אלוהים היה מוותר

איזה ערך יש לאמונה אם היא לא מתבטאת במעשים, בחמלה אנושית ובאהבת הזולת? הרב קובי וייס על סדר מסוג חדש לט"ו בשבט ועל נטיעות באל ג'ניה
קובי וייס

"80 אחוז מהציבור הישראלי מאמין באלוהים" זעקו הכותרות לאחרונה. עשרות ראיונות, טורים בעיתונות הכתובה ובמדיה כבר הסיקו מסקנות, חלקם הפוכות זו מזו. אולם ישנה שאלה פשוטה שיש לשאול במסגרת הדיון הציבורי: "ישראלי נכבד, איך מתבטאת האמונה בחיי היום יום שלך?"

אמונה באלוהים שמסתכמת בעצם האמונה אין בה כלום, מלבד הרגשה טובה ואולי מזויפת של המאמין. אמונה אמיתית מחייבת את המאמין במשהו. בצדק יש לשאול באיזה אלוהים מדובר. אלוהים מופשט כיישות קוסמית נעלמה אין בה ממש. גם האמונה באלוהים הנותן שכר למי שמקיים את דבריו מחייבת להגדיר מהם דבריו של האל. האלוהים היהודי, למשל, הניח תורה כתובה. אולם גם הוא טרח להזכיר כי : "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו" [ירושלמי ,חגיגה פ"א]. אלוהים מוותר על האמונה לכשעצמה אם אינה מביאה לתורה. לעומת זאת, מי שמקיים את התורה גם מבלי להאמין הוא בחצי הדרך.

לחז"ל הייתה תשובה פשוטה ביותר לשאלה מה משמעות אמונה באלוהים: ללכת בדרכו, "מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום ." [בבלי שבת קלג], אלוהים הנו מודל לחיקוי, מודל של הומניזם טהור. כפי שאלוהים סובל אותנו על חטאינו וחולשותינו, כך אנו מצווים לכבד ולקבל כל אדם ולמצוא בנו את התכונות האלוהיות-אנושיות: רחמים וחנינה. זוהי, למעשה, משמעות הביטוי המשומש כל כך: "בצלם אלוהים".

המאמין האמיתי

משום כך, יש לומר בפה מלא: מי שמאמין באלוהים אולם בחייו האישיים אין רחמים ואין חנינה, והוא מקשה ליבו כלפי החברה בה הוא חי אינו מאמין אמיתי, וודאי לא מאמין במובן היהודי, גם אם הוא חובש כיפה גדולה על ראשו או מנשק מזוזות חובב. לעומת זאת, אוכל נבלות אשר בשם האמונה של חזון הנביאים פועל למען שכבות מוחלשות ומנסה ליצור צדק חברתי הוא מאמין גדול הרבה יותר.

"תג מחיר" באל-ג'ניה. צילום: איאד חדד, בצלם

האם גם על פי קריטריון זה ימצאו 80 אחוזים מאמינים? לצערי המציאות השסועה בארצנו לא תאפשר אמונה מסוג זה. ייתכן שמעולם לא היה מצבנו טוב יותר, אולם לפחות פעם היו נביאים מוכיחים בשער שאמרו את הדבר בצורה ברורה נחרצת, למשל ישעיהו הנביא שפותח את ספרו בציטוט דבר אלוהים:
" כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי–מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי? ….. חִדְלוּ, הָרֵע …דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט… שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה." כלומר, מדוע אתם מתעקשים לראות אותי ולהאמין בי, אין לזה שום משמעות מלבד רמיסת חצר המקדש, עדיף שתדרשו צדק ומשפט ודאגו לשכבות מוחלשות.

מסקר לסדר ט"ו בשבט


ברוח דברים אלו יוצאים השנה, כבכל שנה בט"ו בשבט, רבני "שומרי משפט" לנטיעות. הפעם נבחר הכפר אל ג'ניה בו יינטעו מאתיים עצים במקום שבו נעקרו עצים במשך השנה שעברה. צה"ל שהתחייב וחוייב פעמים מספר לדאוג למניעת מעשים כאלו בעבר, נכשל פעם אחר פעם במילוי המשימה. במקום שבו נדמה שהאמונות הפשוטות נעלמו בשם "ערכים" ומחלוקות גדולות יש לעשות מעשה של ממש, לראות מעבר למסך העשן את אותם הפלאחים שזקוקים לאותה יד אנושית פשוטה האומרת "אני רואה אותך ואת הסבל האישי האנושי שלך".

פרקים מהתנ"ך ומהקוראן מחוברים לכל עץ זית. נטיעות במע'ייר, 2011. צילום: אריאל איתן

אם אנו מצפים שאלוהים יעזור לנו בסבלותינו, איננו יכולים שלא ללכת בדרכיו ולהפעיל את הרחמים והחמלה, את צלם האנוש שבנו ולראות את האחר ואת צלם האדם שבו. ייתכן שלמקובלים בצפת היה סדר ט"ו בשבט שונה, אבל במציאות חיים המבולבלת של הארץ הזאת, זהו הסדר (תרתי משמע) הנכון ביותר ובוודאי היהודי ביותר לעשותו.

הנטיעות באל-ג'ניה יתקיימו ביום רביעי, ה-8 בפברואר. הסעה תצא מגן הפעמון בירושלים בשעה 8:30. לפרטים נוספים.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. אלכסנדרה

    עם או בלי אלוהים, זאת משמעות הקריאה הזאת. הבה נהיה רחומים ומלאי חמלה אל המושבה הנשלטת על ידי מדינת ישראל.

  2. אריה הרשקוביץ

    אין שום קשר בין אמונה וערכים הומניים. המקרים רבים ההיפך הוא הנכון. זה מובן מאליו אך בכל זאת צריך להצביע מדי פעם על פירכות מעין זו (או: "אם אנו מצפים שאלוהים יעזור לנו בסבלותינו, איננו יכולים שלא ללכת בדרכיו", "לעם שאינו יודע את עברו אין עתיד" וכו')

  3. ד"ר ראובן גרבר

    דברים נכונים שחשוב לאמרם בימים של דיבורי כזב:
    פייגלין מדבר אל הציבור בשם 'מוסר יהודי', ככסות להעדרה של גישה מוסרית.
    בשם האידיאולוגיה הציונית דתית מובילים את העם למדינה ערבית יהודית.
    בשם המסורת נמנעים מחיים מלאים ותורמים לחברה, ומשרות בצהל.
    אכן, להיות מאמין משמעו לעשות את המעשים הנכונים, הראויים.

  4. יריב מ

    בטרמינולוגיה הדתית להיות רחום פירושו להיות אמפתי. אדם מצווה להיות כזה גם כלפי עצמו. זו לא עמדה של התנשאות על מסכנים אקדוטיים אלא פתיחת הלב לאחר ממקום של הזדהות.

  5. קובי וייס

    ניתן להיות רחום גם בלי אמונה. האמונה הינה החלטה מוסרית שמשמעותה השתתת "ערכי על" בחיי שאני מחויב אליהם ושואף לקיימם. ערכים אלו אינם משתנים כרצוני אלא אני צריך להשתנות מולם גם במקרים קשים. קרי, גם אם אני אוחז בתפישה ימנית פוליטית ורואה בפלסטינאים אוייב אני מחויב לנורמות מוסריות אנושיות. זה ההבדל בין מוסר קבוע המושתת על דברי אל לבין מוסר המבוסס על התרבות והחברה בה אני חי.
    מכאן שגם אם רוב העם הינו ימני במפה הפוליטית הרי החיבור לאמונה יהודית מחייב התנהלות שונה למול האדם באשר הוא אדם.