• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

על "גן העדן" הליברלי

"למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?", שאלתי את המורה לספורט. "אנחנו היינו פה קודם". "זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל", הוא אמר. "אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו" אמרתי, "לא נכון", הוא ענה, "גם את יכולה לשחק כדורגל". טלי גולדרינג על התנגשות…
טלי גולדרינג

כשהיינו קטנות היינו משחקות גומי. ככה סתם בשביל הכיף, לא חלמנו בסתר להיות שחקניות גומי מקצועיות וגם לא היתה לנו חולצה של נבחרת גומי אהובה, ולא דמיינו איך אנחנו נוסעות עם אמא למשחק במועדון גומי מפואר בחו"ל ואוכלות נקניקייה. אבל היינו משחקות, מעריצות את זאת שמגיעה ל"אוויר" (במלעיל) ורוצות לשחק עם זאת שמכירה את כל השלבים ב"ברקת".

היה לנו מגרש כדורגל ענק באמצע החצר הבית-ספרית, שהיה המקום האידיאלי לשחק בו. אספלט יציב, קשה ויבש בתוך החצר הבוצית ומלאת השלוליות של החורף. כל הפסקה היה מתרחש טקס קבוע: חבורות נפרדות של בנות היו משחקות במגרש הגדול, וברגע שנבחרת של בנים היתה מגיעה הבנות היו מפנות את השטח, חלקן בכניעות מיידית וחלקן בהתנגדות. בכל זאת, ילדות. פעם אחת התעצבנתי לעזוב את המגרש והחלטתי לפתוח את זה פעם אחת ולתמיד עם הרשות המחוקקת והמבצעת בחצר בית הספר, המורה לספורט.

"למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?", שאלתי, "אנחנו היינו פה קודם". "זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל", אמר המורה והישיר מבטו אל הבנים המשחקים, בטח מנסה לדמיין מי יהיה הפלה בנבחרת החלומות של בית הספר היסודי ה"ס בפתח תקוה. "אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו", אמרתי, "לא נכון", הוא ענה, "גם את יכולה לשחק כדורגל". ואז שתקתי, לא היה לי מה לומר.

אני רק יכולה לנחש מה עבר לי בראש באותו רגע. בעקרון זה נכון, אני יכולה לשחק כדורגל, אבל כשאני מביטה סביבי אני רואה רק בנות מקפצות תחת צלי העצים בקבוצות נפרדות – האם עלי להיות חלוצה? ומה יהיה עלי אם אלך כך לבדי ואבקש לשחק עם הבנים כדורגל? אולי יצחקו עלי? אולי יחשבו שאני מוזרה? או שעלי לאחד את הבנות שמשחקות להן בהפרדה (3-4 בנות על גומי בערך), להצטרף לקבוצה אחת ולשכנע אותן לזרוק את הגומי ולשחק כדורגל?

אסביר להן על המשמעות של המעבר לכדורגל, כמה אופציות זה יפתח לנו, אולי נוכל גם אנחנו לחלום להיות שחקניות מקצועיות יום אחד. אבל האם אני רוצה בכלל לשחק כדורגל? בת דודה של חברה משחקת כדורגל בנבחרת בית הספר שלה וכולם חושבים שהיא מגניבה למרות שאחיה הגדול צוחק עליה ואומר לה שהיא בן, אבל אם היא עושה את זה אז למה אני מתבכיינת למורה? למה אני לא מצליחה להתנער מההרגשה שמשהו פה לא פייר? היא רצתה את הפיסה שלה במגרש הגדול, עבדה קשה והרוויחה אותה. אז מה הבעיה שלי?

האם עלי לאחד את הבנות שמשחקות להן בהפרדה (3-4 בנות על גומי בערך), להצטרף לקבוצה אחת ולשכנע אותן לזרוק את הגומי ולשחק כדורגל? צילום: Looking&Learning, cc by-nc-sa

לא ידעתי את זה כנראה באותו זמן, אבל זאת היתה ההתנגשות הראשונה שלי עם האידיאולוגיה הליברלית. אני באתי למורה הספורט וניסיתי לדווח לו על חברה מעמדית שקיימת לו מתחת לאף, אבל הוא שתפקידו הוא לחנך אותי עומד ומסביר לי שכולנו פה שווים. החברה המעמדית לא קיימת, היא בראש שלי, וכל ניסיון להתייחס אליה או להצביע אליה נובע מעצלות, בכיינות וסוציומטיות. הרי עובדה שיש את אלה שכן משחקות כדורגל למרות הכל, את אלה שמגיעות למגרש ויודעות שאיש לא יכול לגרש אותן.

