פאנון היה הסוף המר

מדור באסטה משולש לסוף השבוע
אפרת ירדאי

מי שמך / אפרת ירדאי

מי שמך להיות לי למורה?
מי שמך להיות לדובר שלי?
מי שמך לקבוע את שמי?
מי שמך להחליט מי אני?
מה תפקידי בעולם הזה?
ומדוע רק כך טוב שזה יהיה?
אתה הקובע, אתה המחליט
עד מתי תיתן לבור בלי תחתית
להמשיך להתקיים על חשבוני
לטובתך האישית, הפרטית
לחזקים לצמוח ולחלשים להירמס
בעולם ללא ערכים – הינך הופך
לאדם ללא חת
מכשולים אינספור אתה שם
כשלפתע מגיח ניצוץ מחאה
בדיבור מניפולטיבי
מסמא את ההמון
מחאה שאומרת
זה לא צודק!
זה כדור שלג שהולך ומתגבש
זה מקום שסופו כרת
עם סגולה-ללא סגולה
אור לגויים-עם חשיכה מעוורת
חכמה בשפע-עם טיפשות גוברת
מצוות-ללא דרך ארץ
הפכנו לעבדים בידי אדוניהם
בעלי הון שהם ראשי ממשלה
מנהלי רשות הדיבור
משדרי ההגמוניה המצויה
שאיננה רצויה
לא על פי רוב
רוב גורף חסר קול
פאשיזם ממסדי?
מה פתאום!
אל נשכח
מדובר בדמוקרטיה של המזרח התיכון
שחורותי עולה על גדותיה
במדינה הנאורה
מדינה יהודית המחרחרת שנאה
מאסתי בה פעמים רבות
אך זוהי מולדתי למרות הרעות
עובדה אובייקטיבית אותה לא ניתן לשנות
הלכתי, חזרתי ושוב באתי
אותן הרעות חוזרות ונשנות
לעתים קרובות חושיי מתקהים
ואני נאטמת חדשות לבקרים
עייפה מהתייחסויות חוזרות ונשנות
מאמצת אוטומטיות ללא לאות
אותן תשובות לאותן שאלות
אותן שאלות ללא תשובות
ואני שוב שואלת לא עדיף אחרת?

צילום: activestills.org

בלוז מזרחי / אפרת ירדאי ועמית בוטבול*

הייתי תלמיד נורא ואיום
למדתי אפילו בבית ספר מקצועי
לא הוצאתי בגרות
ואז התקבלתי לצנחנים
וצנחנים זה אדום
ואדום זה הפועל
הפועל זה מפא"י
בשבתות ירדתי על חבריי העילגים מגולני
טיפשים
עבריינים
בקיצור, אין על צנחנים
בנות עניינים
הגעתי לביסל"ח
התחלתי לשמוע בוב דילן, אריק איינשטיין
וכל ארץ ישראל היפה והמגניבה והתל אביבית
וקראתי ספר
בפעם הראשונה
ביקשתי מאבא שלי שיקנה לי ספר
והוא היה מבסוט
איזה ספר י'איבני?
המח
של יצחק דרורי עניתי
הוא נבהל
לא הסכים
בקיצור
קראתי רק סופרים אמריקאים ורוסים
התלבשתי כמו זורם
דייגים שנטיפי וכל המוש
חלמתי לעבוד בקיבוץ
ואז
התקבלתי לקיבוץ
כשהתקבלתי סיכמנו אני והחבר'ה
שאם שואלים מאיפה אנחנו אומרים מהנגב
ואם שואלים מאיפה בנגב
אומרים המזרחי
ורק אם ממש מתעקשים אומרים
דימונה, אבל ההורים הגיעו לשם בשליחות
לא יכולנו לחזור לדימונה לשנייה
לא סבלנו אותה
הקיבוץ הציע בר פעם בשבוע
חבר'ה
וחברה
ואז התחלתי ללמוד
ושם נגמר לי הסיפור
קצת ארז ביטון
וסמי שלום שטרית
החזירו לי את הסומק ללחיים
את כבודי האבוד
השיר הראשון של סמי היה
שלא תבינו מילה
ואז
בקורס מזרח ומזרחיות
המרצה לימד את הפרק הראשון של פאנון בעור שחור
ושם
הכל התפרץ
פרנץ פאנון
היה
הסוף
המר
*סיכום צ'אט בין עמית בוטבול לאפרת ירדאי

גז מזגנים / אפרת ירדאי

הם נופלים בין הכסאות
אל מעל למזגנים
בחדרי המדרגות
כשכולם ישנים
הם מאבטחים בקניונים
חינניים לשעבר
תומם עובד
ואבד
בתוך צרות אופקים
הם תועים
הופכים לבני תרבות קלוקלת
עבריינים בפוטנציה
מצוקתיים בהוויתם
גנבים, רוצחים ואנסים
בטלנים ומפגרים
טעוני טיפוח
הם נופלים לזרועות
המטפלת
המלטפת
המטפחת בהם
את מה שלא להם

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור בל"ד

    בעוד אני מבזבז זמן עבודה יקר וגולש להנאתי באינטרנט, ניגש חבר לעבודה, יהודי אתיופי, וביקש ממני לצפות בהפגנת האתיופים בקריית מלאכי. לאחר מכן צפינו יחדיו בצעדתו של מולט אררו, סטודנט אתיופי שצבע את פניו בצורה דומה לתמונה המצורפת בדף הבית, וכדאי להביאה גם לדף זה.

