מה את בוכה? רק אמרתי

קל מדי לפטור את סוכנות הדיכוי בטיפת חלב בהפנמת השוט, בצריבה הגנטית של הפטריארכיה בעצמותיהן, בעובדה שהן רק מעבירות הלאה את מורשת הסבל כדי שגם אנחנו נישא קצת בנטל. קל מדי, אז אני מנסה להבין למה בת הדוד שלי עזבה הבוקר את טיפת חלב בדמעות

אני מבקשת לפרוק משא מבלי להפליל ציבור שלם, מבלי לחטוא באלימות בעצמי. מצד שני, רגישות יתר עוד לא הוכיחה את עצמה במחוזותינו, אז לעזאזל, שיישרפו כל תחנות טיפות החלב. בלי פגיעות בנפש, כמובן. רק במשקלים, בחיסונים, בעריצות המדדים, בתו התקן של הילדים הסקנדינבים המקשטים את הקירות, בחוברות הנושאיות "כיצד תגדלי את בנך להיות חייל קרבי" או "למדי את בתך להיות בת", שיישרפו כולם.

למה הוא בוכה כל כך הרבה? בטח אין לך מספיק חלב; אין בעיה, תחכי עוד חודש והיא תחלה בינתיים בפוליו, אבל איך שאת רוצה; ככה לא מחתלים, הטוסיק שלו אדום; את מרעיבה את הילד; הילדה שלך משתינה כמו בן; הוא נראה אפאטי; תני לו מטרנה; אל תתני לה מטרנה; טוב, אחריות שלך, אני רק אומרת; למה את בוכה? את עוד הורמונלית? את מיניקה? לא מיניקה? תצטערי על זה, הנקה זה הדבר הכי הכי חשוב; לא מעירים תינוק ישן; הילד שלך רבע עוף, עוד לא התחלת עם מזון מוצק? החלטה שלך, אני את שלי אמרתי.

סוכנות דיכוי האחיות האלה. הן, כמו היועצות למיניהן והחלק הארי של הדודות בעולם. אבל קל מדי לפטור אותן בהפנמת השוט, בצריבה הגנטית של הפטריארכיה בעצמותיהן, בעובדה שהן רק מעבירות הלאה את מורשת הסבל כדי שגם אנחנו נישא קצת בנטל, כי אין אמהות בלי צער וחרטה, ואם בלי רגשות אשם היא כתינוק שלא עולה במשקל.

קל מדי, אז אני מנסה להבין למה בת הדוד שלי עזבה הבוקר את טיפת חלב בדמעות. ילד שלישי, כן? לא מישהי שמעולם לא שמעה את זמירות האי-כשירות, מדובר באם שננטפה כבר מטיפות התרעלה של תחנות החלב. אולי בגלל שהן מרוויחות קצת יותר משכר מינימום? ובכל זאת, הרבה נושאות משרה ונותנות שירות במחוזותינו מרוויחות רק קצת יותר משכר מינימום, לא על כולן הסאדיזם מתלבש ככה יופי טופי. מה את בוכה? אני רק אמרתי.

הילד שלך רבע עוף, עוד לא התחלת עם מזון מוצק? החלטה שלך, אני את שלי אמרתי

 

מודה באשמה, לא קראתי את הלוחשת לתינוקות. לא באה לי טוב עם הארבע דקות מצד ימין וחמש וחצי על שמאל

מודה באשמה, לא קראתי את הלוחשת לתינוקות. לא באה לי טוב עם הארבע דקות מצד ימין וחמש וחצי על שמאל. וזה רק עד גיל שלושה ימים, אח"כ יש טבלה. תסתכלי בטבלה, ככה תדעי מתי להאכיל, איך להרדים וכיצד לאפשר לך זמן לעצמך. ברור. אז הלוחשת שתנוח, כמו שאומרים, היא וכל האוונגליסטיות המצטטות את חוכמת הקדושה שלה. אפשר לחשוב שזה די מרשים שלא קראתי אף מדריך לאמהות והתינוק שלי איכשהו בכל זאת גדל. קצת כמו בעולם שלישי או בעידן החשוך שלפני הבוגבו והבייבי איינשטיין. אני מזהה פה הזדמנות לסרט דוקומנטרי: סרבניות העצה הכתובה מולידות צאצאים.

