ממשיכים לעשן סיגריות למרות (איך זה מפתיע כל פעם מחדש) שהעלו את מחירי הסיגריות ב-15 אחוז, זה בגלל שהם בוחרים לא להיגמל.

הליברלי שחי בגן העדן הליברלי הוא התגלמות האחריות והעוצמה. תחת השקפת עולם ליברלית, עוני הוא לא תוצאה של משבר כלכלי ותרבותי, אלא פשוט דרך לדעת היכן יש ריכוז רב של בוחרים בבחירות הלא-נכונות, כלומר, של טיפשות. כך לדוגמה, הלוחם הליברלי החברתי הדגול שלמה מעוז נוהג להאשים את עניי אירופה בעוני שלהם וטוען שהוא מעיד על תכונות האופי המטופשות של האזרחים העניים.

איזו יוהרה מדהימה יש לבני אדם, ובמיוחד לליברלים, כשאנחנו רואים חיות בטבע, לעולם לא נניח שקבוצת אריות מסוימת טיפשה ועצלנית יותר מקבוצת אריות אחרת, נצא מנקודת הנחה שכל חיה עושה את מיטבה כדי לשרוד בתנאים שניתנו לה. אם קבוצה אחת מצליחה פחות, בוודאי זה קשור לקיץ יבש במיוחד או לחורף קפוא במיוחד, ואולי אפילו למציאות חברתית וטריטוריאלית שנוצרה. אך בני אדם כיצור התבוני העילאי בהשקפת הליברל מעולם אינו "נפקד" אלא פוקד מטבעו. וכך, תופעות של עוני נרחב, בורות ופשע מוסברות בכך שאוכלוסייה שלמה, גדולה ומגוונת ככל שתהיה, היא, מה לעשות, אוכלוסייה של פרזיטים.

בשיחה עם חברה דתייה, אחת מהנשים עם הביטחון העצמי הרב יותר שאני מכירה, הבנתי שילדות הגומי בבית ספר שלה לא היו צריכות להתחלק עם אף בן במגרש הכדורגל שלהן וגם זכו להתנסות בלהיות הליצן או ה"ערס" של הכיתה. באיזשהו מקום, החברה ממנה היא מגיעה, שמכירה בחברה כמעמדית ואף מקדשת את אותה מעמדיות, עדיפה לעתים מהחברה החילונית הליברלית שמתעלמת מקיום החברה כמעמדית.

הליברלים בזים לאוכלוסיות המתלוננות על הקושי שלהן לצאת מהדפוס הקבוע של העוני, למרות שרובם מעולם לא היו צריכים להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי בו הם מציבים את אותן אוכלוסיות. מה שגורם לאמריקאי לתמוך בשיטה שבה אדם עשוי למות ברחוב ואיש לא יעזור לו, היא אמונתו שלפיה היה זה אוסף של החלטות לא-נכונות שהביאו את ההומלס שקפא למצב שאין לו בית או ביטוח רפואי. חוסר אחריות כל כך נפשע שראוי להתעלם מהחמלה האנושית הבסיסית ביותר כדי להילחם בו, פן יפגום בגן העדן הליברלי.

המורה לספורט שלי ידע שאני לא אתחיל לשחק כדורגל, טענתו שגם לי יש הזדמנות לזכות בחלקי במגרש הספורט משחררת אותו מהצורך להגיד בקול את האמת לא נעימה, שלבנים יש עדיפות בשטח זה של בית הספר, כי אנחנו המבוגרים בנינו להם מגרש כדורגל שיהיה רק שלהם. זהו האלמנט ההרסני ביותר בליברליזם, השתקת המצפון.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. עידו

    בבסיס הרעיון הליברלי עומדים מנגנונים לחלוקה מחדש של טובין חברתיים. זה שהמורה לספורט של טלי היה מפגר זה לא טיעון נגד הרעיון שכל בני האדם זכאים לאותה מערכת של זכויות. האם הכותבת באמת מביעה בסוף המאמר סימפטיה לחברה תיאוקרטית, אולי פיאודלית?

  2. טלי

    הליברליזם מזהה אי שוויון ורואה אותו כבלתי מוסרי ופה מתחילים ונגמרים יתרונותיו, עצם ההתבססות על כך שהאדם הוא תבוני ורציונלי (תורת המשחקים היא רק תורה אחת שמוכיחה לנו אחרת) היא המקור לכך שהפתרונות שהליברליזם מציע הם חלקיים במקרה הטוב ויכולים לגרום ליותר נזק מתועלת במקרה הרע. לא יודעת מאיפה הבאת המלצה לפיאודליזם במה שכתבתי.