    אמר: בדגל האתיופי ישנם שלושה צבעים, ירוק,צהוב ואדום. אתה יודע מה זה מסמל?
    עניתי: אני יודע רק מה מסמל דגל פלסטין
    התעלם והמשיך: הירוק מסמל את השקט, את השלווה, את השלום. הצהוב מסמל תמרור אזהרה, ואילו האדום – מלחמה. תגובה קיצונית חמורה מהצהוב.
    התחזיתי למשורר יובל גלעד ואמרתי: כמו כרטיס אדום בכדורגל.
    אמר: כן, בדיוק כמו בכדורגל

    כשצפינו בצעידתו של מולט אררו לי-ם פנה ושאל אותי: אתה יודע מה משמעות צביעת הפנים?
    ציטטתי את אררו: "עצם העובדה ששני צבעים נמצאים עלי זה אומר שניתן לחיות בייחד, בסופו של דבר אין לצבע שום משמעות"
    התעלם והמשיך: במסורת שלנו, מי שצובע את הפנים בצורה כזאת מתכוון לצאת למלחמה.
    התחזיתי למשורר יובל גלעד ואמרתי: ומה על הסיסמה 'אשכנזים ומזרחים מסרבים להיות אויבים'? אין לה מקום כאן?
    ציטט את אמנון רז-קרקוצקין: "זו יכולה להיות סיסמת הבחירות של קדימה".

    המשכנו לצפות בהפגנה בי-ם.
    אמר: מה זה ההפגנה הזו? מפגינים ומפגינים אבל לא יוצא שום דבר. בסוף נצטרך לפעול בדרכים אחרות.
    אמרתי: אתה מדבר כמו סמי שלום שטרית.
    התחזה למשורר יובל גלעד ושאל: מי זה סמי שלום שטרית?
    פתחתי את ספרו של שטרית ונתתי לו לקרוא את הקטע הרלוונטי.
    [התיאור מבוסס על שיחה אמיתית]

    "ההפגנה הרדיקלית ביותר של יהודי אתיופיה התקיימה ב96 נגד משרד הבריאות, אשר הגדיר את האתיופים כקבוצת סיכון גבוהה למחלת האיידס ואסר עליהם לתרום דם. הפגיעה הבוטה הזו בכבודם האנושי פרצה למעשה את כל הסכרים של הסבלנות והאיפוק שגילו מנהיגי העדה שנים רבות כלפי תהליך קליטתם הגזעני והמשפיל בישראל.
    השוטרים החלו לפזר את ההפגנה בכוח, אך נתקלו בזעם רב של המפגינים אשר התעמתו איתם, הרסו מכוניות, השליכו אבנים והפילו שוטרים מסוסיהם. לאחר עימות קשה שגרם לפצועים ולעצורים רבים, יצא אדיסו מסלה לשאת ולתת עם נציגי רה"מ. הוא חזר עם הבטחות לבני העדה שכל דרישותיהם התקבלו וכך הצליח לפזר את ההפגנה. אחר כך התברר ששום דרישה לא התקבלה, אך אדיסו מסלה הוצב ברשימת 'העבודה' לכנסת…". [שלוש הנקודות במקור].
    מתוך: המאבק המזרחי בישראל, עם עובד 2004, עמ' 303.

    במקביל לכתביו המכוננים של פאנון, אפשר להתבונן בצורה ביקורתית באפשרויות אחרות. סתיו שפיר מרשימה כתמיד, מתראיינת ומזהירה מפני מאבק אלים
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000705813
    גם יוסי גורביץ מזהיר ממאבק אלים ונותן את עצותיו החשובות להמשך הדרך
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2737
    בעוד אלה מדברים על החלום, מזהיר אותנו עודה בשאראת מפני הסיוט: "אם שתי הרשויות החשובות למאבקים אזרחיים – הכנסת והרשות השופטת – יוחשכו, מה יישאר? "זרקו אותו כפות לים, והזהירו אותו לבל יירטב", אומרת השירה הערבית. 54% מהילדים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני והשטיח מתחת למאבק אזרחי רציונלי נמשך בהתמדה. זהו מצב מסוכן. רק אלטרנטיווה אחת תצמח בקרב הערבים – לאומנית-דתית קיצונית. עכשיו תשכנעו אותי שנתניהו לא שש לזה".
    מתוך: מברוק, שופט מתנחל (הארץ)
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1614104

    מתבונן ביקורתי נוסף באפשרויות אחרות הוא ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים אהוד ברק. כפי שהזהירה סתיו שפיר בעבר, יש לו לארכי פושע זה תכניות משלו לגבי חיסול ממוקד של המאבק. הבעייה היחידה בתוכניתו היא הנזק הסביבתי שייגרם.

    לא הכל שחור ולבן, מבקר מי שמבקר. יש גם אדום וירוק, אני דוחה את הביקורת בבוז. אלא שהפעם דחיפות ובהילות הבחירה בין סתיו שפיר לבין פאנון היא כורח המציאות.