מה שכן, יצא לי לעלעל קצת בדוד ויניקוט הטוב. ואם מתעלמת מהאנכרוניזמים של "בעלך" ותפקידיו, נעים ומשונה שמכל הדודות שבעולם דווקא די. דבליו. מבשר את בשורת האם המיטיבה לדעת, ועושה נו נו נו לרופאים ולאחיות. יופי, יגידו לי אחיותיי הפמיניסטיות, טוב שאת זקוקה לגבר, רופא, פסיכואנליטיקאי (אילו עוד חטאים אפשר למנות לו? הוא לבן, כמובן) שיזכיר לנו האימהות שכל החוכמה נצורה אצלנו, נאמין או לא. הכול נכון. ובכל זאת, היה נחמד אילו פרקים ממשנתו היו תלויים על הקירות המתקלפים בתחנה של טיפת חלב, לא כל שכן נלמדים הלכה למעשה על-ידי הנשים המגלמות בהן את אחיותיה החורגות של סינדרלת הילודה התורנית.

מה לעשות, התינוק שלי אוהב להשתין בקשת כשפותחים לו את החיתול. האמת? גם אני הייתי משתינה על האחות א', אילו הייתי בפוזיציה המתאימה. אבל גם הפעם הוא כיוון דווקא עליי, והיא, כלומר – האחות אל"ף – מיד התנפלה על הכישורים האורולוגיים של העולל כדי להצביע על לקויות בתפקוד האם. "אימהות יותר מנוסות," נזפה מבלי להסתיר נימה של תיעוב, "מצליחות למנוע מצבים כאלה." במילים אחרות: הכול עובר עלייך וקקה בידייך.

אפשר לחשוב שזה די מרשים שלא קראתי אף מדריך לאמהות והתינוק שלי איכשהו בכל זאת גדל. קצת כמו בעולם שלישי או בעידן החשוך שלפני הבוגבו והבייבי איינשטיין

אח, הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בהכשרה של אחיות טיפת חלב. אני לתומי חשבתי שהנשים האלה אמורות ללמד אותי ושכמותי פרק בהלכות אימהות, ולחנוך אותי איזו כברת דרך בתוך הבעתה הראשונית הזו. אני מוכרחה לדעת האם הסרקזם, הרשעות, חוסר הסבלנות והיעדר האמפטיה מהווים תנאי קבלה או שמא השחיקה הגבוהה מעודדת תכונות אלה בקרב בעלות הנטייה המוקדמת לשנאת אימהות. אולי אם איחשף להגיון הפנימי, אבין דבר או שניים על הנחיצות של המוסד הזה, שחוץ מליישר עוללים לפי סרגלים מיושנים ולחסן אוכלוסייה שמתקשה להתנגד, בעיקר עושה נפשות באימלול.

אני מוכרחה לדעת מה הייתה הכוונה המקורית של יוצרי המעמד הזה, אשר שלא בטובתם הצליחו לכונן עוד מוסד דכאני, ולחבל באחווה בין נשים. טלי קורה מבין עינייך, יגידו לי אחיותיי הפמיניסטיות, גם האחיות הן קורבנות של השיטה. נכון, אני אשיב להן, אבל מה נעשה עד שנחליף אותה, את השיטה? אולי עד אז נתפלל שאמהות לא מיומנות ימשיכו לסייע בידי ילדיהם המשתינים בקשת.

***

יש לי חברה בודהיסטית שלא תאהב את הטקסט הזה. היא בעניין של להרבות טוב בעולם (ולא שתן), וטוענת שאנחנו צריכים לאחל לאחרים את מה שאנחנו מבקשים לעצמנו. כשיצטברו אצלי מספיק סיפורים טובים על אחיות טיפות חלב, אני מבטיחה לכתוב משהו ברוח הנדיבות הבודהיסטית.

וגם: עם כל האחיות הטובות והמיטיבות, בעלות אורך הרוח, שאר הרוח, חדוות הרצון והמסירות המשמשות אי שם בטיפות חלב ברחבי הארץ, הסליחה.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. נורית חג'אג'

    כמה נכון,כמה נוגע וכמה עצוב שאלו אחיותנו תרתי משמע.(לי אישית אין אחות)
    חווית טיפת החלב עדיין זכרון ודוגמא עבורי לכל מה שתארת ודוגמאות נוספות.
    תודה יונית