לא ניסיתי לשחק כדורגל מעולם וכך גדלתי לתוך הסוציומטיות שלי, והרי הביטוי הישראלי הקלאסי ביותר לסוציומטיות הוא שמאלנות, אז עם השנים מצאתי את עצמי שמאלנית. כששמעתי משפט כמו "אני לא מבין מה הבעיה להעדיף להעסיק משוחררי צבא, הרי יש גם ערבים שבוחרים להיות מתנדבים בצה"ל שלא מתוך חוק גיוס חובה, ויש את הערבייה הזאת, נו איך קוראים לה שהייתה לוחמת", התעצבנתי. אותה ילדה בת 10 בתוכי שאומרים לה שהיא יכולה אבל היא יודעת שבת'כלס לא, התעוררה.

גם כשמאלנית לא מצאתי את מקומי, ולא הפסקתי להיות סוציומטית. בכל פעם ששמעתי "אני לא מבין למה נשים חרדיות עתרו נגד ההפרדה באוטבוסים, הרי זו החברה בה בחרו לחיות אז מה הן מתפלאות?" הרגשתי את אותו גל קר של התנשאות ליברלית, כמו מגרש הכדורגל בבית ספרי, גם השמאלנים מציעים מועדון סגור .

וכשהתבגרתי קצת והבנתי כמה המושגים "שמאל" ו"ימין" הם מעוותים ולא רלוונטים בארץ, שמעתי משפטים אחרים. "אני לא מבין למה האמריקאים האלה כל כך שמנים ועניים אז מה אם יש מלא חנויות ג'אנק פוד ליד הבית שלהם, הם מחליטים – לא רוצים להיות שמנים שלא יקנו ואף אחד לא הכריח אותם לקחת הלוואות שלא יעמדו בהם. אז כן, עכשיו הם משלמים את המחיר, שלא יבכו"

דמיינתי את עצמי עומדת מול המורה לספורט שלי, שמסביר לי שאני עפה כל הפסקה ממגרש הספורט בגלל שזאת אני שבוחרת בלי לשים לב להיות מועפת. כמו שהערבי בוחר "להתנהג כמו ערבי" ולא למצוא בנפשו את הכוח לעשות את הדבר הנכון לקידומו העצמי בישראל – להתנדב לצבא שנגדו אבותיו נלחמו, וכמו שהאשה החרדית בוחרת "להתנהג כמו חרדית" ולא מוכנה לקחת על עצמה את הסיכון שחברה שלמה תסמנה כבוגדת על מנת לזכות בחלקה בדמוקרטיה הישראלית, בצורת קמצוץ של זכות בחירה, וכמו שהאמריקאי השמן בוחר להיות אמריקאי שמן וללכת לאחד מ-50 הסניפים של מקדונלדס שפזורים לו בטווח של 20 קילומטר. כך גם אני בוחרת להתנהג כמו ילדה בת 10, ובכך שלא מצאנו בתוכינו את הכוחות להיות החלוצים/הבוגדים, ולהיכנס לתוך הצד האחר והנכון של החברה, כולנו מפסידים את גן העדן הליברלי המובטח לאלה שמקפידים תמיד לבחור את הבחירות הנכונות.

צילום: mrcharly, cc by-nc-nd

המורה לספורט ניסה להלהיב אותי ולגלות לי על אופציה חדשה ומרגשת שפתוחה בשבילי, לשחק כדורגל, אבל לא האמנתי לו שהאופציה קיימת, כל מה שהרגשתי היה רגשות אשם. למה אני לא מסוגלת להאמין שהאופציה קיימת? למה אני לא מצליחה להתעלות על עצמי כך שאגיע למקום שבו אוכל להיות כמו שאר הבנות, אבל גם כמו הבנים? למה יש אנשים שדורשים מהם לפרוץ נורמות חברתיות ולהפנות את גבם לקבוצת ההשתייכות שלהם כדי לקבל זכויות שאחרים מקבלים מתוקף קבוצת ההשתייכות שלהם?

