יהיה טוב, בעזרת השם

תוצאות הסקר של מכון גוטמן על אמונה בקב"ה מעידות על הצורך בהגדרה מחודשת של יחסי הדת והמדינה, הדת והפוליטיקה, הדת והמרחב הציבורי. רחל עזריה על מינוף המחאה לשינוי בזהות המדינה
רחל עזריה

בסקר של מרכז גוטמן שהתפרסם בסוף השבוע שעבר וגרם לסערה רבתי, נשאלו שאלות רבות: האם אתה מאמין בביאת המשיח, האם מצוות התורה ניתנו מן השמים, האם אתה מאמין באלוהים? התשובות שסיפקו המשיבים חוללו מהומה בשל הפחד שמא מספר החילוניים מתמעט ומספר החרדים גדל. כולם החלו בספירת ראשים ובבדיקת מצב האומה.

מהפכה. עכשיו יותר מתמיד, כשאנחנו חזקים וברורים. צילום: אקטיבסיטילס

הסיבה לכך היא שהתרגלנו שכל ענייני דת ומדינה נדונים ומוחלטים באמצעות מחטפים, לחצים קואליציוניים והחלטות פוליטיות קצרות טווח. לכן, כמות המאמינים או הבלתי מאמינים קיבלה משמעות מרחיקת לכת. מה גם שברור שבשיטה הזאת הציבור הפלורליסטי תמיד יוצא נפסד. זאת, לדעתי, משתי סיבות: הראשונה היא שלקבוצה בעלת עמדה חד משמעית יהיה על פי רוב יתרון על קבוצה שעמדתה פלורליסטית המאמינה שלכל עמדה יש מקום בשיח. הסיבה השנייה היא שהציבור החרדי תמיד אקטיבי בנושא, לעומת הציבור הפלורליסטי שרק מעוניין לאפשר לכולם לחיות באופן שבו הם מאמינים, ולפיכך הרבה יותר פאסיבי. במילים אחרות, משתלם יותר להיות חד משמעי ואקטיבי.

אבל השיטה התחילה להשתנות, והשינוי צובר תאוצה. זה קרה, למיטב הבנתי, בבחירות לעיריית ירושלים 2008. במערכת הבחירות ההיא, השיח סוף סוף לא התמקד במי שומר שבת ומי לא, והחלוקה בתוך הציבור היהודי בבירה לא נעשתה לפי האמונה באל, אלא לפי מי מעוניין למצוא דרך לחיות כאן ביחד, ומי לא; מי מאמין שהשכונה שלו צריכה להראות בצלמו ובדמותו, ומי מעוניין לחיות בשכונה שבה גרים כל מיני אנשים, עם תפיסות עולם מגוונות. כשזו הייתה החלוקה, ברור שניצחנו. פתאום לנו, הפלורליסטים, היה יתרון. פתאום התאחדנו, והגדרנו שיטה ותפיסת עולם ברורה.

השינוי הזה התבטא גם במחאת הקיץ המופלאה, שבה סוף סוף נזכרנו אנו הפלורליסטים, הרוב הדומם, שיש לנו ערכים שחשובים לנו. ככל שעובר הזמן המשפט "העם דורש צדק חברתי" נטען בערכים. דווקא העובדה שהדרישה הייתה כללית, מעידה על כך שבסופו של דבר זו הייתה מחאה הקשורה לזהות, ולדיון על אופיה של מדינת ישראל.

ולכן זה כל כך פשוט והגיוני שהמשך המחאה יהיה במאבק נגד הדרת נשים. למול ערכים דתיים מוחלטים יש לציבור הפלורליסטי שני ערכים מובהקים שאפשר להתאחד מאחוריהם ולהבהיר אותם באופן חד משמעי: פמיניזם וזכויות אדם, שניהם מבוססים על האמונה בערך-העל של השוויון.

אני מציעה שנשנה את השיטה. נשב סוף סוף ונגדיר מחדש את יחסי הדת והמדינה, הדת והפוליטיקה, המרחב הציבורי וכל שאר הנושאים הנגזרים. נשנה את השיטה. לא ניתן להכרעות חשובות כל כך בחברה הישראלית להתקבל בתרגילים פוליטיים. נדמה לי שלכולם יש אינטרס לעשות זאת עכשיו. לנו, כי סוף סוף אחרי הרבה שנים אנחנו ברורים וחזקים, ולחרדים משום שכל מי שעיניו בראשו מבין שהקבוצה שלהם ניצבת לפני שינוי ענק, שיחליש באופן דרמטי את הנהגתם הנוכחית ויגרום להם להיטמע משמעותית בחברה הישראלית. יש פה הזדמנות שלא תחזור. יש פה רגע היסטורי שמאפשר את השיח הזה. נראה לי שזוהי האחריות של דור המחאה החברתית.

אני משוכנעת שברגע שנגדיר את השיטה וכאשר נקדיש לכך זמן ומאמץ מספיקים, אנחנו נצליח. אז השאלות של מרכז גוטמן יפסיקו להיות רלוונטיות, ובמקום זאת ייעשו סקרים שמתמקדים בשאלה: האם את/ה מעוניינ/ת לגור עם א/נשים הזהים/ות לך בשכונתך או עם אוכלוסיות מגוונות. נראה לי עדיף בהרבה על המשך שיטת ספירת הראשים.

הכותבת היא חברת מועצת העיר ירושלים

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. שאול סלע

    גם אני לא קראתי

    כשלמדתי בבית ספר דתי לפני 50 שנה ,הכיתות היו מעורבות .כל דף פתחנו כמוך במילים "בעזרת השם" ,לי בסיעתא דשמיא נשמע יפה יותר.