  2. רוני

    מאמר מעורר מחשבה – והזדהות.
    האחיות לא 'אשמות' – ולפעמים הפתרון הקל מדי הוא בכל זאת פתרון. אחיות טיפת-חלב הן כמו סוכנים (ובעיקר סוכנות) אחרים/ות של המדינה, או ליתר דיוק המנגנונים האידיאולוגיים של המדינה – כמו פקידות-הסעד של שירות הנוער או של השירות למען הילד, המוציאות ילדים מביתם למען הגנתם שלהם (כן, מקרה קצת יותר קיצוני). אלה הן האצבעות כף-היד בזרוען הארוכה של השלטונות/הממסד, שמעוניין לפקח, לחנך, לרשום, למספר, לתקנן, לציינן, להביא נורמות של מודרניזציה ונאורות לציבורים נבערים (דפנה הירש ושחלב סטולר-ליס כתבו מחקרים מעניינים בהקשר הזה על החינוך להיגיינה בשנות ה-50'). זה לא בהכרח אומר שהאחיות הן 'קורבנות' של השיטה. הן פשוט מזדהות (אולי מדי) עם תפקיד המומחית-המחנכת שהשיטה הועידה להן. ובאופן אירוני, הכוונה המקורית של יוצרי המעמד הזה, לפי פירוש מיטיב, הייתה להרבות טוב בעולם. אבל טוב לפי ההגדרה שלהם, ובעולם שייבנה על פי אמות-המידה שלהם… מה את בוכה? אני רק אמרתי 🙂

  3. נתן.

    כלפי נשים קשות יום שעושות את עבודתן נאמנה ומרויחות את לחמן ביושר.

    כנראה שאת החמלה והרגישות שומרים בשמאל הרדיקלי-כאילו-מגניב-כזה רק למהגרים מאפריקה ופליטים מחן-יונס.

  4. אילן

    אנחנו קיבלנו מאחות טיפת חלב שלנו רק עזרה ואמפטיה, מצרך מאוד נדרש בילד הראשון. וכן, הייתי עם אשתי בכל המפגשים בטיפת חלב (עם שלושת הילדים) ומעולם לא נתקלתי בשיפוטיות ובפולניות(תכונה, לא עדה) שמתוארים.
    כנראה שמי שמפיץ סביבו רוע, שנאה ואנטיפטיה לסביבה מקבל אותה חזרה.
    או כמו שהחברה הבודהיסטית שלך תגיד its karma baby

  5. רונית

    אבל יש לציין שוויניקוט היה די חלאה, והאם הטובה דיה שלו היא פשוט קוראת מחשבות שיודעת בכוחה הפנימי תמיד מה התינוק רוצה עוד לפני שהתינוק יודע בעצמו, וכמובן יודעת גם להפסיק עם קריאת המחשבות הזו בדיוק בזמן, כדי שלא יהיה תלותי מדי.

  6. שיר

    שתי בנות גידלתי. שתיהן זכו (וגם אני) למבט האוהב והמקצועי של האחות (אביגיל) בטיפת חלב. שום שיפוט ושום ביקורת לאמא ולבקבוקי הסימילאק שלה. בעיקר עצות ופרופורציות נכונות. תענוג!!שוב תודה לצוות שעומל כה קשה (נשים….כמובן) במשכורות מגוחכות תחת איום ההפרטה המתמיד!

  7. אלי

    אני אב לתינוקת בת חודשיים כרגע ובאתי עם אשתי לכמה פגישות בטיפת חלב. אשתי ילדה בבית ושנינו יחסית טיפוסים אלטרנטיביים. אני חושב שברגע שמצפים מאחות טיפת חלב להיות מישהי שתראה אותך כאינדיוידואל ותתייחס לצרכים ורצונות שלך אז מתאכזבים. אנחנו רואים בביקורים תצוגה של מה הממסד הרפואי ממליץ – כלומר כמערכת ייחוס. לאחר מכן אנחנו מקבלים את ההחלטות ע"ם ספרים, שיחות עם חברים ופשוט אינטואיציה.

  8. שי

    סוכנות סוציאליזציה, טיפת חלב, כמו כל דבר. אבל גם שארית אחרונה למערכת רווחה, ביטוי קלוש למה שהיה אמור להיות אחריות המדינה. העובדה שטיפת חלב אינה שייכת לקופת חולים עושה אותה לאחד השירותים השוויוניים האחרונים. אני סבור שאת הנכתב במאמר יכולה לחבר אישה משכילה, בעלת אמצעים, שהידע הרלוונטי נגיש לה והיא לא בהכרח זקוקה לטיפת חלב. יש הרבה הורים שלא נמצאים במצב כזה, שאחות טיפת חלב היא הגורם המעריך הראשון אחרי בית חולים שיכול לזהות מצוקה, של הורים ושל עולל, ולהציע עזרה. מי שלא זקוק לזה, יכול לסנן את המסרים הדכאניים, כמו שהוא יכול לעשות את זה במכולת, בבנק ובאוניברסיטה. ואגב, הפרשנות המקובלת לוויניקוט, וגם זו שמופיעה כאן, היא מוטעית. האם הטובה דיה אינה האם שמנחשת את צרכי הילד שלה וכל החוכמה נצורה אצלה (איזה היבריס). היא דווקא זו שבשלב מסוים עושה טעויות ומבינה, בתוך כך, שהיא אינה היצור האומניפוטנטי שקיים בפנטזיה שלה ושל העולל. האם המנסה להיענות לכל הצרכים של התינוק באופן מאגי, ולא מוכנה לטעות היא אם שלא מאפשרת התפתחות. הטעויות של האם הטובה דיה הן מפתח להתפתחות, וגם חדשות טובות במובן הזה שאנחנו לא רק לא יכולים להיות כל יכולים, אלא גם לא צריכים.

  9. עדית

    ואח"כ זה ממשיך עם הגננת, המורה, המנהלת, וכן תמיד יש משהי שהיא קרן אור באפילה, אבל האפלה כל כך גדולה

  10. דנהR מן הניכר

    אבל שלא יפריטו את טיפת חלב (כן, במשרדי האופל שוקדים גם על זה בימינו).

  11. אורה לב-רון

    היה להן זמן לבוא אל היולדת הביתה, לעזור בפעם הראשונה עם בקבוקי הסימילאק, ולבזבז זמן על נחמדות.

  12. איריס חפץ

    תודה, יונית.
    המאמר הזכיר לי כמה היתקלויות עם אחיות טיפת חלב, אבל גם עם רופאים ואחיות בית חולים ומורים. באופן בכללי בישראל, אסור להיות חריג ויש נורמה. החויה שלי בגרמניה היא די שונה. פה אין טיפת חלב בכלל אלא מקבלים את כל החיסונים אצל רופאת המשפחה. ואם מחליטים לחסן, אין לך התמודדות עם גדודי מטיפים, למשל. רוב הנשים לא עושות בדיקת מי שפיר, לא שואלים אותך מיד על ילד מחוץ לנורמה "ואי אפשר היה לגלות את זה כבר בהריון?".
    ואני מתלבטת, כיוון שלדעתי עדיף לגדול בלי כל התיאוריות האלו. כמו שכתבת: הסבתות שלנו גידלו ילדים לא פחות טוב (ואולי יותר) בלי הספרים האלו. הרעיון האירופאי של "אומנת" או איזו "מקצוענית" לילדים הוא מאוד בעייתי. יאנוש קורצ'אק כתב על זה ויצא נגד זה…וויניקוט הוא גם תגובה לבולבי, שאמר שהאם צריכה להיות זמינה לילד שלה 365 יום בשנה, 24 שעות…אז ויניקוט ובולבי ורבים אחרים וחכמים כבודם הגדול חשוב ובמקומו מונח, אבל הענין הוא למעשה מה שויניקוט אמר, שלאמא "רגילה" יש את היכולת להיות אמא רגילה, ולא צריך לעשות פתולוגיזציה בכזו קלות עם תיאוריות (ולכן אופן הקריאה של שי יותר מתאים). אני תוהה למה בטיפת חלב המפגש יותר קשה. אולי הציפיה ל"הולדינג" שמתאכזבת והעובדה שמקבלים את ההיפך, במצב רגיש במיוחד? מי שצריך לקרוא את ויניקוט הן דווקא האחיות של טיפת חלב ולא האמהות…

  13. אורה לב-רון

    כדאי לזכור שאחיות הללו יש רק האמהות להפעיל עליהן כוח. ואת הכוח מוכרחים להוציא מן הכוח אל הפועל. זה בהגדרתו. אז את רוצה לגזול מהן את כבשת הדיכוי?!

  14. יעקבה אלקריף

    יונית רוצה אוונגליסטים במסווה? קפצי לכמה שירותי הורות אחרת שמציגים עצמם כאלטרנטיבה ןכשאת שם פורשים לך משנה שלא הייתה מביישת את בכירי האוונגליסטים הנוצרים הבלונדינים ושוחרי הטוב. קפצי לכמה חברות שעשו ילד לבד ויצאו בוכות משירותים רפואיים, פעם ופעמיים ושלוש לאורך כל שרשרת החיול, ובכו כל הדרך לחדר הלידה. בקיצר כשאת עושה את הסרט הדוקומנטרי דברי גם איתי. תהיי חזקה ונחושה כמו שאת, בהצלחה….

  15. מאיה

    בלידת בני הראשון, רחוקה ממשפחתי ומאמי, דווקא מצאתי את אחות טיפת חלב קשובה ותומכת, לא מטיפה ולא שופטת.
    דווקא בלידת בני השני, בכור מחצבתי, במקום בו אני עצמי נולדתי, נתקלתי באחות טיפת חלב חסרת תבונה וחסרת אינטיליגנציה רגשית. מזל שזה היה הילד השני וכבר סמכתי על שיקול הדעת שלי.
    בסופו של דבר – הכל אנשים ובכל מערכת יש אנשים טובים ו… טובים פחות