משמעות החשיבה הליברלית היא העמדת פנים שהעולם הוא חופשי לחלוטין. אין בו "קבוצת השתייכות" אין בו נורמות חברתיות, אין בו תרבות. כך שלמעשה מדע הפסיכולוגיה או הסוציולוגיה הם לא רלוונטיים, כולנו אינדיווידואליים שנעים בעולם הגדול והחופשי הזה ובוחרים בחירות תבוניות ורציונליות לחלוטין ללא הפסק. משמעות הכל היא בחירה, וכאשר פרסומת משפיעה עלינו ובונה לנו דימוי גוף מסוים, זה בגלל שאנחנו בחרנו להיות מושפעים מהפרסומת. כשעניים ממשיכים לעשן סיגריות למרות (איך זה מפתיע כל פעם מחדש) שהעלו את מחירי הסיגריות ב-15 אחוז, זה בגלל שהם בוחרים לא להיגמל.

הליברלי שחי בגן העדן הליברלי הוא התגלמות האחריות והעוצמה. תחת השקפת עולם ליברלית, עוני הוא לא תוצאה של משבר כלכלי ותרבותי, אלא פשוט דרך לדעת היכן יש ריכוז רב של בוחרים בבחירות הלא-נכונות, כלומר, של טיפשות. כך לדוגמה, הלוחם הליברלי החברתי הדגול שלמה מעוז נוהג להאשים את עניי אירופה בעוני שלהם וטוען שהוא מעיד על תכונות האופי המטופשות של האזרחים העניים.

איזו יוהרה מדהימה יש לבני אדם, ובמיוחד לליברלים, כשאנחנו רואים חיות בטבע, לעולם לא נניח שקבוצת אריות מסוימת טיפשה ועצלנית יותר מקבוצת אריות אחרת, נצא מנקודת הנחה שכל חיה עושה את מיטבה כדי לשרוד בתנאים שניתנו לה. אם קבוצה אחת מצליחה פחות, בוודאי זה קשור לקיץ יבש במיוחד או לחורף קפוא במיוחד, ואולי אפילו למציאות חברתית וטריטוריאלית שנוצרה. אך בני אדם כיצור התבוני העילאי בהשקפת הליברל מעולם אינו "נפקד" אלא פוקד מטבעו. וכך, תופעות של עוני נרחב, בורות ופשע מוסברות בכך שאוכלוסייה שלמה, גדולה ומגוונת ככל שתהיה, היא, מה לעשות, אוכלוסייה של פרזיטים.

בשיחה עם חברה דתייה, אחת מהנשים עם הביטחון העצמי הרב יותר שאני מכירה, הבנתי שילדות הגומי בבית ספר שלה לא היו צריכות להתחלק עם אף בן במגרש הכדורגל שלהן וגם זכו להתנסות בלהיות הליצן או ה"ערס" של הכיתה. באיזשהו מקום, החברה ממנה היא מגיעה, שמכירה בחברה כמעמדית ואף מקדשת את אותה מעמדיות, עדיפה לעתים מהחברה החילונית הליברלית שמתעלמת מקיום החברה כמעמדית.

הליברלים בזים לאוכלוסיות המתלוננות על הקושי שלהן לצאת מהדפוס הקבוע של העוני, למרות שרובם מעולם לא היו צריכים להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי בו הם מציבים את אותן אוכלוסיות. מה שגורם לאמריקאי לתמוך בשיטה שבה אדם עשוי למות ברחוב ואיש לא יעזור לו, היא אמונתו שלפיה היה זה אוסף של החלטות לא-נכונות שהביאו את ההומלס שקפא למצב שאין לו בית או ביטוח רפואי. חוסר אחריות כל כך נפשע שראוי להתעלם מהחמלה האנושית הבסיסית ביותר כדי להילחם בו, פן יפגום בגן העדן הליברלי.

המורה לספורט שלי ידע שאני לא אתחיל לשחק כדורגל, טענתו שגם לי יש הזדמנות לזכות בחלקי במגרש הספורט משחררת אותו מהצורך להגיד בקול את האמת לא נעימה, שלבנים יש עדיפות בשטח זה של בית הספר, כי אנחנו המבוגרים בנינו להם מגרש כדורגל שיהיה רק שלהם. זהו האלמנט ההרסני ביותר בליברליזם, השתקת המצפון.

כנראה שיעניין אותך גם: