פאנון היה הסוף המר

בעוד אני מבזבז זמן עבודה יקר וגולש להנאתי באינטרנט, ניגש חבר לעבודה, יהודי אתיופי, וביקש ממני לצפות בהפגנת האתיופים בקריית מלאכי. לאחר מכן צפינו יחדיו בצעדתו של מולט אררו, סטודנט אתיופי שצבע את פניו בצורה דומה לתמונה המצורפת בדף הבית, וכדאי להביאה גם לדף זה.

אמר: בדגל האתיופי ישנם שלושה צבעים, ירוק,צהוב ואדום. אתה יודע מה זה מסמל?
עניתי: אני יודע רק מה מסמל דגל פלסטין
התעלם והמשיך: הירוק מסמל את השקט, את השלווה, את השלום. הצהוב מסמל תמרור אזהרה, ואילו האדום – מלחמה. תגובה קיצונית חמורה מהצהוב.
התחזיתי למשורר יובל גלעד ואמרתי: כמו כרטיס אדום בכדורגל.
אמר: כן, בדיוק כמו בכדורגל

כשצפינו בצעידתו של מולט אררו לי-ם פנה ושאל אותי: אתה יודע מה משמעות צביעת הפנים?
ציטטתי את אררו: "עצם העובדה ששני צבעים נמצאים עלי זה אומר שניתן לחיות בייחד, בסופו של דבר אין לצבע שום משמעות"
התעלם והמשיך: במסורת שלנו, מי שצובע את הפנים בצורה כזאת מתכוון לצאת למלחמה.
התחזיתי למשורר יובל גלעד ואמרתי: ומה על הסיסמה 'אשכנזים ומזרחים מסרבים להיות אויבים'? אין לה מקום כאן?
ציטט את אמנון רז-קרקוצקין: "זו יכולה להיות סיסמת הבחירות של קדימה".

המשכנו לצפות בהפגנה בי-ם.
אמר: מה זה ההפגנה הזו? מפגינים ומפגינים אבל לא יוצא שום דבר. בסוף נצטרך לפעול בדרכים אחרות.
אמרתי: אתה מדבר כמו סמי שלום שטרית.
התחזה למשורר יובל גלעד ושאל: מי זה סמי שלום שטרית?
פתחתי את ספרו של שטרית ונתתי לו לקרוא את הקטע הרלוונטי.
[התיאור מבוסס על שיחה אמיתית]

"ההפגנה הרדיקלית ביותר של יהודי אתיופיה התקיימה ב96 נגד משרד הבריאות, אשר הגדיר את האתיופים כקבוצת סיכון גבוהה למחלת האיידס ואסר עליהם לתרום דם. הפגיעה הבוטה הזו בכבודם האנושי פרצה למעשה את כל הסכרים של הסבלנות והאיפוק שגילו מנהיגי העדה שנים רבות כלפי תהליך קליטתם הגזעני והמשפיל בישראל.
השוטרים החלו לפזר את ההפגנה בכוח, אך נתקלו בזעם רב של המפגינים אשר התעמתו איתם, הרסו מכוניות, השליכו אבנים והפילו שוטרים מסוסיהם. לאחר עימות קשה שגרם לפצועים ולעצורים רבים, יצא אדיסו מסלה לשאת ולתת עם נציגי רה"מ. הוא חזר עם הבטחות לבני העדה שכל דרישותיהם התקבלו וכך הצליח לפזר את ההפגנה. אחר כך התברר ששום דרישה לא התקבלה, אך אדיסו מסלה הוצב ברשימת 'העבודה' לכנסת…". [שלוש הנקודות במקור].
מתוך: המאבק המזרחי בישראל, עם עובד 2004, עמ' 303.

במקביל לכתביו המכוננים של פאנון, אפשר להתבונן בצורה ביקורתית באפשרויות אחרות. סתיו שפיר מרשימה כתמיד, מתראיינת ומזהירה מפני מאבק אלים
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000705813
גם יוסי גורביץ מזהיר ממאבק אלים ונותן את עצותיו החשובות להמשך הדרך
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2737
בעוד אלה מדברים על החלום, מזהיר אותנו עודה בשאראת מפני הסיוט: "אם שתי הרשויות החשובות למאבקים אזרחיים – הכנסת והרשות השופטת – יוחשכו, מה יישאר? "זרקו אותו כפות לים, והזהירו אותו לבל יירטב", אומרת השירה הערבית. 54% מהילדים הערבים נמצאים מתחת לקו העוני והשטיח מתחת למאבק אזרחי רציונלי נמשך בהתמדה. זהו מצב מסוכן. רק אלטרנטיווה אחת תצמח בקרב הערבים – לאומנית-דתית קיצונית. עכשיו תשכנעו אותי שנתניהו לא שש לזה".
מתוך: מברוק, שופט מתנחל (הארץ)
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1614104

מתבונן ביקורתי נוסף באפשרויות אחרות הוא ארכי פושע המלחמה ורוצח הילדים אהוד ברק. כפי שהזהירה סתיו שפיר בעבר, יש לו לארכי פושע זה תכניות משלו לגבי חיסול ממוקד של המאבק. הבעייה היחידה בתוכניתו היא הנזק הסביבתי שייגרם.

לא הכל שחור ולבן, מבקר מי שמבקר. יש גם אדום וירוק, אני דוחה את הביקורת בבוז. אלא שהפעם דחיפות ובהילות הבחירה בין סתיו שפיר לבין פאנון היא כורח המציאות.