מה שהיה אסור שיהיה

בלי שינוי מהותי בדרך בה נבנתה המערכת הפיננסית לא יבוא מזור – לא לכלכלה ובטח שלא לאזרחים שהופכים לחסרי מעמד בתוכה. איציק ספורטא עם הצעות לפירוק שלטון ההון הנוכחי והחזרת הכוח לידינו
איציק ספורטאאיציק ספורטא

מרצה בכיר בפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי סוציאל-דמוקרט. חבר בוועד המנהל של מרכז אדוה לחקר השוויון בישראל ובאספה הכללית של עמותת הל"ה, ממקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית.

בחודשיים האחרונים התנזרתי מכתיבה, לא בגלל שלא היה לי מה לומר, אלא בגלל שחשתי שאני חוזר על דברים שנאמרו גם באתר זה וגם במקומות אחרים. טענו באוזני שגם אלו שלא מסכימים איתנו חוזרים ואומרים את אותם דברים, כך שצריך להמשיך. אז הנה, אנסה לכתוב משהו שאמרתי אבל בדגשים חדשים. חלפו כמעט ארבע שנים מאז שפרץ המשבר הכלכלי הנוכחי. פרץ לא כמכת טבע, אלא כמעט בתהליך הכרחי שבו אזרחים, עובדים והמדינה החליטו שיש מערכת שאם ניתן לה את השלטון – הרי שמצבם של כולם ישתפר.

המערכת הזאת היא המערכת הפיננסית. ממערכת שתפקידה לשמש ברוקר שחותך קופון, היא הפכה למערכת שקמה על יוצרה והפכה למערכת החשובה ביותר בכלכלה, הן המקומית והן הבינלאומית. למשל בארה"ב, מתוך סך הרווחים בכלכלה האמריקאית 40% הגיעו למערכת הפיננסית (ב-1980 היה השיעור הזה 15%).

כמו בכל מערכת שהיא כביכול מבוזרת, גם כאן התברר שמספר גופים מצומצם שולט בשוק – לא רק במדינות השונות אלא בשוק הגלובלי. חברות פיננסים גלובליות קונות ומוכרות הפסדים של מדינות, מדרגות מדינות ובכלל קובעות מי למפולת ומי לחצי מפולת כלכלית. בכדי לעמוד בדרישות המוסדות הללו, המדינות נאלצות לפגוע באזרחיהן ללא רחם, לקצץ ועוד לקצץ העיקר לעמוד בחוב. לא כך היה בעבר, זכור המשבר הכלכלי בדרום מזרח אסיה בסוף שנות התשעים, שם אף שקרן המטבע הבינלאומית כפתה עליהן מדיניות של קיצוצים היו מדינות, כמו מלזיה, שלא ממש עשו את הנדרש ואף הערימו קשיים על חברות בינלאומיות ומנעו תנועה של כסף החוצה. לאחר מספר שנים התברר שההיחלצות מהמשבר של מלזיה לא נפלה מזו של המדינות האחרות.

מחאה נגד הבנקים, 17.09.11. צילום: קרן מנור / activestills.org

אחת הבעיות הגדולות בגלובליזציה כפי שהתפתחה בעשורים האחרונים, היא שהכסף הוא היחיד שממש נייד, אחריו באות הסחורות, ותנועה של אנשים היא קשה וגם כאשר מתבצעת היא זוכה ליד קשה מהמדינות העשירות שאינן רוצות באותם אנשים כאזרחים. במצב כזה סביר היה שתוגבל תנועתו של הכסף, מה שלא עומד בכלל לדיון. על אף התמשכותו של המשבר, כולם נראים אובדי עצות, מלבד העצה הפבלובית של משטר צנע (שכשלעצמו יכול להביא למשבר נוסף). היו כאלה שבתחילת המשבר טענו שהוא יהיה כפול, כנראה שהם צדקו. גם מהבחינה הכלכלית צנע בזמן כזה היא מרשם להמשך המשבר, ראו מה קורה בבריטניה שם נראה שהמצב היום גרוע יותר ממה שהיה לפני שנתיים.