  3. עידן

    מוויקיפדיה (מומלץ לקרוא הכל): "האדם התבוני הרציונלי יכול לעשות בחירות תכליתיות באופן אוטונומי, וכתוצאה מכך לקבל החלטות נבונות שיעזרו לו להגיע למימוש עצמי באופן הטוב ביותר"
    אין שום מנגנונים לחלוקה מחדש – זה דווקא סוציאליזם.
    כן מדובר על זכויות יסוד – אבלכל הנקודה היא שבגלל הגדרתם מתאפשר לאנשים לומר – "מי שעני זו אשמתו" וכך הלאה.

  4. גיל

    תורת המשחקים זה ענף של המתמטיקה שכלכלנים מוצאים כמועיל מסיבותיהם שלהם. וכמו כל תורה מתמטית אחרת, מאנליזה ועד לתורת הקבוצות, היא איננה מוכיחה דבר וחצי דבר לגבי התנהגותם של בני אדם.

    זה נכון שבני אדם לא מתנהגים כסוכן כלכלי רציונלי, ויש הרבה דרכים להראות את זה. ניימדרופינג פסוודו-מתמטי לא מועיל לטיעון הזה, במיוחד כאשר הוא לא הגיוני בצורה בולטת כל כך.

  5. הילי

    היא היתה אילו בני אדם היו יצורים שדואגים רק לעצמם,
    אבל הם לא
    (לא תמיד)

  6. הילי

    לגבי המאמר (המעניין)

    שלוש הדוגמאות
    כדורגל וגומי
    חרדים ובני קבוצות אחרות
    עניים שאוכלים את הזבל שנמכר בסביבתם
    אינן שוות

    לעניים מוטב היה שלא יאכלו אותו (ולא יהיו עניים) – ומכאן פרויקטים פוליטיים

    לבנות מוטב היה שיוכלו לשחק כדורגל
    אבל טוב גם שיוכלו לשחק גומי במגרש בית הספר
    צריך להילחם על זה ועל זה
    (כנל לגבי בנים)

    והדוגמא השלישית באמצע:
    לחרדית מוטב שתוכל להיות חרדית – וצריך להילחם שלא תודר בסביבתה
    (ובדומה לבני קבוצות אחרות)
    וטוב גם שחרדים יוכלו להיות לא חרדים ולהפך.
    אבל צריך להיזהר ממאבק חד משמעי על העניין השני, כי משמעותו ביטול האפשרות לחרדיות (או לקבוצות אחרות). שכן פירוש האפשרות שלקבוצה קיום "טבעי", כלומר שאנשים יוולדו אליה ולכן ישארו בה אם לא ירצו דווקא לעזוב אותה

  7. עידו

    "באיזשהו מקום, החברה ממנה היא מגיעה, שמכירה בחברה כמעמדית ואף מקדשת את אותה מעמדיות, עדיפה לעתים מהחברה החילונית הליברלית שמתעלמת מקיום החברה כמעמדית." – חברה שמכירה ומקדשת את חוסר השיוויון שלה…איך היית קוראת לה? החברה הליברלית לא מתעלמת מחוסר השיוויון, לכן יש מגנונים כמו העדפה מתקנת, חובת ייצוג וכולי. אני מסכים שההגדרה של היחיד כרציונלי היא בעייתית, אפילו אלימה , אבל ההכרה באחר, בשונה, איננה מחייבת זניחת המדינה הליברלית.

  8. טלי

    הילי, באשר למסקנה שלך שמוטב לעניים לא לאכול אוכל משמין, ולא להיות עניים את צודקת! היידד! (איזה טמבלים הא?) אני אחת (חילונית, השאר היו חרדיות) מהעותרות לבג"ץ נגד קווי המהדרין והרבה חילונים ציינו בפניי שהם בעד שיהיה אוטבוס אחד למהדרין לחילונים ואחד מקביל לו לחרדים. כלומר אוטבוס אחד שלא מתקיים בו חופש בחירה -לחרדים, ואוטבוס אחד שכן מתקיים בו חופש בחירה לחילונים, זוהי בדיוק ההיתממות הליברלית. נותנים לחרדית את "זכות הבחירה בחופש הבחירה" לבחור לנסוע באוטבוס של חילונים, אוטבוס שהיא פשוט לא תסע בו .גם לערבי מהדוגמה נותנים את חופש הבחירה בהתפרנסות, אם יתנדב לצבא הזכות להתפרנסות שלו לא תיפגע.לא אמורה להיות אפשרות לבחור בזכות להתפרנס או בזכות לשבת איפה שאת רוצה, אלה זכויות שאמורות להיות לכל אדם, עצם העובדה שניתנת לאנשים האפשרות לבחור בלא להתפרנס או בלחיות ללא זכות בחירה מחייבת פערים מעמדיים בחברה. ובקשר לאפליה מתקנת- לה לה לה איזה עולם נפלא, בארה"ב יש נשיא שחור! אז מה אם הסיכוי של שחור לשכור שם דירה קטן ב70 אחוז משל לבן, ושפערי השכר בין שחורים ולבנים תקועים. אפליה מתקנת עובדת. בקשר לתורת המשחקים-נראה לי שהמילה "מוכיחה" הבהילה אתכם, חוזרת בי. אבל להגיד שאי אפשר ללמוד דבר וחצי דבר ממנה זה קשקוש, אפשר ללמוד על הפער בין התפיסות שלנו למה מוטב לנו למה שהתורה מוצאת שמוטב לנו,וזה לימד אותי המון על התנהגות. חוץ מזה יש איזושהיא תורה שכן "מוכיחה" משהו על ההתנהגות האנושית?