    רחל הזכירה את המילה "פלורליזם". הבעיה היא שאף אחד לא באמת חושב שתלמידים בבית ספר חילוני או דתי צריכים להתמודד עם חנה ארנדט שנותנת אגרוף בבטן. מי שטוען שהציונות היא פרויקט קולוניאלי אכזרי זוכה לתגובות עוכר ישראל. הציונים האשכנזים מגיבים במילים "התבכיינות" , "זה קרה לפני 50 שנה","אתה חי בעבר". כאשר מזרחי מגולל בפניהם את הפשעים הנוראים של הציונים האשכנזים כלפי המזרחים. יבניאלי,ארתור רופין, בן ציון ישראלי (גרוש תימני כנרת)

    הציונות מכילה בתוכה גם מיתוסים מזעזעים דוגמת מצדה.או קידוש המוות שמקבל צורה בזמר העברי.

    זה לא מקרה שהשאלות שנשאלו היו ביאת המשיח או התקפות ההיסטורית של הסיפור המקראי. השאלה המדוייקת ביותר היתה צריכה להיות מנוסחת כך

    " האם הביטוי שיויתי ה' לנגדי תמיד יש בעיניך רוקם בתועדתך עור וגידים ?"

    ואידך זיל גמור

    אשכנזי אינו מי שנולד באירופה או צאצא ליליד אירופה. אשכנזי הוא מי שנאמן לאג'נדה הציונית ששאפה ליצור "יהודי חדש" שיבוא במקום היהודי הקיים. כאשר מדברים על יהודי חדש אין מקומו של היהודי הישן אלא בשוק הגרוטאות או בשוק המזכרות. תפיסת העולם של ה"יהודי החדש" היא הוצאת מזרחים לשמד. שנאתי,אני שונא ואשנא ציונות.

    הבסיס לשנאת הציונות שבי היא מלחמת אוקטובר בה נטלתי חלק פעיל בלחימה,ומלחמת לבנון הראשונה בה חיילים נשלחו למות מות כלבים בשם הקולוניאליזם הציוני שהתבטא בקולוניאליזם בשטחים הכבושים.

  2. עדה

    על מה את מדברת?

    את באמת לא רואה את הסתירה בין הדברים שכתבת למציאות שהיית שותפה לה?

  3. רחל

    הייתה משפט ככ כללי, מכיוון שעד שהתעוררנו גילינו שכל כך הרבה תחומים צריכים שינוי עמוק. המשפט צדק חברתי תמיד היה טעון בתכנים מאוד ברורים.
    הבעיה שלי היא שככל שעובר הזמן ותוצאות הפריימרים השונים מתבררות, נראה שחצי מליון האנשים שהתאספו בכיכר המדינה, הם בערך כל מי שהדרישה לצדק חברתימעניינת אותו. לא הרבה יותר מזה. וזה לא מספיק כדי באמת ליצור פה שינוי.
    מכיוון שאם פייגלין מעצים את כוחו, זה אומר שיש יותר ימנים קיצוניים, יותר משיחיסטיים, יותר בעלי חד דיעות- אנשים שיש להם אמירה אחת בכל נושא.
    העובדה שאנחנו עומדים בירושלים מול תופעות הזויות של הדרת נשים רק מוכיחה שבעלי החד דיעות לא שוקטים על השמרים- והפוליטיקה אותה פוליטיקה. (סחטנות, ופוליטיזציה של הדת)
    הנחיצות להגדיר מחדש יחסי דת מדינה ברורה, אבל לצערי שוב יחסו אותה בשיח ביטחון – קרי הישרדותו של העם היהודי מול צורריו. כי זה שיח שתמיד עובד. (עובדה)
    היה נראה שהמאה הקודמת הייתה אלף הנאורות. האינדיבידואליזם הביא לכל מקום שיח של רב גוניות דתית. האלף הזה נפתח בתנועת מטוטלת לכיוון השני.

  4. דני

    הלוואי שהצדק עימך רחל

  5. שאול סלע

    חשוב לדעת כי רחל עזריה שומרת שבת וההודעה עלתה בשבת

  6. אורי ביתן

    מרדים אותנו עם כמה אירועי תרבות. אבל הקואליציה עם החרדים וכל מה שקשור בזה (למשל, עמדת העיריה בנושא תקצוב הבית הפתוח, למשל הדרת נשים) נשארה כשהייתה. שלא לדבר על התמיכה הנמרצת שלו בהתנחלות בתוך שכונות ערביות.

    את הקול שלי הוא לא יקבל פעם נוספת

  7. ב.א.

    היא נדונה בהרחבה בימי המדינה הראשונים, וניתן אף להגדירה בצורה אחרת: מהי מדינת ישראל? איך אנחנו רוצים לעצב את המרחב הציבורי שלה? היום האמירה היא יותר מעורפלת. כבר לא פוליטיקלי קורקט לתת תשובה חד משמעית, כי זה הרי "דיכוי" ו"פטריארכליות" ו"הצטלבות של דיכויים"..כבר התעייפתי.
    בסוף צריך לקבל החלטה באיזו חברה אנחנו מעוניינים לחיות (דמוקרטית? טכנולוגית? סולידרית? מקוטבת? ועוד ועוד ועוד). אי אפשר רק "להכיל" את כל התיאוריות.
    מה שברור שהנורמות במרחב הציבורי צריכות להיות כאלה שיאפשרו לכולם להשתתף במרחב הציבורי. הסכמות כאלה עוצבו בראשית ימי המדינה. אפשר ל"רענן" אותם. לפני כך וכך שנים עסק בזה פרופ' אריאל רוזן-צבי ז"ל, וניסח הסכמות מעניינות. אולי אפשר להתחיל משם.