לא מספיק יהיה לנקוט במדיניות מרחיבה, מכיוון שהמערכת הפיננסית הפרטית בשיתוף פעולה של מדיניות של צנע לא רק שלא תפתור את הבעיה אלא תמליך עלינו את אותם הגופים ששיתפו פעולה ליצירת מערכת כלכלית קלוקלת. קיים פה גם המימד הפוליטי האבסורדי כמעט, שבו במדינות כמו יוון, ספרד, איטליה, בריטניה, גרמניה ובמידה רבה גם בארה"ב אלו שממונים למצוא פתרונות הם אלו שיצרו את הבעיה הקודמת והנמשכת.

לטעמי, בלי שינוי מהותי בדרך בה נבנתה המערכת הכלכלית במדינות, במשבר ובכלכלה הגלובלית לא יבוא מזור, לא לכלכלה ובטח שלא לאזרחים שהופכים לחסרי מעמד בתוכה. לכן הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפרק את המערכת הפיננסית הנוכחית ולהחזיר אותה לגודלה הטבעי. זה יכול להיעשות בעזרת רגולציה, מס על מעבר של כספים בשוק הגלובאלי אבל בעיקר יצירת מרכזים חליפיים להון.

היום, חלק ניכר מההון הוא הון של חיסכון לטווח ארוך של יחידים. למשל, בישראל פריחתו של שוק ההון מודגשת לאחר שהפנסיות הועברו אליו ובנוסף יושמה ועדת בכר שהעבירה את ההון הזה לחברות ביטוח ואחרים. המהלך הכפול הזה הפך את חוסכי הפנסיה לשותפים לכאורה באותו שוק הון. הכסף הזה מושקע בחברות דרך הבורסה או אג"ח חברות, מספרן של אלו מצומצם ולכן יש בכוחם לקבוע גם את חלקם בשלל וגם להשתלט בעזרתו על השווקים הריאליים. וכך במקום שאלו יהיו תלויים בנו אנו הופכים להיות תלויים בהם ובגחמות הפיננסיות שלהם.

על כן הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לנתק את החיסכון הזה משווקי ההון ולהבטיח אותו באמצעות אגרות חוב מיועדות. צריך להזכיר שהן בארה"ב והן בישראל, בעשור האחרון אגרות חוב ממשלתיות הביאו לתשואה דומה להשקעה בבורסה (לאחר תשלום עמלות ודמי ניהול). כך שהמיתוס שהבורסה תמיד מנצחת בתשואות את אגרות החוב לא ממש מדויקת. בכספים שייצברו אפשר להשתמש כדי לפתח נושאים שאינם בראש מעייניהם של הפעילים והמשתמשים בשוק ההון. למשל, אין בנייה לדיור ציבורי בישראל או לדיור להשכרה ארוכת טווח. כדי שזה יתבצע, זקוקים לרצון הטוב של הפעילים בשוק הדיור ובשוק ההון. אם יהיו משאבים שאינם נמצאים בשוק ההון אזי יהיה אפשר להשתמש בהם בלי להזדקק לו.

מלבד זאת, יש לשנות משמעותית את יחסי הכוח בחברה, לא רק כאמירה אבסטרקטית. אם בשוק ההון שולט מספר שחקנים קטן, לא רק שיש לצרף שחקנים אלא שחקנים מסוג שונה. בשוק ההון אלו קרנות ציבוריות שמנוהלות לטובת החוסכים, כבר עכשיו יש קרנות מפעליות שפועלות כך, אבל יש להרחיב את פעילותן ולא לסמוך רק על חברות הביטוח והקרנות הפרטיות.

כך צריך להיעשות גם בתחומים אחרים. מספר רשתות השיווק של מזון הוא מצומצם, כביכול יש תחרות ביניהן אבל יש להרחיב את האפשרויות ליצירת קואופרטיבים לשיווק מזון שמטרתם לא תהיה להעשיר את הבעלים אלא לספק מזון במחיר סביר. כך אפשר להיעשות גם בייצור. למשל, אחת החברות הגדולות בספרד היא קואופרטיב בשם מונדרגון שפעיל גם בייצור, גם בשוק הפיננסי והוא אפילו חברה גלובאלית. מצחיק שצריך לראות דוגמה בקואופרטיב ספרדי, שכאשר הוא הוקם היו בישראל מאות קואופרטיביים שחלקם הגדול נעלם לטובת חברות המתנהלות על פי המודל היחיד האפשרי.

אם מדברים על בנקאות, אזי יש להפוך את בנק הדואר לבנק ציבורי שייתן שירותים בנקאיים לאזרחים רבים שאין להם חשבונות בנק, הפרישה של הבנק הזה גדולה משל הבנקים האחרים. כמו כן, רצוי שיהיו בנקים שמוקמים על ידי קבוצות של אזרחים שיוכלו לתת שירותים בנקאיים רבים ויהו בשליטה של אותם אזרחים. אם מדובר על עולם העבודה אזי יש לחזק התארגנות דמוקרטית של עובדים שידאגו לקבל את חלקם מעוגת הייצור.

כל אלה ביחד ייצרו כלכלה אחרת שיש בה אלטרנטיבות, ושתביא להתמתנות שלטון ההון ולהחזרת כוחם של אזרחים לא רק כיחידים אלא גם כקולקטיב. אפשר וראוי להרחיב בנושא, אבל העיקרון צריך להיות שמה שהיה אסור שיהיה, כי אם מהמשבר הזה לא תצמח מערכת חדשה ומאוזנת נהיה נידונים לחזור על עצמנו. אותי זה מתחיל לשעמם.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נתן.

    מעניין שאיציק מציע לשים את כספי הפנסיה באגרות חוב יום לאחר שהתפרסם כאן מאמר שמסביר למה ממשלת יון לא יכולה לשלם עבור אגרות החוב שהיא הנפיקה

  2. יפה

    לעומת אגרות החוב של השוק הפרטי שזוכות אחת אחרי השניה לתספורות, אגרות החוב הממשלתיות של מדינת ישראל יציבות לחלוטין. ציבור החוסכים לא רק שלא הרויח דבר בשנים האחרונות אלא שילם עמלות ניהול מטורפות ומפסיד עכשיו עוד מליארדים למסתפרים. אז מה בדיוק הטענות שלך?

  3. מיכה רחמן

    דרושים לנו מאמרים מסוג זה. לאיציק, אל תפסיק לכתוב. אנחנו קוראים בשקיקה את הדעה האחרת המוצבת כנגד העיתונות הכלכלית הפורחת בימים אלה. למרות הפריחה והשגשוג ממש אין בנמצא שום דעה החורגת מעבודת אלילים של השוק. (כשדה-מארקר עשה סדרת כתבות על מדינת הרווחה בסקנדינביה הוא הגיע למסקנה שצריך להפריט את בתי הספר (ושסוד ההצלחה הסוציאל דמוקרטית הוא בחינוך הטוב). אז אין לנו מקור אחר לדעות שונות והכתיבה הכלכלית בהעוקץ הייתה ונשארה נתבך מרכזי וחשוב! ברור שהדעות חוזרות על עצמן אבל הן חוזרות כל פעם בתגובה לאירוע אחר ועוזרות לנו לפרש אחרת את המציאות הכלכלית.
    לגבי קרנות הפנסיה. איפה אנחנו ואיפה אירופה (כן אירופה ברובה כולל סקנדינביה וכולל אירופה המערבית, אפילו באירופה הקורסת כלכלית), עדיין ההגנה הפנסיונית מלאה ומקיפה לאלה שעובדים. ועדיין השכבה הראשונה של הפנסיה הבסיסית אפשר לשרוד ממנה ולא כמו בישראל שמקצבת הזקנה של הביטחו הלאומי אי אפשר לחיות ממנה. ובטח שאנחנו רוצים לחזור לימים שהפנסיה הייתה לפחות מוגנת באג"ח ממשלתיות.