  9. גיל

    אין תורות מתמטיות שמוכיחות משהו על התנהגות אנושית, אבל זה לא העניין.

    מה שנראה שלמדת מתורת המשחקים זה שהאינטואיציה שלנו לא תמיד נכונה מתמטית. לא חייבים משחקים בשביל זה – בעיות בהסתברות יכולות להדגים את זה באופן ברור לא פחות.
    אבל הנקודה היא שבתורת המשחקים זה הפוך – דווקא הפתרון האופטימלי, מה שהתורה מוצאת ש״מוטב לנו״, פשוט לא רלוונטי הרבה פעמים, ולא עדיף בשום דבר על האינטואיציה שלנו. זה אולי רציונלי באיזה מובן, אבל זה לא אומר כלום על איך כדאי לנהוג. למשל, הפתרון הרציונלי (לגמרי!) של תורת המשחקים לבעייה של הרתעה גרעינית בין שתי המעצמות היה פתיחה במתקפה גרעינית כוללת בהקדם האפשרי. נדמה לי שזה היה פון נויימן, גאון מתמטי יחיד בדורו, שנתן את ההמלצה הזו לממשל האמריקאי. דוגמא מעולה לגאון שחושב בצורה רציונלית ומגיע לתשובה חסרת הגיון.

  10. חווה

    אני גרה בארצות הברית ואיך שניסחת את זה כל כך מתאר את המציאות. אנשים כלואים במצבם ואין להם יכולת בחירה אמיתית. בסופו של יום משרדי הפודסטמפ(כרטיסי מזון שהממשלה מחלקת) מלאים באנשים שחורים מהגרים ושאר אנשים אומללים, יש פה אלפי אנשים אשר גרים בעירות מתפוררות ומדכאות ,אנשים חסרי שינים ,שמנים, נערות בנות 15 בהריון וללא מוצא. מעולם לא היה להם מוצא! וכמה שקרים על שווין במציאות אין שחורים כמעט -בפארקי בכלבים של מנהטן (אחלה מקום לבדוק כמה מיתוסים) כמובן לא רואים שחורים, מהגרים ואפילו לא שמנים ושמנות לבנים ולבנות ,בסופר ולא בבתי הקפה. פעם ישבתי ברכבת התחתית והחלטתי לעלות צפונה עד הברוקנס,ה אןכלסיה השתנתה לאט לאט ככל שהאסתטיקה האורבנית התעכרה-נותרתי בחורה לבנה יחידה וגם חזיתי בקטטת שיכורים-שלא יספרו סיפורים על אמריקה שוויונית-הנשיא השחור זה מראית עין לדיכוי האמיתי. יש לי מושג אומנם לא בעוצמה כמו של מליונים אחרים, על הרגשת של "תקיעות" זה היה בתקופה שלמדתי וסימתי בהצטיינות באוניברסיטה בישראל תואר במדעי החברה -בארץ ל מצאתי עבודה – אולי בגלל חוסר בקשרים, אולי קורות חיי לא מצאו חן אין לי מושג, ואז גם מתחילה תחושת דיכאון ותחושת ערך עצמי ואז אתה יותר נכלא במקומך, היה לי מזל שהיה לי אזרחות והצלחתי לאסוף את עצמי לדרך חדשה. נאלצתי לעזוב להתחיל מחדש,להתחיל לימודי מקצוע שלא מצריכים קשרים שכן המקצוע שבררתי אותו במחשבה רבה -הוא נצרך בשוק העבודה.
    רק שסימתי את התואר הבנתי כמה זה לא משנה ולא יעזרו כל הדיבורים על הזדמנות והצלחה שווה לכולם,אם תסיים תואר בסוציולגיה וספרות ולא תוכל ליצור קשרים מתאימים, תקלע לעבודות של שכר מינמום. בעוד שמקצוע יעודי (כמו פרא רפואי)המצב שונה, זה לא סתם שסינים ומהגרים נלחמים להכנס לבתי ספר לרפואה לדג העיקר לרכוש מקצוע טוב.
    וכמובן עם כל הכבוד, איני מתקרבת למצבם של אותם אנשים ,למרות שבזמן לימודי מצבי הכלכלי היה די קשה. עדיין למדתי והיה לי יכולת לחיות מהלוואה של הממשלה- אך להגיע למצב של יכולת ללמוד היה תודות לכמה זכויות שלא נלחמתי לקבלם. לפני כמה ימים הבנתי שלקשרים ולאנשים יש השפעה בלי שבכלל נבין. לדג: שיש לי דוד רואה חשבון שהגיש לי את דוח המס-פרבלגיה, עוד דוד רופא שיניים , עוד חבר עורך דין וכו וכו ,הם בדיוק אלה שיגרמו לנו לא להידרדר. הם יועצים לנו במידה והנך מקושר תשיג עבודה דרכם . בעוד שלמהגרים שעובדים כל הלילה במסעדה אין שום דבר מכך, רק עוד חברים שעובדים בעבודות מנצלות וזהו המעגל החברתי שלהם שבו הם כלואים.
    ואחר כך יבואו רפובלקנים ויטילו בהם רפש של אשמה-כמה אטימות! לדאוג להם לעבודה מכובדת זה הם לא יעשו ,בקושי לשלם להם על עבודת כפיים הם מוכנים -אך להאשים אותם במצבם האומלל הם אלופים.

  11. חרדית

    כחרדית לדוג'-יש לי בחירה בכל רגע האם להיות חרדית או לא,האם להתגייס לצבא/לא ..וכדו'..-אבל הבחירה שלי לא טהורה,
    בגדול-לכולנו יש בחירה לגבי דברים רבים,אבל הבחירות לא טהורות,הן מושפעות מהרבה גורמים חיצוניים שלעיתים אף מבטלים כמעט לגמרי את יכולת הבחירה שלנו.
    בכל חברה קיימים דפוסים קבועים,תבניות שהושרשו…ואם כי זה אפשרי-קשה מאד לשבור אותן.

  12. גיל

    כי זו ממש לא הגישה הזו. בגישה הליברלית, למגרש ההוא היה בעלים. את וחברותיך הייתן יכולות לקנות ממנו בכסף או בהבטחה לתחזק את המגרש, או בעבור כל תמורה אחרת זמן משחק וזמן המשחק היה מחולק לפי תנאי השוק. אם היית מגייסת די כסף המגרש היה משוריין לך והבנים היו יכולים לקפוץ.

    מה שאת חווית זו את האידיאולוגיה הסוציאליסטית, למעשה. המגרש היה בבעלות המדינה שהפקידה על ניהול בית הספר שהוא היה בתחומו מנהל ומתחתיו מורה לספורט (יש גם כל מיני מפקחים בסיפור, אבל לא נסתבך). המורה, שאין לו שום תמריץ לבדוק מי משחק מתי ומדוע, הפקיר את המגרש לידי התלמידים ושם – כל דאלים גבר! כשבאת אליו הוא בילבל לך את המוח עם מנטרת השוויון הרגילה כל כך בסוציאליזם, שמאחוריה, כפי שהבנת, לא עומד דבר.

    מה שאת מבקשת הוא בעצם גם סוציאליזם, אבל כזה שבו יש מי שתפקידו לדאוג לכך שגם מה שאת רוצה יתקיים, משום שיש לך "זכויות" (וליתר דיוק – יש לך ולחברותיך כוח פוליטי ושיזהרו להם כולם). את יכולה לדרוש זאת משום שיש לך "זכויות" (כלומר – את יכולה להצביע ובכך להשפיע על דרך חלוקת המשאבים; הפוליטיקאי שרוצה להיבחר מבין שהוא צריך למסור לידייך משאב מסויים בתמורה לתמיכתך). אלא ש"זכויות" כאן הן בעצם חובה של אדם אחר. כי למשל, מי שרוצה לקחת את המגרש הזה ובמקום שתשחקי בו כדורגל יקום שם מפעל או סופרמרקט או כל דבר אחר, לא יכול, כי לו יש אולי פחות כוח פוליטי מאשר לך, כלומר – קבוצת הלחץ שלו קטנה יותר.

    כאמור, העולם אינו חופשי לחלוטין. וליברליזם, אגב, אינו העמדת פנים כזו, אלא הסכמה שיש רכוש פרטי ושצריך לשמור עליו (לאחר ששומרים על חיי כלל האנשים). את בהחלט לא חופשיה לעבור בתוך הבית שלי בעולם ליברלי. את גם לא בטוחה מכך שמישהו ינסה לגזול ממך את ביתך. כל מה שמובטח לך הוא מסגרת חוקית ונורמטיבית שבו רכושך הוא רכושך ומי שמנסה לגוזלו הוא פושע.

    יש מלא ספרים בנושא, ואני ממליץ לך לקחת אחד מהם ולקרוא, כדי שלא תאלצי לשוב ולכתוב כאלה שטויות כמו שכתבת כאן.

    יום טוב וכל טוב.