  4. שושנה גבאי

    דבריך לצערינו עדיין נדירים וחדשניים בציבוריות הישראלית, למרות שבשלב זה רוב העיתונאים הכלכליים כבר היו צריכים להיות בכיוון שלך . ממה שאני רואה יקח להם עוד זמן- וזה במקרה הטוב. במקרה הלא טוב ארלוזורוב שטרסלר ופלוצקר עדיין יחזיקו במשרד שלהם את הפסל של מילטון פרידמן(או לחילופין של טום פרידמן) ולכן תמשיך איציק תמשיך.

  5. שאול

    אתה רוצה להשקיע את כל כספי הפנסיה שלך באג"ח ממשלתיות? לך על זה. אתה ורצה לשכנע אחרים לעשות את זה – יאללה. אתה רוצה לפתוח קואופרטיבים – פתח קואופרטיבים.
    אבל מה אתה רוצה ממני? למה לחייב את כולם לקנות רק אג"ח ממשלתי? למה לחייב את הממשלה לקחת הלוואות שהיא לא רוצה, ועוד לשלם עליהן ריבית גבוהה יותר ממה שהיא יכולה לקבל?

    אם הממשלה רוצה לבנות דיור ציבורי, ולא רוצה לממן את זה באמצעות מיסים אלא באמצעות הלוואות, שתיקח הלוואות. מי שרוצה – שייתן לה את ההלואות האלה עם כספי הפנסיה שלו. והשאלה כרגיל – מה אתה רוצה ממני?

  6. ערן

    הכיוונים מעניינים אבל יש פה טיעון חסר באופן מביך. כדי להחזיר תשואות על אגרות חוב צריך לייצר רווח, כלומר, צריך להקים חברות ממשלתיות שיניבו תשואה של 5% רווח מבלי לאבד את ערך ההשקעה, וצריך לעשות את זה בסדר גודל מדויק בשביל שתוכל לממן קצבאות לכל מי שצריך ותשתמש בהון של מי שכרגע חוסך (תוך שמירה על עתודות וזה). זה לא בלתי אפשרי, אבל גם לא פשוט כמו שמוצג בו, ובעיקר, יש סיבות לכך שמפעלים ממשלתיים בעבר היו לא רווחיים ואף אחד לא מסביר איך לשנות את זה, מוצג כאן כאילו היה פעם מצב מושלם של קואפרטיבים בישראל, אבל זה לא נכון, הם נכשלו, ואם לא תתייחס לזה ברצינות ותסביר מה היית רוצה לשנות כדי שהם לא יכשלו שוב, הם אכן יכשלו שוב ואף אחד מחוץ לאתר הזה לא יקשיב לך ברצינות.

  7. נתן.

    המלצה לקניית אג"ח ממשלתיות דוקא באתר כמו "העוקץ" היא מחמאה אדירה לשלטון במדינת ישראל וסותרת את רוב האיומים שאני קורא כאן חדשות לבקרים על הכיוון שאליו הולכת המדינה.

    בכל מקרה מלחמה קטנה עם איראן וכל האג"ח הממשלתי יהיה שווה כקליפת אורניום.

  8. איציק ספורטא

    תודה למברכים.
    תהייה לגבי המבקרים, בתגובות שלכם נראה שמה שהיה הוא שיהיה, כי השוק הוא טוב ומטיב, ועדיף אגרות חוב של תשובה על אג"ח ממשלתי מיועד שלא יסחר באותה בורסה, אלא ישמש להשקעות למשל בדיור להשכרה.
    אני לא נוסטלגי לעבר הכלכלי של ישראל אבל באותה עת אני לא מקדש את הקיים כאופציה היחידה האפשרית. כי מה לעשות השתלטות ההון אינה רק גורמת לאי שיוויון שלא מתקבל על הדעת אלא גם לפגיעה בדמוקרטיה היחסית שיש כאן.
    במינימום גם מי שמאמין בשווקים תחרותיים אינו יכול לההשאירם לבעלי ההון אלא נזקק לגופים כלכליים שלא הפכו את הרווח האישי ולבעלי המניות למדד היחיד ליעילות כלכלית.

  9. שוש

    עד ששומעים משהו שמדבר כלכלה בשפה של בני אדם, (ולמען בני אדם). לפאנל של חדשות ערוץ 2, ומשם הישר לכנסת, ויפה שעה אחת קודם.